תאונה בירידה מהמכונית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בירידה מהמכונית: 1 .1) התובעת, תושבת נצרת, נפגעה, כפי שטענה בס' 4 לכתב התביעה, ביום 29.10.92 "בעת שהיתה בשלב ירידה" להלן: "התאונה" מרכב מסוג אודי, שנשא מס' רישוי 84-893-35, להלן: "הרכב", בו נהג הנתבע מס' 2, להלן: "הנהג". 2) ממקום התאונה הועברה התובעת למוקד תורניות לילה וממנו לבית החולים של המשפחה הקדושה בנצרת ונמצא שסבלה משבר בקרסול רגל ימין . 3) הנהג הודיע על אירוע התאונה למשטרת נצרת ביום 30.10.92והתובעת הגישה תביעה זו נגד הנתבעים לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 1975, להלן: "החוק". 2. הנתבעת מס' 1, להלן: "הנתבעת", הגישה כתב הגנה, הכחישה את נסיבות אירוע התאונה וטענה בס' 15לכתב הגנתה, כי "התובעת כלל לא נפגעה בתאונה", ולכן לא יצגה את הנהג, אשר לא הגיש כתב הגנה. 3. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות הבטוחית אם ביהמ"ש יקבל את גירסת התובעת לנסיבות אירוע התאונה. התובעת אינה טוענת לנכות כתוצאה מהתאונה. עד כאן הדיונים התקיימו בפני כב' השופט גריל. 4. לאחר שכב' השופט גריל סיים את כהונתו בבית משפט זה, הובא התיק בפני. לאור המחלוקת בין ב"כ הצדדים "ביחס לנסיבות אירוע התאונה", ובהסכמתם, שמעתי את הראיות "בשאלת האחריות" בלבד. מטעם התובעת העידו הנהג, שהוא גיסה, והתובעת בעצמה. הנתבעת לא הביאה עדים אך, בהסכמת ב"כ התובעת, הציגה שלוש הודעות, נ/6, נ/ 7ו- נ/8, שגבו חוקרי הנתבעת מהתובעת, הנהג ואחותה של התובעת ביום 05.01.93, כחושיים לאחר התאונה והוגשו סיכומים בכתב. ההדגשות בתוך פסק הדין הן שלי אלא אם נאמר אחרת. 5. בעדותה בבית המשפט אמרה התובעת: "רציתי לרדת מהרכב, שמתי רגל, הרגל שלי היתה ליד הדלת, ועאמר, (הבן של הנהג- ר.ג'), טרק את הדלת על הרגל שלי, הרגל הימנית, ונפלתי על הרצפה שליד המכונית", עמ' 12ש' .4 6. השאלה היא אם ובאיזה מידה יאמין בית המשפט לגירסת התובעת והנהג. אם אקבל את גירסתם כנכונה ואמינה תתקבל התביעה, אחרת אין מנוט מלדחותה. ב"כ התובעת מבקש להאמין לעדיו ואילו ב"כ הנתבעת מבקש לדחות את הגירסה של התובעת והנהג כבלתי אמינה, שלא ניתן לקבוע ממצאים על פיה, וזאת לאור הסתירות הפנימיות בגירסת התובעת והנהג מצד אחד, הסתירות בין גירסת התובעת והנהג מהצד השני, וחוסר ההגיון העולה מהגירסאות. 7. ב"כ התובעת הביא את הנהג כעד ראשון. ב"כ הנתבעת ביקש שהתובעת לא תהיה נוכחת בדיון וזאת לאור המחלוקת בנסיבות אירוע התאונה, והיא תעיד בעצמה אחריו. ב"כ התובעת התנגד לבקשה וציין שהתובעת היא בעל דין ומזכותו להיות נוכח במהלך כל הדיון. דחיתי את ההתנגדות וציינתי שהנימוקים ינתנו בפסק הדין. לדעתי, ואין צורך להרחיב בנימוקים, בנסיבות מקרה זה בלבד, ולאור המחלוקת ביחס לנסיבות אירוע התאונה, ששני העדים יעידו עליה, ועל מנת שבית המשפט ישקול את אמינותו של כל עד כדי להגיע להחלטה צודקת ונכונה ככל האפשר, ומאחר והייתי סבור שאין חשש לפגוע בתובעת או בזכויותיה הדיוניות והמהותיות, העדפתי שהתובעת לא תהיה נוכחת בעת מסירת העדות של הנהג. 8. אנתח להלן את חומר הראיות המונח בפני: 1) מי נסע ברכב: לטענת הנהג היו ברכב התובעת, הבן והבת שלה, והבן שלו, עמ' 8ש' .28 בחקירתו הנגדית אמר הנהג כי היו ברכב 6אנשים - אשתו ישבה בכיסא ליד הנהג, עמ' 10 ש' .10 לעומת דברים אלה אמרה התובעת בעמ' 11 ש' 29 שהיו שני ילדים של הנהג. בהודעתו נ/7, טען הנהג כי היו ברכב 4 אנשים בלבד. 2) מקום ישיבתה של התובעת ברכב: לטענת הנהג ישבה "מאחור באמצע" - עמ' 8 ש' 29, לידה ישב בנו של הנהג מצד אחד ושני ילדיה, שאחד היה תינוק , החזיקה בו בזרעותיה, והשני ישב לידה, עמ' 9 ש' .20 התובעת הכחישה זאת ואמרה "לא היה ילד שנשאתי בין זרועותי ובחקירה שלי", עמ' 12 ש' 28. בעדותה טענה התובעת כי ישבה "בצד שמאל של הרכב מאחור" והילדים ישבו מאחורי הכיסא של הנהג - עמ' 11ש' 30- 31. 3) אופן אירוע התאונה: לטענת הנהג, בנו הבכור ירד מהרכב, "התובעת הוציאה את הרגל שלה מהרכב על מנת לרדת, ואז הבן שלי טרק את הדלת על הרגל שהיתה כבר בחוץ בעוד שגופה היה בתוך הרכב", עמ' 9ש' .23הנהג שלל את האפשרות שהתובעת החליקה בעת שירדה מהרכב - עמ' 10 ש' 15ו- 24- 26. התובעת טענה בעדותה כי לאחר טריקת הדלת על רגלה "נפלה על הרצפה שליד המכונית", עמ' 12ש' 5. 4) מי לקח את התובעת לבית החולים: לטענת הנהג, אחיה של התובעת, שהיה בחצר הבית, לקח את אחותו ישר לקופת חולים ולבית החולים, ואילו הנהג לקח אותה למחרת לבית החולים נמסאוי (האיטלקי- ר.ג'), עמ' 9ש' 27- .30התובעת אישרה זאת בעמ' 12ש' 15- 19: "אחי לקח אותי לקופת חולים וישר לבית החולים. למחרת בבקר... הנהג הוא שלקח אותה לבית החולים". בהודעה נ/ 6אמר הנהג כי הוא זה שלקח את התובעת יחד עם אחיה למרפאת קופת חולים ומשם קיבלו הפניה לבית החולים ונסע הוא עם התובעת בלבד לבית החולים האטלקי בנצרת. אשתו של הנהג העלתה, בהודעה נ/8, גירסה חדשה, כי בעלה - הנהג הוא שלקח את התובעת לבית החולם לאחר שפגש את התובעת ואחיה בקופת חולים גירסה חדשה ?! .9מחומר הראיות כמפורט לעיל, עולה כי יש סתירות בין הגירסאות. שאלתי את עצמי ושקלתי אם הסתירות הן כאלה היורדות לשורשו של הענין עד כדי שלילת האימון בהן, והגעתי למסקנה כי אין מנוס מלדחות את התביעה הן מהנימוק כי חלק מהסתירות הן סתירות מהותיות היורדות לשורשו של הענין והן מהתמיהות העולות מתוך הגירסאות של התובעת והנהג, כפי שיוסבר להלן : 1) בחקירות הראשית אמר הנהג כי הבן שלו טרק את הדלת על הרגל של התובעת, כשהרגל מחוץ לרכב וגופה עדין בתוך הרכב - עמ' 9 ש' 22- 23, בעוד שהתובעת טענה כי לאחר טריקת הדלת נפלה "על הרצפה שליד המכונית"- עמ' 12ש' .6בתשובה לשאלת בית המשפט אשרה התובעת כי בעת שקיבלה את המכה "הרגל שלה היתה על המדרגה של הרכב". מדברים אלה עולה כי הגוף של התובעת היה בתוך הרכב ורק הרגל שלה היתה בדרך החוצה, אם כך כיצד נפלה התובעת "על הרצפה שליד הרכב". האם הדברים לא מעוררים תמיהות? הנפילה של התובעת על הרצפה ליד המכונית אינה מתקבלת על הדעת. נסיתי לדמיין לעצמי כיצד אשה, בעלת גוף מלא, כפי שראיתי תיפול על הרצפה מטריקת הדלת על רגלה כשהרגל היתה על המדרגה של הרכב, כגירסתה, או אפילו מחוץ לרכב וגופה בתוך הרכב, כגירסת הנהג? בנסביות כפי שתואו אין כל סיבה שהתובעת תיפול על הרצפה ליד הרכב ואין כל הסבר כיצד היא יכולה לפול. התובעת חייבת להסביר זאת והיא לא הרימה נטל זה. יש לציין שבהודעה, נ/6, שמסרה התובעת לחוקר כחודשיים לאחר התאונה, אין זכר לענין הנפילה מהרכב, דבר שניתן לשכוח. 2) הצבעתי בס' 8(4) לפסק הדין את הסתירות בין הגירסאות בשאלה מי לקח את התובעת לבית החולים. אם אכן התובעת נפגעה תוך כדי ירידה מהרכב, לא צריכות להיות הרבה גירסאות לענין לקיחתה לבית החולים. ממה נבעו סתירות אלה ובכלל למה היו? לדעתי צריכה להיות רק גירסה אחת ולא יותר. ריבוי הגירסאות בענין זה, והעדר הסבר מתקבל על הדעת לסתירות אלה, מעורר הדבר תהיות וספקות באמינות הגירסה. 3) לאור טענתה של התובעת כי נפלה על הרצפה מצד אחד וטענתו של הנהג כי החזיקה את בנה בזרועותיה, מתעוררת השאלה מה קרה לתינוק, אף אחד לא הזכיר אותו, דבר המטיל ספק באמינות אחת משתי הגירסאות לענין התינוק: זו על הנהג מצד אחד וזו על התובעת מצד שני. 4) בעדותו בבית המשפט טען הנהג כי, כאשר הגיע הביתה, כיבה את המנוע ורצה לצאת מהרכב, עמ' 10 ש' 13, ובעת שהדלת נטרקה על הרגל של התובעת "עדיין היה בתוך הרכב", עמ' 10ש' 14, וכי הוא ראה כיצד הבן שלו טורק את הדלת על הרגל של התובעת "במראות שעל צדדי הרכב". לעומת דברים אלה אמר בהודעה נ/7, כי לאחר שכיבה את המנוע "וירדתי מהמכונית", הבן טרק את הדלת על הרגל. גם אשתו של הנהג אמרה בהודעה נ/ 8כי בעלה יצא מהרכב, ואז הבן טרק את הדלת. סתירות אלה, כשהן מצטרפות לסתירות ולתמיהות כמפורט לעיל, מעוררות ספק, אם לא מעבר לכך, באמינות ובאמיתות הגירסה ככל שהיא מתייחסת לנסיבות אירוע התאונה כנטען בכתב התביעה ועדותה של התובעת. 10. בנוסף לסתירות שהצבעתי עליהן עד כה, ולאור סתירות אלה, נשאלת השאלה מדוע לא הובאו להעיד הבן שטרק את הדלת על הרגל ומדוע לא הובא האח שלקח את התובעת לבית החולים? עדויותיהם של עדים אלה היתה שופכת אור על הענינים שבמחלוקת. הלכה ידועה היא, ואין צורך להפנות לפסיקה בענין זה, שאי הבאתו של עד רלוונטי להעיד פועלת נגד ולרעת הצד שצריך היה להביא אותו ונמנע מלעשות זאת. ראה, למשל, ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות" בעמ' .717 אין בפני הסבר מדוע עדים אלו, שבנסיבות הענין חובה היה להעידם, לא העידו. 11. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה את התביעה, ואני דוחה אותה. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת מס' 1, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 750 ש"ח להיום, בצירוף מע"מ כחוק. רכב