מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ליקויי בניה במזכרת בתיה: א. רקע 1. עניינו של פסק הדין היא תובענה שהוגדרה ככספית/חוזית/נזיקית, ע"ס 83,370 ₪, אשר הוגשה ע"י התובעים - בעלי הזכויות בדירה ברח' מנחם בגין במזכרת-בתיה, הממוקמת בקומה א' בבניין מדורג בן 3 קומות וחדר על הגג (להלן: "הבניין") וכוללת חדר מגורים, מטבח, מרפסת מגורים+ממ"ד המשמש גם כחדר שינה, פינת אוכל, פרוזדור, חדר אמבטיה, מקלחון הורים, חדר ארונות, שני חדרי שינה וכן מחסן דירתי בלובי הקומתי (להלן גם: "הדירה") - כנגד הנתבעת, שהיא חברת בניה שבנתה את הבניין והדירה ומכרה את הדירה לתובעים - בגין ליקויי בנייה נטענים. 1.1 חוזה המכר, ביחס לדירה, נחתם בין הצדדים ביום 3.8.2004 (להלן גם: "חוזה המכר".) 2. בהתאם לנטען בכתב התביעה, נגרמו לתובעים הנזקים המפורטים להלן, שבגינם הם דורשים פיצוי מן הנתבעת: א. ליקויים הנדסיים בסך של 43,370 ₪ ב. ליקויים שמאיים בסך של 5,000 ₪ ג. עגמת נפש בסך של 25,000 ₪ ד. עלות דיור חלופי בסך של 10,000 ₪ 83,370 ₪ 3. סכום הליקויים ההנדסיים הנטענים, מבוסס על חוות דעת מהנדס-הבניין מטעם התובעים, מר ארז אריה מ"הדס ביקורת מבנים" (להלן גם: "המומחה מטעם התובעים"), כמפורט בחוות-דעת מטעמו מיום 21.2.2007, אשר צורפה לכתב התביעה (להלן: "חוות דעת המומחה מטעם התובעים"); סכום הליקויים השמאיים והסכום שנתבע בגין עוגמת-נפש, מבוססים על הערכת התובעים (סע' 13 לכתב התביעה) וסכום עלות הדיור החלופי מבוסס, אף הוא, על הערכת התובעים, בהתאם לקביעת המומחה מטעמם, כי לצורך ביצוע התיקונים המומלצים בחוות דעתו יידרש זמן סביר של כשבועיים וכי לא ניתן לקיים אורח חיים סביר בדירה עקב הרטיבות והעובש - עד לביצוע התיקונים. 4. התובעים טוענים, כי התלוננו בפני הנתבעת, פעמים אינספור, על ליקויי הבניה והקשיים שנגרמו להם כתוצאה מליקויים אלו; לרוב לא התקבלה ממנה כל תגובה ופעמים אחדות היא התרצתה ושלחה פועלים שביצעו תיקונים קוסמטיים, בצורה חובבנית ובלתי מקצועית - והליקויים חזרו והופיעו. 4.1 לטעמם של התובעים, אין הנתבעת מסוגלת ואף איננה זכאית לבצע את התיקונים הנדרשים היום. 5. הנתבעת מכחישה את האמור בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, ובכתב הגנתה כינתה אותה "מופרכת" ועמדה בו על זכותה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה, אם כי לא הגישה כזו בפועל. 6. הנתבעת טענה, בכתב הגנתה, בין היתר, כי מעולם לא הכחישה קיומם של ליקויים בדירה וכי מעולם לא מיצתה את זכותה לביצועם של תיקונים. 7. לטעמה של הנתבעת, היא קיימה את כל הוראות חוזה-המכר כלפי התובעים. 8. לטעמה של הנתבעת, התובענה היא מוגזמת וחסרת כל פרופורציה למימצאים בשטח. 8.1 כמו כן היא טוענת, בכתב-הגנתה, כי היא זכאית להשבה או קיזוז של סכום הטבה שניתנה לתובעים, בערך של 1000 ₪, על פי כתב-התחייבות עליו חתמו, ביום 15.8.05, להשיבו באם יגישו נגדה תביעה - ועותרת להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה ממועד החתימה על המסמך. 9. לגבי החזר סכום ההטבה, השיבו התובעים, כי הטבה זו ניתנה להם בתמורה לויתורם על תיקון מטעם הנתבעת, של מיקום נקודת ההכנה למדיח בצנרת האינסטלציה, שבוצעה במקום לא נכון. 9.1 לטענתם, הם עמדו בהתחייבות זו ולא תבעו מן הנתבעת דבר בגין ליקוי זה. 10. ביום 20.2.08 הודיעו הצדדים על הגעתם להסדר-דיוני, לפיו ימונה מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס-בנייה, אשר יגיש חוות-דעת ולגביה יתאפשר לצדדים להציג לו שאלות הבהרה. 11. בסופו של דבר, לאחר שזהותו של המומחה שונתה, מונה מהנדס-הבניין, שמאי המקרקעין ועורך הדין דניאל יאסו, כמומחה מטעם בית המשפט בתיק (להלן גם :"המומחה" או "המומחה מטעם בית המשפט"), אשר הגיש את חוות דעתו הנושאת תאריך 30.11.09, ביום 1.12.09, ביחס לליקויי הבנייה הנטענים בדירה. 12. בעקבות קבלת חוות דעתו של המומחה, הודיעו הצדדים לבית המשפט, על הגעתם להסדר דיוני, לפיו יגישו סיכומי טענות תמציתיים ובית המשפט יתן את פסק דינו על יסודם ועל יסוד המסמכים בתיק. 12.1 הצדדים גם הודיעו, במסגרת אותה הודעה, כי מוסכם עליהם שהנתבעת תטען כי נתונה בידה הזכות לבצע התיקונים בדירה ואילו התובעים יטענו כי הנתבעת מיצתה את זכותה לבצע את התיקונים. 12.2 הוסכם עוד על הצדדים, כי בית המשפט יכריע, בין היתר, גם בשאלה האם לנתבעת הזכות לביצוע התיקונים. 13. אמנם, בית המשפט הציע לצדדים, ביום 16.2.11, מיתווה לסיום התובענה, במסגרתו יתאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים המפורטים בחוות-דעת המומחה, בפיקוחו של בית המשפט, בתנאים המפורטים במיתווה , אולם ב"כ התובעים הבהיר, כי מרשיו איבדו את האמון בחברה הנתבעת ומעוניינים לבצע את התיקונים באמצעות בעל-מקצוע מטעמם - ובנסיבות אלה קיבל ההסדר הדיוני, שהוצע ע"י הצדדים, תוקף של החלטה וניתנה הוראה על הגשת הסיכומים בכתב, בהתאם. 14. או אז הגישה הנתבעת מס' בקשות שמטרתן להוסיף להסדר הדיוני את הקביעה, כי באם יקבע בית המשפט, במסגרת פסק הדין, כי עומדת לנתבעת הזכות לביצוע התיקונים, אזי יבוצעו התיקונים על ידה, בפועל, בפיקוחו של המומחה. 15. התובעים התנגדו ולאור עמדות הצדדים קוימה ישיבת קדם-משפט נוספת ובעקבות התנגדותם הנמרצת של התובעים לכל אפשרות ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת, ביקש ב"כ הנתבעת לקחת התנגדות זו בחשבון - ולאפשר הגשת תוספת לסיכומים, כדי להתייחס לסוגיה זו. 16. בהסכמה הורה, איפוא, בית המשפט על השלמת הסיכומים בקצרה, בשאלה זו, כאשר יתר מרכיבי ההסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה - נותרו על כנם. ב. טיעוני הצדדים 1. התובעים מקבלים, עקרונית, את קביעות המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, למעט מס' הסתייגויות: 1.1 לטעמם, בחר המומחה לפסוק להם פיצוי, בגין ליקויי רטיבות ועובש בדירה, על הצד הנמוך ביותר וראוי לאמץ, בראש נזק זה, את קביעות והמלצות המומחה מטעמם לפתרון הבעיה ולחייב את הנתבעת לפצותם בסכום שקבע: 22,620 ₪, לאור נסיונותיה של הנתבעת לתקנם, בעבר, ללא הצלחה. 1.2 הם חולקים גם על קביעתו, כי אין צורך בדיור חלופי במהלך ביצוע עבודות התיקונים. לטעמם, מאחר ויש לבצע את תיקוני הרטיבות במוקדים רבים בדירה, לרבות חדרי הרחצה והשינה, ברור לכולי עלמא, כי במשך תקופת התיקונים לא יוכלו הם לנהל אורח חיים תקין וסביר בדירה - ויש לפצותם בגין דיור חילופי למשך 8 ימי העבודה (10 ימים בפועל), בסך שנתבע בכתב תביעתם. 2. לטעמם של התובעים, איבדה הנתבעת את הזכות לתיקונים בגין הטעמים כדלהלן: א. הכחשת הליקויים ע"י הנתבעת; ב. התעלמות הנתבעת מפניות התובעים; ג. חלוף זמן בלתי סביר ממועד מסירת החזקה בדירה, ועד לביצוע התיקונים; ד. ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת יצריך פיקוח, בהיקף בלתי סביר, של בית המשפט ולא יביא לסיום התיק; ה. בין הצדדים שוררים חשדנות וחוסר-אמון מוחלטים, דבר שלא יאפשר ביצוע תיקונים ראוי. 3. לטענת התובעים, נגרמה להם עגמת נפש רבה, בשל התנהגות הנתבעת בכל הקשור לבניית הבית, הליקויים הרבים וחוסר הנכונות לתקנם. 4. לטענת התובעים, נגרמה להם עוגמת-נפש רבה בשל הליקויים הרבים שנותרו בדירה, דבר שמנע מהם - לטענתם - שימוש סביר בה. 4.1 בשל בעיות הרטיבות והעובש הקשים, נמנע מהם - לטענתם - השימוש בחדר-השינה הכולל חדר-רחצה ושירותים - והם נאלצים לישון, תקופה ארוכה, על גבי מזרונים, בחלקים אחרים בדירה. 5. לטענת התובעים, בתקופת ביצוע התיקונים הם ייאלצו להפסיד ימי עבודה רבים לצורך פיקוח על העבודות, תיאום ופיקוח על בעלי המקצוע השונים - ולצורך השגחה על הבית במהלך העבודות. 5.1 בנוסף - הם מזכירים - כבר ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה, בגינם נגרמה להם אי-נוחות רבה. 6. התובעים מעריכים את הנזק שנגרם להם, בגין עוגמת הנפש, אי הנוחות, טירחה מיוחדת, העובדה שרק שלושה מתוך ארבעת חדרי הדירה ניתנים לשימוש, הליקויים הבלתי נסבלים, הצורך בפנייה לעורך-דין ולמומחים בקשר למחדלי הנתבעת ומניעת הנאה מן הדירה ועוד - סך של 25,000 ₪, שבתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה - מגיע לסך של 30,119 ₪. 7. על כן עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 71,013 ₪, בתוספת הוצאות ויציאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו, בהתאם לפירוט כדלהלן: ליקויים הנדסיים עפ"י חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט 14,712 ₪ בניכוי עלות תיקוני הרטיבות (6,438 ₪ ) עלות תיקון ליקויי רטיבות עפ"י המומחה מטעם בית המשפט 22,620 ₪ דיור חלופי 10,000 ₪ עגמת נפש 30,119 ₪ 71,013 ש"ח 8. הנתבעת מדגישה, כי סכום התביעה, בכתב התביעה, עומד על 83,370 ₪, בעוד, שבהתאם למימצאי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עומדת עלות תיקון הליקויים על 10,298.40 ₪ בלבד (לפי העלויות לנתבעת) - דבר המעיד על כך, לטעמה, שמדובר בסכום תובענה מופקע כלשונה והתביעה אמורה הייתה בעצם להיות מוגשת בבית המשפט לתביעות קטנות. 9. לטענת הנתבעת, הוגשה התביעה רק לאחר חלוף תקופת הבדק והאחריות הקבועות בחוק המכר(דירות) ותקופת ההודעה על אי ההתאמה הסתיימה אף היא - עובדה לה נפקות על עצם זכאותם של התובעים לסעד כלשהו. 10. לטענת הנתבעת, נערך, מספר ימים בטרם נמסרה הדירה לתובעים, פרוטוקול-מסירה ובו לא אוזכר, אף במילה, נושא הרטיבות הנטענת. 11. לטענת הנתבעת, קיבלו פניותיהם של התובעים את מלוא תשומת הלב מאת הנתבעת ומכלול הליקויים, הנטענים ע"י התובעים, זכו להתייחסות וטופלו. 11.1 לטענתה, בכל פעם שנדרשה לכך, ביצעה את התיקונים שנדרשו בדירה. 12. לטענת הנתבעת, היא לא הכחישה מעולם קיומם של ליקויים בדירה, אך מעולם לא מיצתה את זכותה לביצועם של התיקונים. 13. לטעמה של הנתבעת, זכותה לביצוע התיקונים קמה מהוראות סעיף 4(א) לחוק המכר(דירות) התשל"ג - 1973 (להלן ולעיל: "חוק המכר (דירות)" ), שם נקבע במפורש, כי למוכר זכות לתקן כל ליקוי שיתגלה בדירה, בתנאי שניתן לתקנו, כמו גם מהוראות סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974. 13.1 חוק המכר (דירות) הוא בעיקרו חוק שנועד להבטיח זכויות רוכש דירה ולהקל עמו, לבל יהיה נתון לשרירות לב הקבלן, אך בצד ההגנה גם התחייבות, שכן הקבלן איננו הפקר ואף זכויותיו שמורות - והראשונה שבהן היא הזכות לתקן (או לפחות לנסות לתקן) את הטעון תיקון. 14. לטעמה של הנתבעת, הבסיס הרעיוני להעדפת סעד האכיפה (תיקון הליקויים ע"י הקבלן), על פני סעד הפיצוי, טמון בעקרון המשפטי של הקטנת הנזק ומאחר שברור שעלות התיקון לקבלן נמוכה מעלות התיקון ע"י רוכש הדירה, עדיף לאפשר לקבלן לתקן בעצמו, במקום להעניק פיצוי כספי. 15. לטענתה של הנתבעת, כלל העדפה זה, מיושם גם בעקביות בפסיקה. 16. הנתבעת טוענת, כי הייתה תמיד קשובה וזמינה לצרכי התובעים והביעה תמיד נכונות לביצוע תיקון ליקויים בדירה. 17. על כן סוברת הנתבעת, כי לא איבדה את זכותה לתקן את הליקויים שנמצאו בדירה ע"י המומחה מטעם בית המשפט, בחוות דעתו. 18. לטעמה של הנתבעת, חוות הדעת שהוגשה ע"י התובעים איננה מהימנה והיא עותרת לבית המשפט להתעלם ממנה - כך בנושא פירוט הליקויים שנמצאו בידי המומחה מטעם התובעים וכך בנושא הצורך בדיור חילופי בתקופת העבודות. 18.1 הנתבעת מפנה לקביעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים לא כללה פירוט מחירים, נקבעו בה מחירים כוללים ללא כימות ומחירי יחידה - ולפניית המומחה השיב המומחה מטעם התובעים, כי איננו יכול ליתן פירוט נרחב יותר לסכומים בחוות דעתו. 19. הנתבעת טוענת, כי פעלה, לכל אורכו של ההליך, בתום לב וניהלה את התיק ללא סחבת ועיכובים מיותרים, ועת נדרשה לתקן את הליקויים בדירה, עשתה זאת כדבעי, במהירות וללא לאות. 20. לטעמה של הנתבעת, מדובר בתביעה קנטרנית, שמטרתה סחיטת כספים. 20.1 היא מצרה על נוהג פסול, שפשט - לטעמה - במחוזותינו, להגיש תביעות מנופחות ומנותקות מן המציאות, כנגד קבלנים. 20.2 הנתבעת מפנה, בין היתר, לפסיקה המעדיפה אפשרות תיקון הליקויים על פסיקת פיצוי כספי וכזו הלוקחת בחשבון את תכלית הגשת התובענה - וככל שהתכלית היא קבלת פיצוי כספי מן הקבלן ולא תיקון הליקויים בפועל, היא מחייבת את התובע בהוצאות המשפט. 21. הנתבעת עותרת לקבוע, כי התובעים הטרידו את בית המשפט ואת הנתבעת, שלא לצורך, גרמו לנתבעת נזקים והוצאות כבדות - ועותרת לפסוק בהתאם. 22. לטעמה של הנתבעת, לא הוצגה בפני בית המשפט אפילו ראשית-ראיה, שיכולה להעיד כי יש ממש בטענות התובעים והיא מדגישה כי הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס טענתו - וזאת לא עשו, לטעמה, התובעים. 23. בנסיבות אלה - לטעמה - גדר המחלוקת היחידה שנותרה, הוא רכיב עוגמת הנפש ובית המשפט מתבקש לקבוע, כי לא הוכחה טענת התובעים גם ברכיב זה וכל עגמת הנפש, ככל שנגרמה לתובעים, מקורה בהתנהגותם וסירובם לאפשר לה לתקן את הליקויים בדירה. 23.1 לגבי תקופת הבדק, מפנה הנתבעת לפסיקה לפיה אין להורות על פיצוי בגין עגמת נפש, במקרים כגון דא, כלל. 24. הנתבעת מפנה לספרות ולפסיקה בסוגיה; מפרטת את העקרונות המנחים באשר לפיצויים בגין נזק לא ממוני (עוגמת-נפש) וסבורה, כי אם המבחנים לפסיקת פיצויים הם מבחן הסיבתיות ומבחן הציפיות, הרי שלא כל ליקוי בניה שנגרם, אפילו תוך הפרת חוזה, יכול להוות עילה לתביעת פיצוי בגין נזק מסוג זה, כי אם רק אותו ליקוי הגורם עגמת-נפש, שניתן היה לצפותו בעת כריתת החוזה. 24.1 משום כך - סבורה היא - אין מקום לפסוק לתובעים כל פיצוי בראש נזק זה, גם מעבר לתקופת הבדק. 24.2 לחילופין - סבורה היא - יש לפסוק, בראש נזק זה, פיצוי שולי בלבד. 25. הנתבעת סבורה, כי אף המומחה מטעם בית המשפט מתאר את הליקויים בדירה, ככאלו שאינם יורדים לשורש הענין ולמעשה לא קבע כל ירידת ערך ולא קבע כי יש צורך בפינוי התובעים מדירתם. 26. בסיכומיה המשלימים עותרת הנתבעת, על כן, לקבוע כי לא מיצתה את זכותה לבצע את תיקון הליקויים שנמצאו ע"י המומחה מטעם בית המשפט ומאחר שלטעמה - לאחר שתוכן ההסדר הדיוני בין הצדדים אושר ע"י בית המשפט, היא נוכחה לדעת כי נפלה "לאקונה משמעותית" כהגדרתה, בהסכם, בהעדר קביעה כיצד תתקן את הליקויים בפועל, באם יקבע בית המשפט כי לא איבדה את זכותה לתקן - והיא עותרת להורות כי התיקונים יבוצעו על ידה, בפיקוחו של המומחה, מר דניאל יאסו. 27. הנתבעת עותרת להתעלם מנסיונות התובעים לשכנע לאמץ את המלצות המומחה מטעמם, בנושאים המבוקשים על ידם ומבקשת לאמץ רק את מימצאיו של המומחה מטעם בית המשפט, תוך שהיא מפנה לפסיקה המעדיפה את מימצאי חוות דעתם של מומחים מטעם בית משפט. 28. התובעים, בסיכומי תגובתם לסיכומיה המשלימים של הנתבעת, חוזרים על עמדתם, כי לנתבעת אין עוד זכות לביצוע תיקון הליקויים, מכל הטענות שפורטו בסיכומיהם הראשונים - ומפנים לפסיקה ולספרות לפיהן, באם נתן קונה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון אי ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת, במסגרת ההליך המשפטי. 29. לחילופין טוענים הם, כי גם אם הוכח שלקבלן לא ניתנה הזדמנות לתיקון הליקויים - סיטואציה שלטעמם לא מתקיימת במקרה זה - גם אז אין לחייב דיירים לאפשר לקבלן תיקון הליקויים והקבלן יחוייב בפיצוי כספי בגובה עלות התיקון לקבלן. ג. האם ראוי לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט 1. שני הצדדים מקבלים, כאמור, את ממצאי חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהסתייגות שהתובעים עותרים להעדיף את מימצאי והמלצות חוות-דעת המומחה מטעמם בנושא ליקויי הרטיבות ובשאלה אם יש צורך בפינוי הדירה במהלך ביצוע עבודות התיקונים. 2. הנתבעת, כמובן, מתנגדת לאימוץ מימצאים ומסקנות מחוות-דעת המומחה מטעם התובעים ועותרת לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, במלואה. 3. אכן, בדרך כלל, יאמץ בית המשפט את מימצאי חוות-דעת המומחה שמונה על ידו, אלא אם כן קיימת סיבה ממשית לסטייה ממנה (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ. רבי, תקדין עליון 90 (2) 532; ע"א 323/85 מדינת ישראל נ. אברהם אליהו מזרחי ועוד רבים אחרים). 4. בע"א 558/96 וע"א 1240/96 ( פד"י נ"ב(4) 563, 569-570) נאמר, בין היתר, כי "...משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ את מימצאיו של המומחה". 5. לאחר עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ומקריאת החומר שבתיק, לרבות חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעים, לא מצאתי כל סיבה ממשית לסטות מממצאי ומסקנות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מר דניאל יאסו, ולאמץ איזה מממצאיו או מסקנותיו של המומחה מטעם התובעים. 5.1 קביעותיו של המומחה ביחס לליקויי הרטיבות שנמצאו בדירה מקובלות עלי; 5.2 כך גם קביעתו, כי לצורך תיקון כלל הליקויים שנמצאו על ידו בדירה, יש צורך ב -8 ימי עבודה וכי אין צורך בפינוי הדירה במהלך העבודות. 6. על כן החלטתי לאמץ את ממצאי ומסקנות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, במלואן. ד. שאלת מתן ההזדמנות הנאותה לתקן 1. שאלת מתן ההזדמנות הנאותה לתיקון הליקויים היא שאלה מהותית וקריטית, המתבררת במרבית תיקי ליקויי הבנייה. 2. חובת רוכש הדירה ליתן לקבלן או למוכר הזדמנות נאותה לתיקון, מעוגנת בסעיף 4ב לחוק המכר (דירות) ולצידה ספרות מלומדים ופסיקה נרחבת, המסבירות את ההגיון והעקרונות הנורמטיביים העומדים ביסוד הוראת חוק זו. 3. "הזדמנות נאותה" משמעותה היא הזדמנות הניתנת בתום לב ומתן הזדמנות בתום לב משמעותה מתן הזדמנות שניתנת למימוש ע"י הצד שכנגד, וזאת בשונה ממתן הזדמנות שנעשה באופן טכני בלבד, רק כדי "לחלוף על פני המשוכה" של הוראות החוק. 4. הביטוי "נאותה" בא להדגיש את מחויבותו של הקונה לצקת "תוכן ממשי" ליסוד ה"הזדמנות". פרשנות זו הינה בסיסית ועולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת ממילא על צדדים בקיום הוראות החוק, כמו גם בקיום הסכמים. 5. תום הלב, כידוע, הינו מושג מופשט, הכולל יסוד סובייקטיבי מובהק ובירורו, מטבע הדברים, יכול להיעשות רק מנקודת מבט חיצונית, הסוקרת את מהלכי הצדדים ומבקשת ללמוד על מצבו הנפשי הסובייקטיבי של כל צד, בתוכם. 6. ההכרעה בשאלת מתן ההזדמנות הנאותה, נעשית, איפוא, בהתאם לפסיקה, בהתייחס להתנהלות הצדדים כפי העולה מתוך העדויות. 7. בעניינו, בעקבות ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ואשר קיבל תוקף של החלטה, לא נתקיימו הוכחות ופסק הדין ניתן, לבקשת הצדדים, על סמך החומר המצוי בתיק. 8. מן החומר המצוי בתיק, לרבות כתבי הטענות, עולה, כי הנתבעת ביצעה תיקונים שונים של ליקויים בדירה, עפ"י דרישת התובעים. 8.1 לכתבי הטענות צורפו מכתבי התובעים או מי מהם, אל הנתבעת, בעניין ליקויים שנותרו בדירה ודרישות לתקנם, אך גם אסמכתאות לביצוע תיקונים שונים ע"י הנתבעת, לרבות פירוט עבודות תיקונים במועדים שונים. 9. מעיון בחומר המצוי בתיק, לא ניתן לומר, כי הנתבעת התעלמה לחלוטין מפניותיהם של התובעים, אך מנגד, אין ספק שהיענותה הייתה בד"כ איטית, חלקית ובפערי זמנים ממועדי הפניות אליה. 10. לאחר ביצוע התיקונים השונים, ע"י הנתבעת, נותרו ליקויים כמפורט בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. 11. יחד עם זאת, אין לומר כי ליקויים שעלות תיקונם 11,460 ₪, ובהתאם לפירוט בחוות דעת, הם חריגים בחומרתם ממקרים אחרים של מסירת דירות חדשות - גם לאחר ביצוע תיקונים חלקיים ע"י הקבלן . 12. גם אין זה מדויק לומר, כי הנתבעת הכחישה את קיומם של הליקויים הנטענים בדירה, או שזלזלה בהם: 12.1 נכון הוא שהנתבעת הכחישה, בסעיף 5 לכתב הגנתה, באופן גורף, את האמור בסעיפים 6 עד 14 לכתב התביעה, המפרטים, בין היתר, את הליקויים הנטענים בדירה. 12.2 יחד עם זאת, בסעיף 3 לכתב הגנתה, ציינה הנתבעת במפורש, כי "הנתבעת מעולם לא הכחישה קיומם של ליקויים בדירה ומעולם לא מיצתה את זכותה לביצועם של התיקונים". 12.3 בפועל, גם שלחה הנתבעת עובדיה, כדי לתקן ליקויים שונים , עפ"י דרישת התובעים. 13. על כן, אין זה ראוי לקבוע, כי הנתבעת איבדה את זכותה לביצוע תיקון הליקויים כפי שנמצאו ע"י המומחה - ועל כן אף הציע בית המשפט, כאמור, מיתווה לסיום התובענה, שהיה אמור לאפשר לנתבעת הזדמנות יחידה נוספת לתקן את הטעון תיקון עפ"י חוות הדעת, בפיקוחו של המומחה מטעם בית המשפט. 14. נראה, כי ביסוד ההתנגדות הנחרצת של התובעים לתיקונים נוספים ע"י הנתבעת, עומד אבדן האמון שלהם בה וביכולותיה - אולי לנוכח אופן התייחסות הפונקציונרים השונים בחברה הנתבעת לפניותיהם והתמשכות ההליכים. 14.1 מכל מקום, לא התרשמתי, מהתבוננות בתובעים בישיבות שהתייצבו אליהן ומן המצוי בחומר שבתיק, כי התובעים הגישו את תביעתם במטרה בלעדית לקבל פיצוי כספי מאת הנתבעת וכי תיקון הליקויים איננו עומד בראש מעייניהם. 15. צודק ב"כ התובעים בציינו, כי, ממועד תלונות התובעים חלף פרק זמן ארוך ומייגע עד לביצוע התיקונים, שגם הם לא הסירו את הליקויים באופן מוחלט. 16. צודק גם ב"כ התובעים בטענתו, כי ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת יצריך פיקוח בהיקף בלתי סביר של בית המשפט ולא יביא, כנראה, לסיום הסכסוך - בעיקר על רקע החשדנות וחוסר האמון המוחלט בין התובעים לנתבעת. 16.1 הדבר יצריך זימונו מחדש של המומחה - הן לצורך פיקוח על העבודות והן לצורך הגשת חוות-דעת משלימה, שגם היא כנראה לא תשים סוף להתנצחות בין הצדדים - וכשמדובר בעלות תיקון ליקויים בסדר גודל כזה, אין למיתווה מסוג זה הצדקה. 17. על כן, נחה דעתי, כי אין זה ראוי לכפות על התובעים ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת, אך מנגד, אין זה ראוי להשית על הנתבעת את עלות התיקונים מעבר לעלות הקבלן בביצועם. 18. מסכום זה יש לנכות את ערך ההטבה שקיבלו התובעים, בהתאם לכתב ההתחייבות מיום 15.8.05 (נספח א' לכתב ההגנה) שהייתה מותנית, כאמור באותו מסמך, באי הגשת תביעה של התובעים כנגד הנתבעת. 18.1 ער אני לטענת התובעים, בסיכומיהם, כי הטבה זו ניתנה להם כנגד ויתור על תיקון מסוים שהנתבעת נמנעה מלבצע ושאותו לא תבעו במסגרת כתב התביעה, אולם לא הובאה לכך כל אסמכתא ולשון המסמך איננה תומכת בטענה זו. 19. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת, לשלם לתובעים, בראש נזק זה, את הסך של 10,298.40 ₪, בהתאם לחישוב כדלהלן: 19.1 עלות התיקונים עפ"י חוו"ד המומחה (כולל פיקוח) 14,712 ₪ 19.2 בניכוי 30%, עפ"י חוו"ד המומחה (4,413.60 ₪) 20. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד חוות דעת המומחה, 30.11.09 ולהפחית סך של 1000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום החתימה על כתב ההתחייבות, 15.8.05 . ה. עוגמת-נפש 1. מתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות (להלן ולעיל: "עוגמת נפש"), מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970,(להלן גם: "חוק התרופות") הקובע כדלהלן: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". 2. בהתייחס לנזק הלא ממוני, קבע, למשל, כב' בית המשפט העליון, בע"א 348/79,חנה גולדמן נ. יצחק מיכאלי ו-2 אח', פד"י ל"ח(4), 31, כי "...אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע.לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות...בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים הקבועים בחוק התרופות...בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו ואין מטרתו הענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים..." 3. בע"א 611/89,דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות נ. ויקטור נחמיאס, פד"י מ"ו(2) 60, נקבע, בין היתר, כי "אין כל יחס ישר בין הסכום שנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה, והדוגמא הטובה ביותר לכך, הוא נושא הרטיבות." 3.1 כב' בית המשפט העליון הצדיק שם את בית המשפט קמא, בציינו כי "...לעתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים...אין זה תפקידו של רוכש דירה לחפש את מקור חדירת המים ולתקנו. זה תפקידו של הקבלן, וכל האחריות חלה עליו, לבנות את הבניין באופן אטום לחדירת מים, ולתקן מיד, וכיאות, כל ליקוי בבניה, שמחדיר מים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה, לעניין הסבל ועוגמת הנפש...במשך תקופה ארוכה היו התובעים ומשפחתם בתוך רטיבות, כשהם סובלים סבל רב". 4. אין קנה-מידה אחיד לפסיקת פיצויים בגין ראשי נזק אלו. בספרו של המלומד אביחי ח. ורדי, דיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות רוכשים, תשס"א-2001, בעמ' 421, מונה הוא את השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק בסוגיית עוגמת הנפש: א. סוגי הליקויים - ככל שהליקוי חמור יותר ומקשה על חיי היומיום, יש לפסוק סכום גבוה יותר. ב. עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי - ככל שזו גבוהה יותר, יש לפסוק פיצוי גבוה יותר. ג. התייחסות הקבלן ונסיונותיו לתיקון הליקוי. ד. גובהו הכללי של הפיצוי - בגין מלוא הליקויים, כמשקף את מצב הדירה בכללותה. 5. מעיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עולה, כי מדובר בליקויים מינוריים בעיקרם. 5.1 אמנם היא מציינת גם ליקויי רטיבות - ומדובר בכתמי רטיבות שנמצאו במקומות שונים בדירה - אולם עלות תיקונם מסתכמת ב-1300 ₪ בלבד. 5.2 נכון שעלות התיקון איננה מהווה קריטריון הכרחי לגובה הפיצוי, ובמקרה זה נמצאה גם בקיר חדר הארונות וגם במקלחת-הורים רטיבות קשה מלווה בעובש רב, ואין ספק כי הדבר הקשה על חיי היומיום של המשפחה. 6. מאידך, כמפורט לעיל, לא ניתן לתאר את התנהלות הקבלן כ"התעלמות" גמורה מטענות התובעים ובנוסף, מדובר בעלות תיקון כוללת נמוכה יחסית, המשקפת - כקביעת הפסיקה - את מצב הדירה בכללותה, כמו גם העובדה, שתיקון הליקויים איננו מצריך פינוי הדיירים במהלכו. 7. לאור כל האמור לעיל, הנני מעריך את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים ולמשפחתם, בגין הליקויים נשוא התובענה, בסך של 7,500 ₪. ו.הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד 1. כאמור, עותרת הנתבעת לחייב את התובעים בהוצאות, על כי הטרידו - לטעמה - את בית המשפט ואת הצד שכנגד, לשווא, וניהלו תיק לאורך 4 שנים. 2. עוד טוענת היא, כי אומדן הליקויים שנמצאו בדירה מסתכם ב-8% בלבד מסכום התובענה עלות התיקונים לקבלן!)- והגשת תביעה מנופחת ומופרזת מחייבת בהשתת הוצאות, או, למצער, מצדיקה הפחתה משמעותית של ההוצאות, ככל שתיפסקנה לזכות התובעים. 3. אכן, הפסיקה השיתה, לא אחת, הוצאות על תובעים שהגישו תביעות מוצדקות לכאורה בגין ליקויי בנייה, בשל ניפוח סכום התביעה - זאת מן הטעם שייתכן שאם היו דרישות התובעים במקור קרובות יותר בסדרי גודל לתוצאה המתקבלת בסוף הדיון, כלל לא צורך בהגשת תביעות והעניין היה מוסדר במסגרת מערכת היחסים שבין הצדדים. ניפוח סכומי התביעות - כך קבעה הפסיקה - גורם לריבוי דיונים ולסרבולם שלא לצורך. 4. אלא שהוצאות כנגד תובעים, נפסקו במקרים של פער קיצוני בין הסכום שנתבע בגין ליקויי-בנייה לבין סכום הליקויים שנמצא, בסופו של יום. 5. בענייננו, אמנם הוגשה תביעה, בין היתר בגין ליקויים הנדסיים ושמאיים בסך של 48,370 ₪, בעוד שבפועל נמצאו ליקויי בנייה שעלות תיקונם 11,480 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ - ולא נמצאו כל ליקויים שמאיים או ירידת ערך. 6. בנסיבות אלה, אין מקום לחייב את התובעים בהוצאות התובענה ושכ"ט עו"ד הנתבעת, אך יש מקום להתחשב בממצאי חוות הדעת, בעת קביעת גובה ההוצאות שתושתנה על הנתבעת. ז. סוף דבר 1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 23,698.40 ₪ (בכפוף לאמור להלן), בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.1 עלות תיקון הליקויים לקבלן 10,298.40 ₪ 1.2 עוגמת נפש - נזק לא ממוני 7,500 ₪ 1.3 השתתפות בהוצאות שכ"ט עו"ד , לרבות מע"מ 5,900 ₪ 23,698.40 ₪ 2. לסכום הנקוב בסעיף 1.1 לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד חוות הדעת 30.11.09 ועד ליום התשלום בפועל ומן הסכום הכולל תופחת עלות ההטבה, 1000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום החתימה על כתב ההתחייבות, 15.8.05 , ועד ליום התשלום בפועל. 3. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים מחצית מהוצאות המשפט ששולמו על ידם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל הוצאה ועד ליום התשלום בפועל. 4. זכות ערעור - כחוק. בניהליקויי בניה