נזקים לבניין עקב עבודות פיתוח

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזקים לבניין עקב עבודות פיתוח: תמצית התביעה: תביעה לסעד כספי הוגשה עקב ביצוע עבודות פיתוח תשתיות בירושלים ע"י הנתבעת. התובע טוען כי הנתבעת, אחראית לנזקים שנגרמו לבניין בו הוא מתגורר שהוא בעל זכויות בו ולהריסת גרם מדרגות המוביל אליו. בנוסף נטען כנגד מחדליה של הנתבעת באי ביצוע עבודות משלימות באופן שגורם לו נזקים. הנתבעת דחתה את טענות התובע בנוגע לאחריותה לנזקי הבניין והכחישה את הנזקים הנטענים. בניו של התובע, צדדי ג', הכשילו את בנייתם של גרם המדרגות וקיר תמך אשר היא הסכימה לבנות לפנים משורת הדין, בהיעדר הסכמות בין צדדי ג' והתובע. לאור זאת, שלחה הנתבעת הודעה לצדדים השלישיים. בנוסף, סירובו של התובע לאפשר לה לבצע את העבודות הוא שמנע את ביצוען ובכך, הוסרה אחריותה, המוכחשת, ולתובע אשם תורם בשיעור של 100%. צד ג' 1 הכחיש כי מנע מהנתבעת ו/או הפסיק את ביצוע העבודות לתיקון הנזקים שגרמה למבנה של התובע. צד ג' 2 טען כי הנתבעת, היא שאחראית לתיקון נזקי התובע לפי הדין ולא לפנים משורת הדין. הוא עצמו, לא הכשיל את ביצוע העבודות ע"י הנתבעת ואין כל יריבות ביניהם. טענות הצדדים: התובע טוען כי הוא בעל זכויות בקרקע מס' 2 בגוש פיסקאלי מס' 7 באזור ראס אל עמודס- אלשייאח בירושלים עליו מצוי המבנה המשמש אותו למגוריו (להלן-"הנכס"). הנכס, בן שתי קומות ובו מתגוררים הוא ובני משפחתו. לדבריו, הוא רכש את הנכס ממי שקנה אותו מהבעלים הרשום בלשכת רישום מקרקעין בירדן הגב' בירתה אנטון איוב, מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לו (נספח א לכתב התביעה, והודעה מטעם התובע מיום 13.1.08 לה צורף הסכם המכר, היתר בנייה וחשבונות בגין הנכס). התובע טוען כי המעבר והגישה לנכס במרוצת השנים היו מגרם מדרגות שתחילתו בכביש ירושלים-יריחו (להלן-"המדרגות"). בראשית שנת 2003 ביצעה הנתבעת עבודות חפירה בסמוך לנכס במסגרת פרויקט שיקום דרך ירושלים-יריחו (להלן-"הפרויקט"). במהלך ביצוע הפרויקט הרסה הנתבעת את גרם המדרגות וכן, חפירות שביצעה פגעו בנכס וביסודותיו עד כדי סכנה ליושביו ולעוברים ושבים. לפיכך, הכריזה עיריית ירושלים (להלן-"העירייה") ביום 7.3.06 על הנכס כמבנה מסוכן והורתה לו לבצע תיקונים בנכס (נספח ב' לכתב התביעה). נזקיו עקב פעולות ומחדלים של הנתבעת בביצוע הפרויקט הוערכו ע"י שמאי מטעמו, בסך של 387,000 ₪ (חוות דעת שמאי המקרקעין מר זועבי איאד, צורפה כנספח ג' לכתב התביעה). הנתבעת העלתה טענה מקדמית דיונית בהיעדר בקשה לפיצול סעדים. קדמה לתביעה , תביעה אחרת של התובע כנגדה בת.א. 4860/03 (להלן-"התביעה הקדמת") למתן צו עשה להקמת קיר תמך ובנית המדרגות. התובע, לא ביקש רשות לפיצול סעדים והתביעה הקודמת, נמחקה לבקשתו. לפיכך נטען כי דין התביעה להידחות. הנתבעת טוענת כי קיימת מחלוקת בין התובע לצדדי ג' לעניין זכויותיו בנכס ובגינה, סיכלו צדדי ג' את בניית קיר תמך ומדרגות לנכס שהיה בכוונתה לבצען, לפנים משורת הדין. התובע ובני משפחתו ובכללם צדדי ג', לא הגיעו להסכמות ביניהם והורו לה להימנע מביצוע העבודות אותן היא התכוונה לבצע בהתאם להסכמות שהושגו איתם. התובע עצמו, הורה לה שלא לבנות את קיר התמך על אף שהנתבעת ומהנדסיה ו/או מהנדסי העירייה, התרו בפניו על הסכנה הצפויה (נספחים א ו- ב לכתב ההגנה). אחד מבניו של התובע, אשר טען לזכויותיו בנכס השתתף בסיור עם נציגיה ביחד עם נציג עיריית ירושלים מהמח' למבנים מסוכנים ביום 17.3.2003. הבן, הסכים שהנתבעת תבנה קיר תמך בהעדר התנגדות של התובע ומשפחתו לכך ובתנאי שקבלן הביצוע, יהיה נוכח בשטח (נספח ג' לכתב ההגנה, להלן-"סיכום הסיור"). בהתאם לסיכום הסיור, היא החלה בביצוע העבודות אך לאחר יציקת היסודות ובניית 30% משלד המדרגות, הודיעו לה התובע וצדדי ג' כי הם מתנגדים לביצוע העבודות. צדדי ג', ביקשו ממנה להפסיק את בניית קיר התמך וכי תימשך בניית המדרגות (מכתבו של עו"ד עזמי , נספח ה' לכתב ההגנה). מנגד, התובע, דרש ממנה לחדול מבנית המדרגות ולבנותן, במגרש של שכנו (מכתבו של עו"ד זחאלקה מטעמו ). לאור זאת היא הודיעה לתובע ולצדדי ג' כי ככל שלא תושגנה הסכמות ביניהם לביצוע העבודות לפני שהקבלן מטעמה עוזב את השטח בסיום הפרויקט, לא תבוצענה כל עבודות על ידה והם יהיו אחראים לביטחון הנכס (מכתבו של דוד עובדיה מהנהלת הפרויקט לעו"ד זחאלקה, נספח ז לכתב ההגנה). הסכמות לא הושגו. לפיכך, היא אינה אחראית לאי ביצוע העבודות ואין להלין עוד כנגדה על כך. הנתבעת שלחה הודעה לצדדי ג' בגין מצג שווא שהציגו בפניה, על היותם בעלי זכויות בנכס. בהתנגדותם לביצוע עבודות על ידה הם סיכלו את ביצוען כאמור בסיכום הסיור. לאור זאת טענה כי ככל שייקבע כי עליה לפצות את התובע, יש להשית את חיוביה על צדדי ג'. הנתבעת הכחישה את הנזק הנטען. לטעמה, הנזק הלכאורי, אינו עולה ע"ס של כ- 38,000 ₪ גם לשיטתו של התובע ואין לו זכות לקבל פיצוי בגין קיר התמך. לתובע, אין זכויות במקרקעין אשר הוא מבקש לבנות עליהם קיר תמך ולא נוצר צורך בהקמתו עקב ביצוע הפרויקט. כמו כן טענה הנתבעת כי התנהלותם של התובע וצדדי ג', שמנעו ממנה לבנות את קיר התמך אשר כאמור, היא אינה אחראית לבנייתו. די בכך, כדי להביא לדחיית התביעה שכן לתובע אשם תורם בשיעור 100% לאי הקמתו. לחילופין נטען כי על הצדדים השלישיים לשפות אותה בגין כל סכום אם תחויב בו בפסק הדין. צד ג' 1 סמיר רווישד , הכחיש כי התנגד לבניית המדרגות. לטענתו, הנתבעת מסיבותיה היא, הפסיקה את המשך בנייתן ואין לה להלין כנגדו על כך. לעניין קיר התמך טען כי הנתבעת, סירבה לשתף עימם פעולה ובכך מנעה השגת הבנות לבנייתו, שניתן היה להגיע אליהן. עקב ביצוע עבודות ע"י הנתבעת נוצרו לדידו הפרשי גובה שחייבו בניית קיר תמך אך הוא ביקש, שקיר התמך יאפשר גישה עתידית לחניה או לניצול החזית בעתיד, למטרה מסחרית. בקשתו מהנתבעת, נועדה להקטין את נזקיו אך הוא לא מנע ממנה לבצע את העבודות. צד ג'2, חוסין רווישד , טען להיעדר עילה ויריבות כנגדו. משלוח הודעת לצד שלישי אליו רק לאחר שנתיים וחצי ממועד הגשת כתב ההגנה מלמדת גם היא על היעדר יריבות איתו. האחריות מוטלת על הנתבעת לבנות את קיר התמך והמדרגות (להלן-"העבודות") והכחיש, כי יצר מצג שווא ו/או הטעה את הנתבעת בנוגע לזכויותיו. דרישותיו ממנה, היו על מנת שיהיה בידו לעשות שימוש בחניה שיש לו זכויות בה למרות בניית קיר התמך. הוא לא ביקש מעולם מהנתבעת, להפסיק את ביצוע העבודות. להיפך הוא הנכון, הוא דרש את ביצוע העבודות והשלמתן כאמור במכתבו מיום 16.4.03 תוך שמירה על זכויותיו. דיון ומסקנות: בחנתי תחילה את הטענה המקדמית של הנתבעת בשאלת היעדר רשות לפיצול סעדים. מטרת סעיפים 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ""ד-1984 היא למנוע ריבוי תביעות והתדיינויות שלא לצורך בשל עילה אחת. לפיכך, על תובע מוטל לתבוע את מלוא הסעד בשל עילת תובענה (סעיף 44 (א) לתקנות) אלא אם כן, ביקש וקיבל רשות לפיצול סעדים (סעיף 45 לתקנות). בנסבות בהן התביעה הקודמת נמחקה, לא נידרש התובע לבקש רשות לפיצול סעדים ובפרט, כאשר הנתבעת לא הוטרחה לכפל דיונים משנמחקה התביעה טרם בירור לגופה ושמיעת ראיות באותו הליך. בנוסף, הסעד שהתבקש במסגרת התביעה הקודמת הוא מתן צו עשה להקמת קיר תמך ומדרגות. בשונה מכך, בתביעה זו מבקש התובע סעד כספי לקבלת פיצוי בהתאם לעלות ביצוע אותן עבודות, שהוא ביקש בגינן בתביעה הקודמת שיינתן צו עשה לחיוב הנתבעת בביצוען. התובע, ביכר בזמנו שהנתבעת תבצע את העבודות ולפיכך, לא ביקש סעד חילופי לפיצוי והיה בא על סיפוקו, בביצוע העבודות. בנסיבות אלו, לא היה התובע חייב לבקש רשות לפיצול סעדים למתן סעד חילופי. בנוסף, בקשה לפיצול סעדים אין להגישה היכן שמהות הבקשה יש בה משום בקשה לאישור אפשרות לכפל סעדים בגין אותו נזק. קרי, בעניינינו, מחד למתן צו עשה ומאידך לפיצוי בגין עבודות, שהוא עתר לביצוען ע"י הנתבעת בתביעה הקודמת (בדומה לכך על היעדר צורך בבקשה לפיצול סעדים, בתביעה לסעד הצהרתי לצורך תביעה מאוחרת לסעד אופרטיבי ראו בע"א 466/98 צבארי נ' מוסארי, פ"ד מה(1) 177 ; ע"א 734/83 חברת החשמל נ' דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, ובספרו של א' גורן , סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 134). לפיכך, אין באי הגשת בקשה רשות לפיצול סעדים בתביעה הקודמת כדי להביא לסילוק התביעה (על "יבלת כואבת" , בדחיפות לסעד מיידי וסעד מאוחר לו, ללא רשות לפיצול סעדים ראו ברע"א 1958/06 שמעון סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ,פורסם ביום 20.10.06). הנתבעת טענה בדין, כנגד הרחבת חזית אסורה בסעדים נוספים אותם ביקש התובע בסיכומיו, למתן צו עשה לנתבעת לתיקון נזקיו, הוצאת היתר בנייה לביצוע עבודות התיקון ולהחזרת המצב לקדמותו. הסעד שהתבקש בתביעתו, הוא סעד כספי לפיצוי בגין נזקיו כתוצאה מביצוע הפרויקט ע"י הנתבעת בסמוך לנכס ובפרט, עקב עבודות החפירה (סעיפים 13, 14 ו-17 לכתב התביעה). למרות זאת ביקש התובע במסגרת הסיכומים לחייב את הנתבעת "בהנפקת כל ההיתרים הנדרשים לבצע העבודות, קרי: קיר התמך והמדרגות בממדים ובאופן המפורטים בחוות הדעת" (השמאי זועבי- מ.ל.). בהתאם לכתב התביעה ומשלא טרח התובע, לבקש לתקן את תביעתו ולא ניתנה לנתבעת הזדמנות להתגונן מפני התביעה לסעדים אחרים כאמור, דין דרישותיו למתן צווי עשה לנתבעת, להידחות. מטעמים אלו של שינוי חזית מכתבי הטענות ללא רשות, נדחית גם דרישתו של התובע להורות לנתבעת להשיב את המצב לקדמותו. אוסיף, כי התובע ביקש בעדותו "להחזיר את המצב לקדמותו" ואמר "רק שיבנו את המדרגות, זה מה שאני מבקש" (עמ' 14 שורה 18, עמ' 15 שורה 23 ) מבלי, שביקש ולו גם באותו שלב של הדיון, להתיר לו לתקן את תביעתו בנוגע לסעדים. בחינת אחריות הנתבעת: המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לבחינת אחריותה של הנתבעת לנזקי התובע היא בפקודת הנזיקין. על התובע, הנטל להוכיח את אחריותה של הנתבעת לנזקים בנכס גופו ולהריסת המדרגות כתוצאה מביצוע הפרויקט בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". עליו להוכיח, קיומו של קשר סיבתי בהיותה גורם הכרחי או מספיק לנזקיו, ככל שיוכח קיומם, עקב ביצוע עבודות על ידה (סעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968). נזקים בנכס: התובע טען כי בשל עבודות חפירה אותן ביצעה הנתבעת בסמוך לנכס, הוכרז הנכס ע"י העירייה כמבנה מסוכן. בתמיכה לכך, צרף חוות דעת ממחלקת מבנים מסוכנים בעירייה מיום 7.3.06 על היות הבניין מבנה מסוכן (נספח ב' לכתב התביעה, להלן- "ההודעה השנייה") . מכתב ההגנה עולה כי העירייה מסרה לנתבעת הודעה מיום 12.1.03 על הכרזת הנכס כמבנה מסוכן בחתימתו של מהנדס העיר מר שטרית (נספח ג' לכתב ההגנה, להלן-"ההודעה הראשונה"). מחוות דעתו של השמאי זועבי מטעם התובע (להלן-"השמאי") עולה כי הוא ביקר בנכס רק ביום 19.8.06 (סעיף 3 ). הוא לא ביקר בו עובר לביצוע עבודות החפירה ע"י הנתבעת ובמהלך ביצוען . לפיכך, אין בידו לדעת מביקורו בנכס, מה היה מצבו לפני החפירה. ידיעותיו, על העובדות שבוצעו ע"י הנתבעת הן בהסתמך על תמונות שהוצגו בפניו ע"י התובע (ת/1, צורפו לחוות דעתו) אשר העד מטעם הנתבעת אישר כי הן תמונות מביצוע הפרויקט (עמ' 31 שורות 27-31). יחד עם זאת, מההודעה השנייה של המהנדס מימי מרואן מהעירייה (הודעה משנת 2006) על נזקים שנראו בנכס עולה כי 'נפלו גושי טיח מתקרת חדר המטבח וחדר השינה' וכי הוא הוגדר בדרגת סכנה ב'. בהודעה הראשונה של המהנדס אורי שטרית (משנת 2003) אין אזכור או התייחסות לנפילת גושי טיח ו/או לסדקים שניראו בנכס. ההודעה הראשונה, נסובה על סיכון לנכס ולעוברים ושבים עקב החפירות שבוצעו להרחבת הכביש, אשר יצרו מדרון הטעון בנית קיר תמך למניעת גלישת סלע מתחת יסודותיו של הנכס. על התובע, מוטל הנטל להוכיח כי עבודות החפירה של הנתבעת, 3 שנים לפני מועד ההודעה השנייה, הם שגרמו לנפילת גושי טיח בנכס. השמאי, אשר בהכשרתו אינו מהנדס לא הוכיח בחוות דעתו ובעדותו כי נפילת גושי טיח נגרמה כתוצאה מעבודות החפירה שבוצעו בשנת 2003 ואף קודם לכן. ככל שהנזק לנכס ארע כבר בשנת 2003 צפוי היה שהתובע, יתריע עליהם בפני הנתבעת כבר אז , במהלך הסיור שהתקיים בנוכחות נציגי העירייה והנתבעת ובנוכחות בניו ולחילופין, בטרם סיום העבודות בפרויקט ע"י הנתבעת ו/או במכתבו של עו"ד זחאלקה לנתבעת לבניית מדרגות והקמת קיר תמך (נספח א' לכתב ההגנה). לא כך נהג התובע באופן המלמד כי הנזק לא נוצר עם ביצוע העבודות כי אם לאחר חלוף 3 שנים מגמר ביצוען. השמאי זועבי העיד שכתוצאה מהחפירות שבוצעו בעזרת ציוד כבד, נגרמו סדקים קונסטרוקטיביים לביתו של התובע (עמ' 26 שורה 25, עמ' 28 שורה 7). לא השתכנעתי מעדותו בנדון הן בהיעדר הכשרה שלו כמהנדס והן משלא ערך בדיקות במקרקעין ולא נכח גם בעת ביצוע החפירות על מנת שיהיה בידו לבסס את מסקנתו זו. לא היה בידי השמאי, לעמוד על היקף החפירות ומיקומם לרבות על השפעתן, על מצבו של הנכס. מעיון בחוות דעתו עולה כי הוצגו בפניו ההודעות של מח' מבנים מסוכנים (כמובא לעיל) אך מבלי שטרח לעיין בתכניות ובהיתרי הבניה , באישורי מהנדסי הקונסטרוקציה של הכביש כמו גם בדיקת המידע המצוי במח' מבנים מסוכנים שחזקה על העירייה שערכה בדיקות ע"י מהנדסיה שהביאו למתן ההודעות על מצבו של הנכס והמגרש עליו הוא נבנה. השמאי , גם לא בדק את יסודות הבניין ולו גם בבדיקה מדגמית, כדי על מנת שיהיה בידו לקבוע כי החפירה שבוצעה הרבה שנים קודם לכן גרמה נזק לנכס והזמנתו לתן חוות דעת, היתה לדבריו להעריך את עלויות התיקון בלבד (עמ' 27 שורות 21-24). בהיעדר מידע כאמור ומשלא נערכו בדיקות הנדסיות ע"י השמאי (עמ' 27 שורה 18) אין בחוות דעתו כדי להוכיח כי נזקי הנכס הם כתוצאה מעבודות שבוצעו ע"י הנתבעת. נכונים הדברים, בפרט לאור חלוף שנים ארוכות ממועד תחילת ביצוע הפרויקט ע"י הנתבעת בשלהי שנת 1999 (סעיף 5 לתצהיר מטעם הנתבעת ומכתבו של התובע מיום 19.12.99 נספח א לכתב ההגנה) ועד מועד ביקורו בנכס, רק בשנת 2006. מעדות השמאי עולה כי הוא הסתמך על דברי התובע שגושי טיח נפלו רק בשנת 2006 (סעיף 5 לחוות הדעת על הצגת ההודעה השנייה , עמ' 33 שורה 11). כך גם, מחוות הדעת עולה כי הבית נבנה לפני 43 שנה וכי אינו מתוחזק כנדרש וסטנדרט הבניה בינוני (סעיף 6.1 ) והוא לא ביקר בו לפני ביצוע הפרויקט. לפיכך, אין בסיס להערכתו לפיה הנזקים לנכס קרו בעקבות ביצוע החפירות (סעיף 10.6 לחוות הדעת, עמ' 33 שורה 21) בהתבססו על דברי התובע. בחקירתו, אף הודה השמאי כי אין בידו לקבוע שביצוע החפירה הוא הסיבה לנזקים הנטענים בביתו של התובע (עמ' 33 שורה 24). בנסיבות אלו ולאור תכלית הזמנת חוות הדעת מהשמאי, להעריך את שיעור נזקי התובע (סעיף 1 לחוות הדעת, עדות השמאי בעמ' 26) מבלי שנידרש לשאלת האחריות לקרות הנזקים ולאחר שבחנתי את ראיות התובע ובהיעדר חוות דעת של מהנדס מטעמו, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח, כי עבודות החפירה שבוצעו ע"י הנתבעת גרמו לנזק ניטען בנכס, בפילת גושי טיח בשני חדרים בו. לא נעלם מעיניי, שהנכס הוכרז ע"י העירייה כנכס מסוכן. למרות זאת, אין בהודעות העירייה משום ראייה מספיקה לכך שהנזקים בנכס (כמתואר בהודעה השנייה) נגרמו בשל החפירה שבצעה הנתבעת. בהודעה הראשונה (מיום 12.1.03 ) אין משום ראיה על נזק לנכס אשר כאמור, טרם נוצר , כי אם על חשש לגלישת סלע מתחת יסודות הנכס. קרי: לא על מצב קיים כי אם למניעת סכנה עתידית אפשרית. מנגד, בהודעה השנייה לא נקבע כי נפילת גושי טיח היא כתוצאה מעבודות החפירה משנת 2003 ואף לא נקבע כי יסודות הנכס התערערו. יתירה מכך, ככל שהתערערו יסודות הנכס סביר להניח שמהנדס מבנים מסוכנים לא היה מורה רק על תיקון וחיזוק התקרה במטבח ובחדר השינה, כי אם על חיזוק היסודות (ראו בסיפא של ההודעה השנייה). לפיכך כאמור, נדחית התביעה לפיצוי בגין עלות התיקונים של הנכס, שהוערכו על ידי השמאי מטעמו בסך של 38,000 ₪. גרם המדרגות: התובע טוען שבזמן שרכש את הנכס בשנת 1987 היו מחוברות אליו מדרגות בטון עד לכביש הראשי שהיוו דרך גישה מרכזית לנכס קרי: לביתו. לדבריו, הייתה לו חזקה במדרגות עד להריסתן ע"י הנתבעת במהלך ביצוע הפרויקט על ידה. הנתבעת, לא מכחישה כי היא גרמה להרס של המדרגות (עמ' 35 שורה 7 וראו גם עמ' 13 שורות 23-24) כי אם טוענת שמיקומן, היה מחוץ למגרשו של התובע (סעיף 28 ו- 33 לכתב ההגנה). לטענתה, היא פעלה בהתאם לתוכניות המאושרות ע"י העירייה שהזמינה ממנה את הפרויקט (סעיף 13 לתצהירו של יוליאן תאודוריקה , סעיף 36 לסיכומיה). לאור תלונותיו של התובע במהלך ביצוע העבודות על הרס המדרגות שאפשרו לו גישה לכביש הראשי ואף שהיו לו דרכי גישה חלופיות , הסכימה הנתבעת לבנות את המדרגות ולדידה , הסכמתה ניתנה לפנים משורת הדין (עמ' 34 שורה 31) ובהסכמת העירייה להקמתן במקרקעין של התובע ( עדותו של העד מטעם הנתבעת, עמ' 35 שורות 3-4 , סיכום הסיור וכן סעיף 1 למכתב לב"כ התובע, נספח ז' לכתב ההגנה). בנסיבות אלו ובהיעדר מחלוקת בדבר אחריותה של הנתבעת להריסת המדרגות כמו גם נכונותה לבנות מדרגות חדשות כדרישת התובע ממנה ובהיעדר התנגדות מצד העירייה לבנייתן, נדחית טענתה של הנתבעת להיעדר חבות ואחריות שלה לתיקון המדרגות שנהרסו על ידה. לא נסתרה גרסתו של התובע לפיה, הוא עשה שימוש במדרגות עובר להריסתן וכי הן מהוות מעבר לביתו מכיוון כביש ירושלים- יריחו. כך גם עולה מסיכום הסיור שהנתבעת ראתה עצמה אחראית לתיקון המדרגות מבלי שראתה זכות לעצמה, למנוע מהתובע גישה לביתו ששימשה אותו עובר לביצוע עבודות החפירה (עמ' 35 שורה 4 וסיכום הסיור). לאור זאת, הסכמתה בנדון לא ניתנה לפנים משורת הדין כטענתה (עמ' 34 שורה 31) ולא בכדי הסכימה לבנות מדרגות שעלות הקמתן ביחד עם הקמת הקיר התומך, היא של עשרות אלפי שקלים, בין 40,000-50,000 ₪ ( סעיף 14 לתצהירו של מר תאודוריקה) כי אם, בשל אחריותה לכך כלפי התובע. חיזוק לכך נימצא גם בסעיף 15 לתצהירו של תאודוריקה לפיו הנתבעת, מחויבת להתאים עצמה לשינויים בשטח לאחר שמתקבל אישור מהמזמין והגורמים המוסמכים, מה שקרה בעניינינו (ראו מכתבו של מר עובדיה מנהל הפרויקט , נספח ז' לכתב ההגנה) בו נאמר כי המדרגות יבנו בתחום מגרשו של התובע. אין גם במיקומן של המדרגות שנהרסו, בהיותן לפי שיטת התובע במגרש של שכנו, כדי למנוע ממנו את זכותו למעבר מהכביש לביתו מבלי להטריחו להגיע למעבר אחר מרוחק ממנו כטענתה של הנתבעת. לפיכך ומשלא נסתרה גרסתו של התובע לפיה הוא עשה שימוש במדרגות ומבלי שהוכח כי לשכנו היתה חזקה ייחודית בהן ו/או שמנע ממנו את השימוש במדרגות, קמה לתובע הזכות לפיצוי בגין הריסת המדרגות ע"י הנתבעת. קיר התמך: אין מחלוקת שהנתבעת והגורמים המוסמכים בעירייה קבלו החלטה לפיה קיים צורך בבניית קיר כובד לתמוך את המצוק בחתך 80 (נספחים ב ו- ג לכתב ההגנה ) כאמור גם בהודעה הראשונה של מח' מבנים מסוכנים, למניעת התדרדרות של סלעים עקב חפירה בעומק של 7 מטר. המחלוקת, בשאלת היות המצוק עליו בנוי הנכס, מצוק טבעי (כפי שהוכח בתמונות ובעדויות של צדדי ג') אינה רלוונטית לשאלת הצורך בהקמת קיר תמך. שכן, הוכח בהודעה הראשונה כי החפירה יצרה סיכון לגלישת סלעים ולפגיעה במגרש ובנכס של התובע ולא המצוק, אשר כשלעצמו, לא יצר סכנה במשך השנים כי אם רק לאחר שבוצעה החפירה ובגינה . לא נסתרה גרסתו של מר תאודוריקה לפיה הנתבעת התחילה בבניית קיר תמך ומדרגות ביציקת היסודות לקיר הכובד ו-30% משלד המדרגות (סעיף 16 לתצהירו). מהתנהגותה אני למדה, כי הנתבעת ראתה צורך בבנית קיר התמך ואף פעלה בהתאם לאור הודעתו של מהנדס העיר. כך גם עולה מחליפת המכתבים של ב"כ התובע וצדדי ג' עם הנתבעת (שהובאו לעיל) כי הנתבעת אכן פעלה לביצוע הטעון תיקון, בבניית קיר התמך לאור אחריותה בנדון משביצעה את הפרויקט. הנתבעת טוענת כי התובע, אינו זכאי לפיצוי מאחר ואין לו זכות אישית בקיר התמך שכן מדובר בעבודות פיתוח שתוכננו לרווחת הציבור ולתושבי שכונת ראס אל עמוד בפרט. בנוסף טענה, כי גם היתה לתובע זכות לבניית קיר תמך, הוא ויתר על זכותו זו מששלח אליה דרישה להפסיק את ביצוע העבודות (סעיף 18 לכתב ההגנה). אין בידי לקבל את טענתה הראשונה של הנתבעת. משהוכח, כי קיים צורך בהקמת קיר תמך לטובת הציבור והתובע, הוא בכלל אותו ציבור בכלל ובפרט בהיותו תושב השכונה המתגורר בסמוך לכביש בו בוצעה החפירה. יתירה מכך, בנסיבות שנוצרו בשטח בו בוצע הפרויקט שבגינן נדרשה הקמת קיר תמך או קורת כובד (כאמור בהודעת המזמינה, העירייה, בהודעה הראשונה) אין בידי הנתבעת, לפטור עצמה מהקמתו רק מחמת דרישתם של צדדי ג' ממנה, בנוגע לבנייתו. בניית קיר התמך, נועדה למנוע סיכון לעוברים ושבים בכביש ולא רק ליושבי המגרש (עמ' 35 שורות 26-32) וההחלטה אם להקימו אינה נתונה בידי צדדי ג' באופן אישי בשעה שקיים צורך בטיחותי בבנייתו. על הצורך בבניית קיר תמך או קורת כובד ניתן גם ללמוד מנספח ח' לכתב ההגנה, סיכום סיור נוסף מיום 24.4.03 ,בו נאמר כי תימסר הודעה למח' מבנים מסוכנים ככל שלא ייבנה קיר התמך עקב התנגדות התובע או צדדי ג' "על מנת שיפעל להשגת פתרון מתאים". חיזוק לזכותו של התובע שיוקם קיר תמך עבורו ולא רק בהיותו חלק מהציבור שלטובתו יש להקימו, מצאתי גם בעמדת הנתבעת לפיה, הבנייה צריכה להתבצע במגרשו (סעיף 19 לתצהיר מטעמה). בדומה לכך, נאמר במכתבו של דוד עובדיה מיום 10.4.03 (סיכום הסיור הראשון, נספח ז לכתב ההגנה) לפיו ייבנה קיר תמך. בשאלת מיקום הבניה בשטחו של התובע או בשטח של שכנו, העיד מר תאודוריקה שאסור להם כגוף ציבורי, להיכנס לבעיות סטטוטוריות בין התושבים והם שואפים תמיד להגיע להסכמה בין התושבים (עמ' 42 שורות 27-28). כך גם עולה מסיכום הסיור השני ( נספח ח' לכתב ההגנה) כי הצורך להקמת הקיר קיים ולאט הוכח בראיות הנתבעת כי אין סכנה לגלישת סלעים אם לא ייבנה. להיפך הוא הנכון, בסיכומי הסיור נאמר שאם לא ייבנה הקיר מחמת התובע או צדדי ג', הנתבעת תסיר את אחריותה בנדון והיא תיידע על כך את מח' מבנים מסוכנים שיהיה עליו למצוא פתרון בנדון. משכך ומשלא הוכיחה הנתבעת כי הוסרה הסכנה באי הצגת חוות דעת של מהנדס על מנת להוכיח כי היא בצעה עבודות למניעת החשש מהתדרדרות סלעים ומשלא הזמינה את מהנדס מבנים מסוכנים להעיד ולתמוך בגרסתה, הוכח כי קיים צורך בבניית קיר תמך או קורת כובד אשר היה עליה לבצעו. בחנתי את טענת הנתבעת בסיכומיה, בדבר יריבות של התובע עם העירייה ולא איתה בנוגע לקיר התמך. ככל שסברה הנתבעת, כי האחריות לבנית קיר תמך מוטלת על העירייה הואיל והיא פעלה לפי הנחיות העירייה ולפי היתרי בנייה (עמ' 27 שורה 18, עמ' 39 שורות 21-23), היה בידה לשלוח הודעת צד ג' לעירייה. אין לנתבעת להלין כנגד התובע על אי צירופה של הערייה כנתבעת משהוכח, כי היא ביצעה את הפרויקט ויצרה בפעולותיה או במחדליה, את הצורך בבניית קיר תמך כפי שהוכח לעיל. התנהלותה אל מול התובע בנכונותה לבנות קיר תמך מבלי שטענה בפניו , באיזה מהסיורים או חליפת המכתבים בנדון, כי העירייה אחראית לכך, גם היא מלמדת על יריבות בינה ובין התובע ולא בין התובע לעירייה. לפיכך, נדחית טענתה בנדון. אשם תורם של התובע: הנתבעת טוענת לאשם תורם בשיעור של 100% של התובע בגין נזקיו ולפיכך, גם אם נקבעה אחריותה אין לחייב אותה בפיצוי לתובע שסיכל ו/או צדדי ג' סכלו את הקמת המדרגות וקיר תמך על ידה. אשמו של התובע, ככל שיוכח, יש בו כדי להשליך על חיובה בפיצוי ושיעורו על פי נסיבות התנהגותו של התובע בזמנו, משהציעה לו הנתבעת לבצע עבודות לתיקון נזק שנגרם לו. אשם תורם, יבחן בהתאם למידת הזהירות שאדם צריך לנהוג כלפי עצמו וכלפי רכושו לפי האשמה המוסרית במערכת היחסים בין הצדדים ותרומתו של כל אחד מהם לנזק, לפי המסכת העובדתית. ההתנהגות הנדרשת לצורך האשם התורם היא התרשלות, הנבחנת על פי מבחן אובייקטיבי חיצוני והמעוגן בהתנהגות האדם הסביר. לעניינינו, עסקינן בחובה של הצדדים, הדדית, לנהוג בהגינות זה כלפי זה בפעולותיהם בנוגע להקמת הקיר והמדרגות. כשם שהרשות הציבורית חבה כלפי האזרח חובת הגינות ויושר, כן חב האזרח חובה מקבילה לנהוג בהגינות כלפי הרשות (ע"א 4079/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה-שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ, ניתן ביום 11.11.2010) ולא להכשיל את הרשות במילוי חובתה כלפיו. התובע, שלח מכתבים להפסקת הבניה ע"י הנתבעת לראשונה, ביום 19.12.99 (נספח א' לכתב ההגנה) . במכתבו זה, הוא דרש מהנתבעת שלא לבנות קיר תמך בגבול החלקה שלו הואיל והדבר יגרום לו נזק. לאחר דין ודברים ופגישה בשטח, הגיעו הצדדים להסכמות ביום 17.3.03 לבנות קיר כובד לתמוך את המצוק (סיכום הסיור, נספח ג' לכתב ההגנה, סעיף 1.1 ) באופן המתיישב עם הודעת מהנדס העירייה לנתבעת בדבר קיומה של סכנה (ההודעה הראשונה). בסעיף 1.3 לסיכום הסיור נאמר גם כי התובע הסכים לבניית קיר התמך וכי אם הוא יפסיק את המשך הבניה, העבודה לא תחודש והאחריות תועבר אל כתפיו בתיאום עם מח' מבנים מסוכנים בעירייה. התובע, שלח מכתב לנתבעת ביום 6.4.03 בו הוא דרש להפסיק את עבודות בניית המדרגות הואיל והם נבנו שלא במקומם תוך השגת גבול אל חלקתו (נספח ו לכתב ההגנה). כפועל יוצא, ניתנה הנחיה ע"י הנתבעת להפסיק את העבודות וניתנה לתובע ארכה להגיע להחלטה סופית בנדון, אך לשווא (סעיף 3 בנספח ז לכתב ההגנה). משכך, הופסק כליל ביצוע העבודות ע"י הנתבעת. התובע העיד על השתלשלות עניינים שונה מהאמור בתצהירו ועדותו לא עשתה עלי רושם מהימן. לדבריו, הוא לא שלח מכתב כלשהו לנתבעת וכלל אינו מכיר את עו"ד וליד זחאלקה ששלח את מכתב לנתבעת בשמו (עמ' 15). לאור זאת, ביקש בא כוחו להפסיק את החקירה הנגדית של התובע וטען כי מצבו הרפואי התדרדר וכי הוא סובל מליקוי בזיכרון (עמ' 16 לפרוטוקול) מבלי שהציג אישור רפואי בנדון בדיון או לאחריו על החמרה במצבו ממועד החתימה על תצהירו. לפיכך, אין ללמוד מעדותו מה היו דרישותיו מהנתבעת ואני מעדיפה את גרסת הנתבעת בנוגע לחליפת מכתבים ביניהם בנדון. התובע, לא ביקש להזמין לעדות את עו"ד זחאלקה על מנת לסתור את גרסתה של הנתבעת בדבר פנייתו אליה בשמו, גם לא לאחר עדותו התמוהה על אי משלוח מכתבים בשמו. בתצהירו (סעיפים 13-14) אמר התובע במפורש, שהוא לא הסכים שהנתבעת תקים קיר תומך ומה שהתבצע היה ללא הסכמתו וחרף התנגדותו הנחרצת. למרות זאת, בסיכומיו טען התובע כי לא רצה להפסיק את העבודות אלא רק "להשמיע את קולו" (סעיף 3 בסיכומים בקשר לעדות התובע) וכי ביקש מהנתבעת להמשיך ולבנות (עמ' 17 שורה 9 , עמ' 18 שורות 13-34). גרסתו זו אין לקבלה בהיותה סותרת את הראיות שהובאו (במכתביו ובתצהירו) שתכליתן למנוע מהנתבעת לבנות את קיר התמך. לא עסקינן ב"השמעת קול" כי אם בשכירת שירותיו של עו"ד על מנת לדרוש את הפסקת העבודות ואיום בנקיטת סנקציות כנגד הנתבעת, אם לא יתמלאו דרישותיו ממנה. מנגד, העיד מר תיאודוריקה שהקיר לא נבנה הואיל והתובע הפסיק את העבודה (עמ' 39 שורה 13) וכי חששו של התובע והתנגדותו לבנייתו היתה ככל הנראה, עקב מחשבתו שהקיר גולש לחלקה שלו (עמ' 39 שורה 17). כך גם, בסיכום הסיור מיום 17.3.03 (סעיף 1.3) הוזהר התובע כי אם יפסיק את העבודה היא לא תחודש על ידה והאחריות תהא עליו (עמ' 40 שורות 29-33). הנתבעת, המשיכה בביצוע העבודות כפי שאישר התובע בעדותו (עמ' 19 שורה 15) . למרות זאת, התובע גרם להפסקת העבודות לבניית המדרגות, במכתבו לנתבעת מיום 6.4.03 בדרישה חד משמעית שלו בנדון הואיל ומיקומן, משיג את גבולו (נספח ו לכתב ההגנה). מכאן עולה כי התובע, שינה את דעתו לסירוגין בנוגע לעבודות אשר כיום הוא מבקש פיצוי בגין אי השלמתן . לא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא לא ידע על הסיורים שהתקיימו באתר וכי לא הסתפק בנוכחות של בניו בהם ומשכך, לא השתתף בהם. הוכח כי היה ידוע לתובע ו/או לבא כוחו על הסיור (עמ' 56 שורות 5-9 ומכתבה של הנתבעת לבא כוחו לאחר הסיור). ככל שרצה התובע שיוקם קיר תמך כטענתו, היה עליו לדאוג למסירת הודעה על כך לתובעת וליישב את המחלוקות בינו ובין צדדי ג' בשאלת אופן הקמתו ומיקומו בפרט כאשר צדדי ג' יצרו מצג בפני הנתבעת על היותם בעלים ו/או בעלי זכויות במגרש (כפי שיובא להלן בבחינת אחריות של צדדי ג'). יובהר, כי קיים שוני בין התנגדותו של התובע לבניית המדרגות ובין ההתנגדות לבניית קיר התמך שבאה בשלב מאוחר יותר מצד בניו, צדדי ג'. התובע במכתבו מיום 7.4.03 ביקש רק להפסיק את בניית המדרגות בלבד והנתבעת, שהיתה ערה טוענת כי צדדי ג', הם שהתנגדו להמשך בניית קיר התמך ולא התובע בעצמו (סעיפים 13-14 לכתב ההגנה). יחד עם זאת, סביר להניח כי מחיקת התביעה הקודמת התבקשה מחמת ידיעת התובע כי טרם עלה בידו ליישב את המחלוקות עם צדדי ג' על אופן בניית קיר התמך. לאור זאת ומשהוכח כי התובע התעלם מסיכומי הסיור ולא עלה בידו להביא למשלוח הסכמה של צדדי ג' לבניית קיר תמך ומשלא הודיע לנתבעת כי הוא חוזר בו מהתנגדותו לבניית המדרגות במגרשו למרות היותו בעל עניין בבנייתן לטובתו דווקא, אני קובעת כי לתובע אשם תורם בנוגע לקיר התמך ולמדרגות אותם בקשה הנתבעת לבנות לפני סיום ביצוע הפרויקט. בנסיבות העניין אני קובעת כי אשמו התורם של התובע הוא בשיעור של 60% בגין אי בניית המדרגות ובשיעור של 15% בגין אי בניית קיר התמך. מנגד, לנתבעת אחריות בשיעור של 40% באי השלמת בניית המדרגות ובשיעור של 85% בגין אי בניית קיר התמך. הן מחמת הצבת פרק זמן קצר לתובע להודיע לה על רצונו שתשלים את הבנייה ובפרט, בהתעלמה מהסכנה הכרוכה באי בניית קיר התמך למרות ביצוע הפרויקט בהזמנת העירייה לטובת התובע, התושבים והעוברים ושבים. כך גם, ראוי היה שהנתבעת תחזור ותפנה לב"כ התובע עו"ד זחאלקה, לאחר הוצאת סיכום הסיור השני (מיום 24.4.03) על מנת להביא להסכמות משלא התייצב הלה לסיור, בדומה לפנייתה אליו לאחר הסיור הראשון (נספח ז' לכתב ההגנה). בנוסף, לא היה בפנייתם של צדדי ג' אליה למציאת פתרון אחר בנוגע לקיר תמך , כדי לפטור אותה מבנייתו בשעה שהתובע בעל זכויות במגרש אף אם, הוצג לה מצג ע"י צדדי ג' כי גם הם בעלי זכויות בו. נכונים הדברים, בפרט לאור דרישה חד משמעית של התובע לבניית קיר תמך , לאחר שחזר בו מהתנגדותו לכך שהיתה רק בתחילת ביצוע הפרויקט, בשנת 1999 . הודעה לצדדי ג': הנתבעת, טענה לאשם תורם מלא של התובע אך שלחה גם הודעה לצדדים שלישיים, לעניין אחריותם להפסקת ביצוע העבודות על ידה לפי סיכום הסיור (סעיף 26 לכתב ההגנה וסעיפים 121-124 לסיכומיה). צדדי ג' דוחים את טענותיה וטענו כי כל שבקשו הוא מציאת פתרון חילופי, אך לא הורו לנתבעת לחדול מביצוע העבודות. לאור זאת בחנתי מה היו הסיבות והגורמים להפסקת בניית קיר התמך וגרם המדרגות. במכתבם של הצדדים השלישיים לנתבעת מיום 16.4.13 (נספח ה' לכתב ההגנה) באמצעות עו"ד עזמי מסאלחה טענו צדדי ג' שהם הבעלים והמחזיקים החוקיים של הנכס (ראו גם עמ' 53 , עמ' 55 שורות 3-4, עמ' 56 לפרוטוקול) . בנוסף טענו במכתבם, כי אין הם מתנגדים להמשך בניית המדרגות כי אם לבניית קיר תמך שמשיג את גבולם ופוגע בשלמות חלקתם (סעיף 2 למכתב ). לפיכך, הם בקשו להתחשב בזיקתם לחנייה שבמגרש בבניית קיר התמך. המצג לפיו צדדי ג' בעלי זכויות במגרש ולפיכך, נדרשת הסכמתם להמשך בניית קיר תמך התיישב גם עם מכתבו של התובע לנתבעת מיום 7.4.03 בו היא נדרשה לחדול מבניית המדרגות (עמ' 53 שורות 4-12) להבדיל מקיר התמך לגביו לא טען כי יש בו משום השגת גבול לתחומו ואילו צדדי ג', הם שהתנגדו לבנייתו בדרישתם, לפתרונות חילופיים. מהמכתבים של התובע וצדדי ג' עולה אם כן כי היה נטושה מחלוקת בינם לבין עצמם, מיהו בעל הזכויות במגרש ובנכס. כך גם עולה מעדותו של צד ג'1 (עמ' 53 שורה 3). מעדותו של צד ג' 2 עולה שהוא מאשר שהתובע, בעלים על הנכס ואילו הוא, רק מחזיק בו (עמ' 57 שורות 28-30). במחלוקת זו, היה מטבע הדברים כדי להביא את הנתבעת לכלל טעות בדבר מעמדם של צדדי ג' בנכס ובמגרש ובשאלת בעלותו המלאה של התובע בהם. נכונים הדברים, בפרט כאשר צדדי ג' נטלו חלק בסיור באופן שיצר מצג על זכויותיהם במגרש אך מבלי שהוכיחו במסמכים כלשהם מה מעמדם בו. מהעדויות השתכנעתי כי היו חילוקי דעות בין התובע לצדדי ג' לעניין אופן ביצוע העבודות (עמ' 22 שורות 10-22) ובפרט לעניין מיקום המדרגות ובניית קיר התמך (עמ' 54 שורות 29-32 ונספחים ה' ו-ו' לכתב ההגנה וכן סיכום הסיור). מכל האמור עולה כי צדדי ג' יצרו עיכובים בבניית קיר התמך ומבלי, שהגישו הצעה אופרטיבית חילופית לבנייתו. לא כך פני הדברים בנוגע לבניית המדרגות אשר הוכח, כי התובע בלבד התנגד להם ואילו צדדי ג' ביקשו שתימשך בנייתן (ראו מכתבו של עו"ד זחאלקה ותשובת הנתבעת מיום 10.4.03 וכן מכתבו של עו"ד עזמי). לפיכך, ההודעה לצדדי ג' בגין הפסקת בניית גרם המדרגות , להידחות. לעניין הפסקת בנית קיר התמך, הוכח כי צדדי ג' בקשו מהנתבעת להתחשב בחניה שטענו כי היא שלהם ובשל כך, נקבעה פגישה באתר ביום 24.4.03. פגישה זו, לא היה בה כדי להועיל שכן, בין אם סיכום הסיור משקף נכונה את התנהגות צדדי ג' בהכחישם כי עזבו בכעס ובין אם לאו, לא היה בידי צדדי ג' להוכיח כי הם הציעו פתרון חילופי לבנית קיר תמך. עקב זאת, ניתנה לצדדי ג' הזדמנות נוספת "להעביר את תשובתם הסופית בנוגע להמשך ביצוע העבודות עד לתאריך 1.5.03 " (פסקה אחרונה בסעיף 1 לסיכום הסיור) מבלי, שעלה בידי צדדי ג' להוכיח כי נתנו את אישורם לבניית קיר התמך או שהגישו ולו גם, הצעה חילופית לבחינתה של הנתבעת אותה (ראו תצהיר תשובות לשאלון של צד ג' 1 , סעיפים 4 ו-5). בהתנהגותם של צדדי ג' כאמור ובמצג שיצרו על היותם בעלי זכויות במגרש המתינה הנתבעת, להסכמתם של צדדי ג' לבנית קיר התמך עד ליום 1.5.03 . הסכמה או הודעה על כך שאינם מבקשים פתרון חילופי, לא ניתנה. בה בשעה, לא הוכח באיזה מהמכתבים, כי צדדי ג' מנעו מהנתבעת לבצע את העבודות בהתנגדות נחרצת לכך. צדדי ג' ביקשו למצוא פתרון חילופי (כאמור במכתב מבא כוחם) ומשלא התייצב להעיד מי מהנוכחים בסיור מטעם הנתבעת , לא נסתרה עדותם כי לא מנעו את המשך הבניה . בכך אין כדי לגרוע מקביעותיי בדבר אי המצאת הסכמתם להמשך הבנייה למרות בקשה מהם להמצאתה, באופן שהותיר חשש אצל הנתבעת מהמשך ביצוע העבודות. לפיכך, מתקבלת בחלקה ההודעה לצדדי ג', בחיובם בשיפוי הנתבעת בשיעור של 30% מחיוביה לתובע בגין קיר התמך. בחינת הנזקים ושיעורם: התובע, ביקש להוכיח את שיעור נזקיו בהגישו חוות דעת של שמאי מקרקעין. השמאי , ביקר בנכס ביום 19.8.06 , בעת שהיה כבר שמאי מוסמך כאמור בפרטי השכלתו ברישא של חוות הדעת. יחד עם זאת, הוכח כי השמאי אינו בעל הכשרה וניסיון כמהנדס ואישר בעדותו כי הוא לא ביצע בעצמו את מלוא הבדיקות להערכת העבודות הנדרשות ועליותיהן כי אם, נעזר במודד וקונסטרוקטור. בנוסף העיד כי הוא בעל ניסיון בתחום הבנייה , בפיקוח על בניית בנין ע"י אחיו (עמ' 32) כאמור גם ברישא של חוות הדעת, על היותו מפקח בנייה (של בניינים של משפחתו) בשנים 1995-200 (עמ' 2 לחוות הדעת). השמאי וכן התובע בסיכומיו, אינם חולקים על כך כי היה על השמאי לפרט בחוות הדעת את העלויות ודרך חישובן ואילו הנתבעת מצידה , בקשה לדחות מכל וכל את חוות הדעת בשל היעדר מומחיות של השמאי בתחום, הסתמכותו על בדיקות של אחרים ובאי המצאת נתונים מספיקים על מנת להוכיח את מסקנותיו בנוגע לעלויות. על מומחה, להביא בפני בית המשפט נתונים עובדתיים שעל יסודם הוא ממבקש להסיק מסקנה מסוימת. מערכת נתונים זו, ניתנת לבדיקה וחקירה . הכלל הוא , כי התשתית העובדתית שעליה מבוססת חוות דעת מומחה , טעונה הוכחה ככל עובדה אחרת, בדרך הקבועה בחוק (רע"א 1559/96 קופת חולים של ההסתדרות נ' כהן, ע"פ 889/79 חמו נ' מדינת ישראל ). השמאי העריך בחוות הדעת כי יש ביסוס קיר תמך צריך שיהיה ברוחב של כ-4 מטר, אורך של 22 מטר ועומק כ-2 מטר. לא היה בידי השמאי לפרט ולו גם בחקירתו בהיעדר פירוט בנדון בחוות הדעת, מה הן המדידות והבדיקות שבוצעו ע"י אנשי מקצוע מטעמו משהוכח, כי הוא עצמו לא ביצע אותן וכי אין לו ידע, הכשרה או ניסיון כמהנדס או כאדריכל (עמ' 27 שורות 21-24). לדברי השמאי, הוא התייעץ עם קונסטרוקטור (עמ' 29 שורה 2) אך לא קיבל חוות דעת או מסמך בכתב ממנו, עליהם הוא עצמו התבסס בחוות דעתו לקביעת אופן ביסוס קיר התמך (עמ' 28 שורות 31-33). מעדותו עולה, כי הוא עצמו לא בדק את המצוק ואת תנאי השטח כי אם העריך אותם, בין השאר על סמך ההודעה של מהנדס מבנים מסוכנים בעירייה וקבע מקדמי ביטחון (עמ' 28 שורה 28 ). לפי הערכותיו, הכלליות יש לומר, אותן הוא הציג השמאי בפני הקונסטרוקטור הוא קיבל עצה ממנו כדבריו (עמ' 29 שורות 2-11). לא היו בניירות העבודה של השמאי במועד מתן העדות, מסמכים המעידים על מדידות שהתבצעו ולדבריו, מודד ביצע אותן ולא הוא (עמ' 27 שורה 29). כך גם, העיד השמאי כי הוא לא בצע סקר לקרקע (עמ' 31 שורות 1-14) בין אם בעצמו ובין אם באמצעות מי מטעמו לקבלת מלוא הנתונים למתן חוות הדעת ובחינתן כמומחה בעצמו למרות זאת, מיהר להסיק כי אין פתרון חילופי ראוי בהקמת קיר כובד כפי שהציעה הנתבעת בזמנו ע"י מהנדס הפרויקט ועל דעת מח' מבנים מסוכנים בעירייה. בנסבות אלו, לא השתכנעתי מעדות השמאי כי קיר כובד לא מהווה פתרון ראוי למניעת גלישת סלעים מהמגרש של התובע עקב החפירה או למניעת סכנה אחרת בגינה. לא היו בפיו נתונים לביסוס חששו מפני התמוטטות קיר כובד למעט ידיעה כללית שלו על כך שהיו מס' מקרים בהם לחץ הגשמים הביאו להתמוטטות של קירות כובד (עמ' 30 שורות 17-22). בנוסף, התובע לא התנגד בזמנו לבניית קיר כובד כהצעת הנתבעת ובאישור העירייה. בנוסף, בחוות הדעת לא פורטו כתבי כמויות והיקף עבודה בשכירת פועלים לצורך חישוב עלויות ובעדותו, אמר השמאי כי הוא חישב זאת לפי ניסיונו ולאור ידיעותיו כשמאי מלימודיו, שכללו גם קורסים בתחום הבנייה (עמ' 31-32 הן ביחס למדרגות והן ביחס לקיר תמך). בה בשעה, התובע הודה בסיכומיו כי היה מקום לפרט את העלויות ולא להביאן כפי שהובאו בחוות הדעת. מנגד העיד מהנדס ביצוע של הנתבעת מר תיאודוריקה כי תוכנן ע"י הנתבעת קיר כובד. בסעיף 9 לתצהירו נאמר כי לאחר חציבה במדרון תוכנן שהנתבעת תעמיד קיר כובד "שיחצוץ בין המדרון לכביש". למרות התנגדות התובע לבנייתו (נספח 1 לתצהירו) הורתה מהנדס העיר לבנות קיר כובד כפי שתכננה הנתבעת לעשות (סעיף 10) והוחלט על תקציב לבנייתו על חשבון הנתבעת . בעדותו אמר כי הקיר אמור היה להיבנות לגובה של 3.5 מ' חצי מגובה מהצוק שהוא 7 מטר. איני מקבלת את גרסתו, לפיה עסקינן בקיר שנועד לאסתטיקה בלבד בפרט לאור הודעת מהנדס העיר ומשלא הוכיחה כאמור הנתבעת, כי נקטה באמצעים אחרים לחצוץ בין המדרון לכביש (עמ' 39 שורות 7-13). יחד עם זאת, אני מעדיפה את עדותו בנוגע לגובה הקיר שיש לבנות של 3.5 מטר ולא בגובה של 10 מטר כאמור בחוות דעתו של השמאי, שאינו מהנדס בהכשרתו. ידוע, שמטרת פיצויים בפרט, לפי עילות התביעה והסעד שהתבקש, היא על מנת שיהיה בידי התובע להשיב את המצב לקדמותו, קרי: להעמידו , עד כמה שאפשר, באותו מצב שבו היה נתון בעת מעשה הנזיקין, ללא מעשה הנזיקין" (ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) 584, 618). בחנתי את העדויות ולקחתי בחשבון את החסרים בחוות דעת השמאי זועבי אשר היה על התובע להתכבד להשלימם בחוות הדעת להוכחת מלוא נזקו הנטען (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808-807) להחזרת המצב לקדמותו ומנגד התחשבתי בהיעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת ו/או הצגת מסמכיה להוכחת תכנון הוצאותיה , אילו השלימה בזמנו את בניית קיר הכובד ומדרגות. כך גם יש להתחשב בקביעת גובה הפיצוי בכך שהוכח כי הנתבעת בנתה כבר 30% מהעבודות לבניית קיר כובד ומדרגות (ולא נסתרה כמובא לעיל גרסתה בנדון). כך גם, בשים לב לכך שהעבודות הופסקו ע"י התובע וצדדי ג' לפי קביעותיי בגוף פסק הדין, בשעה שהן בוצעו באמצעות קבלניה של הנתבעת אשר עלויות בנייה עצמית, נמוכות מטבע הדברים מעלות ביצוען ע"י קבלן חוץ , אין להטילן על כן במלואן על הנתבעת. לאחר שקלול הדברים ולפי סמכותי לפסוק על דרך האומדנא, משהוצגו ראיות בנוגע לעלויות, אני קובעת כי העלות בגין קיר התמך , יסודותיו והקמת קיר מעל היסודות, תועמד על סך של 70,000₪ ואילו העלות בגין בניית המדרגות תועמד על סך של 30,000₪. בהתאם לקביעותי בנוגע לאשמו התורם של התובע אני מחייבת את הנתבעת, בתשלום פיצוי לתובע בסך של 59,500 ₪ בגין קיר התמך ויסודותיו ובסך של 12,000 ₪ בגין המדרגות. התשלומים יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. אני מחייבת את צדדי ג', ביחד ולחוד, בתשלום לנתבעת בגין תשלומיה לתובע עבור רכיב הנזק של קיר התמך בלבד, בסך של 17,850 ₪ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע לאגרת בית משפט, לפי החלק היחסי שלה בהתאם לחיוביה כאמור בסעיף 65 לפסק הדין וכן בהוצאות לשכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪. אני מחייבת את צדדי ג', ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבעת לשכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ ובהוצאותיה לאגרת בית משפט לפי החלק היחסי לאור חיובם בסעיף 66 לעיל. עבודות פיתוחבניין