התדרדרות במצב נפשי עקב העבודה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התדרדרות במצב נפשי עקב העבודה: השאלה העומדת להכרעתנו הינה האם אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה. העובדות הצריכות לעניין התובע הועסק בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) במשך כחמש-עשרה שנים, בתפקידים שונים, אך במשך עיקר תקופת העסקתו שימש כיועץ השקעות. במהלך חודש דצמבר 2004 מונה התובע כיועץ השקעות סניפי, בסניף בו עבד. כפי שעולה מתצהיר התובע, המעבר לתפקיד החדש יצר עומס עבודה רב על התובע. עומס זה התבטא במספר לקוחות רב אשר המתינו לשמוע בעצתו ומספר שיחות הטלפון אשר הופנו אליו גדל במידה ניכרת. לדברי התובע, יום חמישי ה- 23/06/05 היה יום עמוס במיוחד, לקוחות רבים המתינו לשירותיו והיה עליו במקביל לענות לשיחות טלפון רבות. כתוצאה מכך טען התובע כי חש בלחץ עז בחזהו במתח ובחרדה. בתום יום העבודה שב התובע לביתו אך לדבריו, תחושת המתח, החרדה והדיכאון כתוצאה מאירועי היום ליוו אותו במהלך סוף השבוע. ביום 26/06/05 פנה התובע לרופא המשפחה שלו אשר הפנה אותו לרופא תעסוקתי וזה הפנה אותו לפסיכיאטר. ביום 27/06/05 התייצב התובע בחזרה בעבודתו. ביום 08/08/05 התייצב התובע אצל ד"ר פומרנץ, פסיכיאטרית, אשר קבעה כי התובע סובל מחרדה וכי הפתרון לכך הוא הקלה בתנאי עבודתו. לדברי התובע, תחושות המתח והחרדה לא הרפו ממנו, אף לאחר שעבר לתפקיד אחר בארכיב הבנק וביום 31/10/08 סיים את עבודתו בבנק. טענות הצדדים התובע טוען כי עבודתו היא הגורם למצבו הרפואי וכי האירוע ביום 23/06/05 היה אירוע חריג אשר כתוצאה ממנו התדרדר מצבו ונגרמה לו נכות נפשית. לשיטת הנתבע לא אירע כל אירוע חריג בעבודת התובע, כי התובע לא היה תחת לחץ חריג ולכל היותר מדובר במתח מתמשך אשר אין להכיר בו כגורם לפגיעה בעבודה. הכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ואת עדיהם באנו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לקיומו של אירוע חריג בעבודה. התובע עבד במשך כחמש-עשרה שנים בבנק, נחשב לעובד טוב ולא הוצגו בפנינו כל ראיות על קשיים מיוחדים בהם נתקל טרם מונה ליועץ ההשקעות הסניפי בסניף הבנק בו עבד. שישה חודשים בלבד לאחר שעבר לתפקיד החדש כיועץ ההשקעות הסניפי חווה התובע התקפי חרדה ודיכאון ולא עלה בידו לשוב לתפקידו. עשרה חודשים לאחר שעבר לתפקידו החדש כיועץ ההשקעות הסניפי, סיים התובע קריירה בת 15 שנים בבנק זאת אף על פי שניסה לעבור לתפקיד אחר. מהראיות שהוצגו בפנינו, מעדותו של התובע, רעייתו ואחיו, התרשמנו כי הלחץ בעבודתו גרם, לכאורה, למצבו הנפשי הירוד. עיון בתיקו הרפואי מלמד כי עד לפנייתו לרופא המשפחה ביום 26/06/05 לא קיימת עדות לדחק נפשי מסוג כלשהו אצל התובע, עובדה התומכת בטענותיו. טענת הנתבע באשר לעובדה כי מדובר בלחץ מתמשך, ובכגון דא אין להכיר כפגיעה בעבודה דינה להידחות. ראשית, מהראיות שהוצגו לפנינו, גם אם היה לחץ ממושך אשר הופעל על התובע, לחץ זה הגיע לשיא ביום 23/06/05. הנתבע טוען כי עדי התובע, אשת התובע ואחיו, לא נכחו במקום עבודתו ביום האירוע ולא היה בידם להתרשם באשר להתרחשויות באותו היום. אומנם יש ממש בטענה זו, אך עדויות אשת התובע ואחיו יש בהן כדי ללמד על מצבו באותו היום, על התנהגותו ועל דברים שאמר באותו היום כאשר שב לביתו. מכך יוצא אפוא כי ניתן לראות באירועי יום 23/06/05 אירוע חריג ולהצביע על המקום והזמן בו אירעה הפגיעה במערער. אף אם לא היה התובע ממקם את פגיעתו מבחינת מקום וזמן סבורות אנו כי עמדת הנתבע שגויה מבחינה מהותית. עמדה זו עומדת בסתירה לעיקרון לפיו פגיעה אשר הינה תוצאה של תנאי העבודה הינה פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי. על פי ההלכה הפסוקה, תאונה בעבודה הינה אירוע חריג אשר ניתן להצביע על המקום והזמן בו התרחש. הלכה זו ביקשה ליצור את האבחנה בין פגיעה שיסודה תחלואתי - טבעי, לעומת פגיעה שיסודה בעבודה ובתנאיה (דב"ע לא/0-5 ושדי- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב, 200). מטרת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) הינה להקנות ביטחון סוציאלי לתושבי המדינה, רשת ביטחון אשר תגן עליהם ותתמוך בהם באירועים ובתקופות בהם הם זקוקים לתמיכה וסיוע, בהתאם לראות עיני המחוקק. בהתאם לכך סבר המחוקק כי יש לפרוש רשת ביטחון זו אף כלפי אלו אשר נפגעו בעבודתם. יחד עם זאת, אין החוק מכיר בכל פגיעה בעבודה, אלא רק בפגיעה העומדת בתנאים הנקובים בו - מחלת מקצוע או אירוע תאונתי אשר אירע עקב העבודה ותוך כדי העבודה. אלא שהאבחנה בין מקרים אשר יוכרו כתאונת עבודה ומקרים אשר לא יוכרו, לעיתים אינה פשוטה. חוק הביטוח הלאומי וההלכה הפסוקה הנוהגת בבתי הדין לעבודה קבעו כללי עזר לאבחנה בין המקרים אשר יוכרו כפגיעה בעבודה ואלו שלא. יש לזכור כי כללים אלו הינם אמצעי עזר להכרעה בשאלה האם מצבו הרפואי של המבוטח נפגע כתוצאה מהעבודה או שמא מדובר בתהליך תחלואתי טבעי. אמת, ככלל, במצב בו לא ניתן להצביע על המקום והזמן בהם נגרמה הפגיעה, יהא בכך כדי להעיד על תחלואה טבעית אשר בה אין להכיר כפגיעה בעבודה. כך הדבר במיוחד בפגיעות לבביות ומוחיות אשר נגרמות פעמים רבות כתוצאה ממצב קונסטיטוציונאלי, היינו, עודף משקל, עישון, מיעוט בפעילות גופנית וגורמי סיכון תורשתיים. אך עצם העובדה כי זהו הכלל אין משמעה כי לכלל זה אין חריגים. נוסף על כך, פעמים רבות מכירים בתי הדין לעבודה אף בפגיעות בעבודה אצל מבוטחים אשר השתייכו לקבוצות סיכון רבות, לאחר שהוכח קיומו של אירוע חריג ולאחר שנקבע קשר סיבתי רפואי מלא או חלקי בין האירוע בעבודה לבין החולי. חוק הביטוח הלאומי והפסיקה לפיו הרחיבו לא אחת את המקרים אשר יוכרו כתאונות עבודה, מעבר לתאונת העבודה ה"קלאסית" - אותו אירוע חריג אשר ניתן להצביע על המקום והזמן בו התרחש. כך לדוגמא, חוק הביטוח הלאומי עצמו מכיר בתאונה אשר אירעה בדרך לעבודה כפגיעה בעבודה גופא. פסיקת בתי הדין לעבודה יצרה את ההרחבה המרכזית והחשובה ביותר לחוק כאשר הכירה בדוקטרינת המיקרוטראומה. דוקטרינה זו יצרה אפשרות נוספת להכרה בפגיעה בעבודה שאין יסודה באירוע תאונתי, מבלי שאירע כל אירוע חריג, או במחלת מקצוע. נוסף על כך הכירה פסיקת בתי הדין לעבודה, לדוגמא, בקטטה במקום העבודה, בפגיעות בהשתלמויות מקצועיות של מקום העבודה ובפגיעה במהלך הפסקה במקום העבודה. נראה כי הן המחוקק והן פסיקת בתי הדין לעבודה, בפרשנותם לחוק, ביקשו להחיל את הגנת חוק הביטוח הלאומי על פגיעות שונות בעבודה אשר אינן בהכרח בגדר תאונת עבודה קלאסית. הכרה זו יסודה הינו בתרומתה של העבודה לפגיעה או לחולי ממנו סובל העובד, תרומה בה הכיר המחוקק ובית הדין ככזו המצדיקה פרישת רשת הביטחון הסוציאלית. בענייננו אין צורך בפרשנות החוק אלא בהיצמדות למושכלות ראשונים לפיהם פגיעה אשר נגרמת כתוצאה מהעבודה הינה פגיעה אשר יש להכיר בה כפגיעה בעבודה. על כן ולאור האמור לעיל באנו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודה. על כן אנו סבורות כי יש למנות מומחה רפואי לשם בחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודת התובע לבין מצבו הרפואי. החלטה על מינוי מומחה רפואי תשלח לצדדים בנפרד בהתבסס על העובדות המפורטות בהחלטה זו. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשיהכרה בתאונת עבודה