חוב כספי על סולר

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוב כספי על סולר: התובעת אשר בין השאר, מפעילה תחנה לאספקת סולר, סיפקה לנתבעת (חברת בנייה) סולר מחודש מארס ועד חודש נובמבר 2006. עבור הסולר שסופק בשלושת חודשי ההתקשרות הראשונים, שילמה הנתבעת את הסכומים שבהם חויבה בחשבוניות המס שהתובעת הנפיקה לה, הגם שלא הונפקו גם תעודות משלוח. בחודש ספטמבר התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לכמות הסולר שסופקה לנתבעת בחודשים יוני עד ספטמבר. לפיכך על-פי דרישת הנתבעת, הונפקו תעודות משלוח כתנאי לחיובה בתשלום עבור הסולר שסופק לה החל מחודש אוקטובר. בתביעה הנדונה, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 280,779 ₪ עבור 53,795 ליטר סולר שלטענת התובעת סופק לנתבעת מחודש יוני ועד חודש ספטמבר 2006. הנתבעת טוענת, כי החיובים בחשבוניות המס של התובעת מנופחים וכי אינם משקפים את כמות הסולר שסופקה לה בפועל. לטענתה, לא סופק לה סולר בכמות העולה על 15,714 ליטר, שאת תמורתה בסך של 74,720 ₪, שילמה לתובעת לאחר הגשת התביעה. כך גם הודתה הנתבעת במהלך בירור המשפט, בחוב נוסף עבור כמות נוספת של 10,000 ליטר סולר. השאלה הטעונה הכרעה היא, אם הוכיחה התובעת את כמות הסולר שעל-פי טענתה סיפקה לנתבעת ושעבורה, על-פי טענת התובעת, הנתבעת טרם שילמה. א. הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין 2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין. תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)). ב. עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים 3. העובדות בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת. אין מחלוקת באשר לתנאי ההתקשרות, לאופן אספקת הסולר ולמחירו. המחלוקת היא רק בעניין כמות הסולר שהתובעת סיפקה לנתבעת. 4. התובעת היא חברה שמטרתה פיתוח ישובי גוש עציון, אשר נוסדה בידי תושביו והיא מספקת שירותים שונים ובהם גם הפעלת תחנה לאספקת סולר המצויה בצומת גוש עציון (להלן - התחנה). עם לקוחותיה של התובעת נמנים לקוחות פרטיים אשר מתדלקים את כלי-רכבם בתחנה ולקוחות עסקיים הרוכשים מהתובעת סולר לאתרי בנייה. הסולר שנמכר בתחנה נרכש מ"דלק - החברה הישראלית בע"מ" (להלן - חברת דלק), אשר מובילה את הסולר ומספקת אותו גם לתחנה וגם לאתרי העבודה של לקוחות התובעת. הנתבעת היא חברה קבלנית אשר בתקופה הרלוונטית ביצעה עבודות בנייה להקמת מחסום הל"ה באזור גוש עציון, אשר נבנה על-פי הזמנת מנהלת קו התפר של משרד הביטחון. העבודות נעשו סמוך למחסום גבעות ("מחסום ג'בעה"), ובאתר הבנייה הוצב מיכל סולר, ששימש את הנתבעת לתדלוק כלי העבודה המכאניים שהופעלו בו. מיכל סולר נוסף של הנתבעת, ששימש בעיקר לתדלוק כלי הרכב הפרטיים של עובדי הנתבעת, הוצב בעיר אפרת. 5. בחודש מארס 2006 החלה הנתבעת לרכוש סולר מהתובעת. התקשרות זו בין הצדדים, שבמהלכה רכשה הנתבעת סולר רק מהתובעת, נמשכה עד חודש נובמבר 2006. הרקע להתקשרות היה בין השאר היכרות קודמת בין מנהל התובעת, מר גדעון קלימיאן (להלן - גדעון או מנהל התובעת) לבין מנהל הנתבעת, מר אפי מגל (להלן - אפי או מנהל הנתבעת), אשר הובילה לתנאי התקשרות נוחים לנתבעת. בעניין זה אין מחלוקת, כי הוסכם בין הצדדים שלנתבעת תינתן הנחה, כך שעבור כל ליטר סולר שתרכוש מהתובעת תשלם סכום הנמוך בסך של 1.82 ₪ מתעריף הסולר הנהוג בתחנה של התובעת (פסקאות 4 עד 6 בתצהיר של גדעון; פסקאות 5 עד 6 לתצהיר של אפי). את הסולר עבור הנתבעת הזמינו מידי פעם מנהל הנתבעת או מר יובל מויאל, ראש צוות אצל הנתבעת (להלן - יובל) בשיחה טלפונית עם מנהל התובעת או עם אחראי התחנה באותה עת, מר נידאל אטאללה (להלן - נידאל). את הסולר שהוזמן הובילה אל הנתבעת חברת דלק בעוקבי סולר שלה. רוב הסולר סופק אל המיכל שהוצב באתר העבודה של הנתבעת במחסום ג'בעה, והשאר סופק אל המיכל שהוצב באפרת (פסקה 13 של תצהיר גדעון; עדותו של אפי בעמ' 41). חברת דלק הנפיקה לתובעת תעודות משלוח עבור הסולר שנרכש ממנה, מבלי ליצור הבחנה בין הסולר שהובל אל המיכלים של הנתבעת לבין הסולר שהובל אל התחנה. על כל אותן תעודות משלוח חתמו מנהל התובעת או נידאל (תעודות המשלוח - נספחים א1 עד א9 של תצהיר גדעון. כל המסמכים שיוזכרו להלן, אלא אם כן צוין אחרת במפורש, הם נספחי תצהירו של גדעון). יוער, כי עותקי תעודות המשלוח שהגישה התובעת אינם קריאים. ככל שנידרש אל הנתונים שעל-פי הנטען מופיעים שם, יהיה זה על סמך האמור בתצהירים בעניין זה. קודם לחודש אוקטובר, לא הנפיקה התובעת תעודות משלוח לנתבעת בגין הסולר שסיפקה לה באמצעות חברת דלק, ואילו נציג הנתבעת לא נדרש לחתום על תעודות המשלוח של חברת דלק או על כל מסמך אחר המתעד את כמות הסולר שהתובעת סיפקה לה. 6. בגין צריכת הסולר בין חודש מארס לחודש מאי 2006 שלחה התובעת אל הנתבעת שלוש חשבוניות מס שנערכו בתאריכים 31.3.2006, 8.5.2006 ו-31.5.2006 (מוצגים נ/1 עד נ/4), אשר תמורתן שולמה במלואה. סך כל כמות הסולר שסיפקה התובעת לנתבעת בתקופה האמורה, על-פי החיוב בחשבוניות המס, היה 19,200 ליטר. הנתבעת לא חלקה על כמות הסולר שבגינה חויבה בתשלום על-פי חשבוניות המס באותם חודשים, הגם שלא צורפו אליהן תעודות משלוח המתעדות את כמות הסולר שסופקה לנתבעת בחודשים אלו. 7. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לגובה החיוב בגין אספקת הסולר בחודשים יוני ועד ספטמבר 2006 (להלן גם - התקופה שבמחלוקת). בסוף חודש ספטמבר 2006 הנפיקה התובעת לנתבעת שלוש חשבוניות מס על סך כולל של 167,160 ₪, שאלו פרטיהן: (1) חשבונית מס מספר 23129, מיום 30.6.2006, עבור 17,000 ליטר סולר, על סך כולל של 79,560 ₪, כולל מע"מ (נספח א1 של התצהיר של אפי; נספח ב1 של התצהיר של גדעון). (2) חשבונית מס מספר 23054, מיום 30.6.2006, עבור 795 ליטר סולר, על סך כולל של 3,720 ₪, כולל מע"מ (נספח א2 של התצהיר של אפי; נספח ב5 של התצהיר של גדעון). (3) חשבונית מס מספר 23249, מיום 31.7.2006, עבור 18,000 ליטר סולר, על סך כולל של 83,880 ₪, כולל מע"מ (נספח א3 של התצהיר של אפי; נספח ב2 של התצהיר של גדעון). חשבוניות מס אלו נבדקו בהנהלת החשבונות של הנתבעת, אשר טענה כי מבדיקה זו עלה שנתוני אספקת הסולר שהופיעו בחשבוניות לא שיקפו את כמות הסולר שסופקה בפועל, אשר לטענתה, הייתה נמוכה באופן משמעותי מזו שהופיעה בהן. הנתבעת פנתה בדרישה אל התובעת לקבל אסמכתות בכתב שיתמכו בכמויות הסולר שפורטו בחשבוניות המס של התובעת. כן הודיעה לתובעת כי עבור אספקת סולר עתידית, החל מחודש אוקטובר 2006, לא תכבד חשבוניות מס של התובעת אם לא יצורפו אליהן תעודות משלוח, שיפרטו את כמות הסולר שסופקה ושעליהן יחתום נציג הנתבעת. 8. בסוף חודש נובמבר 2006 מסרה התובעת לנתבעת שתי חשבוניות מס בגין אספקת סולר בחודשים אוקטובר ונובמבר 2006, המלוות בתעודות משלוח של חברת דלק, שעליהן חתם נציג הנתבעת. באותן חשבוניות הייתה התאמה בין כמות הסולר שצוינה בהן לבין זו שפורטה בתעודות המשלוח (חשבונית מס מס' 23565 וחשבונית מס מס' 23566 - נספחים ב1 ו-ב2 של התצהיר של אפי). אספקת הסולר שבגינה חויבה הנתבעת על-פי אותן חשבוניות מס הייתה עבור כמות של 16,550 ליטר והנתבעת שילמה את מלוא התשלום שנדרשה בהתאם לאותן חשבוניות מס. החיוב על-פיהן אינו שנוי במחלוקת. 9. לאחר שלא עלה בידי הצדדים ליישב את המחלוקת באשר לסכום החוב בגין אספקת הסולר שעבורו לא שילמה הנתבעת, הוגשה התביעה הנדונה, שבה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 280,739 ₪ תמורת הסולר שלטענתה, סיפקה לנתבעת. סכום זה מורכב מהסכום הנקוב בשלוש חשבוניות המס שהוזכרו לעיל (מחודשים יוני ויולי 2006) ומסכומי חשבוניות נוספות, שעל-פי טענות התובעת, הנתבעת לא שילמה את תמורתן. אלו הן פרטי החשבוניות הנוספות (בסך כולל של 100,735 ₪): (1) חשבונית מס מספר 23563, מיום 28.11.2006, עבור 9,500 ליטר סולר, על סך של 44,650 ₪, כולל מע"מ (נספח ב3 של התצהיר של גדעון). (2) חשבונית מס מספר 23564, מיום 28.11.2006, עבור 11,000 ליטר סולר, על סך של 55,880 ₪, כולל מע"מ (שם, נספח ב4) (3) חשבונית מס מספר 23573, מיום 30.11.2006, על סך של 205 ₪ (שם, נספח ב6. חשבונית זו, בשונה מהאחרות, הוצאה בגין תדלוק אחד מכלי הרכב הפרטיים של הנתבעת בתחנה של התובעת - ס' 36 לתצהיר גדעון). סך החוב שעל-פי טענת התובעת הנתבעת חייבת לה בהתאם לשש חשבוניות המס, הוא בסך של 267,646 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה, עומד חוב זה על-פי חישובי התובעת, על סך של 280,779 ₪. כמות הסולר שעל-פי טענת התובעת סופקה לנתבעת ושבגינה הונפקו חשבוניות מס אלו, היא 53,795 ליטר (פסקה 17 בסיכום טענות התובעת). 10. כתב התביעה הוגש ביום 8.11.2007 וכתב ההגנה הוגש ביום 13.12.2007. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 19.5.2008, מסר בא-כוחה של הנתבעת תחשיב חוב שהוכן מטעמה על סמך רישומים שערך יובל (ראש צוות אצל הנתבעת), המתעדים את צריכת הסולר של כל אחד מהכלים המכאניים שבהם השתמשה הנתבעת בתקופה שבמחלוקת (נספח ז'). על-פי תחשיב זה, כמות הסולר שצרכה הנתבעת בתקופה שבמחלוקת אינה עולה על 15,714 ליטר. לפיכך ועל סמך נתונים אלו, מסר בא-כוחה של הנתבעת לבא-כוחה של התובעת, במהלך הדיון, חמש המחאות על סך כולל של 74,720 ₪, שארבע מהן דחויות (מועד פירעון ההמחאה האחרונה היה 20.9.2008 - פרטי ההמחאות, בנספחים ח1 עד ח3). 11. ביום 11.12.2008 הגישה התובעת, בהסכמת הנתבעת, כתב תביעה מתוקן (הבקשה לתיקון כתב התביעה - בש"א 11716/08; הסכמת הנתבעת בקדם המשפט מיום 24.11.2008). בכתב התביעה המתוקן הובהר כי חשבוניות המס מחודש נובמבר 2006 מתייחסות לחיוב בגין אספקת סולר בחודש מאי ובחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2006, ולא עבור אספקה בחודש נובמבר, כפי שהשתמע מכתב התביעה המקורי (פסקה 7 בכתב התביעה המתוקן). הגם שכתב התביעה המתוקן הוגש לאחר קדם המשפט שבמהלכו כאמור, שולם לתובעת סך של כ-75,000 ₪ בחמש המחאות, לא הוזכר תשלום זה בכתב התביעה המתוקן וסכום זה אף לא קוזז מהסכום שנתבע. כתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 30.12.2008. 12. בקדם המשפט מיום 21.2.2009 נקבעה השאלה היחידה הטעונה הכרעה, אשר רק לגביה הורשו הצדדים להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמם ואת ראיותיהם. שאלה זו היא, האם בגין הסולר שסיפקה התובעת לנתבעת נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 280,779.20 ₪ (סכום התביעה), בניכוי סך של 74,720 ₪, ששילמה הנתבעת בקדם המשפט הקודם, ובסך הכול 206,059 ₪ או כל סכום אחר. 13. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מנהל התובעת גדעון קלימיאן ושל נידאל עטאללה, האחראי על התחנה באותה עת. כן הוגשה מטעמה חוות דעת מהנדס בניין, מר אלי גיגוזין (להלן - המומחה מטעם התובעת), אשר העריך את שכמות צריכת הסולר שצרכה הנתבעת בתקופה שלגביה החוב שנוי במחלוקת, בכמות העולה על 100,000 ליטר. כמות זו, משקפת את אומדן צריכת הסולר של הכלים המכאניים שבהם השתמשה הנתבעת באותה עת באתר הבנייה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהל הנתבעת אפי מגל ושל יובל מויאל, ראש צוות אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. ישיבות ההוכחות שבמהלכן נחקרו המצהירים על תצהיריהם התקיימו ביום 14.9.2010 וביום 17.11.2011. לבקשת הצדדים סיכומי טענותיהם הוגשו כתב. מטעם התובעת הוגש ביום 28.3.2011 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 25.5.2011. ג. עיקרי טענות הצדדים עיקר טענות התובעת 14. התובעת טענה שסיפקה לנתבעת את מלוא כמות הסולר שבגינה חויבה הנתבעת. לטענתה, הסיבה היחידה לאי מתן תעודות משלוח לנתבעת הייתה העובדה שבמועד ההתקשרות מנהל התובעת היה חדש בתפקידו ולכן נתפס לטעות, בסוברו כי בשל יחסי האמון שבין הצדדים אינו מחויב להנפיקן. לטענתה, גם הנתבעת לא סברה באותה עת שעל התובעת לצרף תעודות משלוח לחשבוניות המס כתנאי לחיובה בתשלום, שהרי שילמה לתובעת רק על סמך החיובים בחשבוניות המס מבלי שניתנו לה תעודות משלוח. 15. מכל מקום, לטענת התובעת, היא הוכיחה שלנתבעת סופק מלוא כמות הסולר שבגינה חויבה בחשבוניות המס השנויות במחלוקת, וזאת בהסתמך על הראיות הבאות: האחת, תשע תעודות המשלוח של חברת דלק, המתעדות את אספקת מרבית הסולר שהזמינה הנתבעת מחודש יוני ועד חודש אוקטובר 2006 (נספחים א1 עד א9; חיוב בגין הסולר שסופק באמצעות חברת דלק מגולם בחשבוניות המס שצורפו - נספחים ב1 עד ב4; טבלת משלוחי הסולר לפי תאריכים - נספח ו'. כן ראו: פסקה 11 בסיכום טענות התובעת). לטענת התובעת, בחלק מתעודות המשלוח האמורות צוינה במפורש כמות הסולר שסופקה לנתבעת (נספחים א1, א2, ו-א4). רק בגין שתי הזמנות של סולר שסופקו לנתבעת שלא באמצעות חברת דלק, בכמות זניחה יחסית, לא הוצאו כלל תעודות משלוח לנתבעת (פסקאות 21, 36-34 בתצהיר של גדעון. כן ראו פסקה 11 בסיכום טענות התובעת. החיוב בגין הסולר שסופק שלא באמצעות חברת דלק מגולם בחשבוניות המס שצורפו - נספחים ב5 ו-ב6). עם זאת, נציין כבר עתה, כי מאחר שהתובעת היא זו שהזמינה את הסולר מחברת דלק, תעודות המשלוח של חברת דלק מתעדות את כמות הסולר הכוללת שסופקה לתובעת, ללא התייחסות נפרדת לכמות הסולר שסופקה לנתבעת, ולכן אין בהן תיעוד לכמות הסולר שסופקה לה. תעודות המשלוח הבודדות שבהן קיימת לכאורה התייחסות לכמות הסולר שסופקה לנתבעת, לא אושרו בחתימה של נציג הנתבעת, כך שכפי שנראה בהמשך הדברים, משקלן הראיתי מועט. השנייה, תיעוד בכתב של אספקת סולר שערך נידאל בטבלאות חודשיות, שבאמצעותן תיעד את מכירת הדלק ללקוחות של התובעת שתדלקו בתחנה ומחוצה לה מחודש מארס ועד חודש נובמבר 2006. רישום הסולר שסופק לנתבעת בכל אחת מהטבלאות שערך, מופיע בעמודה הנושאת את הכותרת "סולר חוץ תחנה" (נספחים ד1 עד ד10; נספחים ב1 עד ב10 של התצהיר של נידאל; פסקאות 13-11 בתצהיר של נידאל). השלישית, חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעת, שבה הוערכה צריכת הסולר של הכלים שהפעילה הנתבעת באתר הבנייה במהלך התקופה שבמחלוקת, על-פי יומני העבודה של הנתבעת. בחוות-דעתו העריך המומחה שהנתבעת צרכה בתקופה זו כמות סולר העולה על 100,000 ליטר. לטענת התובעת, העובדה שהערכת המומחה מטעמה חורגת מנתוני החיוב בחשבוניות המס, מצביעה על כך שצריכת הסולר הדרושה לביצוע פרויקט מהסוג שביצעה הנתבעת קרובה יותר לנתוני חוות דעת המומחה מטעמה ותואמת יותר את עמדתה מאשר את זו של הנתבעת. 16. על-פי טענת התובעת, לא עלה בידי הנתבעת להפריך את ראיותיה משני טעמים אלו: ראשית, הנתבעת הכחישה הזמנת 10,000 ליטר סולר בתאריך 23.7.2006, כפי שעולה מתעודת המשלוח של חברת דלק (נספח א5), רק מהטעם שקיבולת מיכל הסולר במחסום ג'בעה היה 9,100 ליטר. בכך מתעלמת הנתבעת מכך שהתובעת סיפקה סולר לשני מיכלים של הנתבעת, גם במחסום ג'בעה וגם באפרת, ולכן אין משמעות לכך שהקיבולת של אחד המיכלים נמוכה מכמות הסולר שסופקה לשניהם. שנית, לטענת התובעת, אין הנתבעת יכולה להיבנות מכפילויות לכאורה, בחשבוניות המס של התובעת. מנהל התובעת אמנם הודה בתצהירו כי בשל טעות של מנהל החשבונות של התובעת, חויבה הנתבעת פעמיים בגין אספקת 2,500 ליטר סולר ביום 23.5.2006. חיוב אחד היה בחשבונית מס מספר 23021 מיום 31.5.2006, שנפרעה (נספח ג1), והחיוב השני היה בחשבונית מס מספר 23564 מיום 28.11.2006, שטרם נפרעה (נספח ב4; פסקאות 21יג-יד בתצהיר של גדעון). אך לטענת התובעת, למעט טעות זו לא היו טעויות נוספות בחישוב החוב של הנתבעת. טענה נוספת של התובעת בעניין כפילויות בחשבוניות שבעניינן טענה הנתבעת, היא כי הנתבעת ניסתה לכאורה, להיבנות מכך שחיוב בגין 3,500 ליטר סולר מופיע בשלוש חשבוניות מס שונות (נספחים ב1, ב2 ו-ב4). בעניין זה השיבה התובעת, כי בשלוש הזדמנויות שונות סופק לתובעת סולר בכמות של 3,500 ליטר, כפי שעולה מיומן אספקת הסולר שערך נידאל, שבו מופיעות אספקות סולר בכמות זו (נספחים ד7, ד8, ו-ד9). כך, שלטענתה, אין כפילויות נוספות בחישוב חיוב הנתבעת על-פי חשבוניות המס שלגביהן חלוקים הצדדים. בעניין זה יוער, כי טענת התובעת אינה ברורה, מאחר שטענת הנתבעת שלפיה חויבה פעמיים בגין אספקת 3,500 ליטר סולר, מתייחסת לאספקת הסולר על-פי תעודת המשלוח מיום 16.10.2006 (נספח א7), שבגינה חויבה התובעת פעמיים, גם בחשבונית המס שלגביה ישנה מחלוקת (נספח ב4) וגם בחשבונית המס שתמורתה שולמה ואין לגביה מחלוקת (נספח 1א). 17. באשר לסך של 74,720 ₪ ששילמה הנתבעת טענה התובעת, כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי בתשלום זה פרעה את חובה. אפילו היה החוב בסכום זה, כי אז היה על הנתבעת לשלמו בתשלום אחד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב, ולא לפרוס את סכום החוב הנומינאלי לחמישה תשלומים. בכל מקרה לטענת התובעת, החישוב המבוסס על רישומי צריכת הסולר שערך יובל ושעל-פיו שילמה הנתבעת את הסכום האמור, אינו משקף את צריכת הסולר של הנתבעת בתקופה שלגביה הצדדים חלוקים. לטענת התובעת, התיעוד שערך יובל לוקה בחסר ואינו מציג נתונים מדויקים של כמות הסולר שצרכה הנתבעת. כך לטענתה עולה מעובדות אלו: ראשית, בתצהיר התשובות של מנהל הנתבעת, הוא אישר שבאתר העבודה פעלה גם מגרסה, שלא הוזכרה ברישומים שערך יובל וכי כמות הסולר שצרכה לא נכלל בתחשיב שערכה הנתבעת. על-פי התשובה של מנהל הנתבעת, המגרסה עבדה מאה שישים ושמונה שעות בחודש יוני ומאה ארבעים וארבע שעות בחודש יולי (תשובה 5 בתצהיר התשובות לשאלון של מנהל הנתבעת מיום 14.8.2008, הוגש בבש"א 7744/08). כך שלטענת התובעת, יומן צריכת הסולר שערך יובל אינו מפרט את כל כלי העבודה שצרכו סולר שהופעלו באתר של הנתבעת בתקופה הרלוונטית. משהתברר לנתבעת בפתח שמיעת ראיותיה כי אמנם לא שילמה לתובעת עבור צריכת הסולר של המגרסה, שסופק במישרין אל מיכל הסולר של המגרסה, הודיע בא-כוחה של הנתבעת, כי בהיעדר תיעוד, מוכנה הנתבעת לשלם סך של 47,000 ₪ עבור כמות של כ-10,000 ליטר סולר שצרכה המגרסה (עמ' 39 לפרוטוקול). בעניין זה טענה התובעת, כי אין לקבל את הערכת הצריכה של המגרסה, כפי שהעריכה אותה הנתבעת, מאחר שלא נתמכה בדבר. לטענתה, יש לקבל את ההערכה המקצועית של המומחה מטעמה, שקבע כי המגרסה צרכה 16,800 ליטר סולר (טבלה מס' 4 בנספחי חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעת), כך שהחוב עבור צריכה זו הוא בסך של 78,469 ₪ (ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית). שנית, רישומי צריכת הסולר שערך יובל אינם כוללים את צריכת הסולר של המיכל שהוצב באפרת, הגם שמנהל הנתבעת העיד ששלושה כלי רכב פרטיים של הנתבעת תודלקו שם (עמ' 44 שורה 20 ועמ 54 שורות 28-25). לטענת התובעת, הסולר ששימש את רכבו של מנהל הנתבעת, בתור עובד של הנתבעת, אמור היה להיות מדווח לרשויות המס וזאת בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995. עוד טענה, כי מהרישומים שערך יובל עולה כי מנהל הנתבעת ועובדיה תידלקו את כלי הרכב גם ממיכל הסולר שבאתר במחסום ג'בעה, אך צריכה זו לא חושבה בתחשיב שערכה הנתבעת (רישום המתייחס לחודש יולי 2006 שצורף אל נספח ז'; עדותו של אפי, עמ' 53 שורות 18-16). 18. טענה נוספת שטענה התובעת בעניין הרישומים שערכה הנתבעת, עניינה בכך שלטענתה, הנתבעת לא ניהלה רישום של כמויות הסולר שסופקו לה, אלא תיעדה רק את כמויות הסולר שצרכה. לטענתה, יובל הודה בחקירתו הנגדית כי נהג לדווח למנהל הנתבעת על כל כמויות הסולר שהוזמנו מהתובעת וסופקו לנתבעת (עמ' 64 שורות 22-15), אך הנתבעת שתיעדה את כמויות הסולר שסופקו בהתאם לדיווחיו של יובל, לא הגישה את המסמכים לבית המשפט. לטענת התובעת, הנתבעת נמנעה מהגשתם בשל חששה שגילוי תוכנם יתמוך דווקא בטענות התובעת. לבסוף טענה התובעת, כי הנתבעת ניצלה בחוסר תום לב את העובדה שבשל יחסי האמון ששררו בין מנהלי התובעת והנתבעת לא נערכו תעודות משלוח, בכך שבדיעבד ביקשה להיבנות מכך כדי לתקוף את נכונות חיוביה בגין הסולר שסופק לה ושאותו צרכה. לפיכך ובשל הכשלים שפורטו לעיל, שלטענת התובעת נפלו בגרסת הנתבעת ובחישוביה, טענה התובעת כי יש להעדיף את גרסתה ואת טענותיה באשר לסכום החוב של הנתבעת. עיקרי טענות הנתבעת 19. הנתבעת טענה כי הדרך הנכונה והראויה להוכחת כמות הסולר שהתובעת סיפקה לנתבעת היא בהצגת תעודות משלוח חתומות בידי הנתבעת. כך בייחוד לאור החובה החלה על התובעת לערוך תעודות משלוח לכל אספקה של סולר. בעניין זה הפנתה הנתבעת להוראת סעיף 8 בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ג-1973. לפיכך טענה הנתבעת, כי בהיעדר תעודות משלוח אין מקום לראיות חלופיות שעליהן ביקשה התובעת להסתמך כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה. על-פי טענת הנתבעת, לא ניתן להסתמך על ראיותיה של התובעת בשל פגמים שנפלו בהן, כמפורט להלן: חוות דעת המומחה מטעם התובעת - בחקירתו הנגדית הודה המומחה כי הוא חסר הכשרה בהנדסת מכונות וכי לא התנסה בעבר בהערכת צריכת סולר של כלים מכאניים (עמ' 21 שורות 16-8). לפיכך טענה הנתבעת, כי לא ניתן לסמוך על האומדן שערך בעניין זה; המומחה הסתמך על טבלת תצרוכת דלק שנלקחה מהנספח לחוזה של יחידת צמ"ה במשרד הביטחון, אך לטבלה זו אין רלוונטיות לענייננו, משלא הוכח כי מדובר בטבלה רשמית שנתוניה מחייבים; המומחה אישר בחקירתו הנגדית שלא חישב נתונים נוספים בעלי השפעה על צריכת הסולר של הכלים שהנתבעת השתמשה בהם (עמ' 22); המומחה חישב את צריכת הדלק של הכלים המכאניים שהנתבעת השתמשה בהם על בסיס נתוני יומני העבודה של הנתבעת, בהתעלם מכך שלא כל הכלים שנרשמו ביומני העבודה בהכרח גם עבדו (עמ' 25); מסקנת המומחה בחוות דעתו היא שהנתבעת צרכה כמות סולר שעולה על פי שניים מהכמות שהתובעת טענה שסיפקה לנתבעת. כך שבכל מקרה, לא ניתן לבסס את תביעת התובעת על מסקנות המומחה. תעודות המשלוח של חברת דלק - בהיעדר תעודות משלוח ערוכות כדין, לא היה לתובעת כל תיעוד שעל-פיו יכולה הייתה לאמוד את כמות הסולר שסופקה לנתבעת. כך עלה גם מעדותו של מנהל התובעת, שאישר בחקירתו הנגדית כי חשבוניות המס לתקופה שבמחלוקת הוצאו מבלי שהיה בידי התובעת תיעוד באשר לכמות הסולר שהנתבעת הזמינה או בעניין הכמות שסופקה לה (עדותו של גדעון בעמ' עמ' 12 שורות 4-1; עדותו של נידאל בעמ' 38 שורות 6-5). התובעת מסתמכת על תעודות המשלוח של חברת דלק, אולם לא ניתן להסתמך עליהן כדי לבסס את כמות הסולר שסופקה לנתבעת, מאחר שנתון זה אינו מופיע בהן. גם לא ניתן להסתמך על תעודות המשלוח הבודדות שעליהן נרשמה כמות הסולר שסופקה לנתבעת מתוך כל הכמות שהזמינה התובעת, מאחר שהנהגים של חברת דלק, שמילאו את התעודות, לא הוזמנו להעיד. בנוסף לכך, באחת מתעודות המשלוח נכתב שסופקה כמות של 10,000 ליטר סולר למיכל שבמחסום ג'בעה (נספח א5; פסקה 21ו בתצהירו של גדעון), אך אף על כך לא ניתן להסתמך, מכיוון שהקיבולת המרבית של מיכל זה היא 9,100 ליטר בלבד. כפל חיוב בחשבוניות המס - חשבונית המס שמספרה 23564 מיום 28.11.2006 (נספח ב4) כוללת חיוב בסך של 17,800 ₪ עבור 3,500 ליטר סולר שחברת דלק סיפקה לנתבעת בחודש אוקטובר 2006 וזאת בהתאם לתעודת משלוח (נספח א7). כך בעוד שחיוב בגין הסולר שאליו מתייחסת תעודת משלוח זו נכלל גם בחשבונית המס שמספרה 23565 שלא נכללה בסכומים שנתבעו בתביעה הנדונה, מכיוון שהנתבעת שילמה את מלוא הסכום שנדרש על-פי חשבונית זו (נספח ב1 של התצהיר של אפי). גם מנהל התובעת אישר בחקירתו הנגדית שאכן דובר בטעות והתשלום כאמור, שולם (עדותו של גדעון בעמ' 15 שורות 29-25). טעות זו מצטרפת לכך שמנהל התובעת אישר בתצהירו (בפסקה 21יד), כי נפלה טעות נוספת בכך שבאותה חשבונית מס (שמספרה 23564 - נספח ב4), נכלל חיוב בסך של 12,700 ₪ עבור 2,500 ליטר סולר, הגם שחיוב זה נכלל בחשבונית מס מחודש מאי 2006 שנפרעה (נספח ג1), שלגביה אין מחלוקת. הרישומים של נידאל בעניין אספקת סולר לנתבעת - לטענת הנתבעת, מסמכים אלו, שנערכו בטבלאות (נספח ד'; נספח ב' לתצהיר של נידאל) לא נערכו בזמן אמת. על כך למדה הנתבעת מחקירתו הנגדית של נידאל, שאמר כי לאחר שנתגלעה המחלוקת בין הצדדים באשר לסכום החוב, הוא לא מסר לגדעון את הטבלאות, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת (עמ' 38). לכך מצטרפת העובדה שלא הוצגו הטבלאות המקוריות ולדברי נידאל המקור אינו קיים (עמ' 35 שורה 17). נידאל גם לא ידע להסביר מדוע צורפו שתי טבלאות המתייחסות לחודש אפריל 2006, שנתוניהן שונים (עמ' 35 שורות 25-18). בנוסף לכך, בעדותו אמר נידאל כי נוסף על הטבלאות נערך "דו"ח משמרת יום יומי" שכלל את הסולר שסופק לנתבעת (עמ' 38 שורה 21 ואילך), אשר לא הוגש ולטענת הנתבעת, יש לזקוף את אי הגשתו לחובת התובעת. 20. לטענת הנתבעת, התובעת הסיקה מסקנות שגויות בעניין התיעוד שערך יובל לכמויות הסולר שהוזמנו. לטענתה, מנהל הנתבעת הכחיש שתיעד את העדכונים שקיבל מיובל בעניין כמויות הסולר שסופקו (עמ' 44 שורות 18-15), ולכך גם מצטרפת העובדה שלא חלה חובה חוקית על הנתבעת לנהל רישום של כמויות הסולר שרכשה. בעניין זה הדגישה הנתבעת, כי הנטל להוכיח את כמות הסולר שסופק לה חל על התובעת, אשר אינה יכולה להתנער מכך ולנסות להעבירו אל שכמי הנתבעת. 21. באשר להשגות של התובעת בסיכום טענותיה בעניין אופן עריכת התחשיב של הנתבעת, השיבה הנתבעת כלהלן: ראשית, הנתבעת אינה חייבת לשלם הפרשי הצמדה וריבית נוסף על הסכום ששילמה לתובעת בקדם המשפט, מכיוון שהתובעת היא זו שסירבה לקבל את הסכומים ששולמו לה באותו דיון. שנית, באשר למחלוקת בעניין צריכת הסולר של המגרסה, אין לקבל את מסקנת המומחה מטעם התובעת מהטעמים שפורטו לעיל. בהיעדר ראיה המוכיחה אחרת, יש לקבל את טענת הנתבעת שלצורך הפעלת המגרסה, לא צרכה כמות העולה על 10,000 ליטר סולר. שלישית, בעניין המיכל באפרת, אין רלוונטיות לכך שהנתבעת לא תיעדה את כמות הסולר שצרכה ממיכל זה, מכיוון שלמיכל זה סופקה כמות סולר קטנה ששימשה לתדלוק כלי רכב פרטיים. עובדה שאותה אישר גם גדעון בעדותו (עמ' 19 שורה 7). מכל מקום, הנטל להוכיח את כמות הסולר שסופקה למיכל שבאפרת מוטל על התובעת, שלא הגישה כל תיעוד בעניין זה. 22. לבסוף טוענה הנתבעת, כי סכום החוב בחשבוניות שלגביהן הצדדים חלוקים לוקה בחוסר סבירות. על כך ניתן ללמוד מהשוואת כמות הסולר שסופקה בשלושת החודשים הראשונים של ההתקשרות בין הצדדים, שהייתה 19,200 ליטר בלבד, לעומת 53,795 ליטר, שזו כמות הסולר שעל-פי טענת התובעת, סופקה לנתבעת בתקופה שלגביה ישנה מחלוקת באשר לסכום החוב. ד. דיון והכרעה 23. העובדה שהתובעת היא זו שסיפקה סולר לנתבעת בתקופה הרלוונטית אינה שנויה במחלוקת וכך גם אין מחלוקת באשר למחירו של הסולר שסופק. המחלוקת היא אפוא, רק בשאלת כמות הסולר שתובעת סיפקה לנתבעת במהלך חודשים יוני עד ספטמבר 2006. התובעת טוענת, כי בתקופה זו סיפקה לנתבעת 53,795 ליטר סולר. לעומתה טוענת הנתבעת, שכמות הסולר שסופקה לה הייתה 15,714 ליטר, שבגינה שילמה לתובעת בקדם המשפט (מיום 19.5.2008) סכום של 74,720 ₪ וכן כמות נוספת של כ-10,000 ליטר סולר, שצרכה המגרסה, שעבורה טרם שילמה (התשלום עבורה הוא בסך של 47,000 ₪). לאור הכלל שלפיו "המוציא מחברו עליו הראיה", נטל ההוכחה מוטל אפוא, על התובעת להוכיח כי סיפקה לנתבעת סולר בכמות העולה על הכמות שלטענת הנתבעת סופקה לה. בחינת ראיותיה של התובעת מובילה למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה וכי לא עלה בידיה להוכיח כי סיפקה לנתבעת כמות סולר העולה על זו שהנתבעת אישרה כי אמנם סופקה לה. כל זאת מן הטעמים שעליהם נעמוד. 24. בטרם נפרט על שום מה לא ניתן להסתמך על ראיותיה של התובעת, ראינו לנכון להעיר שתי הערות: האחת, כי אפילו הייתה המסקנה כי ניתן לסמוך על ראיותיה של התובעת - וכאמור, זו אינה מסקנתנו - בכל מקרה היה מקום להפחתת החיובים הכפולים שבהם חויבה הנתבעת, שאף מנהל התובעת אישר אותם בתצהירו ובחקירתו הנגדית, כפי שפורט לעיל (המגיעים לסך של כ-30,000 ₪). השנייה, כי יש לדחות את טענות התובעת כלפי הנתבעת שטענה כי דרך ההוכחה הראויה של כמות הסולר שסופקה לנתבעת היא באמצעות תעודות משלוח חתומות בידי נציג הנתבעת או באמצעות אישור בכתב מטעם הנתבעת באשר לכמות הסולר שסופקה לה. מחדליה של התובעת בכך שלא הנפיקה תעודות משלוח אינם רלוונטיים ליחסי האמון ששררו בין מנהלי התובעת והנתבעת. הנפקת תעודות משלוח לכל אספקה של סחורה למקום עסקו של הלקוח אינה בגדר המלצה שנועדה להקל על הוכחת טענות ואינה אמצעי רק במקום שבו אין יחסי אמון. הדרישה להנפקת תעודות משלוח מתחייבת מהוראת סעיף 8 בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות),התשל"ג-1973 בדבר ניהול תקין של הנהלת החשבונות של הנישום. עוד יש להוסיף, כי לא נסתרה טענת מנהל הנתבעת, כי בתחילה שילם את הסכומים שנדרש לשלם בהתאם לחשבוניות המס מבלי שהונפקו תעודות המשלוח לא מתוך הסכמה, אלא מתוך "תקלה" (עמ' 50 שורות 6-1). 25. התובעת ביקשה לבסס את טענותיה באשר לכמות הסולר שלכאורה, סופקה לנתבעת על אלו: חשבוניות המס שהנפיקה לנתבעת; תעודות המשלוח של חברת דלק; רישומי אספקת הסולר שערך נידאל; חוות-דעתו של המומחה שאמד את כמות הסולר שצרכו כלי העבודה של הנתבעת וזאת על בסיס נתוני יומני העבודה של הנתבעת. כפי שנבקש להראות עתה, אין בכל אחת מראיות אלו לעצמה ואף לא בכל הראיות יחד, כדי לבסס את טענות התובעת בעניין כמות הסולר שסיפקה לנתבעת. 26. חשבוניות המס שהנפיקה התובעת נערכו בעיקר על סמך נתוני תעודות המשלוח של חברת דלק שהייתה מי שבאמצעותה סופק כל הסולר לנתבעת, למעט שני משלוחי סולר בכמויות קטנות יחסית, שהתובעת סיפקה לנתבעת במישרין (חשבוניות המס - נספחים ב1 עד ב4; תעודות המשלוח הרלוונטיות - נספחים א1 עד א9. שתי חשבוניות המס בסך כולל של 3,925 ₪, המתייחסות אל הסולר שהתובעת סיפקה במישרין לנתבעת - נספחים ב5 ו-ב6; פסקאות 36-34 בתצהירו של גדעון). תעודות המשלוח של חברת דלק מפרטות את כל כמות הסולר שסופקה בכל פעם לתובעת, ללא פירוט נפרד של כמות הסולר שסופקה מחוץ לתחנה, אל כל אחד מלקוחותיה של התובעת. לפיכך לא ניתן ללמוד מתעודות המשלוח מה הייתה כמות הסולר שסופקה לנתבעת ועל-כן אין בהן כדי להוות ראייה לכך. גם בתעודות המשלוח הבודדות שבהן יש לכאורה, פירוט של כמות הסולר שסופקה לנתבעת (נספחים א1, א2 ו-א4), אין כדי להוות ראייה שיכולה לתמוך בטענות התובעת. זאת גם מן הטעם שנהג חברת דלק שכתב מה הייתה כמות הסולר שלכאורה סופקה לנתבעת, לא זומן להעיד וכך גם בשל כך שנציג הנתבעת לא אישר את אותן תעודות משלוח בחתימתו. לפיכך, אין בתעודות המשלוח כדי לתמוך בטענות התובעת. למעלה מן הצורך ראוי להוסיף, כי ספק רב בעיני אם היה מקום לבסס מסקנות על סמך מסמכים שאין כל אפשרות לקרוא את המופיע בהם. כפי שהוער בפתח הדברים, לא ניתן לקרוא את הנתונים באף לא אחת מתעודות המשלוח שצורפו (נספחים א1-א9). כך שהגשת מסמכים שאינם קריאים, זהה לאי הגשתם. 27. אף הטבלאות החודשיות שערך נידאל, שבהן לדבריו, תיעד את מכירות הדלק ללקוחות התובעת שלהם סופק דלק בתחנה ומחוץ לתחנה (נספחים ב1-ב19 של התצהיר של נידאל), אינן יכולות לסייע כדי לדלות נתונים על כמות הסולר שסופק לנתבעת. עיון באותן טבלאות אינו מאפשר ללמוד על כמות הסולר שסופקה לנתבעת בכל חודש נתון. כמות הסולר שסופקה לנתבעת נרשמה בעמודה שכותרתה "סולר חוץ תחנה", אך הנתונים שנרשמו בעמודה כוללים את הכמות של הסולר שנמכר באותו חודש ללקוחות של התובעת שסופק להם סולר מחוץ לתחנה, מבלי שנערך רישום נפרד הכולל את הסולר שסופק דווקא לנתבעת (עדותו של נידאל בעמ' 36 שורה 15 עד עמ' 37 שורה 3). אמנם שמו של מנהל הנתבעת נרשם משמאל למספר טבלאות, אך לא ניתן לייחס את רישום שמו לאספקות מסויימות של סולר שצוינו שם. לכך גם מצטרפת העובדה ששתי טבלאות שונות נערכו לגבי חודש אפריל, שבהן נתוני מכירות סולר שונים וכפי שהוזכר לעיל, נידאל לא ידע להסביר איזו מהן היא הנכונה (שם, נספחים ב2 ו-ב3; עדותו של נידאל בעמ' 35 שורות 25-18). טעמים נוספים המצדיקים שלא לסמוך על הנתונים המופיעים בטבלאות שערך נידאל הם אלו שפורטו בסיכום טענותיה של הנתבעת ובהם היעדרו של העותק המקורי, בהיעדר הסבר לכך (עדותו של נידאל, בעמ' 35 שורה 17) ואי מסירת הטבלאות לעיון הנתבעת עת ביקשה לבדוק את חיובי חשבונות המס השנויים במחלוקת (שם, עמ' 38). כל אלו מעלים ספק שמא יש ממש בטענת הנתבעת, כי הטבלאות נערכו רק בדיעבד. מכל הטעמים האמורים, לא ניתן לראות בטבלאות שערך נידאל משום ראייה לנכונות טענות התובעת באשר לכמויות הסולר שסופקו לנתבעת. 28. דומה שהתובעת הייתה מודעת לחולשת הראיות שעליהן ביקשה לבסס את תביעתה, ולכן ניסתה לתמוך את טענותיה גם באמצעות חוות-דעת מומחה שניסה לאמוד את כמות הסולר שצרכו כלי העבודה של הנתבעת. אולם אף ניסיון זה של התובעת אין בו כדי לסייע לה. הטעם העיקרי לכך שאין בכוחה של חוות דעת המומחה מטעם התובעת כדי לבסס את טענותיה, נעוץ בעובדה שהמומחה מטעמה אמד את כמות צריכת הסולר של הנתבעת ככזו העולה על פי שניים מכמות הסולר שהתובעת עצמה טענה שסיפקה לנתבעת. כך שדי בכך כדי שלא ניתן יהיה לייחס לחוות-דעת המומחה משקל כלשהו. נראה שהתובעת פנתה אל המומחה לקבלת חוות-דעתו, כדי לסתור את טענות הנתבעת בעניין כמות הסולר שצרכו כלי העבודה שהיו בשימושה, כפי שפורטו בתחשיב שהוגש מטעמה בקדם המשפט (נספח ז'). כך אף טענה התובעת, כי תכלית הגשת חוות-דעת המומחה מטעמה נועדה להראות כי צריכת הסולר של הכלים שהיו בשימוש הנתבעת הייתה גבוהה בהרבה מכמות הסולר שעל-פי טענת הנתבעת, צרכו אותם כלים (פסקה 65 בסיכום טענות התובעת). אם אמנם זו הייתה מטרת הגשת חוות דעת המומחה, כי אז ממילא היא לא נועדה להוכיח את כמות הסולר שסופקה לנתבעת, אלא נועדה רק כדי לנסות ולהפריך את ראיותיה של הנתבעת. בשל הפגמים שנפלו בחוות-דעת המומחה מטעם התובעת, אף אין לומר כי עלה בידי התובעת להפריך באמצעותה את ראיותיה של הנתבעת. אך אפילו הופרכו טענות הנתבעת, לא היה בכך די כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על התובעת להוכיח את כמות הסולר שסיפקה לנתבעת. 29. לבסוף ראוי להעיר כי לפגמים שאולי נפלו בתחשיב שערכה הנתבעת אין רלוונטיות. ניכר כי התובעת התאמצה לנסות ולהפריך את התחשיב שערכה הנתבעת, מתוך הנחה שאם הדבר יעלה בידיה, יהיה בכך כדי להוכיח את טענותיה (ראו פסקאות 55 ו-56 בסיכום טענותיה). אולם לטעויות שלכאורה נמצאו - או שלא נמצאו - בתחשיב שערכה הנתבעת אין כדי להעלות או להוריד. הנטל להוכחת כמות הסולר שסופקה לנתבעת מוטל על התובעת. היא זו שצריכה הייתה להוכיח נתון זה ואילו על הנתבעת לא חלה כל חובה להוכיח מה הייתה כמות הסולר שסופקה לה. על הנתבעת אף לא חלה כל חובה להכין את התחשיב שערכה, ומטרת עריכתו לא הייתה אלא כדי לפרוע, עוד בטרם בירור המשפט, את החוב שהיא הודתה בקיומו ושלדידה לא היה שנוי במחלוקת. כך גם בעת שהנתבעת גילתה כי שכחה לכלול בתחשיב מטעמה את כמות הסולר שסופקה במישרין למגרסה, הודתה אף בחוב זה, והייתה מוכנה לפרוע אותו לאלתר ובכך להביא לסיומו של המשפט (עמ' 39). אולם גם את הנתון הזה, שעניינו כמות הסולר שסופקה לנתבעת עבור המגרסה (10,000 ליטר), לא עלה בידי התובעת לסתור. שכן כאמור, לא ניתן להסתמך על חוות-דעתו של המומחה מטעמה ולכן גם לא ניתן להסתמך עליה לעניין נתון זה. 30. מכל הטעמים שעליהם עמדנו, המסקנה היא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח מה הייתה כמות הסולר שסיפקה לנתבעת בתקופה הרלוונטית. משלא עלה בידי התובעת להוכיח זאת, ממילא שלא עלה בידיה לבסס את תביעתה ולפיכך יש לדחות את התביעה. זאת למעט ביחס לכמות הסולר שהנתבעת הודתה שסופקה לה, שבגינה כבר שילמה בקדם המשפט ולמעט כמות הסולר שבגינה טרם שולם, שהנתבעת הודתה שסופקה לה במישרין אל המיכל של המגרסה. ה. סיכום ותוצאה 31. לאור האמור, התביעה נדחית למעט ביחס לסכומים שבהם הודתה הנתבעת כאמור לעיל. בהתאם לכך על הנתבעת לשלם לתובעת עבור 10,000 ליטר סולר שסופק כאמור, במישרין למגרסה, סך של 47,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש ספטמבר 2006 ועד התשלום בפועל. סכום זה ישולם תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין. 32. חרף התוצאה האמורה (המחייבת את הנתבעת בתשלום החוב שבו הודתה), על התובעת לשאת בהוצאותיה של הנתבעת. זאת לאור תוצאת פסק הדין ומסקנותיו, שעל-פיו לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענותיה, ובעיקר לאור מאמצי הנתבעת ונכונותה להביא לסיום התביעה לפני זמן רב תוך תשלום מלוא החוב שבו הודתה, כך שבתחילה שילמה כ-75,000 ₪ ובהמשך הסכימה לשלם את הסכום שבו חויבה עתה. מטעמים אלו, תשלם התובעת לנתבעת עבור שכר-טרחת בא-כוחה ועבור הוצאות המשפט שהוציאה סך של 30,000 ₪ אשר ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין. תוך חמישה-עשר יום רשאים הצדדים להגיש פסיקתה לחתימה. סולרחוב