עתירה נגד החלטות מועצה דתית כללי בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשתי העתירות שעניינן אחד, והוא שאלת תוקפן של ההחלטות שהתקבלו ביום 8.1.06 בישיבה שלא מן המנין, של חברי המועצה הדתית באר שבע (להלן: "המועצה"). עיקרן של ההחלטות הינו העברת העותר יעקב אסור (להלן: "אסור") מתפקידו כיו"ר המועצה, ובחירת יצחק אמור (להלן: "אמור"), ליו"ר המועצה. לאחר הישיבה מיום 8.1.06, הגישו אסור ושלושה חברי מועצה נוספים, ביום 10.1.06 את העתירה 206/06, כנגד אמור וארבעה חברי מועצה אחרים. בקשתם של אסור וחבריו לעתירה, היא, בין היתר, כי יוצהר שהחלטה מיום 8.1.06 בטלה, וכי המשיב 4 דוד חדד, ימנע מלהצביע בכל הצבעה הנוגעת לשינוי פרסונאלי של ראש המועצה או גזברה, וכן בכל נושא הנוגע לענייני כספים של המועצה. עם הגשת עת"מ 206/06, התבקש צו זמני, לפיו התבקש בית המשפט לאסור פעולה על פי ההחלטות שהתקבלו בישיבה מיום 8.1.06. כב' השופט הנדל בהחלטה מיום 10.1.06, החליט להיענות לבקשה במעמד צד אחד, תוך שקבע כי אין מקום לפעול על פי ההחלטות שהתקבלו ביום 8.1.06. 3. ביום 12.1.06 הגישו אמור וארבעה חברי מועצה את עת"מ 211/06, כנגד אסור ומר מאיר שפיגלר מנהל הרשות הארצית לשירותי דת במשרד ראש הממשלה, אשר בה עתרו לצו היורה לאסור להעביר את סמכויות הניהול של המועצה לידי אמור. עם הגשת העתירה עתרו אמור וחבריו למתן צו אשר יאסור על אסור לבצע פעולות כספיות מכל סוג שהוא בשם המועצה. תחילה ניתנה החלטה לפיה יוכל אסור לבצע פעולות כספיות עד לסכום של 5,000 ₪, ובהמשך הוחלט לאפשר לאסור לבצע פעולות כספיות, כמפורט בהחלטה, ושהן פעולות כספיות הננקטות בדרך העסקים הרגילה של המועצה. עובדות 4. שתי העתירות נשוא פסק הדין הינן הליכים נוספים בשרשרת ההליכים שכבר התקיימו בין הצדדים. לא אפרט את כל ההליכים, רק אזכיר כי כבר בנובמבר 2004, הוגשה עתירה אשר עניינה היה ניסיון לכנס ישיבת מועצה שלא מן המנין, בין היתר במטרה להעביר את אסור מכהונתו כיו"ר המועצה. לאחר החלטה שניתנה באותה עתירה, ובעקבות ישיבה שהתקיימה במועצה, התקיים הליך נוסף בין הצדדים (עת"מ 220/05) בפני כב' סגן הנשיא השופט אזולאי, אשר בו עתרו אמור וארבעה חברים אחרים במועצה, להצהרה לפיה בישיבה של המועצה הוחלט על הפסקת כהונתו של אסור. כב' השופט אזולאי דחה את העתירה בפסק דין שניתן ביום 1.5.05. 5. לאחר דברים אלה, הוגשה ביום 14.9.05 עתירה נוספת עת"מ 328/05, ע"י אמור וארבעת חבריו במועצה. בעתירה זו ביקשו העותרים להורות לאסור לכנס ישיבת מועצה, אליה יוזמנו כל העותרים. עיקרה של המחלוקת בעתירה זו היתה האם אמור הודח כדין על ידי ראש עיריית באר שבע במכתב ששלח לו ביום 28.11.04, וכן האם יתר ארבעת העותרים הודחו כדין על ידי אסור במכתב ששלח להם ביום 13.2.05. כבוד השופט אלון אשר דן בעתירה, קבע בפסק דינו, שניתן ביום 21.11.05 כי דין העתירה להתקבל וכי החלטת מועצת העיר באר-שבע להסיר את אמור מכהונתו כחבר מועצה התקבלה שלא כדין ולפיכך הינה בטלה. כן נקבע כי הודעת אסור לארבעת העותרים האחרים אינה עולה בקנה אחד עם דרישות החוק ולכן הודעה זו אינה תקפה. לאחר שנקבע בפסק הדין כי חמשת העותרים מכהנים כדין כחברי מועצה, הורה כבוד השופט אלון לאסור לזמן ללא דיחוי ישיבה של מליאת המועצה. המועצה, אסור וראש העיר באר שבע עתרו לעיכוב ביצוע פסק דינו של כבוד השופט אלון. בהחלטה מיום 20.12.05 דחה כבוד השופט אלון את הבקשה לעיכוב ביצוע תוך שהורה "עם זאת, ועל מנת שלא למנוע מהמשיבים את האפשרות לפנות בעניין זה בבקשה לערכאת הערעור - אני מחליט כי העותרים 1-5 יהיו מנועים עד ליום 30.12.05 מכינוס ישיבה שלא מן המנין של המועצה הדתית לשם דיון בהחלפת יו"ר המועצה". בקשות שהוגשו לבית המשפט העליון לעיכוב ביצוע פסק הדין של כבוד השופט אלון, נדחו על ידי כבוד השופט ריבלין בימים 28.12.05 ו-29.12.05. 6. ביום 21.12.05 פנו אמור, קרעי, אוחנה, וחדד לאסור במכתב ובו דרישה כי יזמן, על פי תקנה 12 לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות),תש"ל-1970 (להלן "התקנות") ישיבה דחופה שלא מן המנין ליום 1.1.06 כאשר סדר יומה יכלול, בין היתר, העברת יו"ר המועצה מתפקידו ובחירת יו"ר חדש למועצה. צויין במכתב "בהמשך לפסיקת השופט מיום 20.12.05 כי אנו מנועים מלקיים ישיבה שלא מן המנין עד 30.12.05 ..... אנו מבקשים מכבודו לכנס ישיבת מועצה.......לתאריך 1.1.06." 7. אסור, לטענתו, סבר כי הבקשה לכינוס המועצה אינה כדין מאחר שאינה מתיישבת עם ההחלטה שניתנה על ידי כבוד השופט אלון, ולפיכך, נמנע מכינוסה. ביום 3.1.06 פנו אמור, קרעי, אוחנה, וחדד פעם נוספת לאסור, כאשר יתר חברי המועצה אף הם היו מכותבים במכתב, והודיעו על זימון חברי המועצה לישיבה שלא מן המנין על פי תקנה 13 לתקנות ליום 8.1.06 בשעה 19:00 במשרדי המועצה. לטענת אסור, מכתב הזימון לישיבת המועצה מיום 3.1.06, לא נמסר לו אישית אלא ליועצה המשפטי של המועצה. יומיים לאחר משלוח המכתב האמור מיום 3.1.06, שלח אסור, ביום 5.1.06, מכתב לחברי המועצה, בו הודיעם כי על פי חוות דעתו של היועץ המשפטי למועצה, עו"ד רביבו, הזימון לישיבה ביום 8.1.06 אינו חוקי, הן מאחר שעומד בניגוד להחלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתנה ע"י כבוד השופט אלון, והן מאחר שהזימון לא נמסר לידיו. 8. ביום 8.1.06 התייצבו אמור וארבעת חברי המועצה שהם העותרים בעת"מ 211/06, תחילה במשרדי המועצה, אך מאחר שהמשרדים היו נעולים, ולא ניתן היה להיכנס לתוכם, הועברה הישיבה ללובי של מלון "פרדייז". עולה מפרוטוקול הישיבה (עת/7 בעת"מ 206/06), כי הוחלט באותה ישיבה , בין היתר, על הדחת אסור מתפקיד יו"ר המועצה ומינוי אמור תחתיו. 9. ביום 9.1.06 פנה אמור לאסור במכתב אשר כותרתו "סיכום כהונתך כיו"ר המועצה". באותו מכתב התבקש אסור לפנות את משרדו כיו"ר המועצה לא יאוחר מיום 9.1.06 בשעה 16:00. באותו יום השיב אסור לאמור, כי האמור במכתב של אמור נוגד את חוות דעתו של היועץ המשפטי של המועצה, ולפיכך, דחה על הסף את דרישתו של אמור. באותו יום 9.1.06, כתב עו"ד הראל גולדברג, עוזר היועץ המשפטי בלשכה המשפטית של הרשות הארצית לשירותי דת, מכתב לאסור, בו הודיעו כי לאחר עיון בפרוטוקול הישיבה מיום 8.1.06 "ולאחר שבחנו את ההליך כולו אנו מאשרים את תקינות ההליך במסגרתו הופסקה כהונתך כראש המועצה הדתית ומונה מר יעקב אמור לכהונת ראש המועצה הדתית. הנך נדרש בזאת להעביר את הסמכויות לניהול המועצה הדתית, על כל המשתמע מכך, לידי מר אמור, באופן מסודר העולה בקנה אחד עם סדרי נוהל תקינים. מיותר לציין, כי מעתה הינך נעדר סמכות חתימה בשם המועצה הדתית". לאחר דברים אלה, פנו אסור וחבריו העותרים בעת"מ 206/06 לבית המשפט ביום 10.1.06 והגישו את עתירתם שהיא יחד עם עת"מ 211/06 הן נשוא פסק הדין. 10. כאמור, ביום 12.1.06 פנו לבית המשפט גם אמור וחבריו לעתירה בעת"מ 211/06. לאחר הגשת עתירתם, ביום 15.1.06, קיימו אמור וחבריו, ישיבה נוספת שלא מן המנין, וזאת ככתוב בפרוטוקול אותה ישיבה "על פי תקנה 16 לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), ומאחר ויו"ר המועצה לא התייצב לישיבה שהתקיימה ביום 8.1.06... ולמען הסר כל ספק קיימנו ישיבה נוספת בתאריך 15.1.06". באותה ישיבה התקבלו אותן ההחלטות שהתקבלו ביום 8.1.06. דיון 11. אסור וחבריו (להלן "אסור") תקפו את ההחלטות שהתקבלו על ידי אמור וחבריו (להלן "אמור") בימים 8.1.06 ו-15.1.06 בשלושה מישורים: "המישור הפרוצדורלי" - היינו האם קוימו הוראות התקנות אם לאו. "המישור הפרסונלי" - היינו העלאת טענות כנגד המשתתפים בישיבות אשר בהן התקבלו ההחלטות הנ"ל. "המישור הדיוני" - היינו טענות באשר לאופן ניהול הישיבות ודרך קבלת ההחלטות - טענות כגון אי מתן זכות השימוע, והעדר הנמקה, והעדר תשתית עובדתית מהימנה. אמור וחבריו טענו כי ההחלטות התקבלו כדין. אתייחס להלן לטענות הצדדים,ככל הנדרש לקבלת הכרעה . (א) זימון הישיבה ליום 8.1.06 12. לטענת אסור בזימון הישיבה שהתקיימה ביום 8.1.06 הפר אמור את החלטת כבוד השופט אלון מיום 20.12.06. תימוכין לטענה מצא אסור בחוות דעתו מיום 25.12.05 של עו"ד רביבו, היועץ המשפטי למועצה. 13. איני מקבלת טענה זו של אסור. כאשר כבוד השופט אלון נתן את החלטתו היה ידוע לו כי אמור פנה ביום 4.12.05 לאסור בבקשה לזמן ישיבה דחופה שלא מן המנין כאשר על סדר יומה, בין היתר, העברת אסור מתפקידו. אילו התכוון כבוד השופט אלון לעכב את זימון הישיבה, בהבדל מכינוסה, היה מציין זאת במפורש. יתר על כן בקשה לזימון ישיבה כבר נשלחה לאסור, וכבוד השופט אלון לא קבע כי אין לפעול על פיה. עיכוב הביצוע שניתן אל ידי כבוד השופט אלון היה לענין כינוס ישיבה - בהבדל מזימון ישיבה. לכן לא היתה כל מניעה שאמור יפנה לאסור בבקשה לכנס ישיבה שלא מן המנין אחרי 30.12.05. לאחר שאסור לא נענה לבקשת אמור לכנס הישיבה, רשאי היה אמור להודיע ביום 3.1.06 על זימון ישיבה שלא מן המנין ליום 8.1.06, כפי שאכן עשה. (ב) האם בקבלת ההחלטות בישיבה מיום 8.1.06 קוימו ההוראות אשר בתקנות. 14. לטענת אסור בשל העדר מנין חוקי לא ניתן היה לקיים את הישיבה ביום 8.1.06 , ולכן ההחלטות אשר התקבלו באותו יום אינן מחייבות מאחר שהתקבלו בניגוד להוראות התקנות. טענת אמור לעומת זאת הינה כי ההחלטות התקבלו על פי הוראות התקנות ויש להן תוקף מחייב. 15. רלוונטיות לעניננו הוראות תקנות 7(3) ו-16 לתקנות. על פי תקנה 7(3) ראש מועצה יחדל מכהונתו אם "הועבר מכהונתו בהחלטת המועצה שנתקבלה בישיבה שלא מן המנין, בקולותיהם של רוב חברי המועצה". תקנה 16 אשר כותרתה "מנין חוקי" ממוקמת לאחר תקנות 11 ו-12 העוסקות בישיבה רגילה וישיבה שלא מן המנין, ולאחר תקנות 13 ו - 14 העוסקות בכינוס ישיבה שלא מן המנין על ידי חברי המועצה, סדר יום של ישיבות המועצה - ישיבות רגילות וישיבות שלא מן המנין - ומשלוח הזמנות. על פי תקנה 16 "רוב רגיל של חברי המועצה הכולל את ראש המועצה, מהווה מנין חוקי בישיבותיה..." כאשר אין מנין חוקי נקבע בתקנה 16, "תידחה הישיבה לשבעה ימים ולאותה שעה... בישיבה השניה יהווה שליש ממספר חברי המועצה מנין חוקי לכל ענין שעמד על סדר יומה של הישיבה הנדחית, פרט לעניינים מיוחדים שהמועצה החליטה עליהם מראש אחרת". 16. לטענת אסור, מאחר שלא נכח בישיבה אשר התכנסה ביום 8.1.06, לא היה בישיבה מנין חוקי, כאמור בתקנה 16 , ולכן היה על אמור לדחות את הישיבה לשבעה ימים לאחר מכן. אמור, לעומת זאת טען כי לא היה מקום לדחות הדיון, הן משום שהוראות תקנה 16 מתייחסות אך לישיבות רגילות, בהבדל מישיבות שלא מן המנין, והן מאחר ועסקינן בישיבה אשר כונסה לדון בהדחת ראש המועצה, ואזי גוברות הוראות תקנה 7(3) על הוראות תקנה 16 . 17. דעתי היא כי הוראות תקנה 16 חלות הן על ישיבה רגילה והן על ישיבה שלא מן המנין. ישיבה שלא מן המנין יכול שתכונס על ידי ראש המועצה מיוזמתו, ויכול שתכונס על ידי ראש המועצה לאחר ששליש מחברי המועצה הגישו לו בקשה חתומה על ידם בה מפורט סדר יומה של הישיבה, ויכול שתכונס על ידי חברי המועצה אשר פנו לראש המועצה וביקשו את כינוסה של הישיבה אך לא נענו. אין התקנות מבדילות בין ישיבה שלא מן המנין אשר כונסה על ידי ראש המועצה מיזמתו, או בשל יוזמת חברי המועצה, או על ידי חברים במועצה אשר ביקשו את כינסה וראש המועצה לא נענה לבקשתם. זאת ועוד לא מצאתי כי התקנות מאבחנות בין ישיבות רגילות לישיבות שלא מן המנין - אלא בהוראות הספציפיות המצויות בתקנות 12 ו - 13, והסיפא של תקנה 14. חזקה על מתקין התקנות כי היה מציין זאת במפורש אילו ביקש להחיל את הוראות תקנה 16 אך על דיונים בישיבות רגילות. מאחר שלדעתי תקנה 16 חלה לא רק על ישיבות רגילות אלא גם על ישיבות שלא מן המנין, היה על אמור להמנע מקיום הישיבה ביום 8.1.06, למרות שבאותו יום נכחו בישיבה רוב חברי המועצה, ולדחותה בשבעה ימים. 18. כאמור טען אמור כי בענייננו גוברות הוראות תקנה 7(3) על הוראות תקנה 16 שכן עסקינן בהדחת ראש המועצה, ולכן די היה בכך כי ההחלטות שהתקבלו ביום 8.1.06 התקבלו על ידי רוב חברי המועצה. סבורתני שאין הדבר כך. תקנה 7(3) ותקנה 16 מתקיימות זו לצדה של זו. לעניין המנין החוקי בישיבות המועצה לומדים אנו מהוראות תקנה 16, ואילו איזה הוא הרוב הנדרש להעברת ראש המועצה מתפקידו נלמד מהוראות תקנה 7(3). (ג) תוקפה של ההחלטה שהתקבלה ביום 15.1.06 19. ביום 15.1.06 התכנסו אמור וחבריו פעם נוספת וקיבלו את אותן החלטות אשר קיבלו ביום 8.1.06 - לטענת אסור לא היה בכך כדי לרפא את העדר תקפותן של ההחלטות נשוא העתירות. אמור, אשר הגדיר את הישיבה מיום 15.1.06 , כ"ישיבה לחומרא", טען כי יש לראות בישיבה של יום 15.1.06 כישיבה הנדחית הנזכרת בתקנה 16, ולכן ההחלטות שהתקבלו באותה ישיבה מחייבות את הצדדים לעתירה ויש לפעול על פיהן. 20. בטרם אדון בשאלה איזו נפקות יש לאותה ישיבה אשר התקיימה ביום 15.1.06 אתייחס לטענה נוספת אשר העלה אסור לפיה מנוע היה אמור מלכנס את הישיבה ביום 15.1.06, וזאת בשל החלטת כבוד השופט הנדל מיום 10.1.06 אשר בה נאמר כי "אין מקום לפעול עפ"י ההחלטות של ישיבת המועצה הדתית בבאר שבע מתאריך 8.1.06". אין לקבל את טענת אסור כאילו יש בהחלטת כבוד השופט הנדל כדי להשליך על הסוגיות שבענייננו. האמור באותה החלטה התייחס אך לישום ההחלטות שהתקבלו ביום 8.1.06, ולא מעבר לכך. 21. טוען אמור כי אין בתקנות הוראה כלשהי המחייבת משלוח זימון נוסף לחברי המועצה לאחר שבישיבה אשר זומנה לא היה מנין חוקי. אכן אלה פני הדברים, שכן בתקנה 16עצמה צוין המועד, השעה, והמקום לקיום הישיבה הנדחית "הישיבה השניה" - כפי שכונתה בתקנה 16. למרות שמקובלת עלי טענתו של אמור כי לא היה צורך בזימון נוסף לישיבה אשר התקיימה ביום 15.1.06, דעתי היא כי הפגם שדבק בהחלטות אשר התקבלו בישיבה מיום 8.1.06 לא נרפא בשל קיום הישיבה ביום 15.1.06. קבלת ההחלטות ביום 8.1.06 ביטל לכאורה את הזימון "האוטומטי" הקבוע בתקנה 16 ל "ישיבה השניה" וייתר את קיומה. 22. טען אמור כי הודע לאסור וחבריו על כינוס הישיבה ביום 15.1.06 מאחר ובבקשה הדחופה אשר הגיש לבית המשפט ביום 12.1.06, ואשר בה עתר לביטול החלטת כבוד השופט הנדל מיום 10.1.06, בסעיף 93 לאותה בקשה, צוין "לשם גילוי נאות, אף שהן המשיבים והן היועמ"ש במשרד ראש הממשלה סבורים כי תקנה 16 אינה עוסקת בישיבה שלא מן המנין, בדעתם לפעול על פי התקנה ולקיים ישיבה נדחית ביום א' הקרוב, על פי האמור בתקנה...." הבקשה האמורה יחד עם כתבי בי-דין אחרים אשר הוגשו ביום 12.1.06 לבית המשפט הומצאה ביום 12.1.06 בשעת ערב לאשת אסור. יום 12.1.06 היה יום חמישי בשבוע, ואין ראיה כלשהי כי הכתוב בסעיף 93 לבקשה הגיע לידיעת מי מחברי אסור. בנסיבות אלה לא נראה לי כי היה בכינוס הישיבה ביום 15.1.06 וקבלת ההחלטות שהתקבלו באותו יום כדי לרפא את אשר טעון היה ריפוי , שכן למרות כינוס הישיבה ביום 15.1.06 לא מולאו הוראות תקנה 16. מאחר שלא מולאו הוראות תקנה 16, היינו שבישיבה שהתקיימה ביום 8.1.06 לא היה מנין חוקי, אזי ההחלטות שהתקבלו באותה ישיבה נטולות נפקות כלשהי. הישיבה שהתקיימה ביום 15.1.06 לא היה בה כדי ליתן תוקף לאותן החלטות. (ד) טענת אסור כי אמור וחבריו פועלים מכוח הסכמים פסולים וסודיים 23. לכאורה, ניתן היה לסיים את פסק הדין כבר בשלב זה. ואולם, לנוכח מכלול הנסיבות, נראה לי כי ראוי להתייחס אף לטענות נוספות שהועלו ע"י ב"כ הצדדים, ושעיקרם טענות "במישור הפרסונלי". טען אסור כי בין אמור וחבריו "נכרת הסכם" אשר על פיו הם פועלים מזה למעלה משנה ומחצה להדחתו מתפקידו. על קיומו של הסכם למד אסור ,כדבריו, מכך ש- "לא ניתן למצוא הסבר אחר למצב דברים בו המשיבים פועלים במשך חודשים רבים, ואף מכנסים ישיבות בהן נבחרים המשיבים לתפקידים שונים במועצה הדתית...". לטענותיו של אסור בדבר הסכמים פסולים לא נמצאו תימוכין בעובדות, אף לא נמסר המקור לטענות שהועלו לפי "מיטב ידיעתם" של אסור וחבריו. בנסיבות אלה, לא מצאתי להיזקק לטענות והן נדחות על ידי. (ה) ניגוד עניינים 24. נטען ע"י אסור כי אמור ומשיב נוסף בעת"מ 206/06 מר דוד חדד, מנועים מלהשתתף בישיבות שעניינן העברת אסור מתפקידו כיו"ר המועצה. לגבי אמור, נטען, כי הוא נמצא בניגוד עניינים בשל כך שמנהל את המרכז המסחרי "חוצות להב", הנזקק לשירותי הרבנות המקומית, לשם קבלת אישורי כשרות. עוד טען אסור, כי מצב זה של ניגוד עניינים לא יבוא על פתרונו עם הודעתו של אמור כי הוא עתיד להתפטר מתפקידו אם וכאשר יבחר ליו"ר, שכן לגרסת אסור, את ניגוד העניינים יש לבחון ברגע המינוי ולא במועד מאוחר יותר. תימוכין לטענתו מצא אסור בע.א. 7131/96 מרעי נ' סלימאן, פ"ד נא (1), 214. אשר לחדד נטען, כי הוא נמצא בניגוד עניינים, מאחר והוא חייב למועצה סכום של 200,000 ₪, אשר לגביו הוגשה נגדו תביעה בבית משפט השלום בבאר שבע. ניגוד העניינים, נטען, קיים מאחר שחדד "מצביע בעניין הדחתו של בעל תפקיד אשר החליט כי יש מקום לגבות את החובות למועצה הדתית, ואשר מוסמך להפסיק את ההליך נגדו או להגיע עימו לכדי פשרה". אסור אף הסתמך בטעוניו כנגד חדד על הוראות תקנה 2 לתקנות שכותרתה "חבר מועצה המעוניין בחוזה". 25. דעתי, כי לא חל איסור על אמור וחדד, בשל ניגוד עניינים, להשתתף בישיבות שמטרתן העברת אסור מתפקידו. אשר לאמור, טענת אסור היא כי ניגוד העניינים יתקיים היה ואמור אכן יבחר לתפקיד יו"ר המועצה. לפיכך כדי להסיר את ניגוד העניינים די בכך שאמור הודיע כי היה ויבחר לתפקיד יו"ר המועצה, הוא יתפטר מעבודתו בניהול המרכז המסחרי "חוצות להב". יצוין כי בע"א 7131/96 מרעי נ. סלימאן ואח', עליו הסתמך אסור, נקבע כי ניתן למנוע את ניגוד העניינים על ידי התפטרות מהמשרה, שבעטיה נוצר ניגוד העניינים, בסמוך לאחר הבחירה לחברות במועצה - ולענייננו, בסמוך לאחר הבחירה ליו"ר המועצה. אשר לחדד, הרי שתביעה הוגשה נגדו ע"י המועצה, כאשר היא מיוצגת ע"י יועצה המשפטי עו"ד רביבו, ביום 8.12.05. פסק הדין שניתן בעניינו של חדד, ועליו מסתמכת המועצה בכתב התביעה, עת"מ 352/04, ניתן ביום 21.8.05. עוד קודם לאירועים אלה - כפי שאף עולה מפסק דינו של כבוד ס. הנשיא השופט אזולאי בעת"מ 220/05, השתתף חדד בהליכים אשר מטרתם היתה הדחתו של אסור מתפקיד יו"ר המועצה. יוצא איפוא כי לא בשל התביעה הכספית שהוגשה נגדו מבקש חדד להעביר את אסור מתפקידו, אלא שגילה דעתו שזה רצונו עוד קודם לפסק דינו של כבוד השופט אלון, שבהסתמך עליו הוגשה התביעה נגדו. בנסיבות אלה חדד לא היה, ואף כיום איננו מנוע בשל ניגוד עניינים מלהשתתף בישיבות המועצה, אשר בהן דנו, או ידונו, בהעברת אסור מכהונתו כיו"ר המועצה. אוסיף, כי לטענת אמור, הנתמכת במכתבו של עו"ד הראל גולדברג עוזר היועץ המשפטי ברשות הארצית בשירות דת מיום 27.12.05, נטל אסור שלא כדין שכר כמנהל החברה קדישא, והוא נדרש במכתב האמור להשיב השכר ללא דיחוי לקופת המועצה. כן ראוי לציין כי התביעה שהוגשה על ידי המועצה נגד חדד טרם התבררה, וכבוד השופט אלון, שעל האמור בפסק דינו בעת"מ 352/04 מסתמכת המועצה בתביעתה נגד חדד קבע "אין בדברים אלה קביעה אופרטיבית לענין זכותה של הרשות לשוב ולהפרע אותם הסכומים......" הכוונה ל-17 המשכורות שחדד קיבל בטרם אושר מינוי וכסגן בשכר לראש המועצה הדתית על ידי השר. סיכום 26. העלו על ידי הצדדים טענות נוספות. לא מצאתי צורך לדון בהן משעיקרן מתייחסות לאופן קבלת ההחלטות בישיבה מיום 8.1.06 - או כפי שכונו בפסק הדין טענות "במישור הדיוני" - וזאת לנוכח הקביעה כי ההחלטות אשר התקבלו בישיבות שהתקיימו בימים 8.1.06 ו - 15.1.06 נטולות תוקף משפטי. 27. אשר על כן מתקבלת העתירה בעת"מ 206/06 באופן שמתקבלת טענת העותרים באותה עתירה כי ההחלטות אשר התקבלו בישיבה מיום 8.1.06 בטלות, ועל כן אין לפעול על פיהן. יתר העתירות להן עתרו העותרים בעת"מ 206/06 נדחות. העתירות המבוקשות בעת"מ 211/06 נדחות. לנוכח מכלול הנסיבות - כפי שהן עולות מהעתירות, התשובות, הסיכומים, והטענות שהעלו בעל פה - כל צד ישא בהוצאותיו. בנסיבות, ומתוך תקוה שלא להגביר את המתחים בין הצדדים, לא אפרט את כלל הנימוקים בעטיים הוחלט שכל צד ישא בהוצאותיו, בכל אופן לא נימוקים הקשורים להתנהלות מי מהצדדים; די אם אומר כי החלטה זו התקבלה, בין היתר, בשל כך שלא גולה בעת"מ 206/06 קיומן של ההחלטות שניתנו על ידי כבוד השופט ריבלין, אשר דחה את הבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין של כבוד השופט אלון. מועצה דתית