קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפעלת תקנה 15 ע''י ועדת ערר: 1. בהתאם לפסק הדין של סגן השופט הראשי, כב' השופטת גבריאלי, הוחזר ענינה של המערערת לועדה לעררים "על מנת שתתיחס לחוות דעתו של ד"ר לפקיפקר, ותנמק, מדוע אין להפעיל את תקנה 15 ותתיחס לחוות דעתו של ד"ר שפיר. עוד נדרשה הועדה לעררים לנמק, מדוע ניתנו אחוזי הנכות דווקא מ- 31.3.92 ולא מיום הארוע. 2א. הועדה קיבלה את חוות דעתו של ד"ר שפיר לגבי גובה אחוזי הנכות, דהיינו, % 10 לצמיתות. ב. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר לפקיפקר וקיבלה את מסקנותיו באופן חלקי. לדעתה הנכות שקיבלה המערערת משקפת את מצבה. ג. הועדה לא הפעילה את תקנה 15, כי נכותה היא % 19 ועל פי תקנה 15 (א), אין במקרה זה זכות להפעיל את תקנה 15. 3. המערערת טוענת, כי הועדה לעררים שגתה שלא הפעילה את תקנה 15 כפי שהמליץ ד"ר שפיר ללא נימוקים, וגם לא נימקה מדוע לא קיבלה את חוות דעתו של ד"ר לפקיפקר שהעניק למערערת % 30 נכות. .4א. את טענתה של המערערת לגבי הסירוב להפעיל את תקנה 15 יש לדחות, משום שעל פי תקנה 15(א) לתקנות "הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על % 19 אם דרגת הנכות פחותה מ %20. ב. במקרה הנוכחי דרגת הנכות המצטברת כפי שקבעה הועדה היא %19, ולכן על פי הוראת תקנה זו לא ניתן במקרה זה להגדיל את דרגת הנכות. ג. בחלק ג' למבחנים לדרגות נכות, נקבעה שיטת החישוב ל"דרגת נכות מורכבת". ד. המערערת טענה לראשונה בסיכומים, כי אין להפעיל שיטת חישוב זו במקום ששתי הפגימות שוות כך שלאף אחד לא נקבע "אחוז נכות ראשון במעלה". ה. טענה זהה נטענה בדב"ע לה/11- 01 פד"ע ו' בעמ' 178, 179 (להלן - פס"ד קמל), וזו היתה תשובת ביה"ד אותה נביא בלשונה : " .1אין חולקים על כך שהמערער "נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה", היינו - שתי פגימות, אך אין גם חולקים על כך שאין אחת משתי הפגימות, פגמה "שנקבע לה אחוז הנכות הראשון במעלה". השאלה שעליה יש להשיב בערעור זה היא, אם ישימה דרך החישוב של דרגת הנכות לפי השיטה שבתקנה 12 לתקנות הנכות, על אף העובדה שלשתי הפגימות נקבע אחוז נכות שווה. .2 לכאורה התשובה לשאלה היא קלה ופשוטה : בתקנה 12 מדובר בפגיעה בעבודה שתוצאתה מספר פגימות שלאחת מהן נקבע אחוז נכות גבוה מאשר לאחרות, ועל כן, אין "החישוב באופן ובסדר" שנקבעו באותה תקנה ישים למקרה שלכל הפגימות נקבע אחוז נכות שווה. תשובה זאת היא פשטנית מדי והיא נכונה רק לכאורה. .3 את תקנות הנכות, ככל מערכת אחרת של תקנות, יש לקרוא ולפרש כשלימות, ויש לפרשן כך שהתוצאה תעמוד במבחן הסבירות. כשם שעצם התקנות צריך שתעמודנה במבחן הסבירות בהקשר לחוק שמכוחו הותקנו. .4 תקנה 12, ביסודה ההנחה שבפגיעה בעבודה שתוצאתה מספר פגימות - משקל רב יותר לפגימה החמורה, ולה יש לייחס את מלוא אחוזי הנכות שנקבעו במבחנים שבתוספת לתקנות, בעוד שהפגימות האחרות אין עומדות כבר בפני עצמן, כאילו באו באדם ללא מום, אלא שקובעים בגינן אחוזי נכות משלימים בלבד. .6 תקנה 12שבתקנות הנכות עומדת, איפוא, במבחן הסבירות, וטעןבא-כוח המוסד לביטוח לאומי, כי קבלת גרסתו של בא-כוח המערער תביא לתוצאה בלתי-סבירה (סעיף 6, שבחלק 1דלעיל). פירוש דווקני של תקנה 12 וקבלת גרסתו של בא-כוח המערער יביאו הרי לכך, שמי שפגיעה בעבודה גרמה לכך שהוא נפגם שתי פגימות הפגימה האחת, דרגת הנכות בגינה היא %23, והפגימה השניה, דרגת הנכות בגינה היא % 20- דרגת נכותו הכוללת תהיה קטנה מדרגת הנכות הכוללת עת כל אחת משתי הפגימות דרגת הנכות בגינה היא % 20(במקרה הראשון דרגת הנכות הכוללת תהיה %38.4, ובמקרה השני - %40). .7 משנותנים את הדעת לתקנות הנכות כשלימות ומודעים לכך שאין לפרש תקנה כך שתביא לתוצאה בלתי-סבירה, מגיעים למסקנה שייתכן אמנם כי קיימת ,lacunaאך זאת ניתנת לסתימה כך שמחשבים את דרגת הנכות הכוללת עת מייחסים לאחת משתי הפגימות את המשקל המלא, היינו את החוז הנכות שנקבע במבחנים, ואותה רואים בפגימה שלה נקבע "אחוז הנכות הראשון במעלה". ו. ישום הלכת פס"ד קמל מביא לדחית טענת המערעת בנקודה זו. .5א. ד"ר לפקיפקר לא מצא בבדיקה הקלינית סימנים של הפרעה במהלך או בתוכן החשיבה. האפקט דכאוני ואנהדוני (אי יכולת לחוות הנאה) עם תלונות מתח, רגשנות ומועקה. אין הפרעות קוגניטיביות, אך תלונות סוביקטיביות של קשיי ריכוז וזכרון. המערערת נמצאת בטיפול פסיכיאטרי ללא שיפור. ב. ד"ר לפקיפקר קבע למערערת דרגת נכות של מי שמוגבלת הגבלה ניכרת בהתאמתה החברתית, בתפקודה ובכושר עבודתה. ג. הועדה לעררים התרשמה מהופעתה המאד מסודרת, דבר שנוגד את מצבה הדכאוני. כמו כן התרשמה הועדה, כי התנהגות המערערת היא מגמתית. ד. בסיכום כאמור נימקה הועדה, שהיא מקבלת את חוות הדעת של ד"ר לפקיפקר באופן חלקי, כלומר משאירה את קביעתה הקודמת משום שדרגת הנכות משקפת את מצבה, כפי שתיארה לעיל. ה. בועדה ישב פסיכיאטר, שהוא זה שהתרשם שהתנהגות המערערת, היא מגמתית, וכי האפקט הדכאוני אינו כה חמור. זו התרשמות של מומחים לדבר שכשירותם הרפואית ודאי מנחה אותם כיצד לפרש מראה והתנהגות ולתרגמם לקביעות רפואיות ולדרגות נכות. ו. לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הועדה. החלטת הועדה מנומקת. 6. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. 7. ניתן לבקש רשות ערעור על פסק הדין מביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה למערערת. תקנה 15 (ביטוח לאומי)עררועדת ערר