משכורת נאמן על נכסי הקדש

דוגמא לפסק דין בנושא משכורת נאמן על נכסי הקדש: עניינו של פסק-דין משלים זה בשיעור השכר שיש לשלם למבקש, הפועל כנאמן עבור נכסי הקדש, בגין טרחתו בכל הנוגע להשמשת נכס מקרקעין מוזנח שבבעלות ההקדש (להלן: רכיב ב' לשכר המבוקש). התובענה שהגיש המבקש עסקה בבקשה לשינוי מטרות ההקדש שיוסד על פי צוואתו של המנוח אבא בביוף ז"ל (הקדש "בביוף אבא ז"ל - הקדש למטרות חינוך על שמו"; להלן: ההקדש), ולמתן הוראות בדבר שכר הטרחה שישולם למבקש עבור פעולתו כנאמן ההקדש. בדיון שהתקיים בתובענה ביום 10.9.12 חזר בו המבקש מהבקשה הנוגעת לשינוי מטרות ההקדש, ועל רקע הסכמות כאלה ואחרות אליהן הגיעו הצדדים ניתן פסק-דין בנוגע לסכומים שישולמו למבקש כנאמן ההקדש. לאחר מתן פסק-הדין הגיש המשיב בקשה לתיקון או לביטול פסק-הדין, כאשר הוא מבהיר שבנוגע לרכיב ב' של השכר שנפסק למבקש ניתנה הסכמת המשיב לפסיקת סכום העולה עד כדי 12% בצירוף מע"מ מסך ההכנסות בגין הנכס המדובר, ולא לפסיקת סכום של 12% בצירוף מע"מ מסך ההשקעות בהשמשת הנכס. מאחר ופסק-הדין ניתן בהקשר זה מתוך הנחה שהמשיב הסכים לאותו מנגנון, בוטל פסק-הדין בעניין רכיב ב' במסגרת ההחלטה מיום 12.9.12. הצדדים הגישו תגובות, תשובות ותגובות משלימות בעניין זה, ועתה כשרה השעה להכריע במחלוקת שבין הצדדים. בקליפת אגוז ייאמר שהנכסים העיקריים שנותרו בעזבונו של המנוח, לאחר מכירת אחת הדירות שבעזבון, הם דירה בתל-אביב המניבה שכר דירה חודשי ונכס מקרקעין בחיפה. זה האחרון מצוי במוקד המחלוקת שבין הצדדים. המבקש הבהיר בהרחבה רבה בתובענה שהגיש את הקורות את אותו נכס, כאשר הוא מציין כי בעת שנפטר המנוח היה הנכס במצב של עזובה והזנחה יוצאי דופן ורבץ עליו חוב ארנונה של למעלה מ-1.5 מיליון ₪. בפעולות משפטיות שנקט המבקש עלה בידו לאיין את חוב הארנונה (עניין זה אינו נכלל במחלוקת הנוכחית של הצדדים, לאחר שהמשיב הסכים לתשלום שביקש המבקש בנוגע לפעולות המשפטיות בהקשר זה - רכיב א' בבקשה). בשנת 2009 התברר שניתן לנסות ולהביא את הנכס למצב שייהפך להיות בר-שימוש, בפרט לאחר שחוב הארנונה הוסר מהנכס. המבקש נפגש עם היועץ המשפטי לעיריית חיפה, ולאחר מכן החל בפעולות לצורך שיפוץ הנכס. במסגרת פעולות אלה התקשר המבקש עם קבלן, הוציא מכרזים וקיבל הצעות מחיר, עקב אחר המפרטים והשקיע זמן רב בפעולות הנוגעות לשיפוץ הנכס. עלות השיפוץ הכוללת עלתה על 900,000 ₪. לדבריו הגיע מירושלים לחיפה לכל הפחות פעמיים בשבוע במהלך ארבעה עד חמישה חודשים שנמשך השיפוץ, כאשר בד בבד הוא נוקט בפעולות נוספות כדי להביא לכך שניתן יהיה למצוא שוכרים לנכס. לעניין זה התקשר המבקש עם "שקמונה - חברה ממשלתית לשיקום הדיור בחיפה בע"מ" כדי שזו תפעל להשכיר את הנכס ולתחזק אותו. בגין פעולות אלה עותר המבקש לקבלת שכר, כאשר לשיטתו יש לגזור את השכר מעלות ההשקעות בנכס. להשלמת התמונה יצוין שהמשיב זכה וזוכה לשכר עבור ההכנסות בגין שכר הדירה מאז שופץ הנכס והושכר. מדו"ח רואה החשבון שצורף לתגובה המשלימה מטעם המשיב עולה כי בשנים 2004 - 2009 עמדו הכנסות ההקדש על כ-30,000 - 35,000 ₪ לשנה, ואילו בשנת 2010 עמדו ההכנסות על 131,476 ₪ ובשנת 2011 על 271,454 ₪. מכאן שהשיפוץ שנערך כתוצאה ממאמצי המבקש בנכס בחיפה הביא להגדלת הכנסות ההקדש בשיעור תלול ביותר. כאמור, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה אם זכאי המבקש לשכר בגין המאמצים שהשקיע בשיפוץ הנכס בחיפה ובהשמשתו, או שמא אין הוא זכאי לשכר כלשהו ולכל היותר זכאי הוא לשכר העולה כדי 1%-2%, בדומה לשכר שזוכים לו עורכי דין בעסקאות קומבינציה. לעניין זה הפנה המשיב להלכה הנוהגת לפיה השכר הנפסק לנאמן על הקדש אינו עולה על 5% מההכנסות שהפיק הנכס. לשיטתו אין המבקש זכאי לפיכך לתשלום כלשהו עבור פועלו קודם שהנכס הניב הכנסות, ולכל היותר יש לפסוק לו תשלום צנוע. נראה שאין עוד מחלוקת כיום כי שעה שהנאמן על נכסי ההקדש הוא עורך דין במקצועו זכאי הוא לשכר בגין פעולותיו כנאמן (ראו שלמה כרם נאמנות 359 (מהדורה רביעית, תשס"ד); והשוו ת"א (מחוזי חי') 366/06 עו"ד נתן יצחק נ' רשם ההקדשות, מיום 21.1.07; ה"פ (מחוזי ת"א) 40199-09-11 שפירא נ' רשם ההקדשות, מיום 25.6.12). נראה גם כי המגמה השלטת כיום היא כי בהעדר קביעה אחרת השכר הנהוג המשולם לנאמן בהקדש הוא בשיעור של 4%-5% מההכנסות (עניין נתן יצחק הנ"ל; ה"פ (מחוזי י-ם) 7435/08 קרן אריה ותמה וינברגר - הקדש ציבורי נ' רשם ההקדשות, מיום 16.9.09; ה"פ (מחוזי ב"ש) 6016/08 עו"ד קיוויתי נ' אוניברסיטת בן גוריון, מיום 26.10.09; עניין שפירא הנ"ל). עם זאת, עניינן של כל אותן הלכות במקרים בהם הסתכם פועלו של הנאמן בהפקת הכנסות מן הקיים. לא כך הם פני הדברים במקרה דנא. כפי שהובהר לעיל, כל עוד לא פעל הנאמן לצורך השמשת הנכס בחיפה עמדה ההכנסה השנתית הממוצעת של ההקדש על סכום זניח למדי. לאחר שהושקעו מאמצים רבים וכספים רבים בשיפוץ הנכס בחיפה, עלו הכנסות הנכס עד כדי פי שמונה בקרוב, כאשר ההפרש מגיע לכ-200,000 ₪ בשנה. אמנם, הנאמן נהנה בפועל מתוצאה זו מאחר והוא זוכה לתשלום שנתי הנגזר מהיקף ההכנסות. עם זאת, קביעה לפיה לא יהיה זכאי הנאמן לתשלום עבור המאמצים שהביאו להגדלה משמעותית ביותר בהכנסות ההקדש נראית על פני הדברים כבלתי מוצדקת ובלתי ראויה. לעניין זה יתכן שניתן להקיש מאמירות שנאמרו בפסקיה בהקשר לשיקולים שביסוד פסיקת שכר-טרחת עו"ד, אף אם בנוגע למאטריה שונה בעליל. בפסיקה הסובבת את פסיקת שכר טרחתו של המייצג בתובענות ייצוגיות נקבע כי יש מקום להעניק משקל לשיקולי תפוקה ולתועלת הציבורית הנגזרת מהתובענה (ראו לדוגמה עע"מ 6687/11 מ"י נ' אבוטבול, מיום 25.12.12). עוד צוין כי על אף שבמסגרת הייחודית של התובענות הייצוגיות אין מקום לפסיקת שכר טרחה לפי שעות אלא לפי אחוזים, בשל הנמקות הנוגעות לטיבן הייחודי של התובענות הייצוגיות, הרי שיש מקום לשקול מנגנון אחר כאשר הסעד שהתבקש אינו הסעד הכספי (ע"א 2046/10 עזבון שמש נ' רייכרט, מיום 23.5.12, בפסקה 7 לפסק-הדין). מקביעות אלה, אף שהן מבוססות על הנמקות הנוגעות לדיני התובענות הייצוגיות שאינן נוגעות למקרה דנא, ניתן ללמוד כי יש מקום בעת פסיקת שכר הטרחה לשקול שיקולים הנוגעים גם לתועלת הפרטנית ולתועלת לציבור שהנחיל ההליך, ויש מקום לסטיה מהסטנדרט הרגיל במקרה שתוצאת הנחלת אמות המידה הרגילות תביא לתוצאה הנחזית להיות בלתי סבירה. בהיקש מדברים אלה ניתן לומר כי שעה שמעשיו של הנאמן הביאו להשבחת הנכסים של ההקדש וכתוצאה מכך להגדלה משמעותית בהכנסות ההקדש ולהגדלת התועלת שהמופקת לרווחת הציבור הנהנה מההקדש, הרי שיש מקום לפסוק לו שכר טרחה בגין פעולה זו. דומה שהמנגנון הראוי לפסיקת שכר טרחה במקרה מעין זה אמור היה להתבסס על בחינה של שווי הנכס בטרם החל הנאמן בפעולות ההשבחה מול שוויו היום, וגזירת שכרו של הנאמן מההפרש. אף לא אחד מהצדדים הציע דרך זו, ומכל מקום לא ניתן למצוא במסמכים ראיות בנוגע לשיעור השוני שחל בערך הנכס. המחלוקת סובבת, כאמור, את השאלה אם יש לגזור את שכר הטרחה מתוך ההוצאות שהוצאו לצורך השבחת הנכס. במצב דברים זה, וכאשר לא ניתן לפסוק שכר על בסיס ההכנסות מהנכס בתקופה הרלוונטית (שהרי עד תום השיפוצים לא הפיק הנכס הכנסות כלשהן), נראה שיש מקום לפסיקת שכר טרחה על בסיס הערכה של שעות העבודה שהשקיע המבקש לצורך הבאת הנכס למצבו הנוכחי, ולבסס את התשלום על שכר ראוי לשעה. בהתחשב במכלול זה, ובנטען בהרחבה בהקשר לפעולות בהן נקט המבקש, אני קובע כי יש לשלם למבקש סכום של 110,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין רכיב זה של התביעה. בטרם חיתום יש להתייחס לעניין נוסף. בהחלטה שניתנה ביום 14.10.12 הוער כי המשיב יתייחס בתגובתו גם לעניינים לגביהם ניתן פסק-דין סופי במסגרת פסק-הדין מיום 10.9.12. עם זאת, ולו כדי למנוע הליכים נוספים, אציין כי במסגרת סעיף 31(א) לכתב התשובה מטעם המשיב הבהיר המשיב שהוא מסכים לפסיקת סכום של 120,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור "ניהול 3 תביעות" שעניינן בחוב הארנונה. בתשובה המשלימה, שנכתבה לאחר בירור עובדתי נוסף, עולה כי עבור אחת משלוש התביעות שולם לעורך דין אחר סכום של 28,550 ₪. גם מבקשת המבקש עולה כי הוא פעל במסגרת שתי תביעות, והתביעה השלישית נוהלה על ידי עורך דין אחר. לפיכך יש טעם בטענות המשיב לפיהן יש לקזז מהסכום שנפסק למבקש את הסכום ששולם לאותו עורך דין שניהל את התביעה השלישית. כאמור, בגין רכיב ב' ישלם המשיב למבקש סכום של 120,000 ₪ בצרוף מע"מ. בנסיבות העניין, ולאחר שהמבקש נגרר שלא לטובתו לסבב של בקשות ותגובות, יישא המשיב בהוצאות המבקש בסכום כולל של 6,000 ₪. הקדשנאמנותמשכורת