מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על תשלום בגין שירותי בניה: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' הש' ד' גדול) בת.א. 5684/98, אשר קיבל את תביעת המשיבה 1 (להלן - המשיבה) בחלקה וחייב את המערערת לשלם לה עבור שירותי בניה שונים שסיפקה לה המשיבה, כמפורט בפסק הדין.   2. המערערת עסקה בתכנון וביצוע עבודות שיפוצים בבנין המצוי ברחוב בורוכוב 30 בתל אביב. לאחר שהושלמה מלאכת התכנון, פנתה האחרונה באמצעות מר מנדל - מפקח עבודה אותו העסיקה בעת הרלבנטית (להלן - מר מנדל) - למספר קבלנים, לקבלת הצעות לביצוע עבודות שיפוצים אותן התעתדה לבצע בבנין. בין יתר פניותיה, פנתה המערערת גם אל המשיבה ואל מנהלה - המשיב 2 (להלן - מר סאבר).   בתחילת מרץ 1997 לערך החלה המשיבה בביצוען של עבודות באתר הבניה, וביום 27.3.97 נחתם בין המערערת למשיבה "חוזה הזמנת עבודה" (להלן - החוזה) בו התחייבה המשיבה להקים את שלד הבנין ובתוך כך לבצע "עבודות בטון עפר הריסה ובניה" (להלן - העבודות). מר סאבר ערב אישית להתחייבויות המשיבה על פי החוזה. הצדדים סיכמו ביניהם כי מחיר התמורה החוזית ייקבע במתכונת של מה שכינו "חוזה פאושלי". על פי מתכונת זו, המחיר החוזי מבוסס על תכנית העבודה שהוכנה לצורך ביצוע העבודות ולא על בסיס הערכת היקף החומרים בהם ייעשה שימוש בבניה, על דרך של כתב כמויות (שלא נערך בעניננו).   לאחר שהוחל בביצוע העבודות, פנתה המערערת אל המשיבה בבקשה כי האחרונה תבצע שינויים שונים בבניה ביחס למתווה תכנית העבודה כפי שהוצגה למשיבה עובר לתחילת ביצוע העבודות. כך נתבקש ביצוען של תוספות שונות לתכניות העבודה ה'מקוריות' (להלן - התוספות), כן ביקשה המערערת כי עבודות אחרות, אותן ביקשה לבצע - לא יתבצעו, כך שלמעשה "הופחתו" עבודות אלה מסך העבודות אותן היה על המשיבה לבצע על פי תכניות העבודה שנמסרו לה עובר לתחילת העבודות (להלן - ההפחתות). המשיבה סיימה לבצע העבודות ביום 25.10.97.   לאחר שנסתיימו העבודות, ועוד קודם לכך, העלה כל אחד מן הצדדים טענות שונות כלפי הצד האחר. כך, הלינה המערערת על כך שסיומן של העבודות התעכב באשמת המשיבה ואילו האחרונה תבעה סכומי כסף שונים אשר הגיעו לה לטענתה, בעבור ביצוע העבודות והתוספות, ואשר טרם שולמו לה.   בעקבות מחלוקת זו הגישה המשיבה תביעה נגד המערערת והאחרונה, מצידה, הגישה תביעה שכנגד.   3. בית המשפט קמא קיבל את כל אחת מן התביעות - התביעה והתביעה שכנגד - בחלקה. בית המשפט דחה את טענת המערערת לפיה יש לנכות את ערכן הכולל של ההפחתות. בית המשפט קיבל לענין זה את גרסת המשיבה - אשר הובאה מפיו של מר סאבר - וקבע כי "המחיר אשר נקבע לעבודות עצמן מהווה מחיר פאושלי אשר לא ניתן להפחית ממנו או להוסיף עליו המחיר הוא מחיר קבוע גם אם היו הפחתות בדרישות העבודה היות וניתן מחיר כולל לגבי כל העבודה".   באשר לתוספות הבניה אותה נדרשה המשיבה לבצע קבע בית המשפט קמא כי התחשיב אותו ערך מר מנדל, היה "חלקי" או "ראשוני" בלבד, וכי עדיה של המערערת לא שכנעוהו כי "אין [למערערת] חובה לשלם עבור התוספות שלא היו כלולות בתכניות". בית המשפט מצא, כי המחיר שנתבקש על ידי המשיבה בעבור ביצוען של התוספות תואם לדרישות הביצוע אשר הועלו על ידי המערערת ומתיישב עם הוראות ההסכם בין הצדדים כמו גם עם הגיונם של הדברים. בית המשפט קמא קיבל את תחשיב עלות התוספות שהוגש לו על ידי המשיבה ואשר הסתכם בסך של 94,960 ש"ח. לפיכך, חייב בית המשפט קמא את המערערת לשלם למשיבה את הסכום האמור.   עוד קבע בית המשפט קמא כי המשיבה לא עמדה בנטל הוכחת איחורים בביצוע התשלומים מצד המערערת. בצד האמור נפסק למשיבה סכום נוסף בגין תשלומים שונים שהגיעו לה ואשר טרם שולמו על ידי המערערת.   בהתייחס למועד סיום העבודות בפועל קבע בית המשפט כי הוא מקבל את טיעון המערערת, לפיו המשיבה לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע לה לצורך סיום העבודות בחוזה. בית המשפט ציין כי טענות האחרונה - טענה בדבר התמוטטות יסודות הבנין והסתייגות מהערת המפקח ביומני העבודה בדבר מחסור בפועלים - צריכות היו לקבל ביטוי עוד בזמן בו התרחשו. על בסיס האמור קבע בית המשפט קמא כי יש לקזז מן הסכומים אשר נפסקו לזכות המשיבה סך כולל של 36,000$.   בהתבסס על הקביעות המפורטות לעיל, חייב בית המשפט קמא את המערערת לשלם למשיבה סכום כולל של 219,693 ש"ח, זאת בניכוי סכומי הכסף בהן חויבה המשיבה בגין החריגה ממועד סיום העבודות כפי שנקבע בחוזה (149,400 ש"ח).   4. המערערת משיגה בפנינו על חיובה זה. לטענתה, קביעת בית המשפט קמא לפיה לא ניתן לנכות את ערכן הכספי הכולל של ההפחתות מסך התמורה החוזית לה הסכימו הצדדים, שגויה ומנוגדת להסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהוראת סעיף 8.4 לחוזה, המאפשר ניכוי העלות הכוללת של הפחתות ממחיר התמורה החוזית.   המערערת אף השיגה כנגד האופן בו חישבה המשיבה את עלות התוספות. לטענתה, חרג אופן החישוב מן ההסכמה החוזית אליה הגיעו הצדדים לענין זה (ראה סעיף 8.4 לחוזה). לטענתה, לא היה מקום לקבל את תחשיבי המשיבה - אשר חושבו בניגוד למוסכם כאמור - והיה על בית המשפט קמא לקבל לענין זה את התחשיבים שערך מר מנדל. מכל מקום סבורה המערערת, כי אין לראות בסימוני ה - "V", אשר הוספו על ידי מר מנדל בסמוך לכמה מן השינויים המנויים בכתב הכמויות, את אישורם של אלה וכי הסימונים הוספו אך ורק כדי שניתן יהא לעקוב אחר העבודות אותן ביצעה המשיבה בפועל.   בהתייחס לגובה יתרת החובה לה טוענת המשיבה, גורסת המערערת כי לכל אורך ביצוען של העבודות, קיזזו ביניהם הצדדים, באופן רציף, את שווי ההפחתות מעלותן של התוספות. נוכח דפוס עבודה זה, ועל פי חישוביו של המפקח מר מנדל, שווי ההפחתות עולה - לדבריה - על שווי התוספות.   5. במענה לטיעוני המערערת, חזרה בפנינו המשיבה על הטיעון, אותו קיבל בית המשפט קמא, לפיו מכיוון שבחוזה "פאושלי" עסקינן, נמנעת ממזמין העבודה האפשרות לנכות עלויותיהן של הפחתות, זאת על אף שאין כל מניעה להוסיף את עלות התוספות - באם יתווספו - למחיר התמורה החוזית ה"פאושלית". בנפרד מכך, גורסת המשיבה, כפי שאף עלה מטיעון בא כחה בפנינו, כי בנסיבות הענין אין כל מקום לבצע הפחתות מכיוון שלא היתה תכנית עבודה מחייבת.   6. המחלוקת בין הצדדים נסבה אפוא על קביעות בית המשפט קמא לענין שיעור חיובה של המערערת, ובכלל זאת גם על קביעת בית המשפט לענין אי התרת ניכוי עלותן הכוללת של ההפחתות ממחיר התמורה החוזית כפי שנקבעה בחוזה.   ייאמר כבר בראשית הדברים, כי אין בידינו לקבל את טיעון המשיבה לפיו לא היתה תכנית עבודה שעל בסיסה בוצעו העבודות ומשכך כלל לא מתאפשר לקבוע האם בוצעו הפחתות, ואם כן באיזה היקף. מעבר לכך שטיעון זה אינו מתיישב עם הגיונם הפשוט של דברים (שכן באין תכניות, הכיצד זה ידעה המשיבה את שעליה לבצע, כיצד זה ביצעה בפועל את אשר ביצעה וכיצד תבעה - וקיבלה - תשלום עבור תוספות), הוא אף עומד בסתירה לעדויות אנשי המשיבה עצמם, לפיהן העבודות בוצעו על סמך סקיצות ותכניות שנמסרו להם על ידי נציגי המערערת.   על רקע דברים אלה, נפנה לבחינת השגותיה של המערערת וביניהן להשגתה לענין שיעור העלות הכוללת של התוספות. 7. לענין קביעת עלות התוספות הגישו הצדדים את המסמכים הבאים: המשיבה הגישה את "ריכוז דפי השינויים" שערך מר סאבר ועל פיו עמדה עלותן הכוללת של התוספות על סך 94,960.49 ש"ח. המערערת, מצידה, הגישה "חשבון שינויים" שערך מר מנדל ועל פיו עמד הסך הכולל של ערך התוספות על סך של 34,470.4 ש"ח, כולל מע"מ (נספח ח' לתצהירו של האחרון).   בית המשפט קמא שקל את התשתית הראייתית שעמדה בפניו, עמד על כך שתחשיביו של מר מנדל הינם ראשוניים וחלקיים, ועל כך שאף לשיטת המערערת אין לראות בהם תחשיב סופי וכולל של תוספות אל מול הפחתות (ראה דברי מנהל המערערת מר קריגר בחקירתו הנגדית - ע' 40 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא). בית המשפט אף בחן את תחשיביו של מר סאבר, ואת אופן עריכתם. נוכח התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית משפט קמא והתרשמותו ממנה, לא מצאנו כי יש מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאי הערכאה הדיונית בנושא זה.   7. שונים פני הדברים בכל שאמור בנושא ההפחתות. בענין אחרון זה מצאנו כי יש מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט קמא, מן הטעמים שיפורטו להלן. הוראת סעיף 8.4 לחוזה קובעת לאמור:   "מוסכם כי שינויים בתוכניות יהיו רק ע"י המזמין [המערערת]. במידה ויהיו שינויים, הפחתות או תוספות שנגרמו על ידי מעשי או מחדלי הקבלן [המשיבה], ישולמו או יופחתו הוצאותיהם של אלה, ו/או שינויים או הפחתות שהתבקשו על ידי המזמין, הם יחושבו לפי מחירון "דקל" לעבודות בניה המשקף מחירים ביום חתימת חוזה זה, בעבודות שמתחת למפלס תקרה 7.23 ולפי "דקל" לעבודות בניה הנ"ל, בהפחתה של 10% מעל מפלס תקרה 7.23".   רואים אנו אפוא כי על פי האמור בהוראת סעיף 8.4 לחוזה, למזמין העבודה - המערערת - עומדת הזכות לדרוש ביצוען של תוספות או הפחתות בעבודות הבניה, וכפועל יוצא משתנה התמורה שנקבעה בחוזה. כך, ביצוען של תוספות יביא להגדלת המחיר ואילו ביצוע הפחתות יוריד את מחיר התמורה החוזית, כפי עלותן של אלה לפי התעריף שנקבע. אין לקבל את טענת המשיבה לפיה הוראת סעיף 8.4 האמור משוללת הגיון עסקי. בצד קביעת תמורה קבועה בחוזה, אשר מתבססת על התכנון המקורי, מתאפשרת גמישות לביצוע שינויים מן התכנון המקורי, ונקבע מנגנון לקביעת עלותם של שינויים אלה, תוך שינוי גובה התמורה החוזית בהתאם.   גם אם נקבל את טענת המשיבה כי מדובר ב"חוזה פאושלי" שהתמורה הקבועה במסגרתו היא סופית ומוחלטת, מבלי שיהיה צורך לבצע התחשבנות כמותית, אין הדבר יכול לגרוע מתקפה של הוראת סעיף 8.4, מתכליתה האמורה ומיישומה במקרה המתאים, כאשר חל שינוי בתכניות.   לסיכום נקודה זו: נוכח לשונה החד-משמעית של הוראת סעיף 8.4 לחוזה, ותכליתה עליה עמדנו לעיל, אנו קובעים כי ככל שמוכחת הפחתה עקב שינוי בתכנית, יש לנכות את עלותה מהסכום בו חויבה המערערת.   8. נוכח קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה אין לנכות את סך שוויין של ההפחתות, לא נקבעו על ידיו ממצאים באשר לקיומן של הפחתות ועלותן על פי ההסכם. בנסיבות אלה לא ראינו מנוס מביטול פסק הדין, והחזרת התיק לבית המשפט קמא על מנת שייקבעו ממצאים בשאלה זו, ויינתן פסק דין חדש בהתחשב בממצאיו בסוגייה זו. יודגש כי בנפרד משאלה זו, עומדים ממצאיו האחרים של בית המשפט קמא על כנם. 9. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור בחלקו, מבטלים את פסק הדין נשוא הערעור, ומחזירים את התיק לבית המשפט קמא.   המשיבים ישלמו למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח, בצירוף מע"מ. הערבות הבנקאית תוחזר למערערת באמצעות בא כוחה. בניהשירותי בניהערעור