מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים קלה של ילדים:   1. התובעים, הורים ושני ילדיהם נפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 26/6/99. 2. עניינם של התובעים האחרים הסתיים.   3. התובעת ילידת 3/2/89.   4. בתעודת קבלה לחדר מיון בבית החולים סורוקה, נאמר כי התובעת סבלה משפשופים בחלק ימני של הפנים עם חתכים במצח, בפנים, שפשוף בכתף ימין, שפשוף בכף יד ימין. במהלך הטיפול בוצעה תפירה של הפנים.   5. התובעת שהתה בבית החולים 5 ימים.   6. לאחר ששוחררה לביתה נעדרה התובעת מלימודיה משך ארבעה חודשים, ועל פי עדות אימה חזרה ללימודיה "אחרי החגים".   7. במשך החודשים הסמוכים לאחר התאונה הייתה התובעת במעקב רפואי וטיפולים רפואיים. בין היתר הייתה בחמש ביקורות אצל רופא פלסטיקאי, עברה בדיקת E.E.G. שנמצאה תקינה.   8. בשנת 2001 הופנתה לטיפול פסיכולוגי וזאת עקב תופעות של חרדות מנסיעה באוטובוס, ותחושת נחיתות בעקבות הצלקות שהותירו הפגיעות בתאונה. (ראה טופס הפניה לטיפול פסיכולוגי).   9. התובעת עברה סדרה של 11 טיפולים פסיכולוגיים, האחרון בהם היה ב-10/6/01.   10. מאז לא עברה טיפולים פסיכולוגיים או אבחון בתחום הנפשי.   11. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים. ד"ר שטרנברג בתחום הכירורגיה הפסלטית, וד"ר אהרונסון בתחום הפסיכיאטריה.   12. חוות הדעת בתחום הכירורגיה הפלסטית - ד"ר שטרנברג ערך חוות דעת ביום 10/8/00. בחוות דעתו פירט המומחה 8 צלקות ו-2 מקומות בהם שינויים של היפרפיגמנטציה.   13. חלקן של הצלקות נמצאות במקומות בולטים וחשופים כמו במצח, בו נמצאו 2 צלקות, האחת מהן באורך 6 ס"מ ונראית היטב לעין.   14. 2 צלקות (יד ימין וירך ימין) נמצאו שינויים היפרטרופיים.   15. התובעת התלוננה בפני המומחה על כאבים וגרד במקום הצלקות, במיוחד בתקופת הקיץ.   16. המומחה קבע כי לאור כל הצלקות, סובלת התובעת מנכות צמיתה של 15% "בין הסעיפים 75(1) ב' ו - 75(2) ב' מותאם מתקנות הביטוח הלאומי".   17. המומחה מציין בחוות הדעת כי התובעת "סבלה מחבלות קריעה ושפשוף בעיקר בפלג גופה העליון, אשר בחלקן עברו הטרייה ותפירה ובחלקן עברו ריפוי משני ברובו לא תקין".   18. המומחה קובע כי ניתן לשפר את מצב הצלקות על ידי שיחזור כירורגי, שעלותו, כולל האשפוז, הוא סכום השווה ל - 3,000 דולר ארה"ב.   19. בתשובה לשאלות הבהרה קבע המומחה כי גם אם יבוצע הניתוח, תיוותר הנכות שקבע, שכן הצלקות עצמן תשארנה.   20. חוות הדעת הפסיכיאטרית - המומחה, ד"ר אהרונסון, ערך חוות דעת ביום 30/6/02.   21. התובעת נבדקה אצל המומחה ביום 29/4/02, ולנגד עיני המומחה עמדו המסמכים הרפואיים, לרבות דוחו"ת הטיפולים הפסיכולוגיים וכן חוות דעתו של ד"ר שטרנברג.   22. המומחה מתאר את ארוע התאונה כטראומטי. ארוע שהיה בשעות החושך היו פצועים רבים והרוגים. המומחה מתאר את תלונות התובעת, לרבות העובדה שנותרה עם פנים מצולקות, וכי השנה לאחר התאונה היתה שנה קשה. התובעת סבלה מהתפרצויות, ולא רצתה לצאת מביתה מחשש להחשף.   23. בהמשך מתאר המומחה את דברי התובעת עצמה לפיהם כיום היא חזרה להיות "מקובלת" בין חברותיה, יוצאת עם בנים, יש לה חבר, מבלה, הולכת לברכה ולים עם בגד ים, אין קשיים בלימודים.   24. בבדיקה מצא המומחה כי לתובעת הלך מחשבה ותוכן חשיבה תקינים, אין עדות להפרעות בתפיסה, לא נצפו ביטויים של חרדה או דכאון. לא נמצאו עדויות להפרעה בזכרון או קשב.   25. המומחה מציין כי פניה של התובעת "מצולקות בצלקות מרובות" וכי התובעת אינה מנסה להסתיר את פניה.   26. התובעת הציגה גם לפני את הצלקות שבפניה וידיה, וגם התרשמותי היא כי התובעת סובלת מצלקות רבות, ואלה שבפניה, נראות היטב.   27. בסיכום חוות הדעת מקבל המומחה את דברי התובעת כי השנה הראשונה לאחר התאונה היתה שנה קשה, בפרט שמדובר בפגיעה בפניה ובתדמיתה של התובעת שהייתה נערה בגיל ההתבגרות.   28. המומחה קובע כי לאחר שנה התסמינים חלפו אך נותרה "עם רגישות יתרה לתדמיתה הגופנית, יחד עם זאת אין עדות שרגישות זו מגבילה אותה בפעילותה בתחומים השונים".   29. לפיכך קבע המומחה נכות של 10% למשך שנה לאחר התאונה על פי האמור בסעיף ליקוי 34ב' בנספח לתקנות המוסד לביטוח לאומי.   30. לאחר מכן, קבע המומחה כי לא נותרה נכות וזאת על פי האמור בסעיף 34א' לנספח הנ"ל.   31. המומחה מוסיף וקובע: "הנני רואה את הנכות שנקבעה על ידי המומחה בתחום כירורגיה פלסטית כמכסה גם את הפגיעה בתדמית הגוף שנגרם ע"י הצלקות".   32. סיכום חוות הדעת והנכות התפקודית - כאמור לעיל, ד"ר שטרנברג קבע לתובעת נכות של 15% וזאת עקב הצלקות שנותרו. על פי "סעיפי הליקוי" עליהם סמך, מדובר בנכויות שניתנות עקב הפגמים האסטטיים וגם בהיות הצלקות "מכוערות ומכאיבות".   33. ד"ר אהרונסון, ראה לנכון לציין כי לתובעת צלקות רבות בפניה, ויצר קשר בין מצבה הנפשי של התובעת, היינו תחושתה של פגיעה בדימוי העצמי לבין הנכות שקבע ד"ר שטרנברג.   34. משמעות הדברים הוא, כי לדעת ד"ר אהרונסון, ריבוי הצלקות, ומיקומן יוצר אצל התובעת תחושה אמיתית של פגיעה בדימוי העצמי, שיש בה משום נכות לצמיתות אלא שזו "מכוסה" כבר בקביעת הנכות הפלסטית, שכן זו אכן עוסקת בצלקות "מכוערות ומכאיבות".   35. לפיכך, יש לקבוע כי מיקום הצלקות בפני התובעת, ריבוי הצלקות, והפגיעה בדימוי העצמי, כל אלה בודאי מעניקים לנכות שנקבעה מימד של נכות תפקודית ולא נכות אסטטית בלבד כפי שבמקשת הנתבעת לקבוע.   36. לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית, יש להביא בחשבון גם את דברי ד"ר אהרונסון, היינו כי התובעת חזרה לתפקוד רגיל לגילה, היא אינה מנסה להסתיר את הצלקות בפניה, דבר המלמד כי התובעת השכילה להסתגל לפגיעותיה.   37. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר בנערה בת 14 שנים כיום, וכי נכותה, על פי האמור לעיל, עלולה בעתיד להשפיע על השתכרותה כגון קשיים במציאת עבודה, הגבלות לסוגי עבודה מסויימים, ובודאי שיעמידו את התובעת במידה מסויימת של נחיתות כלפי אחרים שאינם סובלים מצלקות מרובות בפניהם ופגיעה בדימוי העצמי.   38. לאחר כל הנימוקים האמורים הייתי מעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על מחצית מהנכות הרפואית שנקבעה היינו 7.5%.   ראשי הנזק וסכום הפיצויים 39. כאב וסבל - על פי 15% נכות ו-5 ימי אשפוז - 21,600 ₪.   40. הפסדי שכר בעתיד - לאור דברי לעיל יש לערוך חישובים אלה לפי 7.5% נכות תפקודית מאחר ומדובר בנערה צעירה, וטרם ניתן לדעת במה תעסוק, בסיס השכר יהיה השכר הממוצע במשק, כך גם יש לקבוע את שנות עבודתה עד גיל 65. הסכום המתקבל (היוון כפול עד גיל 20) הוא סכום של 114,400 ₪.   41. הוצאת הניתוח - אמה של התובעת העידה בבית המשפט והודיעה כי התובעת מבקשת לעבור את הניתוח שאמור לשפר את מראה הצלקות. אומר שגם אם תעבור התובעת ניתוח זה, הרי לדברי ד"ר שטרנברג תיוותר עם אותן צלקות והנכות לא תפחת, מכאן שאיני סבור שתהיה לניתוח השפעה על הנכות התפקודית, אלא תהיה לו משמעות אסטטית. מאחר ומדובר בניתוח לשיפור המראה האסטטי הוא אינו כלול "בסל הבריאות" ועל כן על הנתבעת לשאת בעלותו. היינו סך של 3,000 דולר ארה"ב, נכון להיום, סך של 13,500 ₪.   42. פגיעה בפנסיה - כיום אין לדעת במה תעסוק התובעת, אם תהיה זכאית לפנסיה, לפיכך מדובר בדרישה שאין לה כיום בסיס. בנוסף הנני סבור כי סכום זה כלול במסגרת הפיצוי שנפסק עבור הפסדי השתכרות בעתיד, היינו מדובר בסכום המכסה גם הפסד זה שכיום הוא מרוחק ובלתי ברור לחלוטין.   43. עזרה וסיעוד - אין ספק כי לאחר התאונה וכן בתקופת הטיפולים נזקקה התובעת לסעוד ועזרה של בני משפחתה. אמנם הסעוד ניתן על ידי בני משפחה, כאשר גם הוריה היו פגועים עקב התאונה, אולם עניין זה אינו שולל מתן פיצוי בראש נזק זה. יש להתחשב באורך התקופה בה שהתה התובעת בביתה ונעדרה מלימודיה, בכמות הטיפולים שקיבלה. אני קובע סכום של 4,000 ₪.   44. הוצאות ונסיעות - התובעת הציגה קבלות בסך של 518 ₪, נטען מטעמה כי לא נשמרו כל הקבלות וכי היו נסיעות ברכב הפרטי לטיפולים שונים. אני קובע סכום של 1,000 ₪.   45. לסיכום - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 154,500 ₪, בצירוף הוצאות המשפט, וכן שכר טרחת עורך דין בשעור של 13% בצירוף מע"מ. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםקטינים