קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריתת טחול עקב תאונת דרכים / כריתת טחול אחוזי נכות: 1. התובע, קטין יליד 1982, תושב השטחים, נפגע בתאונת דרכים כהולך רגל ביום .23.7.87 הנתבעים הם נהג המכונית הפוגעת וחברת הביטוח בה היתה מכוניתו מבוטחת. תביעת התובע היא בגין הנזקים שנגרמו לו, כאשר חילוקי הדעות שבין הצדדים הם בשאלת גובה הנזק בלבד, לאור חבותם של הנתבעים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 2. התובע הובא לבית החולים עם חבלה רב מערכתית. הוא נותח, נכרת לו הטחול, נוקב חור בגולגלתו לניקוז שטף דם פנים גולגלתי, ולאחר מכן אושפז למשך 19ימים כשמצבו משתפר, אך כששוחרר עדיין לא היה מסוגל לדבר. הצדדים הסכימו כי תקבע לתובע נכון של % 10 בגין כריתת הטחול, תוך שהנתבעים כופרים בכך שנכות זו היא תפקודית. התובע נבדק ע"י מומחה אורטופדי - ד"ר הנדל והלה קבע כי לתובע % 5 נכות לצמיתות, בשל קיצור רגל ימין ב5- ס"מ. נכות זו מוסכמת אף היא בין הצדדים, באותה הסתייגות של הנתבעים לענין התפקוד. התובע נבדק גם ע"י מומחה נוירולוג ד"ר שפירא שקבע לו % 20 נכות בעיקר בשל הירידה המנטלית שייחס לתובע בשל התאונה. ב"כ הנתבעים ביקשו לפסול את חוות דעת המומחה, בטענה שהועבר למומחה דו"ח מנהל בית הספר שבו לומד התובע, דו"ח שלא הועבר אליהם תחילה וכן שהוריו של התובע ליוו אותו לבדיקה, נכחו בה ואף מסרו למומחה פרטים ומידע אודות מצבו ההתנהגותי והתפקודי. עפ"י הצעתי ובהסכמת הצדדים מונה פסיכולוג, ד"ר שפיק מסאלחה שבדק את התובע ומסר את מסקנותיו בהתייחס לבדיקה פסיכודיאגנוסטית שערך לתובע. ד"ר מסאלחה (שאינו רופא) אישר את הממצאים שלמעשה נגרמה לתובע ירידה מנטלית לאור הפגיעה האורגאנית במח, הדבר גם סביר לאור הפגיעות שנפגע התובע בתאונה, כאשר בטיפול בבית חולים הדסה הר הצופים נוקב חור בגולגלתו לניקוז שטף דם תוך גלגלתי סוב-דורלי, והיתה לו בצקת במח ותזוזה קלה של המח לצד שמאל. 3. לטענת ב"כ התובע יש לראות את התובע כמוגבל ב- % 40- % 50 בכושר בהשתכרות שלו, תוך הסתמכות על דברי ד"ר שפיק מסאלחה, על חוות דעת ד"ר שפירא ובהשוואה לפס"ד שניתן בת.א. 774/91 ע"י כב' השופטת מ. ארד. ב"כ הנתבעים סבורים כי לתובע נכות בתחום הנוירולוגי של % 20ורק על יסוד נכות זו יש לקבוע את תפקודו. שכן הנכות האורטופדית של % 5 הינה קלה והנכות של % 10 עקב כריתת הטחול אינה תפקודית. אומר כבר עתה כי התרשמתי שהעדים מטעם התובע הגזימו ביותר בתאור מגבלותיו ואינני מוכנה לסמוך על דבריהם כלל וכלל. כך למשל, כאשר אחיו תאר את המגבלות הוא סיפר שהתובע זקוק לעזרה להתלבש ולאכול, שאינו יודע להגיע למכולת שהוא שוכח איך ללכת לבית הספר והוא גם לא יכול ללכת ברגל, וכי הוא או אח אחר לוקחים אותו. לפעמים גם במכונית. האם סיפרה כי התובע אינו יכול ללכת לבד ויש לתמוך בו, וכי אינו יכול לאכול לבד שכן הוא שופך על עצמו אוכל. האב לא חזר על כל התיאורים שתארו אשתו ובנו ואף אמר כי חלק מהתאורים שתאר הבן אינם נכונים, אולם אף הוא אמר שלוקחים את התובע לבית הספר מחשש שילך לאבוד. לצערי גם אין אני מוכנה לסמוך על דברים שאמר ד"ר מסאלחה הן בחוות דעתו והן בחקירתו. ד"ר מסאלחה נשאל האם הרגיש ההורים, עת מסרו את הפרטים אודות בנם, החמירו בתיאורם והשיב כי לא מצא הגזמה בתיאור מעבר למקובל אצל אנשים הבאים לבדיקה. אולם, לאור התיאור שנמסר בפני, וכנראה נמסר גם לד"ר מסאלחה, יש הגזמה והחמרה מעבר למצב הנובע מנכותו של התובע. והגזמה והחמרה זו השפיעו על מסקנותיו של ד"ר מסאלחה. אין כל סיבה הנובעת מפגיעת התובע בתאונה הגורמת לכך שהתובע לא יאכל ולא יתלבש בעצמו. גם הנכות הקלה של % 5 עקב קיצור הרגל אינה גורמת לכך שהתובע לא יוכל להתהלך בצורה חפשית. והנה, ב"כ הנתבעים הקרין בפני סרט ווידאו בו הוסרט התובע כשהוא הולך בעצמו, נכנס לחנות מכולת, וקונה לעצמו משהו, וממשיך. איש לא תמך בו והוא גם לא נראה צולע. יש לציין עובדה נוספת החשובה בעיני. מסיבה בלתי מובנת לא הובא התובע על מנת שבית המשפט יתרשם ממנו וממצבו, ונמנעה התרשמות שלי מהתובע. כל העובדות שתיארתי מביאות אותי למסקנה שאוכל לקבוע את תפקודו של התובע אך ורק על סמך חוות הדעת של המומחים הרפואיים. אינני מוכנה לסמוך על תוצאות המבדקים הפסיכודיאגנוסטיים שנערכו לתובע ע"י ד"ר שפיק מסאלחה, שכן כאמור התרשמתי שיש מגמתיות רבה בהתנהגות המשפחה שבוודאי השליכה גם על התנהגות התובע ועל התרשמות ד"ר מסאלחה. 4. עם כל ההסתייגות שהבעתי לעיל מתיאור מצבו של התובע ע"י בני משפחתו, אין ספק שפגיעתו בתאונה הינה פגיעה קשה וכי אף בחלק הביצועי הוא מתפקד כגבולי. לגבי החלק הקוגנטיבי - בוודאי שחלק זה נפגע, וכאמור בחשיבה התובע מתקשה. נראה לי, איפוא, לסמוך על חוות הדעת של פרופ' שפירא שקבע כי בתפקודים המוחיים הגבוהים היו לתובע קשיים ניכרים, והעריך את נכותו של התובע ב-% 20 לצמיתות עפ"י ס' 34(ג) לתקנות הבטוח הלאומי בדבר קביעת דרגת נכות הקובע כי "ישנם סמנים אוביקטיבים וסוביקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. בתחום האורטופדי, אין חולק שנכותו של התובע היא % 5 לצמיתות בשל קיצור הרגל ב- 1.5 ס"מ. לתובע גם % 10 נכות עקב כריתת טחול, יש להביא נכות זו בחשבון כללי שכן ידוע שלכריתת הטחול יש השפעה בתחום החיסוני, ומכאן שסביר שהתובע יעדר מעבודה עקב הצטננויות ושפעות, מעט יותר מהמקובל באוכלוסיה. 5. בהביאי לנגד עיני את כל האמור לעיל ואת הכתוב בחוות הדעת הרפואית, וכן את העובדה שגם אלמלא התאונה ייעודו של התובע לא היה במחקר או בעבודה אקדמית, אלא בעבודת כפיים של שירותים כדמות אביו שהוא עובד בשוק או אחיו שהוא עובד בחנות מכולת ובשטיפת כלים, ובהתחשב בכך שבאופן פיזי התובע מתפקד באופן סביר אם כי, כאמור מנטלית הוא מתקשה, נראה לי לנכון לקבוע את נכותו התפקודית של התובע ב- %25 להלן אתייחס לראשי הנזק: 6. אין חולק שיש לחשב כאב וסבל לפי % 31.6 נכות משוקללת בצירוף 19 ימי אשפוז, סה"כ 793, 50 ש"ח נכון ליום 14.2.95. הפסד השתכרות האב: 7. אין ספק שפגיעתו של התובע בתאונה היתה קשה, וסביר בעיני שאביו היה לידו ולא עבד אותה עת. גם לאחר ששוחרר לביתו, סביר בעיני שהאב הפסיד ימי עבודה כאשר נסע עם התובע לבדיקות ומעקבים התובע היה מאושפז במשך 19 יום, ונראה לי לנכון לאשר הפסד השתכרות למשך 45 ימים, לפי 65 ש"ח ליום, ובסה"כ 925, 2 ש"ח נכון לאוקטובר 94. 8. הוצאות בעבר: התובע הגיש קבלות על סך 733, 3 ש"ח וחישב הצמדה וריבית עליהן, ובסה"כ הגיע לסכום של 200, 8 ש"ח. הנתבעים מציעים בראש נזק זה סך של 000, 3 ש"ח. חלק ניכר מההוצאות מתייחס לנסיעות במוניות וחלק לתשלומים עקב מעקב אורטופדי. לאחר עיון בקבלות ובסוג ההוצאות, נראה לי לנכון לאשר סך של 000, 6 ש"ח הכולל הצמדה וריבית, נכון ל- 14.2.95 חלק מהקבלות מתייחס לצילומים ובדיקות שלא נראה לי שהיה מקום לעריכתם, ומכאן שאין לחייב את הנתבעים בגינם. 9. הפסד השתכרות בעתיד: כפי שאמרתי לעיל, נראה לי לנכון לחשב את הפגיעה התפקודית בתובע ב-%25, גם אם התובע יהיה מסוגל לבצע עבודות פשוטות, עדיין המגבלה המנטלית הכללית לא תאפשר לו עבודה רגילה. אני סבורה כי כושר ההשתכרות של התובע, אלמלא התאונה, בנתונים הקיימים בפני היום, ולאור השתכרות האב והאח, הוא 700, 1 ש"ח לחודש. ולאחר הוון (כפול) סה"כ הפסד ההשתכרות בעתיד הוא 410, 109 ש"ח. 10. לדעת ד"ר מסאלחה יזקק התובע לשעורי עזר. כך גם העידו מנהל בית הספר בו לומד התובע והמחנך של התובע, המלמד גם מדעים. אכן המומחה פרופ' שפירא לא התייחס לענין זה בחוות דעתו, וגם ב"כ התובע לא ציין פרט זה של שיעורי עזר בכתב התביעה, אלא תבע בגין טפולים בעתיד, לרבות טיפולים פסיכולוגיים. אם פרט זה אינו נכלל, הרי שאני נותנת בזה רשות לתקן התביעה ע"י הכללת הפרט ורואה בהגנת הנתבעים כמתייחסת גם לענין זה. נראה לי, כי לאור הירידה המנטלית שגם פרופ' שפירא התייחס אליה, שיש מקום לפסוק פיצוי בגין שיעורי עזר. אינני מוכנה לקבל את הערכת ד"ר מסאלחה להיקף שיעורי העזר להם זקוק התובע, ונראה לי כי הוא הגזים ביותר בהערכתו. יחד עם זאת שוכנעתי שיש מקום לפסוק לתובע שעורי עזר לתקופה של שנתיים. אני פוסקת, עפ"י אומדן בראש נזק זה סך של 000, 15 ש"ח. 11. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד: כפי שנאמר לעיל, לתובע היתה חבלה רב מערכתית ויש לפסוק להוריו, בנוסף להפסד ההשתכרות שפסקתי לאב, סכום גלובלי בגין העזרה והתמיכה שהגישו לו בעבר. אין ספק שטפולם בו חרג מעבר למסגרת הרגילה של טפול הורים בילדם. אני מעריכה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר בסך של 000, 2 ש"ח מחושב להיום. 12. אשר לעזרת צד ג' בעתיד: נראה לי שאין התובע זקוק לעזרת צד ג' בעתיד, הן לאור נכותו והן לאור תפקודו כפי שהתרשמתי והסברתי לעיל. 13. לסיכום, נזק התובע הם כדלקמן: כאב וסבל מחושב ליום 14.2.95 בצירוף ריבית מיום התאונה 793, 50 ש"ח הפסד השתכרות האב 2,529 ש"ח הוצאות בעבר 6,000 ש"ח הפסד השתכרות בעתיד 410,109 ש"ח שעורי עזר 000 ,15 ש"ח עזרת צד ג' בעבר 000 ,2 ש"ח 14. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים הדדית לשלם לתובע באמצעות הוריו סך של 128, 186 ש"ח. מתוך סכום זה הסך של 925, 2 ש"ח ישא הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מ- 1.11.94 ועד היום (חישובי נערכו נכון ליום 14.2.95, טרם פרסום המדד החדש). כמו כן ישלמו הנתבעים % 13 ומע"מ כשכ"ט, בנוסף להוצאות המשפט. הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.2.95 ועד לתשלום בפועל. סכום הפיצוי המגיע לתובע יושקע עבורו עד הגיעו לגיל 18 והעתק פסק הדין יועבר לאפוטרופוס הכללי. נכותטחולתאונת דרכיםאחוזי נכות