מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול לימודים במכללה חודש לפני תחילת הלימודים: 1. הנתבעת הנה מכללה ללימוד מחשבים, עיצוב וגרפיקה ממוחשבת. התובעת מס’ 1( להלן: "התובעת") נרשמה ללימודים אצל הנתבעת. התובעת מס’ 2 הנה אמה של התובעת ( להלן : האם") והיא זו שנשאה בתשלומי שכר הלימוד. התובעת שלמה סך של 15,390 ש"ח וזאת באמצעות כרטיס האשראי של האם. בנוסף ללימודים התחייבה הנתבעת לספק לתובעת מחשב , מודם פקס ומסך 17 אינץ.   2. בהתאם לחוזה שנחתם ביום 22/7/01 ( להלן: "החוזה") אמורים היו הלימודים להתחיל ביום 25/9/01. יצוין כי המדובר בחוזה אחיד אשר אושר בבית הדין לחוזים מיוחדים .   סעיף 2 ב’ , ד’ לחוזה קובעים כדלקמן:   "ב. עד חודש , לפני תאריך תחילת הלימודים, ניתן לבטל בכתב את ההרשמה וזאת כאמור בניכוי דמי ההרשמה בסך 390 ש"ח... ד. פתיחת הקורס מותנית במינימום משתתפים. המכללה שומרת לעצמה את הזכות לדחות מועד פתיחה של קורס/ מסלול עד 21 ימי עבודה .במידה ויעבור פרק זמן זה, זכאי/ת התלמיד/ה לקבל בחזרה את התשלומים ששילם כולל דמי הרשמה צמודים למדד המחירים לצרכן תוך 30 יום מתאריך פתיחת הקורס הקרוב".   3. צא ולמד כי הנתבעת רשאית לדחות את מועד תחילת הקורס ב- 21 ימי עבודה וזאת מהטעם האחד והיחיד והוא כי מספר התלמידים שנרשמו לקורס הנו פחות מ"מינימום משתתפים" .חוזה יש לפרש לרעת מנסחו במקרים בהם מתעורר ספק באשר למשמעותו. משלא צוין טעם נוסף לדחיית תחילת הקורס רשאית הייתה הנתבעת לדחות את תחילתו אך ורק מהנימוק הנ"ל.    הנתבעת עשתה שימוש בזכותה זאת והודיעה על דחיית תחילת הקורס ליום 24/10/01 , דחייה שפרקה אינו עולה על 21 ימי עבודה. התובעת, במכתבה מיום 21/9/01 הודיעה לנתבעת על ביטול החוזה מהטעם שהדחייה עולה על המותר.   בתגובה הודיעה הנתבעת לתובעת , במכתב מיום 24/9/01 כי "מועד מסלול הלימודים המקורי הוא 25/9/01 ולכן עבר זמן הביטול ע"פ סעיף 2 - ב’".   בנסיבות אלו דחתה הנתבעת את הודעת התובעת וזו שוכנעה להתחיל את לימודיה במועד הנדחה.   4. כן הוסיפה הנתבעת וטענה כדלקמן בכתב הגנתה:   "5. סמוך לפני המועד הנדחה של תחילת הלימודים, ולאור שקולים כלכליים מטעם הנתבעת ביניהם מספר התלמידים הרשומים למסלול הלימודים אליו נרשמה התובעת, העדיפה הנתבעת לדחות את מועד פתיחת שנת הלימודים בשנית ליום 22.11.01. מאחר והתובעת הביעה תחילה התנגדותה לדחייה נוספת של מועד פתיחת, (הלימודים-י.ה) הופיעו הוריה, ביום 21/10/01, במשרדי הנהלת הנתבעת, כדי לברר כוונת הדחייה הנוספת כאמור לעיל והתנגדות לה , תוך הבעת אי וודאות באשר לדחיות עתידיות נוספות.   6. לאור עמדת התובעת והוריה, הובהר לתובעת כי הנתבעת מוכנה ונכונה לעמוד בהתחייבותה ולפתוח את הלימודים במועדיהם, ואולם, בשל השיקולים הכלכליים הנתבעת מעדיפה לפתוח הלימודים ביום 22.11.01, ועל מנת לרצות את התובעת, הנתבעת תעניק לתובעת במתנה צורב באותו המחיר של הלימודים וללא תשלום נוסף, עקב הדחייה ליום 22.11.01, וכן הציעו אפשרות שהתובעת תלמד באותו מסלול בלימודי ערב.   7. יודגש, כי התובעת והוריה הסכימו למועד הנדחה כשבצדו צורב במתנה, כפי שגם עולה מעיון בכתב התביעה (הדגשה במקור י.ה), ואולם, דרשו התחייבות בכתב כי מועד פתיחת הלימודים לא יידחה פעם נוספת, שאז יוחזר לתובעת כספה. בהתאם לבקשתם נתנה ההתחייבות כאמור ע"י מנכ"ל הנתבעת.... 8. בהתאם להסכמה החלה התובעת את לימודיה (ההדגשה במקור י.ה.) עד שבשלב מסוים חדלה מלהופיע ללימודים, ולאחר מכן שלחה התובעת מכתב מיום 23.12.01, מטעם בא כוחה בו היא מבקשת חזרה את התשלומים ששילמה על חשבון שכר הלימוד, עפ"י ההסכם.   יצויין ,בא כוחה של התובעת בחר שלא לפרט במכתבו כי פתיחת הלימודים נדחתה בהסכמת התובעת והוריה שנכחו במשרדי הנתבעת".   עד כאן גרסת הנתבעת באשר להשתלשלות האירועים.   5. התובעות לא פרסו מלוא היריעה בכתב תביעתן ויש להניח כי לא עשו זאת בשל אי מיומנותן ברזי המשפט. הנתבעת לעומתן התכבדה לפרט את כל השתלשלות האירועים, כהבנתה, וזאת באמצעות יועציה המשפטיים אשר ליוו את כל המחלוקת שבין הצדדים.   6. במהלך הדיון שהתקיים בפני הוברר כי הנתבעת לא ספקה לתובעת את המחשב , המסך והצורב שהתחייבה לספקם אף כי קבלה את מלוא התמורה. הנתבעת לא הודיעה לתובעת כי היא יכולה לבוא ולקבל את הציוד.   משהוברר לי כי הנתבעת לא עמדה אחר התחייבותה זאת, טען נציג הנתבעת כי עניין זה לא הועלה ע"י התובעת ועל כן אין לו רלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים. בהמשך התרצה ונאות להתחייב כי הציוד יסופק אך לא נכון היה להצהיר מה טיבו של הציוד שיסופק. מיותר לצין כי המדובר במגוון רב של ציוד בערכים שונים. רק לאחר שאלות חוזרות ונשנות שהופנו אליו ע"י בית המשפט נכון היה להצהיר על תכונות אותו ציוד.   7. האם העידה בפני כדלקמן: "בהתייחס לכתב ההגנה, אני אומרת שלא נכון. יתרה מכך שלחנו מכתבים וביקשנו להפסיק כל קשר למכללה. כל המכתבים נמצאים בתיק ביהמ"ש. אני מפנה לס' 2 בכתב ההגנה, הבת שלי התקשרה יומיים לפני ולא ענו לה הודיעו לה רק ביום תחילת הלימודים על דחיית הלימודים. הלימודים הופסקו מאחר ונוצר חוסר אמון, הם הפעילו מניפולציות שקשה להעביר אותם בכתב, אמרו לה שכל התלמידים הסכימו והיא תקבע אם הלימודים יתקיימו או לא. אם היא תגיד שהיא לא מוכנה אף אחד לא ילמד. בסוף כשהיא הסכימה לדחיה השניה, התקשרתי להנה"ח ואמרתי שאני משלמת ואני רוצה לדבר עם מישהו אמרו שמי שחתום זה הבת שלי. הלימודים היו בתת רמה, יש מורה שמדבר רוסית. את הקורס הזה היא עברה את השלב הראשון של הקורס אחרי הצבא, וכשהיא הגיעה לשם זה היה יותר נמוך ממה שהיא עברה אחרי הצבא. היא אמרה שהיא כבר לא מאמינה לכלום, גם לא ברמה של הלימודים, היא עד אחרי שלושה לימודים היא נראתה נורא ואמרתי לה שפשוט תפסיק. כבר לא היה אמון".   8. כן העידה האם , ודבריה אלו לא נרשמו בפרוטוקול הדיון, כי בעת שהתבקשה הדחייה הנוספת , נמסר לתובעת ע"י הנתבעת כי כל שאר ששת התלמידים הסכימו לדחיית הלימודים וכי על כן בידי התובעת להכריע לבדה את גורל מועד תחילת הקורס, כאשר כאמור כל ששת המשתתפים האחרים כבר נתנו את הסכמתם זאת. התובעת הועמדה , כדברי אמה, בדילמה חברתית כלפי שאר חבריה לקורס, אותם טרם פגשה, ועל כן בלית ברירה נאותה לדחייה הנוספת. כן הוסיפה והעידה האם ,(גם דבריה אלו לא נרשמו בפרוטוקול), כי בסופו של דבר למדו עם התובעת שני תלמידים בלבד ולא ששה כפי שהציגה הנתבעת בפניה.   9. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוזה בדחותה פעם נוספת את מועד תחילת הלימודים. הנימוק לדחייה יכול היה להיות " מינימום" משתתפים בלבד . הנתבעת עשתה שימוש בסעיף זה פעמיים ובסופו של יום הוברר כי הדחייה נעשתה מנימוקים אחרים שכן אם אכן המדובר היה בששה תלמידים בלבד , דהיינו פחות מהמינימום (החוזה לא נקב במספר), היה מקום לצפות כי בסופו של יום יחלו את הלימודים לפחות 6 תלמידים נוספים אולם בסופו של דבר החלו בלימודים שני תלמידים נוספים בלבד.   מלוא המידע בעניין זה היה בידי הנתבעת בלבד והיא עשתה בו שימוש בהתאם לצרכיה תוך שהיא מפתה את התובעת בפיתויים , כדוגמת הצורב אשר בסופו של דבר לא סופק.   10. זאת ועוד, הנתבעת, במכתבה מיום 24/9/01 גרמה לתובעת להניח כי"…עבר זמן הביטול..", אך לא כך הוא הדבר. אין זה סביר בעיני כי הנתבעת רשאית, לעשות שימוש בזכותה עפ"י סעיף ד’ לחוזה ולהודיע על דחיית החוזה מבלי שנדחה, בהתאמה, מועד מסירת הודעת הביטול מטעם התלמיד. החוזה שותק בעניין זה ומשכך הם פני הדברים יש לפרש שתיקה זאת לרעת מנסח החוזה - קרי הנתבעת.   11. טענות התובעת באשר לרמת הלימודים ולמספר התלמידים - שניים בלבד - לא נסתרו ע"י הנתבעת.   הנתבעת עשתה שימוש בטיעונים משפטיים מטעים ובפיתויים שווי ערך כספי אשר עד היום לא מולאו על ידה ונראה כי גם לא הייתה בכוונתה למלא אחריהם ,( הראיה היא שלא עשתה דבר לספקם). במעשיה אלו הפרה את החוזה בינה לבין התובעת. אלמלא הטעיית התובעות ע"י הנתבעת כי המועד למסירת הודעת הביטול חלף זה מכבר לא הייתה התובעת מרימה ידיים וחוזרת בה מהודעת הביטול.   12. מכתב ההגנה של הנתבעת עולה כי דחיית הלימודים בפעם השניה נעשתה "…לאור שיקולים כלכליים מטעם הנתבעת ביניהם מספר התלמידים הרשומים… "דהיינו, הדחייה נעשתה לא רק בשל מספר התלמידים. יוזכר כי הטעם לדחייה יכול להיות מספר התלמידים בלבד.   באשר לדחייה הראשונה הנתבעת לא ציינה מה היה הטעם לדחייה והסתפקה בטענה כי פעלה עפ"י זכותה .   צד לחוזה שאינו נוהג בתום לב הן בעת שהוא עושה שימוש בזכות העומדת לו עפ"י החוזה ובנוסף הוא מטעה ( גם אם לא במזיד) את הצד האחר אינו יכול להנות מההגנות להן מצפה הנתבעת. אין המדובר בכוחות שווים שכן לתובעת אין את האמצעים המשפטיים העומדים בפני הנתבעת .   13. בסיכומו של דבר אני קובע כי התובעת בהודעתה מיום21/9/01 פעלה כדין. גם באם הסיבה להודעת הביטול הייתה שגויה, שכן היא הייתה רשאית , מכל סיבה שהיא, להודיע עד חודש ימים לפני תחילת הלימודים על ביטול לימודיה .הנתבעת הטעתה את התובעת להניח כי הודעת הביטול אינה כדין ובעקבות זאת נאלצה התובעת לחזור בה מהודעת הביטול.   הנתבעת דחתה, פעם נוספת, את מועד תחילת הלימודים תוך שהיא מפתה את התובעת בפיתויים כלכליים אשר לא הייתה לה כל כוונה לממשם .( עובדת אי אספקתם לתובעת, היא כשלעצמה, יש בה כדי להעיד על העדר כוונה כזאת) ובנוסף , טוענת בכתב הגנתה כי היא הייתה רשאית לדחות פעם נוספת את מועד תחילת הלימודים.   גם באם הייתה לנתבעת הזכות לשוב ולדחות את מועד תחילת הלימודים ( ואיני חושב כי כך הוא הדבר ) הרי שהיה עליה לעשות זאת בשל "מינימום משתתפים" - בעוד אשר לא הוכח כי זו אכן הייתה הסיבה לדחייה.   14. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעות את הסך 15,000 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 1/6/02 (המועד האמצעי לזיכוי חשבון הנתבעת ע"י כרטיסי אשראי לישראל בע"מ) ועד התשלום המלא בפועל ובצרוף הוצאות משפט בסכום של 1,000 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   פסק הדין ישלח לצדדים בדואר. רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי. השכלה גבוההמכללהביטול קורס / החזר שכר לימוד