ביקורת מס על נסיעה במונית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביקורת מס על נסיעה במונית: זהו ערעור על פסילת ספרי חשבונות המערער לשנת 97. המערער הוא נהג מונית ביום 13.2.97 בשעה 11:35 ביקש המבקר מר אבוטבול יצחק מהמערער לנסוע בנסיעה מיוחדת מאזור השוק בחדרה ועד לביה"ח הלל יפה. במהלך הנסיעה, נתן המבקר אבוטבול למערער שטר של 50 ש"ח וקיבל עודף של 35 ש"ח. בהגיע המונית לביה"ח הלל יפה, ירד ממנה המבקר אבוטבול ועלה למונית, המבקר אריאלי ניר. הוא ביקש מהערער לנסוע לחדרה ולאחר 20 מק עצר את המונית ומיד הצטרפו אליו המבקר אבוטבול ומבקר נוסף בשם ג'רבי ניסים וביקשו מהמערער להראות היכן רשם את התקבול בסך 15 ש"ח שנותר בידיו לאחר החזרת העודף של 35 ש"ח. המערער טען בפני המבקרים, שהוא הפעיל מונה בעת נסיעתו של אבוטבול וכי המונה מראה 14.10 ש"ח והוא רשם סכום זה בקופה הרושמת. להוכחת דבריו, הציג המערער סרט קופה המסומן מש/1 ויאמר מיד, שסרט קופה זה הוא בלתי קריא לחלוטין. גירסתו של המבקר אבוטבול, היא שעם תחילת הנסיעה הוא שאל למחירה והמערער אמר לו "15 ש"ח". לפיכך, הוא הושיט למערער את השטר של 50 ש"ח וקיבל כמאור עודף של 35 ש"ח. אבוטבול אומר, שהמערער לא הפעיל את המונה במשך כל הנסיעה. אמנם יתכן שהוא עיין בכותרות של עתון, אך זאת הוא עשה בעיקר, כדי שלא לעורר את חשדו של המערער ועל כל פנים, הדבר לא הפריע לו להעיף מבט על המונה. גירסת המערער היא לעומת זאת, שמאחר ולא נקבע בינו לבין אבוטבול מחיר עבור הנסיעה, הוא הפעיל מיד את המונה. המערער מכחיש שאבוטבול שאל אותו למחיר הנסיעה. הוא אמנם נתן עודף של 35 ש"ח למבקר אבוטבול, אך זאת הוא עשה הואיל והוא ידע מניסיון של תקופה ארוכה בה הוא מסיע נוסעים בקו האמור, שזהו המחיר - פחות או יותר - שהמונה מראה. עוד מוסיף המערער ואומר, שהמבקר היה מרוכז בעתון ולכן לא יכול היה לראות אם המונה הופעל, אם לאו. כשהגיע המערער לבי"ח "הלל יפה", הצביע המונה על 14.10 ש"ח ובטרם הספיק להחזיר לאבוטבול את העודף, ירד אבוטבול מהמונית ופנה למבקר נוסף שעמד שם ואמר לו לערוך דו"ח בשל אי רישום תקבול (ראה סעיף 6 להודעת הערעור ולנימוקי הערעור שלפי המוסכם נחשבת לעדותו הראשית של המערער). לדעתי, יש להעדיף את גירסתו של אבוטבול, על זו של המערער. ואלה טעמי: אין זה נהוג, גם לא מתקבל על הדעת, שהנהג יגבה מחיר ספציפי, מקום שבו לא הוסכם על מחיר, אלא הופעל מונה. שום נוסע לא ישלם מראש בגין נסיעה כזאת, שכן עשוי להתברר שמחיר הנסיעה הוא פחות מהסכום שהוא משלם. הנהג לא טוען שהוא נשאל מהו המחיר "לפי הערכה", כך שגם לא סביר להניח שהעודף שניתן היה "כפוף" לתיקונים מאוחרים יותר אם בדרך של הוספת סכום ע"י הנוסע, אם ע"י החזרת כסף ע"י הנהג. לפי גירסתו של המערער, הכל נעשה בשתיקה. נמסר לו שטר של 50 ש"ח והוחזר עודף של 35 ש"ח והכל ללא שאלה וללא תשובה ומתוך "אמון עיוור" של הנוסע בנהג. המערער אינו כופר בכך שקיימים מקרים בהם עקב "פקק" בדרך מתווספים למחיר ה"רגיל" של 15 ש"ח, עוד מספר שקלים. קשה להניח שהנהג מוכן לוותר על תוספת זו כאשר מופעל מונה ובסופו של דבר, הוא יאלץ לשלם מס לפי המחיר המופיע במונה. לפי גירסת המערער, יצא מקרה כזה, שהנהג לוקה פעמיים: פעם אחת בכך שהוא אינו מקבל את מלוא התמורה המגיעה בגין הנסיעה, ופעם שניה בכך שהוא חייב לשלם מס על ההפרש שהוא לא גבה. גירסה כזו - קשה לקבלה. קשה גם להאמין למערער, כי לא הספיק להחזיר את העודף שבין 15 ש"ח ל- 14.10 ש"ח לידי אבוטבול בטרם ירד הלה מהמונית, שכן פעולה כזאת אינה צריכה לקחת יותר ממספר שניות ועל כל פנים, יכול היה המערער לבקש מאבוטבול שימתין רקע לקבלת העודף. ד"ר ד. ביין -2026/98 המערער מעלה טענה כי בסופו של דבר לאחרת הביקורת הוא רשם את ה- 90 אג', אותם לא החזיר למבקר, כתקבול בפני עצמו, אך הוא לא הביא כל ראיה לדבריו אלה. סיכומו של דבר, גירסת המערער נדחית. אני מעדיף עליה את עדותו של אבוטבול. התוצאה היא, שהערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט בסך של 2,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. ביקורת מסמוניתמיסים