פסק דין 1. על פי כתב התביעה, בתחילת חודש נובמבר 2007, רשמה התובעת את שתי נכדותיה לחוג פלמנקו שנפתח על ידי הנתבעת (להלן - החוג). לטענת התובעת, בטרם הרישום לחוג שאלה מספר פעמים האם החוג ימשך במשך כל השנה, על אף שאין נרשמים רבים, וקיבלה הבטחה מפורשת שהחוג אכן ימשך במשך כל השנה. על סמך הבטחה זו רשמה התובעת את הילדות בסכום של 380 ₪ לחודש, ואף רכשה שני זוגות נעלי ריקוד מיוחדות לפלמנקו בסכום של 560 ₪. התובעת טוענת כי בסוף חודש מרץ 2008 הודיעה לה הנתבעת על סגירת החוג, והילדות נאלצו לעזוב את הסטודיו. 2. התובעת דורשת סכום של 2,460 ₪, המהווה פיצוי בגין חמישה חודשים של אי קיומו של החוג, לאחר חודש מרץ 2008, למרות ההבטחה, וכן עלות הנעליים. התובעת טוענת, כי נגרמה לנכדותיה עוגמת נפש רבה בעקבות סגירת החוג באמצע השנה ואי יכולתן להרשם לחוג נוסף. 3. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, התובעת שילמה רק בשל החודשים שבהם ניתן הקורס בפועל. עוד נטען, כי מעולם לא נאמר לתובעת שהקורס לא יסגר. הואיל ונשארו בקורס שתי נכדותיה של התובעת בלבד, לא היה זה כלכלי להמשיך בו. הנתבעת טוענת גם שהציעה לתובעת קורס חלופי אך התובעת סירבה לכל פתרון. 4. בדיון שהתקיים בפני ביום 2/11/08 טענה הנתבעת, כי בעת ההרשמה הבטיחה שהחוג ימשך במידה ויהיו ילדים. "בחוג היו רשומים 6 ילדים לשיעורי ניסיון ואז הפסיקו. רק שתי הבנות המשיכו" (פרוטוקול עמ' 1 שורות 15-14). לשאלת בית המשפט מדוע שתי נכדותיה של התובעת המשיכו בקורס במשך 5 חודשים כאשר רק שתיהן נותרו בו, אמרה התובעת: "כי זה היה החלום של הילדים, לא חשבנו שפתאום בחודש מרץ מישהו יתקשר ויגיד ככה וככה" (פרוטוקול עמ' 2 שורה 5). 5. עיון בטופס ההרשמה (נ/1), שהוגש על ידי הנתבעת במהלך הדיון, מעלה כי מחיר החוג היה 190 ₪ לחודש לכל תלמידה, דהיינו 380 ₪ לחודש, ונאמר בו: "צ'קים דחויים מראש כשפרעון כל צ'ק יתבצע ל-10 לחודש ועבור כל תקופות הלימוד מההרשמה וההצטרפות עד חודש יולי (כולל)". מכאן, שהנתבעת יצרה מצג בטופס ההרשמה לפיו משך החוג הוא עד חודש יולי. גם לא נאמר דבר בטופס ההרשמה שקיומו של החוג מותנה במספר מינימלי של נרשמים. מכאן, שהתובעת יכלה להניח בעת ההרשמה שהחוג אכן ימשך בכל תנאי עד יולי 2008. 6. על אף האמור, לא התרשמתי שעוגמת הנפש של הבנות הינה כה גדולה כפי שמנסה התובעת לטעון. הואיל והבנות רקדו פלמנקו במשך חמישה חודשים - ניתן היה לרשום אותן לחוג פלמנקו במקום אחר, גם אם מדובר באמצע שנת הלימודים. יצויין, כי בהיות הבנות התלמידות היחידות בחוג, סביר להניח שהמורה יכלה להקדיש להן תשומת לב מירבית ולהביאן לרמת ריקוד כזו שיכלו להמשיך לרקוד במקום אחר, גם אם היו מצטרפות לחוג האחר באמצע השנה. משלא רשמה התובעת את הבנות לחוג פלמנקו במקום אחר - אין לה להלין אלא על עצמה. בהקשר זה יוער, כי התובעת לא טענה שלא קיים כלל חוג פלמנקו במקום אחר בירושלים. 7. הואיל והתובעת שילמה בפועל רק עבור החודשים שבהם השתתפו נכדותיה בחוג, הרי שהנזק הממשי שנגרם לה זוהי ההוצאה בסך 560 ₪ בשל נעלי הריקוד לשתי הבנות. אמנם הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי המליצה לתובעת שלא לקנות נעליים מיוחדות עבור הילדות, אך אין בידי לקבל טענה זו. כיצד ניתן להגשים חלום של שתי ילדות קטנות לרקוד פלמנקו בלי נעלי ריקוד מיוחדות? אמנם לריקוד הפלמנקו אביזרים ובגדים מיוחדים בנוסף לנעליים, כגון חצאית שופעת בד, מניפה, קסטנייטות ועוד, אך הואיל ולא נטען כי התובעת הוציאה הוצאה כלשהי בשל אביזרים אלו - נותרו הנעליים בלבד. 8. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 ימים, סכום של 560 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 100 ₪, ובסך הכל 660 ₪. אם לא ישולם הסכום במועד שנקבע, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום. ביטול קורס / החזר שכר לימודפיצוייםחוגים