עדות שקר בתצהיר

פסק הדין ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב, וזאת בעקבות דיון הוכחות שהתקיים במעמד הצדדים, במסגרת תביעת התובע אשר הוגשה כנגד הנתבעת ע"ס 10,000 ₪ בגין חיובי מים, בטענה שהחיוב נעשה שלא כדין. בית המשפט התבקש לבטל חיובים כנגדו בסך 723.10 ₪ מיום 17/12/00, וכן לחייב את הנתבעת בסך של 10,000 ₪ בגין פיצויים. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת רשמה את התובע ללא רשותו וידיעתו כמחזיק של דירה ברח' יסוד המעלה 11 תל-אביב (להלן "הדירה"), אשר על פי נסח הרישום המקרקעין נמצאת בבעלותו של מר עמנואל מזרחי. התובע תוקף פתיחת חשבון ארנונה מס' 0039-0110-003-61 מיום 5/98 ועד ליום 1/99. כמו-כן נטען כי קיים פסק דין אשר ניתן בתביעות קטנות לטובת התובע בענין, זה ועל כן יש לקבל תביעה זו כנגד הנתבעת. התובע טען בנוסף כי הרישום נעשה באמצעות הסכם שכירות מזויף אשר נמצא בידי הנתבעת. עוד נטען כי ב"כ התובע נפגשה עם נציג מטעם הנתבעת ביום 12/9/04 על מנת לברר כיצד קיים חוב בגין מים ע"ס 1,200 ₪, כאשר התובע לא התגורר בדירה, אין שם מונה מים ולא ניתן היה לפרט כיצד הגיעו לסכום החוב הנ"ל. הנתבעת הגישה כתב הגנה בתיק ובו טענה כי בפסק הדין אשר ניתן במסגרת תביעות קטנות בתיק תק 5882/99 חויב מר מנצור אחדות לשלם לתובע סך של 713 ₪ בגין החוב לנתבעת, אולם הנתבעת לא היתה צד לאותו הליך ועל כן פסק הדין אינו מחייב אותה. בהקשר זה נטען בנוסף כי אף אם תחויב הנתבעת לשלם את סכום החוב הנ"ל, התובע כבר שופה בגינו על ידי מר אחדות, ולכן ביטול החוב יהווה עשיית עושר שלא במשפט. עוד נטען כי התובע ישב בחיבוק ידיים במשך 5.5 שנים לאחר התקופה הרלוונטית להיווצרות החוב, מבלי שהעלה טענות לעניין רישומו כמחזיק בנכס. בכתב ההגנה התייחסות להחלטה של כב' השופט רחמים כהן במסגרת תיק אחר - בקשה לביזיון בית המשפט כנגד הנתבעת בעקבות פסק הדין אשר ניתן במסגרת התביעה הקטנה - והוחלט כי הבקשה תמחק, ובית משפט זה ידון בשאלת ההוצאות בגין אותו הליך. עובדתית נטען כי בהתאם לחוזה שכירות שנמסר לנתבעת ביום 29/6/98 נרשם התובע כמחזיק בדירה החל מחודש מאי 1908 ועד לחודש ינואר 1999. קיימת התייחסות להתכתבות בין הצדדים במהלך שנת 2004, כאשר במכתב נוסף מטעם הנתבעת מיום 4/8/4 הודיעה הנתבעת כי על-פי הרישומים התובע הינו המחזיק בדירה, ולכן עליו לשלם את החוב הנ"ל. ב"כ התובע פנה פעם נוספת לנתבעת והנתבעת השיבה והודיעה לו בכתב ביום 5/9/4 כי : "העיריה אינה צד למחלוקות וסכסוכים בין הטוענים לזכויות בנכס והיא מחוייבת על פי דין לפעול בהתאם להודעות הנמסרות לה בדבר חדלת חזקה...כל טענה שיש למרשך לענין מועד עזיבת הנכס צריכה להיות מופנית לבעל הנכס ולא לעיריה...בהתחשב בנסיבות נהיה מוכנים להסדיר את החוב במס' תשלומים נוח". הנתבעת הוסיפה וטענה בכתב ההגנה כי התובע השמיט חלק מקביעת בית המשפט לתביעות קטנות שכן נקבע בפסק הדין כי "כמו כן צודק התובע בתביעתו לעניין העירייה כאשר החוב הוא על שמו בגין תקופה שלא גר בדירה ובגין רכיב זה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 713 ₪." לענין חיוב התובע בשיעור שנתבע נטען כי התקנת שעון מים באחריות התובע וכי בנסיבות הענין החיוב נעשה בהתאם לשיעור המינימאלי. בהתייחס לסכום הפיצוי שנתבע נטען כי אין כל בסיס לחייב את הנתבעת וכי מדובר בסכום מנופח, מוגזם וחסר כל פרופוציה. התובע הגיש כתב תשובה בהמשך לכתב ההגנה הנ"ל ובו נטען בין השאר, כי התובע לא ישב בחיבוק ידיים למשך שנים רבות, אלא כתב מכתבים שונים לנתבעת לביטול החיוב הנ"ל. כמו כן נטען כי אכן נגרם לתובע נזק רב, שכן נאלץ לבזבז ימי עבודה, ונדרש להשקיע מרצו על-מנת להתגונן אל מול ההליכים אשר ננקטו כנגדו. התובע אף מצא לנכון להוסיף תצהיר של התובע בתמיכה לכתב התשובה. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והמצהירים נחקרו במסגרת חקירות נגדיות על תצהיריהם. בעקבות זאת התובע הגיש סיכומים באורך של 18 עמודים יחד עם נספחים מרובים. הנתבעת הגישה סיכומים באורך של 21 עמודים עם נספחים. בעקבות זאת הוגשו סיכומי תשובה של התובע באורך של 20 עמודים. לאחר מכן צורפו אסמכתאות מטעם הנתבעת ולאחר מכן על ידי התובע. התובע חזר בסיכומיו על טענותיו הנ"ל והוסיף טענות נוספות כדי לבסס את תביעתו. ב"כ הנתבעת הפנה לסעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] וטען באותו הקשר כי היה על התובע להודיע לנתבעת כי חדל להחזיק את הדירה אולם הוא לא עשה כן. בנוסף לכך ב"כ הנתבעת טען כי התובע לא טרח להגיש השגה בהתאם לסעיף 3(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 ולטעון כי אינו המחזיק בדירה. בנוסף לכך עלה מסיכומי הנתבעת כי התובע הודה במהלך החקירה הנגדית כי ידע שמר אחדות מסר לנתבעת את הסכם השכירות שבו רשום כי התובע הינו אחראי לשאת בתשלומי מים וארנונה. בסיכומי הנתבעת נטען בנוסף כי התובע שילם בתקופה הרלוונטית תשלומי ארנונה בסך 323.80 ₪ ולא העלה טענה כלשהי על כך שאינו המחזיק בדירה בפועל. בסיכומי הנתבעת טענה נוספת לפיה מר אחדות לא צורף כנתבע נוסף, כאשר לו התביעה תתקבל פירוש הדבר חיוב מר אחדות בסכום שנתבע, וזאת מבלי לאפשר לו להשמיע את טענותיו. בסיכומי התשובה מטעם התובע טענות רבות, לרבות הטענות בדבר היות פסק הדין אשר ניתן כנגד מר אחדות בתביעות קטנות מעשה בית דין, אשר מכריע את התיק לחובת הנתבעת. עוד נטען בסיכומי התשובה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא צירפה את מר אחדות בהודעת צד ג'. בסוף סיכומי התשובה הארוכים של התובע התייחסו לכך שבית משפט המחוזי חייב צד במסגרת הליך של ביזיון בית המשפט בסך של 20,000 ₪, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בגין התביעה, ואף בגין שתי הבקשות שהוגשו לביזיון בית המשפט. דיון התובע נשאל במהלך חקירה נגדית על תצהירו, כעולה בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון, האם הוא חתם על הסכם השכירות והוא השיב בחיוב. בנוסף לכך הוא נשאל האם הוא ידע הוא הוא יצטרך לשאת בתשלומי ארנונה ומים והוא השיב בחיוב. כמו כן הוא נשאל האם ידע כאשר חתם על הסכם השכירות שהמשכיר ילך וימסור את הפרטים לעירייה והוא השיב כי "ידעתי שהוא צריך לעשות את זה ולרשום אותי כמחזיק". יוצא אם כן כי התובע הצהיר עדות שקר כשהצהיר בתצהירו שהמשכיר העביר את הסכם השכירות לנתבעת בניגוד להסכמתו והרשאתו, ולא הגיש השגה כנדרש במועד שנקבע, ועל כן די רק בכך על מנת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות. קיים סכסוך בין משכיר ושוכר, ובעקבות זאת הוגשה תביעה קטנה על ידי התובע כנגד מר מנצור אחדות המשכיר וכנגדו בלבד. התובע לא הגיש את התביעה הנ"ל כנגד הנתבעת, ועל כן אין לראות בשום פנים ואופן פסק הדין אשר ניתן לטובת התובע כנגד מר אחדות מנצור כפסק דין אשר מחייב את הנתבעת ואשר מהווה "מעשה בי דין כנגדה". מה שכן נקבע בפסק הדין הנ"ל היה כי באשר למחלוקת שבין הצדדים, התובע והמשכיר מר מנצור אחדות, חייב בית המשפט את מר אחדות לשלם לתובע בגין תשלומי המים בסך 713 ₪. כפי שניתן לדלות מכתבי הטענות והחומר אשר מצוי בתיק, מר אחדות מנצור השכיר לתובע נכס, ונחתם הסכם שכירות בקשר לדירה בהתאם. עוד עלה כי התובע השקיע בדירה, אולם התברר כי הדירה לא היתה ראויה למגורים מאחר ובאותו מבנה התנהל מכון ליווי. ככל שמדובר בנתבעת, על הנתבעת לגבות ארנונה ומים על ידי המחזיק בדירה או על ידי מי שמתחייב בהסכם לשלם את החובות הנ"ל בפועל. בנסיבות הענין היה על התובע להסדיר מול הנתבעת ישירות כי הוא אינו חב לשאת בחובות ארנונה ומים ברגע שהתברר לו כי לא ימשיך ויגור בדירה הנ"ל, וברגע שהודיע לצד השני, אם בכלל, אודות הפרת הסכם השכירות. הנני מקבל את טענת הנתבעת לפיה היה על התובע להגיש השגה בהתאם להוראות החוק לצורך ביטול החוב שנתבע ממנו, ולהימנע מהגשת תביעות לבית משפט זה מבלי למצות הליכי ההשגה הראויים על פי החוק תחילה. כמו כן, הנני קובע כי לא היה מקום להגיש תביעה מבלי לצרף את מר מנצור אחדות, שכן התובע טוען למעשה כי מר אחדות מנצור חייב לשלם לנתבעת את הסך של 713 הש"ח הנ"ל. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה בסך של 713 ₪ בגין החיוב הנ"ל עבור המים, וכן 10,000 ₪ נוספים בגין פיצויים. מעבר לכך שכבר נפסקו לטובת התובע סך של 713 ₪ שהוא אמור לקבל ממר אחדות מנצור, תביעת הפיצויים איננה מבוססת כלל. התביעה הינה אם כן תביעה קנטרנית, אשר נוהלה על ידו באופן שאינו ברור, וחרג מכל פרופורציה הגיונית. התובע התרשל באופן שבו התנהל מול הנתבעת, הגיש תצהיר שקרי וכוזב על כך שהסכם השכירות הוגש לנתבעת ללא הסכמתו וללא הרשאתו, לא טרח מיידית לשנות את שמו ואת האמור בהסכם בעת שנודע לו כי במישור היחסים שבינו ובין מר מנצור אחדות הוא חדל להיות דייר ומחזיק בדירה, הוגשו תצהירים וסיכומים בני עשרות עמודים, והתובע הטריח את בית המשפט ואת הנתבעת בתביעה חסרת בסיס. התובע אף הגדיל לעשות והגיש תביעת סרק לביזיון בית המשפט, מאחר והנתבעת כביכול לא קיימה את פסק הדין אשר ניתן כנגד מר אחדות מנצור. אותה תביעת סרק ממחישה את אופן התנהלות התביעה אשר הוגשה כאן כנגד הנתבעת. התביעה הנ"ל לביזיון בית המשפט נמחקה בהמלצת בית המשפט, כאשר הוסכם כי בית משפט זה יקח בחשבון נושא ההוצאות בדיון זה. זמנו של בית משפט זה יקר, וקיימת חובה על צד יחד עם באי כוחיו לעשות הכל על מנת לייעל דיונים ולהימנע מתביעות סרק, כאשר לבטח יש להימנע מהגשת סיכומים ארוכים במיוחד, בהיקף של עשרות עמודים. לאור כל האמור לעיל, כאשר התובע לא פעל כנדרש ולא טרח להגיש השגה במועד וכחוק בנוגע לחוב הנטען, כאשר מדובר בסכסוך שבינו ובין מר אחדות מנצור, וכאשר אישר במהלך החקירה הנגדית שאכן היה מחוייב לשלם לנתבעת את הסכום שתבע כנ"ל, הנני דוחה את תביעת התובע וכן מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 10,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות הנתבעת. המזכירות מתבקשת להעביר העתק מכתב התביעה לצדדים. ניתן היום כ"ג בתשרי, תשס"ז (15 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל. מיכאל תמיר, שופטעדות שקרעדותדיוןמסמכים