דוקטרינה זו של מעשה בית דין מייסדת עצמה על שני כללים עיקריים המבטאים רעיון דומה ומבוססים על שיקולים קרובים. הכלל הראשון הינו כלל השתק העילה, לפיו מוקם מחסום דיוני בפני כל תביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם. בפרשת קלוז'נר שלעיל נקבע, כי המבחן על פיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הוא מבחן זהות העילה להבחין ממבחן זהות הסעד . כדי לקבוע האם קיימת זהות בין מערכת העובדות בשני ההליכים, יש לבחון את כתבי התביעה, ולעניין זה, לא חייבת להיות זהות מוחלטת ביניהם. השאלה היא, האם בידי התובע האפשרות לרכז בתובענה הראשונה את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנטען (ראה: ע"א 601/88 עז' המנוח מיכאל רודה נ' שרייבר , פ"ד מ"ז(2) 441, 450). מבחן זהות העילה הינו רחב, ועקרון מעשה בית דין יחול גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהינה זהה ביסודה, אף אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים שלא נכללו בתביעה הקודמת (ראה: ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח , פ"ד י"ז(1) 2617). הכלל השני הוא כלל השתק הפלוגתא, לפיו מחסום דיוני מוקם בפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין פעם נוספת על פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם אם ההתדיינות הנוספת מבוססת על עילת תביעה שונה [למשל: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ , פ"ד נד(1) 642, 650 (2000); ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י.בע"מ , פ"ד נח(6) 447, 452-453 (2004)]. תנאיו העיקריים של השתק פלוגתא הם: ראשית, קיומה של זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שהוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה הנדון; שנית, קביעתו של ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתא במסגרת פסק הדין הראשון, להבדיל מממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה; שלישית, נדרש כי ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות הראשונה; תנאי רביעי לביסוסו של השתק פלוגתא הוא זהות בעלי הדין בהתדיינות הראשונה שהוכרעה בהתדיינות המאוחרת, או היות הצדדים בהתדיינות המאוחרת חליפיהם של הצדדים בהתדיינות הראשונה או היותם "קרובים משפטית" לבעלי הדין שהתדיינו במקרה הראשון [ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם במאגרים, ניתן ביום 21.02.2007)]. הואיל והתנאים הנ"ל הינם תנאים מצטברים, הרי שדי באי קיומו של תנאי אחד כדי להביא לדחיית הבקשה. לזהות בעלי הדין ישנה חשיבות בבחינתו של מעשה בית דין. לעניין זה הכירה הפסיקה בהחלתו של מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא על מתדיין שלא היה צד להליך הקודם, ובלבד שמידת הזיקה בינו לבין מי שהיה בעל דין באותו הליך יוצרת קרבה מספקת של האינטרסים ( privity of Interest ) [ראו: זלצמן, בעמ' 491; ע"א (440/70 ע'אנם נ' ע'אנם , פ"ד כו(2) 829, 838-839); ע"א 431/80 רוזנברג נ' חזן , פ"ד לה(2) 742, 755-756; ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק , פ"ד לא(1) 29, 33]. נפסק לא אחת, כי על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס את דרכו בין אינטרסים נוגדים- נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתן של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת. דוקטרינות משפטיותמעשה בית דין