זכויות עובדים זרים בענף החקלאות הרקע 1. בצו מוחלט, שנעשה ביום א' בניסן התשס"ו (30.3.2006), הורה בית-משפט זה את המשיבים לאמור: "שר הפנים אינו רשאי להתנות את רישיון הישיבה בישראל שניתן בידי עובדים זרים בעבודה עבור מעסיק ספציפי. חובתם של המשיבים, כמסקנה הנגזרת מכך, הנה לגבש הסדר העסקה חדש - מאוזן ומידתי - ביחס לעובדים זרים בענפי החקלאות, הסיעוד והתעשייה, אשר לא ייסד עצמו על כבילת העובד המגיע לישראל למעסיק יחידי, ויימנע מכריכת פעולת ההתפטרות בסנקציה כלשהי, ובכלל זה אבדן המעמד בישראל". [בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, בפסקה 62 (טרם פורסם)] ציווי זה ביקש לשנות מן המצב הנורמטיבי, שהורתו בנוהלי משרד הפנים דאז, והתנה את חוקיות ישיבתו של מהגר עבודה בישראל בכך שלא ייפרד מעל פני המעסיק אשר בשירותו בא לעבוד, וששמו אף הוטבע במסמכי המעבר - משל היה העובד רכושו הפרטי והוא בעליו. ומתוך שלא לשמו, שהרי עיקר שביקשו המשיבים הוא לפקח על הבאים בשערי הארץ ולבקר את מספרם, הפך הנוהל קרדום לחפור בו עבור מעסיקים, שנוכחו לדעת כי החרב המתהפכת מעל ראשי עובדיהם נוטלת מאלה את הכוח לעמוד על זכויותיהם, להתמקח על תנאי עבודתם או לסיים לפי בחירתם את קשר ההעסקה - יסודות של מפתח במשפט העבודה, שלעתים קרובות מדי תוהה אתה מה נותר ממנו לפליטה, במישור של הגירת התעסוקה ובכלל. הכבילה למעסיק, נכתב באחת הפרשות - "חושפת את מהגר העבודה לפגיעות בהיבט השכר, לרבות תשלומו של גמול נמוך מן הקבוע בחוק וקיזוז אסור מן השכר המשולם, לקביעתן של שעות עבודה ממושכות הרבה מעבר למותר, לתפיסת מסמכי המסע בידי מעסיקים כערובה להמשך קיומו של קשר העבודה, למגורים בתנאים ירודים, לשלילתו של טיפול רפואי נאות, לניוד כפוי, ולא אחת אף לפגיעות מיניות וכליאה של ממש". [בג"ץ 10843/04 מוקד סיוע לעובדים זרים נ' ממשלת ישראל, בפסקה הרביעית לפסק-דיני (טרם פורסם, 19.9.07)] במועד בו הוגשה העתירה - והיה זה בשנת 2002, קנו להם הסדרי הכבילה שבת בצורתם המזוקקת ביותר, כמו נדמה כי אך קשירה בשלשלאות-ממש עולה עליה בכוחה. במהלך הדיון בעתירה ועד שזו הוכרעה, נקטו המשיבים צעדים מספר ובהם גיבושו של נוהל המאפשר בתנאים מסוימים מעבר בין מעסיקים ("נוהל מעבר ממעסיק למעסיק"), ויישומה של שיטת העסקה חדשה בענף הבנין אשר כמסתמן השיגה למצער חלק מן היעדים שהוצבו לה. אולם, צעדים אלה לא הביאו מזור לעיקרו של הקושי, ולא ייתרו את הצורך במתן הצו השיפוטי הנזכר. 2. אלא שלמשיבים לא אצה הדרך ליישומו של אותו צו. לאורך תקופה ממושכת - במה שאין לכנותו אלא עשיית דין עצמית שעמה אין להשלים, הם נמנעו מלגבש ולהטמיע כדבעי הסדרים חלופיים וחמור מכך - היו בהם שהתקשו להפנים את השינוי המתחייב. בנסיבות אלו הוגשה במחצית 2008 בקשתם של העותרים למצוא את המשיבים אשמים בביזוי ההכרעה השיפוטית. תשובת המשיבים לבקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט נדרשה למאמציהם לצמצום פגיעתה של הכבילה. דמות אחת לאלה היא מה שכונה בכתב-התשובה "הסדרי המסגרת", היינו, נוהלים חוצי-תחומים החלים על מרבית העובדים בענפי התעסוקה השונים, ועיקרם בהסדרתו של המעבר בין מעסיקים. רובד שני נגע לגיבושן של שיטות העסקה חדשות בענפי הסיעוד והחקלאות - המספקים כר רחב להגירת עבודה ובתוך כך לפגיעה עמוקה בזכויותיהם של עובדים. גובשה תוכנית לאגד את העובדים בענף הסיעוד בלשכות השמה, ואת העובדים בחקלאות בתאגידי כוח-אדם שינתקו את הקשר המשפטי הישיר בינם לבין זה הנהנה מעבודתם. בשני הענפים תוכנן להפעיל מאגרי עובדים שאינם מועסקים, אליהם יפנו הלשכות והתאגידים בתוּרם אחר כוח-עבודה זמין. המישור השלישי דיבר בצעדים נקודתיים, שיושמו בענפי התעשייה, המסעדנות והחקלאות ובגדרם ניתנו למעסיקים היתרי העסקה במספר גדול משיעורם של העובדים הזמינים, במטרה לאפשר את הגברת התחרות על לבו של העובד. בהחלטתי מיום כ"ו בחשון התשס"ט (24.11.08) נדרשתי לטענת העותרים כי תפישת הכבילה עודנה מצויה ביסוד פעולתם של המשיבים. "אנו מניחים", כך קבעתי, "כי אותם דברים שהביאו העותרים בפנינו משקפים נאמנה את המצב בפועל, ומכל מקום לא ראינו מקום לפקפק בנתון זה. יתר על כן, עיון בתגובת המשיבים מלמד כי ההשקפה לפיה עובד זר שעזב את מעסיקו הוא בבחינת מי ששוהה בישראל שלא כדין, היא נחלת המשיבים גם היום" (שם, בפסקה החמישית). זאת ועוד, חרף התקדמות-מה בגיבוש ההסדרים החדשים, נמצא כי אלה טרם יושמו או הוטמעו כל צורכם, ולפיכך הורינו למשיבים לפעול לאלתר במישור זה ולוודא "כי כל רשויות האכיפה הפנימו את הקביעה כי הסדר הכבילה למעסיק חלף מן העולם" (שם). טענות העותרים 3. עתה שבים העותרים ומלינים על כי, להלכה ולמעשה, נותרה הכבילה על מכונה. טענותיהם מתמקדות בשלושה ראשים של עיקר. תחילה מתקשים הם להשלים עם עמדת המדינה שלפיה יישומן של שיטות ההעסקה החדשות אינו מרכיב הכרחי בהתמודדות עם סוגיית הכבילה, אשר באה על פתרונה עם יישומם של הסדרי המסגרת. ראש שני לטענות נדרש לנוהל המעבר בין מעסיקים, שעל-פי הטענה נמצא חסר בעבר אך נותר על כנו בשינויים לא מהותיים, באופן המוסיף ומאלץ עובדים לדבוק במעסיקיהם פן יאבדו את זכאותם לשהייה בישראל. לבסוף מלינים העותרים על מה שנחזה להיות בעיניהם המצב בפועל, ובו החלטות של פקידי הממשל - והן שיוצקות ממשות בהסדרים הנורמטיביים, עודן מיישמות פרקטיקה כובלת. אדרש לטענות אלו על-פי סדרן. שינויים בשיטת ההעסקה 4. בכתבי תשובתה של המדינה לעתירה זו, להוציא האחרון שבהם, הוטעם משקלן - בקשר הדוק ששוב לא ניתן להתכחש לו - של שיטות ההעסקה החדשות בהתמודדות עם בעיית הכבילה. וכך כתבה באת-כוחם המלומדת של המשיבים, עורכת-הדין צוק-שפיר בתשובה מיום 6.11.08: "לפסק-דינו של בית המשפט הנכבד בבג"ץ 4542/02 הייתה משמעות רבתי מבחינתם של המשיבים, ומאז ניתן פסק הדין נעשתה פעילות רבה, במישורים שונים, בתחום כניסתם של עובדים זרים לישראל והעסקתם בענפי המשק הרלוונטיים" (שם, בפסקה הששית). ומהם אותם שינויים, זולת השינוי בהחתמתם של דרכונים ומדיניות אכיפה מקלה, הוסיפה המדינה וביארה: "המשיבים פעלו לגיבושם של הסדרים חדשים בכל הנוגע למתכונת ההעסקה של עובדים זרים. בשל המאפיינים השונים של ענפי המשק השונים בהם מועסקים העובדים הזרים - בניין, חקלאות, סיעוד, תעשיות ומסעדות אתניות, לא היה מנוס מגיבושו של הסדר נפרד ביחס לכל אחד מהם" (שם, בפסקה הרביעית). לא בהסדרי מסגרת דיברה אפוא התשובה, כי אם בהסדרים פרטניים בכל ענף וענף, שתמציתם כאמור ביישומה של שיטת התאגידים או הלשכות בענפי החקלאות והסיעוד, ונקיטתם של צעדים פרטניים ביתר הענפים. ואם נותר קצהו של ספק באשר למהות הצעדים בהם עסקה התשובה, באה העמדה שהציגה באת-כוח המדינה, עורכת-הדין אופק, בעתירה בבג"ץ 4957/07 אחיעוז ארגון ארצי של חברות כח אדם נ' משרד התעשיה והמסחר והתעסוקה (טרם פורסם, 24.1.08), וסילקה ספק זה מכל וכל. אותה עתירה השיגה על שיטת ההעסקה החדשה בענף הסיעוד, וכך השיבה לה המדינה במנותה את הרציונלים המצדיקים את השיטה המתגבשת: "כבילת העובד הזר למעבידו - נוכח פסיקתו של בית משפט נכבד זה בבג"צ 4542/02 דומה כי אין צורך להרחיב על מהות כשל זה ועל החובה להסירו כאמור בפסק הדין" (תשובה מיום 9.7.07, בפסקה 12. ההדגשה במקור). הוסיפה המדינה וציינה: "המכשיר המרכזי שנבחר להשגת היעדים של שכלול ההגנה על זכויות העובדים באמצעות ביטול הסדר הכבילה הוא בהעמקת מחויבותן של לשכות התיווך כלפי העובדים הזרים" (שם, בפסקה 31. ההדגשה הוספה); וכן: "על-פי הנוהל, העובדים הזרים יהיו חופשיים לעבור בין מעסיקים, ובין הלשכות הפרטיות השונות. בכך עתיד לבוא לקצו הסדר הכבילה" (בפסקה 34. ההדגשה במקור). הקשר בין שיטת ההעסקה החדשה לבין סוגיית הכבילה הוטעם הטעם-היטב בפסק-הדין באותה עתירה מפי חברי, השופט א' גרוניס: "לא ניתן להידרש לעתירות נשוא הדיון מבלי להקדים מספר מילים על המצב העובדתי והמשפטי ששרר עובר להוצאתו של הנוהל. ההסדר הקודם, שקבע את אופן הבאתם לארץ של עובדים זרים לשם עבודה בענף הסיעוד, סבל מפגמים שונים. הפגם האחד נגע לכבילת העובד הזר למעסיקו. סיומם של יחסי העבודה בין המטופל הסיעודי לבין העובד הזר היה גורר, מיניה וביה, פקיעה של רישיון הישיבה בארץ. התוצאה הייתה הגבלה הלכה למעשה של חירותו של העובד הזר. יש לזכור, כי מטבעו של עניין, נמצא העובד הזר בעמדת נחיתות ביחס למעסיקו המקומי. הסדר הכבילה העצים את פערי הכוחות והיטה את הכף, שהייתה מוטית מלכתחילה, באופן חד יותר לטובתו של המעסיק. על פי נוהל [הלשכות הפרטיות], העובדים הזרים יהיו חופשיים לעבור בין מעסיקים ובין הלשכות הפרטיות ובכך עתיד לבוא קץ להסדר הכבילה". [שם, בפסקאות השנייה והרביעית לפסק-הדין] משנה תוקף ניתן עוד לעמדתה הנזכרת של המדינה בתשובה מקדמית, שהגישה עורכת-הדין אופק לעתירה נוספת, בבג"ץ 1834/09 יהודה נ' משרד הפנים, הקבועה לדיון בפני בית-משפט זה. ענינה אף הוא בנוהל הלשכות הפרטיות בענף הסיעוד, ובאשר לו כותבת המדינה באלו המלים: "נוהל לשכות פרטיות להבאה, לתיווך ולטיפול בעובדים זרים בענף הסיעוד מיישם בין היתר את פסק-דינו של בית-משפט נכבד זה בבג"ץ 4542/02, שפסל את הסדר הכבילה בין המעסיקים לבין העובדים הזרים. [מתקיימת] זיקה הדוקה בין הנוהל לבין בג"צ הכבילה. משניתן פסק הדין בבג"צ הכבילה על המשיבים לפעול בשקידה ראויה ליישומו [של הנוהל החדש]". [שם, בפסקאות 2, 15, 16 לכתב התשובה] 5. אך ראו זה פלא, זכרה של עמדה זו שוב לא בא בתשובתה האחרונה של המדינה לבקשה זו שבפנינו, היא התשובה מיום 21.9.09. כעת מודיעה אותנו המדינה דברים אשר אף אותם מן הראוי להביא כלשונם: "לשם הבהירות המחשבתית והדיונית נבקש כעת ללבן את השאלה הבאה: מה היחס בין ביטול הסדרי הכבילה מכוח הסדרי המסגרת ובין שינוי שיטות ההעסקה הענפיות. תשובת המשיבים לשאלה זו היא כי באופן תיאורטי קיימות מגוון דרכים לביטול הסדרי הכבילה. משבחרה המדינה להסיר את הכבילה באמצעות הסדרי המסגרת לא קמה עליה חובה משפטית להמשיך ולפעול לשינוי הסדרי ההעסקה הענפיים". [בפסקאות 16-15 לכתב התשובה] ומאחר שלא רק לבהירות מחשבתית ולהיבט תיאורטי בלבד מייחדת עצמה תשובת המדינה, מוסיפה באת-כוחה המלומדת ומבהירה מהו מצב הטיפול העדכני ביישומן של שיטות ההעסקה החדשות. כך, בענף הסיעוד "יישום השיטה נעשה בהדרגתיות מפאת הקשיים הרבים המתעוררים... לא למותר לציין כי בפני שר הפנים החדש נשמעו תלונות רבות מצד נכים וקשישים המעסיקים עובדים זרים, בדבר הפגיעה בהם עקב המדיניות הנוכחית המאפשרת ניידות גדולה של העובדים הזרים בין מעסיקים. לאור זאת, מבקש שר הפנים החדש לבחון מדיניות שתצמצם פגיעה פוטנציאלית זו" (שם, בפסקה 26). המחדל השלטוני, מוסיף ומתברר, הוא אף נחלתם של ענפי החקלאות והתעשייה, שאודותם נכתב בתשובת המדינה: "בענפי החקלאות והתעשייה טרם חל שינוי בשיטת ההעסקה ולכן הסדרי הכבילה בענפים אלה מוסדרים מכוח ההסדרים הכלליים, קרי - הסדרי המסגרת" (שם, בפסקה 27). תמונה דומה נשקפת מבדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כמקובץ להלן: "הסדרי ההעסקה של עובדים זרים נתונים בהליך של שינוי מאז פסיקת בג"ץ בשנת 2006 שפסלה את הסדר הכבילה בהעסקת עובדים זרים. בענף הסיעוד מראשית 2009 מופעלת באופן חלקי שיטת ההעסקה החדשה. הוחל ברישום העובדים הזרים בחברות כוח האדם (לשכות) וגביית התשלומים באמצעות החברות. בפברואר 2009, לאחר המתנה של יותר משנתיים לפתיחת המאגר נפתח הרישום לשבועות ספורים בלבד ומייד לאחר מכן נסגר. כיום המאגר של עובדי הסיעוד אינו קיים. בענף החקלאות שיטת ההעסקה החדשה לא נכנסה לתוקף עד היום". [דר' גלעד נתן עובדים זרים בישראל: סוגיות מרכזיות ותמונת מצב (הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2.2.09); נתן מהגרי עבודה וקורבנות סחר בבני-אדם: מדיניות הממשלה ופעילות רשות ההגירה (20.10.09)] 6. צא ולמד, כי הסדרי ההעסקה שהכוונה ליישמם נדמתה לעובדה מוגמרת, לא זו בלבד שלא יושמו כל צורכם אלא שאפשר שיש עתה מי שמבקש לבחון מחדש את הצידוק שבהם. לא זו הייתה העמדה העקבית שהציגה המדינה בפניו של בית-משפט זה, ועם כך מתקשה אני להשלים. כי מהו הדבר, אם לא השחתת זמנו של בית-המשפט, שאת הישיבות שהתקיימו בבקשה זו הקדיש בפרט לטיעונים בנושא שיטות ההעסקה החדשות? ולא זו אף זו, הרי כפי שציינתי אותם הסדרים שימשו יסוד מוסד בהחלטה הקודמת שיצאה תחת ידינו, ובה ניתן ביטוי למסקנה כי על אף מחדלם לפתור את סוגיית הכבילה, לא ישבו המשיבים בחיבוק ידיים, בפועלם ליישומם של אותם הסדרים (פסקה 6 להחלטה מיום 24.11.08). דומה כי לכך הולמים, בהשאלה, דברים שכתבה המשיבה עצמה בתשובתה, ובה תמכה את עמדתה בדברים שכתב בית-משפט זה באחת הפרשות: "דעה שהובעה והלכה שנפסקה, שוב אין לבטלה ולהעבירה מן העולם. מכאן, שלא נוכל להיזקק לכל אותם ענינים שעמדו על הפרק בעתירה הקודמת בהקשר דומה ואשר העותרת מנסה כעת לעוררם מחדש" (פסקה 11 לכתב התשובה). כל שנוכל הוא להטעים באוזני המשיבים את מורת רוחנו הניכרת מהתנהלות זו, שהדעת מתקשה לקבל ואין היא מאפיינת דרך כלל את התדיינות המדינה בפני בית-המשפט הגבוה לצדק. 7. יחד עם זאת, תמיהה - והיא רבה, על האמור בתשובת המדינה לחוד, והכרעה בבקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט לחוד. זו האחרונה כורכת עצמה, כך במהות הדברים, בסעד השיפוטי אשר ניתן בגדרו של פסק-הדין שאותו מבקשים לקיים, ולאורו של זה עליה להיבחן. אין חולק על כך שהבעיה עמה נדרשים המשיבים להתמודד, קשה וסבוכה היא. אינטרסים רבים ושונים כרוכים בהעסקתם של מהגרי עבודה, וכל אחד מהם מבקש למשוך את מהלך הדברים לכיוונו-הוא. לפרקים, אוכלוסיות חלשות משני עברי המתרס נזקקות לעזרתו של הדין. משתנים כלכליים וחברתיים בעלי השלכה ניכרת פועלים את פעולתם. ענינים שביחסיה הבין-לאומיים של מדינת ישראל נוצקים אל הקדירה גם הם. בכל אלה נתון למדינה שיקול-דעת רחב, לקבוע את הדרך ואת האמצעים בהם יקוימו הוראות הדין. ועוד היטב ידענו, כי מרבית הבעיות המאפיינות את העסקתם של מהגרי עבודה קשורות זו בזו כמו לבלי הפרד. פרקטיקות נוהגות משליכות על כבילתם של עובדים, בה בשעה שנודעת להן השפעה על בעיות יסוד אחרות בהגירת העבודה, כסוגיית דמי-התיווך המופרזים, ניוד כפוי של עובדים או הבאתם לישראל אך מתוך כוונה לזכות בדמי התיווך, בלא שתעסוקה ממשית ממתינה להם עם בואם (Flying Visa). עתירה שענינה בכבילת העובד לא תוכל, למרבה הצער, לפתור את כל אלה כאחד. אשר על כן שומה עלינו לנסות ולבור, ככל הניתן, את מה שהוא בבקשה זו הבר, מן המוץ. בזוכרנו את הנקודה בה החל מסענו, בשנת התשס"ב, נדרשים אנו לשאלה יחידה - כלום בעמדתה העדכנית של המדינה טמון פתרון לבעיית הכבילה. כזכור, עמדה זו מבססת עצמה על מה שהמשיבים מכנים "הסדרי המסגרת", ולבחינתם של אלה אגש עתה. הסדרי המסגרת - שיוך ענפי ונוהל עדכון מקום העבודה 8. אבן הראשה בטיעוני המדינה היא, כי כיום שוב אין מותנית אשרת הכניסה המונפקת למהגרי עבודה בתעסוקה בשירותו של מעסיק ספציפי, אלא אך בהשמתו של העובד בענף עבודה מסוים - יסוד שאין בו כדי לכבול את העובד, והוא חיוני לעמידה בצורכי המשק ושוק העבודה. ביטויו החיצוני של הדבר הוא בכך שבדרכונו של העובד שוב לא מוטבע שם המעסיק, כי אם סוג הענף בו הותרה ההעסקה. הצדדים חלוקים ביניהם באשר למשמעות הדבר - העותרים אינם רואים בכך אלא שינוי "קוסמטי", אך כשלעצמי סבורני כי זהו מבין המקרים בהם למראית פני הדברים השפעה גם על מהותם. בין כך ובין כך, נהיר היטב כי בלא יישום מרכיבים נוספים של הסדרי המסגרת, בחותמת המשמשת בסימונם של מסמכי המעבר, אין סגי. ההסדר החדש עשוי על כן נדבך נוסף, הוא קובץ ההוראות שכינויו "נוהל עדכון מקום העבודה לעובדים זרים". נוהל זה בא תחתיו של "נוהל המעבר ממעסיק למעסיק", שבו נפלו מספר פגמים עליהם עמדנו בפסק-הדין משנת 2006. בפרט לקה הנוהל הקודם בכך שהותיר בידיהם של פקידי משרד הפנים את שיקול-הדעת אם להתיר לעובד החלפה של מקום העבודה אם לאו, ובמסגרת זו מספר הפעמים בהם ביקש העובד להחליף מעסיק עלולה הייתה לעמוד לו לרועץ. בנוסף, המעסיק אותו ביקש העובד לעזוב נותר על-פי הנוהל גורם דומיננטי למדי, כשעמדתו שימשה בהחלטה אם לאשר את המעבר. שלישית, הנוהל סבל מסרבול בירוקרטי קשה, שהציב מכשולים בדרכו של עובד, שלא זכה לסיועם של גורמים מקצועיים, להיזקק להוראותיו. לבסוף, נקבע בו כי לאחר עזיבת המעסיק וכל עוד לא הושלמו הליכי האישור של המעבר בידי הרשויות, יאבד העובד את היתר העבודה שלו בישראל ויורשה לשאת אך אשרה מסוג ב/2, שאינה מתירה עבודה (בג"ץ 4542/02, בפסקאות 11-9; 42). הנוהל החדש, שחל על עובדי הסיעוד, החקלאות והתעשייה, נחזה כמתמודד עם חלק מבעיות אלו. הנוהל קובע, כי "בכל מקרה לא יסרב פקיד להסדיר את עבודתו של עובד זר אצל מעסיק חלופי בתוך פרק זמן של 90 ימים מיום שעזב את מעסיקו" (סעיף ו'5) וכי "אין הגבלה על מספר הפעמים בהם רשאי עובד זר לעבור ממעסיק למעסיק" (סעיף ב'7). במהלך תקופת 90 הימים, מוסיף הנוהל וקובע, "לא יבוצעו הליכי אכיפה או הרחקה נגד העובד" (סעיף ב'1). בנוסף על כל אלה, למעביד הנעזב שוב אין הנוהל החדש מקנה מעמד, כך שיכולתו לסכל את מעברו של העובד למעסיק אחר הצטמצמה. להסדר זה, מצהירה המדינה, ניתן פומבי והוא הוטמע כל צורכו בקרב העושים במלאכה, כשהכוונה הן לפקידי רשות האוכלוסין והן לגורמי האכיפה. 9. ימים יגידו אם מרכיבי המסגרת, שאידך הגיסא שלהם הוא, כמתברר, היעדר התקדמות במישור של שינוי שיטות ההעסקה, יביאו לתוצאה הנדרשת. לא נעלם מעיני כי נוהל המעבר החדש עודו סובל ממורכבות בירוקרטית, ממנה דומה כי קצרה ידו של משרד הפנים להשתחרר. כמדומה אף אין הוא פותר את סוגיית אובדנו של האישור לעבוד בתקופת המעבר. עוד אפשר לתהות אם פרק זמן של 90 ימים די בו כדי לאפשר את הסדרת עניניו של העובד (וראו, למשל, עת"מ (ת"א) 1800/07 בונגא נ' משרד הפנים בפסקה העשירית לפסק-דינה של כב' השופטת א' קובו (11.12.07)). זאת ועוד, בהכירנו את הבעיתיות הטבועה בתחום בו מדובר - תנאי העסקתם של מהגרי עבודה, היטב ידענו כי בכל הנוגע לפגיעה בהם ולעשיקתם כמו אין גבול לדמיון ולכושר היצירה האנושי, ולעולם יימצא זה אשר יבקש לנצל את חולשתם של הסדרים נורמטיביים להפקתו של רווח אישי על חשבון המהגר. 10. כל שנוכל לומר הוא, לפיכך, כי השינויים שנעשו מותירים פתח לתקווה כי הסדרי המעבר של שנת תש"ע יניבו תוצאות שונות מאלו שהובילו להגשתה של העתירה לפני כשבע שנים, ובכך יענו על עיקרי המתחייב מפסק-הדין שניתן בעתירה זו ושאת תמציתו הבאתי בראשית הדברים. היה ויתברר כי לא כך הוא, דרכם של העותרים לשוב ולפנות בעתירה חדשה לבית-משפט זה לעולם פתוחה. ובנפרד מענין זה, ככל שבפי העותרים השגות על התנהלותם הפרטנית של פקידי הרשויות, באי-יישומם בפועל של הסדרים שנכנסו לתוקף, עליהם להביאן בפניהן של הערכאות המוסמכות, בהליך המתאים. בנסיבות אלו, המסקנה אותה אציע לחברי כי נאמץ היא כי העתירה שהוגשה, על הבקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט שבגדרה, הגיעה אל קץ דרכה. המשיבים ישלמו לכלל העותרים שכר-טרחת עורך-דין בהליך זה, בסך של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' גרוניס אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בחוות-דעתו של השופט א' א' לוי. זכויות עובדיםחקלאותעובדים זרים