מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא 40% אחוזי מוגבלות בניידות: 1. לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים בניידות מיום 10.9.06 אשר קבעה כי מוגבלות המערער ניתנת לישום בהתאם להסכם הניידות על פי סעיף א(5) חלקי בשיעור של 40% שלא לצמיתות. ועדה מחוזית מיום 6.10.02 קבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור 90% בהתאם לסעיף א(7) חלקי. ועדה מחוזית מיום 12.6.06 קבעה כי מוגבלות המערער ניתנת לישום לפי סעיף א(5) בשיעור 50%. על החלטה זו ערער המערער והועדה נשוא הליך זה הינה תוצאה של ערעור המערער מסקנת הועדה מופיעה בסעיף 1 לפרוטוקול. "במסמכים על פני התיק הנ"ל מקבל משנת 76 נכות א3 80%. בתיק קיימים מסמכים על כאבים בגב תחתון, על CP עם אשפוז בביה"ח רעות, עם דיסקטומיה C6-C7 עם תאונת דרכים עם Torticolls, Uncpecified ומונופלגיה שאובחנה על ידי ד"ר הרשקוביץ מקופ"ח לאומית. בבדיקה הנוירולוגית של היום כולל בצפיה בסרט וידיאו הממצאים ניתנים לישום על פי א5 חלקי 40% לא לצמיתות. אין לועדה הסבר מדוע המחוזית העניקה לו 90% בשנת 2002". 2. טענות ב"כ המערער: א. הועדה יחסה למערער דעה קדומה וקבעה כי המערער נראה בסרט הולך עם קביים כולל כניסה למכונית ללא קביים תוך הרמת רגליים טובה וכניסה למכונית. ב. הועדה לא בדקה את המערער וממצאיה הנוירולוגיים שונים ממצאי הועדה המחוזית. ג. הועדה לא יצאה ידי חובת הנמקה, לא התייחסה לחוות דעת המומחים, לרבות של ד"ר הרשקוביץ אשר קובעת כי למערער שיתוקים בשרירים. ד. מסקנת הועדה לעררים באשר לנצפה בסרט הוידאו שונה ממסקנת הועדה המחוזית. 3. טענות ב"כ המשיב: א. הועדה בדקה את המערער ועובדה זו עולה במפורש מתוך הפרוטוקול. ב. הועדה צפתה בסרט וידיאו, אשר חיזק את המסקנה אליה הגיעה בעקבות הבדיקה. ג. הועדה התייחסה לכך שבעבר נקבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור 10% וקבעה שאינה מבינה כיצד נקבע הדבר, משמעות הקביעה הינה כי הועדה סבורה שגם בעבר לא הגיעו למערער אחוזי נכות בשיעור כה גבוה. 4. אכן כדברי ב"כ המשיב, המערער נבדק על ידי הועדה לעררים וממצאי הבדיקה מפורטים בדוח בסעיף ד. אופן הבדיקה והמסקנות הנובעות ממנה הם בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית לעררים. סעיף 14 לתוספת ב' להסכם הניידות קובע: "ועדה רפואית לעררים רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטל או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהעורר הוא הנבדק ובין שהוא המוסד". בדב"ע מה/293-01 אהרון לנגרמן נ' המוסד, פד"ע יח 42 נפסק: "ועדה רפואית לעררים רשאית לבטל או לשנות החלטת הועדה מדרג ראשון בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה, בין שהעורר הוא המוגבל בניידות ובין שהוא המוסד, אולם כל אימת שהועדה לעררים עומדת לקבוע דרגת נכות נמוכה יותר במסגרת ערר שהוגש על ידי הנפגע, עליה להעמידו על האפשרות שאחוזי הנכות יופחתו ותינתן לו רשות ל"התגונן". ועדה מחוזית קבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור 50%. המערער ערער על כך בין היתר בטענה כי בעבר נקבעו לו אחוזי מוגבלות בניידות בשיעור של 90%. ועדת העררים בדקה את המערער והפחיתה לו את אחוז המוגבלות ל-40%. הועדה לא איפשרה למערער להתגונן בפני ההפחתה והתייחסה רק לקביעת הועדה משנת 2002 אשר קבעה לו 90%. לפיכך מוחזר ענינו של המערער לועדה לעררים על מנת שתאפשר למערער להתגונן בפני החלטתה ולהמציא חומר רפואי. מאחר והענין מוחזר לועדה לעררים, תתייחס הועדה גם לאישור הרפואי של ד"ר הרשקוביץ. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניידות