פסק דין התובע רכש צג מחשב שהנתבעת מפיצה בישראל כאשר הרכישה נעשתה באמצעות אתר קניות אינטרנטי. אין מחלוקת שהאחריות לאספקת המוצר במועד ועל פי התיאור שנמסר לתובע מוטלת על הנתבעת והיא גם שעסקה בפעולות אלה לבדה ולא החברה שהיא בעלת אתר הקניות האינטרנטי. ממילא יש יריבות בין הצדדים בניגוד לנטען בכתב ההגנה. כענין שבעובדה ההתחייבות היתה לספק את המוצר תוך שבועיים, אספקה ראשונה בוצעה 5 ימי עסקים לאחר חלוף שבועיים והמוצר שסופק היה מאובק ונחשד כמוצר שאינו חדש. בעקבות פניות של התובע הגיעו אנשי הנתבעת לביתו, נטלו עימם את הצג שסופק לבדיקה מבלי שהותירו צג חלופי כלשהו בידי התובע ובסופו של דבר בחלוף כשבוע נוסף סיפקו לתובע צג חדש על פי המוזמן. סך כל האיחור באספקה עמד על 10 ימי עסקים שהם כשבועיים, מעבר לתקופת האספקה המוסכמת שעמדה גם כן על שבועיים. תקופת האיחור הראשונית של 5 ימי עסקים הוסברה בכתב ההגנה בשביתה בנמלים, אולם לא הובאה כל ראיה לכך שהיתה שביתה במועד הרלבנטי ושהשביתה הזו גרמה לאיחור הנטען. ממילא בנסיבות אלה אני פטור מלדון בשאלה האם שביתה כזו מצדיקה איחור באספקה, אם לאו. המסקנה היא שהנתבעת אחראית לכל תקופת האיחור של 10 ימי עסקים שמעבר לתקופה המוסכמת שהיא בת כשבועיים מיום ההזמנה. השאלה הבאה היא, מהו הנזק שנגרם. מחיר המוצר הוא כ-1,000 ₪ בלבד. יחד עם זאת, הטענה היא שהנזק שנגרם עומד על 7,000 ₪ משום שבנו של התובע הוא נכה צה"ל הסובל מפגיעת ראש קשה ומתקשר רק בעזרת מחשב, ובתקופה של כשבועיים מהמועד שנועד לאספקת הצג ועד למועד האספקה בפועל פסקו הטיפולים בו והדבר גרם כנטען גם לנסיגה במצבו שהצריכה טיפול נוסף. בנוסף, נטען שהבן הצעיר נזקק למחשב ולצג לצורך לימודיו ונאלץ במשך שבועיים לנסוע לחבריו ולהשתמש במחשביהם. לא הובאו כל ראיות לנושא זה, הבן הצעיר לא בא להעיד, לא נמסרו כל פרטים על כמות הנסיעות ועלותן וכיוצ"ב. בכל הנוגע לבן הסובל מנכות, הרי הראיה היחידה שהובאה היא מכתב של מרפא בעיסוק שלפיו בגןי שבועיים שבהם לא ניתן היה לתקשר עם הבן בעזרת המחשב נדרשו כ-20 טיפולים מעבר לטיפולים הנוספים על מנת לשחזר את מצבו למצב שהיה טרם תקופת השבועיים בהם לא היה צג מחשב בבית התובע. גם כאן אין שום נתון על עלויות וכלל לא ברור אם התובע נשא בעלות כלשהי בהינתן בעובדה שמדובר בנכה צה"ל שככלל עלות טיפולו ממומנת על ידי המדינה ולא על ידי התובע. זאת ועוד, אני מתקשה להאמין שהתובע היה מוכן לשאת בכל הנזקים הללו בשל עיכוב בקבלת מוצר שמחירו 1,000 ₪. אני מאמין שיכול היה להקטין את הנזק על ידי רכישת צג חלופי ולו משומש ומאיכות קצת נמוכה יותר תמורת מאות בודדות של שקלים לכל היותר תוך יום או יומיים ובכך להקטין ולמעשה למנוע את כל שאר הנזק פרט לאותה עלות שולית וזניחה. המסקנה היא כי בעוד אין מקום לפטור את הנתבעת מאחריות לאיחור הראשון ולאיחור השני שמקורו באספקת מוצר שגם לשיטת הנתבעת נמצא ראוי להחלפה, הרי גם אין מקום לזכות את התובע בפיצוי בסכום העולה פי 7 לערך על מחיר המוצר שסופק לו בסופו של דבר חדש ותקין באיחור של שבועיים בלבד, הן משום שהנזק לא הוכח והן משום שניתן היה להקטינו ל-0 בהשקעה של מאות בודדות של שקלים. האיזון בין שני אלה מביא לתוצאה לפיה תשלם הנתבעת לתובע פיצויים בסך 600 ₪, בתוספת הוצאות המשפט בגובה אגרת המשפט בלבד שעמדה על 70 ₪, הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (27/3/08). צרכנותקבלת מוצר באיחוראספקהמוצר