קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוכנית הרחבה במושב - הקצאת מגרשים: 1. תובענה זו, בהמרצת-פתיחה, הוגשה על-ידי מר איתן גורפינקל, אשתו עמליה ובתם יעל בשנת 1997, אולם ברשות בית-המשפט הוחלפה התובענה בתובענה מתוקנת ובה ניתנת הכרעה זו. התובענה היא למתן פסק-דין הצהרתי כי המבקשים זכאים לכך שיוקצה להם או למי מהם מגרש אחד במסגרת הליך הרחבת מושב "כפר טרומן" בתנאים הזהים לתנאים שבהם הוקצו מגרשים למועמדים שהינם צאצאים של בעלי משקים ב"כפר טרומן". המשיבים-הנתבעים הם מושב "כפר טרומן" (להלן - המושב) ומינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל). 2. מטעם המינהל נתן מר דרור קרישפין - מנהל האגף החקלאי במינהל, תצהיר תשובה ביום 1.1.1998. בתצהירו הבהיר את ההיבטים השונים בנושא הליך ההרחבה במושבים. לעניין התביעה דנן נאמר בסעיף 9ד בתצהיר: "מאחר ופסיקת בית המשפט לעניין זה אינה אחידה, אין המינהל נוקט עמדה, האם המושב במקרה דנן פעל בדרך לא תקינה, לא סבירה ומפלה ומותיר זאת לשיקול דעת של בית המשפט". 3. המבקשים, איתן ועמליה גורפינקל, הוריה של יעל, הינם תושבי המושב מאז שנת 1970. תחילה התגוררו במושב בשכירות, ובשנת 1974 רכשו זכויות חכירה במשק העזר הידוע כמגרש מס' 105 במושב. 4. המבקשת 3 יעל גורפינקל נולדה במושב. 5. כדי להתקבל כבעלי זכויות במשק עזר במושב דרש המושב מהמבקשים וקיבל מהם סך של 10,000 ל"י "דמי כניסה למשק בעל מקצוע (משק עזר)" (נספח ג' לתובענה). 6. בסעיף 3 בתצהירו הסביר מר קרישפין את הסיבות שהביאו למדיניות ההרחבה במושבים ולקבלת החלטה מס' 612 של מועצת מקרקעי ישראל. "א. במהלך השנים שחלפו ועקב פניות של המושבים לאפשר מגורים במושבים לבנים נוספים ומתוך הכרה בצורך 'לרענן' את גיל המתיישבים ולהגדיל בכך את מספר המתיישבים בכדי לאפשר את תפקודו של היישוב כיחידה קהילתית עצמאית, גובשה בשנת 1989 מדיניות שתאפשר החכרת מגרשים למגורים במושבים החקלאיים בהיקף רחב יותר מכפי שהיה נהוג קודם לכן". בהחלטה מס' 612 הנזכרת (נספח א' לתצהירו) מצויה הגדרת "בן המקום": "13. בן המקום לעניין זה, צאצא - לרבות בן זוגו של מתיישב בישוב שהינו בעל זכות חכירה של נחלה, של משק עזר או של מגרש מגורים, בתנאי שהמתיישב גר במקום בקביעות ב5- השנים האחרונות וגילו של הצאצא הינו 18 שנה". 7. על-פי ההגדרה כמובא לעיל, יעל, המבקשת 3, הינה "בת המקום", ולו הייתה החלטה 612 בתוקף, היה צריך להעניק לה עדיפות כמו לשאר בני המקום במושב. ביום 17.10.1995 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל החלטה מספר 737 המבטלת את החלטה 612. בסעיף 14א להחלטה 737 נקבע, כי: "מגרשי מגורים יוחכרו על ידי המשיב 2 למועמדים שיומלצו על ידי האגודה ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה, מגרש מגורים או משק עזר ביישוב". על-פי החלטה 612, המינהל הוא שקבע מי יזכה במגרש להקמת ביתו ביישובים הקיימים על אדמת המינהל, וליתר דיוק על אדמת הלאום. במקום זאת האציל המינהל את הסמכות לאגודות - המושבים - להמליץ בפני המינהל על המועמדים. מר קרישפין הסביר בתצהירו את הרקע לצעד הזה. בסוף סעיף 6 בתצהירו חזר והסביר כי: "כאמור לעיל, בבסיסה של החלטה 612 עמד הרצון לקלוט בנים של המושב בין אם אלה צאצאי בעלי זכויות בנחלה ובין אם אחרים ובלבד שיעמדו בקריטריון 'בן המקום' הקבוע באותה החלטה. המקרים בהם ישתתפו אנשים חיצוניים, שאינם בני מקום, בתוכנית ההרחבה, אמורים היו להיות המיעוט והכלל היה כי תוכנית ההרחבה יועדה לבני המקום". 8. בע"א 3962/97 בארותיים, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' ארד [1] נידונה הטענה כי האצלת הסמכות של המינהל לאגודות השיתופיות הינה האצלה אסורה. בית-המשפט העליון (מפי כבוד השופט אור) דחה טענה זו, ובין היתר אמר (שם, בעמ' 621 מול אות השוליים ו): "אין בהחלטה זו כדי להפוך את המושבים לרשות מוסמכת לצורך קביעת המתיישבים. התפקיד הנמסר לאגודה הוא תפקיד של גוף ממליץ בלבד. הדברים עולים בבירור מהחלטה 737, הקובעת כי מי שיופנו על-ידי המושב אל המינהל הם בבחינת 'מועמדים שיומלצו'...". ובעמ' 622 מול אות השוליים א: "...איני סבור כי מועצת מקרקעי ישראל העבירה לאחרים את סמכותה... הסמכות לקבוע מדיניות קרקעית לא הועברה לידי המושבים...". 9. בסעיף 21 בתצהיר התשובה לתובענה המתוקנת נאמר כי באספה של חברי המושב מיום 27.10.1997 שדנה בתכנית ההרחבה הוחלט כי הזכות "לקבלת מגרש שמורה לבעלי הנחלות החקלאיות בלבד". פנייתם של המבקשים לאגודה לאפשר למבקשת 3 לקבל מגרש בתכנית ההרחבה נדחתה משום שהמבקשים אינם "בעלי נחלה". בסעיף 17 בתובענה המתוקנת טוענים המבקשים כי 63 מגרשים מתוך 69 שהמושב הועיד לתכנית ההרחבה כבר חולקו לבעלי הנחלות, ואילו ששת המגרשים הנותרים יימכרו לכל המרבה במחיר. בשל סירובו של המושב להמליץ על המבקשת 3 לקבלת מגרש פנו המבקשים בתובענה זו לבית-המשפט. 10. בהתחשב בפסקי-הדין שניתנו בבית-המשפט העליון בכמה ערעורים שבהם נדונה הזכות למגרש במסגרת תכנית ההרחבה, טענו המבקשים בפניי כי יש להם זכות כחברי האגודה במושב. אני דוחה טענה זו וקובעת כי המבקשים אינם חברי האגודה ולא נהגו בהם כחברי האגודה. המבקשים לא השתתפו בכיסוי חובות האגודה. מאז 1974 היו המבקשים בעלי משק עזר וזה תמיד היה מעמדם. 11. מועצת מקרקעי ישראל נתנה ביטוי לכוונתה להרחיב את ההתיישבות במושבים כמפורט לעיל בסעיף 6. בתכנית ההרחבה נכללו כל "בני המקום", לרבות בני בעלי משקי עזר. זו הייתה המדיניות המוצהרת של הגוף הקובע מה ייעשה במקרקעין של הלאום. ההחלטה של המושב להקנות זכות למגרש רק לבעלי הנחלות, כלומר רק לחברי המושב ולא ל"בני המקום" האחרים, היא בבחינת שינוי המדיניות. על כך אמר בית-המשפט העליון בפסק-הדין בע"א 3962/97 הנ"ל [1], בעמ' 620 כי: הסמכות לקבוע מדיניות קרקעית לא הועברה לידי המושבים". הדעת נותנת שהמינהל לא יטרח לבחון המלצה של מושב להחכיר מגרש לפלוני ולא להחכיר לאלמוני. אולם המינהל כמבצע החלטות של מועצת מקרקעי ישראל אינו רשאי לקיים החלטה של המושב לשלול מ"בת המקום" זכות למגרש רק משום שהוריה הם בעלים של משק עזר במושב ואינם משתייכים לחברי המושב, בניגוד למדיניות הקרקעות של מועצת מקרקעי ישראל. הקרקע שמדובר בה היא "קרקע הלאום" ולא קרקע של חברי המושב. לא הוענקה לחברי המושב הזכות לעשות כבשלהם בקרקע שהלאום העמיד לרשותם למטרה מסוימת. המבקשת יעל גורפינקל גדלה עם ילדי המושב, חבשה אתם את הכיסאות והספסלים של המושב, השתעשעה אתם בחורשה שבמושב וחוותה עמם את חוויות הילדות והנעורים. בדין הוכרה על-ידי מועצת מקרקעי ישראל כ"בת מקום" וכזכאית להקים מקום מגורים על מקרקעי ישראל בתחום המושב שבו נולדה וגדלה. לא ניתנה למושב הסמכות לשלול ממנה זכות זו. 12. המושב מנמק את החלטתו לחלק מגרשים רק לבני בעלי הנחלות בכך ששטח המגרשים נגרע משטחי הנחלות שהוקצו למושב. גם לו הייתה טענה זו נכונה במלואה, אין הדבר מקנה למושב סמכות לשנות את המדיניות הקרקעית. למעשה טענת המושב אינה "מדויקת" כלל ועיקר. בסעיף 15 בתצהיר התשובה מפרט מר קרול דנילוף את מגרשי הבנייה שהוקצו לתכנית ההרחבה. שטח ל38- מגרשים הוקצה על חשבון שני משקים (נחלות) שהיו מתוכננים במושב בתכנון המקורי (אך כנראה לא שימשו מטרה זו). שטח ל15- מגרשים הוקצה על חשבון אזור תעשייה מאושר בתכנית המיתאר של המושב. שטח ל5- מגרשים הוקצה על חשבון ביטול מגרש תושב, חלק מחלקה ג' של האגודה. שטח ל11- מגרשים - הוקצה על חשבון החורשה הציבורית. לא נגרע מאומה משטחי הנחלות המוחזקות על-ידי חברי המושב בעלי הנחלות. כאן המקום להזכיר את האמור בסעיף 5 לעיל בפסק-דין זה, כי כתנאי להסכמת המושב שיוחכר להם משק עזר שילמו המבקשים סך של 10,000 ל"י שהיה באותה עת סכום לא מבוטל. מי שבא להתיישב בשכונת מגורים במקום כלשהו אינו משלם "דמי כניסה". הדייר או בעל מקום המגורים משלם לרשות המקומית מסים ותו לא. הנימוק הסביר לגביית "דמי כניסה" מהמצטרף כבעל משק במושב הוא שיתופו ב"משבצת הקרקע" שהוקצתה למושב. כמי שהצטרף כאמור וכן כנגד התשלומים המוניציפליים הנגבים ממנו, זכאי גם בעל "משק העזר" ליהנות מהשטחים הציבוריים במושב, כגון חורשה שבמושב ואזור תעשייה שנועד לקדם מקומות תעסוקה גם לבני המושב. לפיכך בענייננו הקצאת שטח למגרשי בנייה על חשבון אזור התעשייה המתוכנן במושב ועל חשבון החורשה הציבורית פוגעת בזכויות המבקשים במידה דומה לפגיעה בחברי המושב בעלי הנחלות. אשר-על-כן אין למושב הצדקה להפלות את בעלי משק העזר בזכות לשטח בתכנית ההרחבה. 13. על-כן אני מקבלת את התביעה ומצהירה כי המבקשת 3 זכאית כמומלצת של המושב למגרש בנייה על-פי תכנית ההרחבה. 14. המשיב 1 - המושב - ישלם למבקשים הוצאות משפט זה, כולל שכר טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ. מושבים נחלות ומשקיםקרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות