קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריצת דיסק - מיקרוטראומה: 1. בתביעה זו עותרת התובעת להכיר בליקוי בגבה כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), שנגרם על דרך המקירוטראומה. 2. בהחלטה מיום 15/3/10, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן: "ההחלטה"), קבענו את העובדות ומינינו את ד"ר אליהו סלטי, לשמש כמומחה-יועץ רפואי מטעם ביה"ד. המומחה נתבקש לחוות את דעתו בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען בגבה של התובעת לבין תנאי עבודתה בעילת המיקרוטראומה.   3. בחוות דעתו מיום 30/8/10, קבע המומחה, בין היתר, כדלקמן: "ב.... פריצת דיסק אינה נגרמת לעולם על דרך של מיקרוטאומה ולפיכך לא ניתן לקבל כי כל אותן פעולות שביצעה התובעת במהלך עבודתה ואשר פורטו בכתב ההחלטה הן הגורם לפריצת הדיסק. הפעילות הפיסית האינטנסיבית אותה ביצעה התובעת במהלך כל שנות עבודתה יכולה הייתה לגרום להתפתחות מחלה ניוונית מואצת בגבה התחתון פעולות אלו המבוצעות לאורך שנים יש בהן כדי לגרום לפגיעה ברקמת הסחוס העוטפת את גופי החוליות פגיעה זו ברקמת הסחוס יכולה עם השנים לגרום להתפתחות מחלה ניוונית מואצת בחוליות ע"ש. גם באותם מקרים כאשר מתפתחת מחלה ניוונית בחוליות ע"ש מותני האי על מנת לקשור בין המחלה ובין מנגנון המיקרוטראומה יש להראות כי חומרת המחלה הניוונית הקיימת קשה מזו מהצפויה על פי גילו הכרונולוגי של החולה... ... במקרה שלפנינו לא אובחנה כל מחלה ניוונית בגבה של התובעת ופריצת הדיסק אינה תוצאה של אופי עיסוקה כמפורט בכתב ההחלטה של ביה"ד. ג. אין כל קשר סיבתי של גרימה או החמרה בין פריצת הדיסק שאובחנה בגובה L4-L5 ובין תנאי עבודתה של התובעת. ... ... במקרה זה שלפנינו נראה כי פריצת הדיסק התרחשה שלא במסגרת עבודתה. ד. ...". 4. חוו"ד הדעת הועברה לעיון ותגובת הצדדים, והוקצבו להם מועדים להגשת שאלות הבהרה ו/או סיכומים בכתב.   5. ב"כ התובעת הגיש בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה, שהועברה לתגובת ב"כ הנתבע וזו לבקשה מהנימוקים שפרטה בתגובתה, ואכן בהחלטה מיום 25/11/10 קבלנו את ההתנגשות ודחינו את הבקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה, אך הורינו לצדדים לגשת למלאכת הסיכומים בכתב. 6. ב"כ התובעת בסיכומיו טען בין היתר, כדלקמן: א. קביעת המומחה כי פריצת דיסק אינה נגרמת לעולם על דרך המיקרוטראומה מהווה דעת מיעט בסוגיה מאחר וכב' המומחים הבכירים קובעים כי פריצת דיסק נגרמת בתנאים מסויימים על דרך המיקרוטראומה. ב. המומחה קבע כי רק אירוע קונקרטי ו/או חבלה ישירה יכולה לגרום לפריצת דיסק, אך התובעת מעולם לא סבלה מחבלה ישירה או מאירוע קונקרטי בגב, אי לכך הכיצד ניתן להסביר סיבת הופעת הדיסק אצלה. ג. התובעת ביקשה לקבל את התביעה ולקבוע כי הפגיעה בגבה, הדיסק נגרם על דרך המיקרוטראומה עקב תנאי עבודתה. 7. ב"כ הנתבע טענה בסיכומיה, בין היתר כדלקמן: לדעת המומחה מטעם בית הדין פריצת דיסק מונית הינה אירוע חבלת (חבלה ישירה/עקיפה), וכי פריצה כזו לעולם אינה נגרמת על דרך המיקרוטראומה. יחד עם זאת, הוא קבע כי פעילות פיזית אינטנסיבית יכולה לגרום לפגיעה ברקמת הסחוס העוטפת את גופי החוליות ופגיעה כזו עם השנים יכולה לגרום להתפתחות מחלה ניוונית מואצת בחוליות ע"ש, וכי כדי לקשור בין מחלה ניוונית זו לבין העבודה יש להראות כי חומרת המחלה הניוונית הקיימת הינה קשה מזו הצפויה על פי הגיל הכרונולוגי של החולה. במקרה של התובעת לא אובחנה מחלה ניוונית בגבה, ולכן פריצת הדיסק אינה בגדר החמרה עקב תנאי עבודתה. לכן נטען כי על סמך חוו"ד המומחה יש לדחות את התביעה. דיון והכרעה 8. חרף טענתו של ב"כ התובעת בדבר עמדה שונה של מומחים בכירים אחרים שקבעו כי פריצת דיסק יכולה להיגרם בתנאים מסויימים על דרך המיקרוטראומה, הוא לא טרח לצרף כל עמדה/דעה כזו התומכת בטענתו זו. מכל מקום בחינה כוללת של חוות דעת המומחה של בית הדין מלמדת שאף הוא אינו שולל לחלוטין את האפשרות של קשר סיבתי בין תנאי עבודה שגורמים למחלה ניוונית מואצת אצל החולה מעבר לצפ]וי לפי גילו הכרונולוגי, לבין פריצת הדיסק, כפי שנהביר להלן. 9. למעשה כב' המומחה אמנם קבע כי פריצת דיסק אינה נגרמת לעולם על דרך המיקרוטראומה ע"י כך שקבע כי פריצת דיסק הינה אירוע חבלתי, ותוצאה של חבלה ישירה או עקיפה אשר רגע התרחשותה ניתן לאבחנה מבחינת הזמן והמקום, אך הוא המשיך והבהיר כי פעילות פיזית אינטנסיבית של החולה יכולה הייתה לגרום להתפתחות מחלה ניוונית מואצת בגב תחתון על דרך המיקרוטראמה שיכולה הייתה באופן עקיף לגרום או להחיש את פריצת הדיסק המותנית אצל אותו חולה, אך זאת בתנאי שניתן לראות אצל אותו חולה שינויים ניווניים קשים מאלו הצפויים על פי גילו הכרונולוגי. באשר למצב התובעת קבע כב' המומחה כי לאור העובדה כי הממצאים אצל התובעת לא הראו מצב ניווני השונה מזה המתאים לגילה, אזי לא ניתן לקשור בין המיקרוטראומה בעבודה לבין המחלה הניוונית , שלמעשה לא קיימת בתובעת, ושנתן לקשור אותה לגרימת פריצת הדיסק אצל התובעת. על סמך זאת, קבע כב' המומחה כי אין קשר סיבתי של גרימה או החמרה בין פירצת הדיסק שאובחן בגבה המותני של התובעת לבין תנאי עבודתה. 10. בנסיבות העניין ומשלא סיפק ב"כ התובעת כל נימוק שיש בו כדי להצדיק חריגה מקביעות המומחה בחוות דעתו הברורה, אנו קובעים כי על סמך חוו"ד המומחה מטעם בית הדין, יש לדחות את תביעה של התובעת. סוף דבר 11 על סמך כל האמור לעיל, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. עמוד השדרההכרה בתאונת עבודהמיקרוטראומהתאונת עבודהפריצת דיסק