פסק דין 1. התובעת, הגישה ביום 12.9.00 תביעה כספית ע"ס 590,400 ₪ כנגד הנתבעים דלעיל וכנגד שני נתבעים נוספים, אשר בהמשך נמחקו מהתובענה. התובעת טוענת בתביעתה, כי היא מפעילת אולם באולינג בפ"ת, וכי בחצר הסמוכה לאולם הבאולינג הניחה 2 מכולות, אשר הכילו ציוד באולינג. לטענתה, ביום 29.6.98 נגנבה מכולה אחת, אשר הכילה 6 מכונות באולינג, וזאת ע"י נתבע מס' 1 (להלן: "אפשטיין"), וכשהמכולה נמצאת בעת הגשת התביעה בחזקתו של אפשטיין וכשהמכונות שנמצאו בה הושלכו, וכשערכן הינו הסכום הנתבע. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע מס' 2 (להלן: "גולן") היה שותף בגניבת המכולה, וכן ניסה לגנוב גם את המכולה השניה. אולם, הוא נתפס בנסיונו זה, והוא עומד לדין פלילי בגין כך. בכל הקשור לנתבעת מס' 3 (להלן: "הנתבעת") נטען בכתב התביעה, כי היא זו שהעבירה את המכולה הראשונה מפתח תקוה לשדות מושב גבעת כח, ולאחר מכן לחוות זוהר המדבר "ומבלי שהיתה בידו תעודת משלוח או כל מסמך אחר על שיוך המכולה למבקש העברתה". לעניין זה יש לציין, כי התביעה מלכתחילה הוגשה כנגד "חב' הובלות אודי עמיר", וכשבכתב התביעה אין התובעת מבחינה בין גוף משפטי או גוף פרטי, וכשהיא טוענת בהמשך כתב התביעה "ההכרות בין נתבע מס' 3 לנתבע מס' 1 ממושכת. נתבע מס' 3 היה שותף מלא לגניבה ולחילופין, רשלנותו אפשרה את הגניבה והוא מחוייב במלוא סכום הנזק שנגרם בגין רשלנותו זו..." (סע' 8 לכתב התביעה). בהמשך תוקן שמה של הנתבעת לשמה הנכון והמצויין לעיל, אולם, מבלי שהתבקש תיקון נוסף של כתבי הטענות. 2. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה הנטען ע"י התובעת, וכשהיא טוענת, כי היא עוסקת בהובלות מזה 21 שנים, וכי את ההזמנה לביצוע הובלת המכולה, קיבלה מחברת קניבל קייטרינג בע"מ (להלן: "קניבל") וכשלא היתה לה כל ידיעה בנטען ע"י התובעת, או בדבר תכולת המכולה. כן מוכחש כל קשר קודם ממושך בין אפשטיין לבינה. 3. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ע"י הצדדים השונים, ולאחר שהמעורבים נשמעו קצרות בביהמ"ש, הגיעו התובעת והנתבעת להסדר דיוני, לפיו על סמך העובדות המוסכמות יוגשו טיעונים ע"י התובעת והנתבעת וזאת בכל הקשור לאחריותה של הנתבעת, אם בכלל. פס"ד חלקי זה עניינו ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעת, ואשר יצויין בכל הקשור לעובדות אלו או אחרות, הינו במסגרת הנצרכת להכרעה ביחסים אלו. 4. לעניין הפן העובדתי, נציין כבר עתה, כי ב"כ התובעת ציין מפורשות, כי מקובלת עליו גירסת אפשטיין כפי שתפורט להלן, בכל הקשור לנסיבות רכישת המכולה ע"י אפשטיין. 5. ניתן איפה לקבוע את העובדות הבאות הנצרכות להכרעה בפס"ד חלקי זה, וכדלקמן: א. אפשטיין רכש את המכולה מגולן בעת שאפשטיין נזקק למכולה לעסקיו. ב. גולן ציין כי הקונטיינר "מכיל זבל" (סע' 3 לתצהירו של אפשטיין) וכי בגין הצורך בפינוי אותו זבל נקבעה התמורה בין אפשטיין לגולן ל-2,500 ₪ , אשר שולמו במזומן ע"י אפשטיין לגולן . כן ציין אפשטיין בתצהירו, כי גולן אמר לו "שהקונטיינר שייך לחבר שלו והוא מתווך בעסקה..". ג. בכל הקשור למכולה השניה, אין לאפשטיין כל קשר לנסיון גניבתה. ד. הן בעבר, והן לאחר הגניבה הנטענת, רכש אפשטיין קונטיינרים מגולן. ה. הנתבעת קיבלה הזמנה טלפונית לביצוע ההובלה מטעם קניבל, באמצעות אפשטיין, וכשאפשטיין טוען, כי אף נשלח פקס להזמנת העבודה. ו. מטעם הנתבעת הופנה המוביל יעקב צ'רסי לביצוע ההובלה וכשלגרסתו "נאמר לי כי בעל המכולה ימתין לי במקום ויראה לי את הדרך למקום פריקת המכולה". ז. אפשטיין המתין אכן למוביל וככל הנראה נסע עמו למקום פירוק המכולה, וכשבתום ההובלה שילם אפשטיין בשיק. ח. "העמסת המכולה באור יום, בחניון פתוח, לעיני כל, במקום הומה אנשים..." (סע' 8 לתצהירו של צ'רסי), וכשלא היה כל חשד למוביל, מדובר על מכולה ללא סימני זיהוי מסוג סטנדרטי שעובר מיד ליד וללא כל רישום. כן צורף כרטיס ההובלות והחשבונית. 6. למעשה, התובעת חזרה בה מכל טענה, כאילו הנתבעת היתה קשורה או שותפה בכל הקשור למעשה הגניבה, וכן יש להוסיף, כי ב"כ התובעת טען בעמ' 4 בישיבה מיום 21.5.01, כי העילה כנגד הנתבעת הינה רשלנות. כאמור, גם בכתב התביעה טענה התובעת לרשלנות זאת ותו לא. והנה, בטיעוניה הרחיבה התובעת את החזית וטענה לעילה של הסגת גבול במטלטלין סעיף31 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") תוך הפניה להגנות שבסע' 33 לפקודה. בצדק מציינת הנתבעת, כי היא מתנגדת לכל הרחבה או שינוי חזית. בעניין זה יש להוסיף, כי עילה של רשלנות כעוולת המסגרת הכללית של רשלנות, שונה היא במהותה מהעוולה הפרטיקולרית של הסגת גבול, במיוחד בכל הקשור לחובת הראיה. קרי, כי על נתבע להיות ערוך ומוכן מלכתחילה להתגונן בפני עוולה ספציפית, לא די לטעון לעוולה הכללית של רשלנות. ראה לעניין זה "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שישית), גורן בעמ' 69 בעניין דומה. 7. יחד עם זאת, ולמעלה מהנצרך נתייחס לאותה עוולה נטענת על ההגנות שבה, אשר יכול ויאירו את עינינו גם בבואנו לדון בעוולת הרשלנות. 8. ב"כ התובעת מפנה לע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ ואח' נ' אדם ציזיק ז"ל ואח' פ"ד מ"א (3) 169, אשר אומנם קובע, כי "...קיום יסודותיה של עוולה אחת אינו מוציא אפשרות של קיום עוולה אחרת, שיסודותיה חופפים חלקית את יסודותיה של העוולה הראשונה..." (בעמ' 182) ושבאותו עניין עבר ביהמ"ש מדיון בעוולה ספציפית של מטרד לרבים, לעוולת המסגרת של רשלנות. בנוסף, היפנה ב"כ התובעת לע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון פ"ד ל"ט (1) 113, אשר גם שם נקבע ע"י כבוד השופט ברק (כתוארו אז) שאכן "עשוי אותו אינטרס לקבל הגנתו הן על ידי עוולה פרטיקולארית או מספר עוולות פרטיקולאריות, והן על ידי עוולת מסגרת, כגון הרשלנות..." (בעמ' 123) וכפי שמצויין גם בעמ' 125 בהמשך, בדבר מערכת עובדות נתונה אשר "נתפסת על ידי מספר רשתות..." . יחד עם זאת, בוחן ביהמ"ש בבואו לדון בנושא עוולת הנגישה כלום אין מדובר בהסדר שלילי, דהיינו, שאם לא התקיימו העובדות הנדרשות לעילה הספציפית, אין מקום לעילת המסגרת, ובשביהמ"ש משיב על כך בשלילה. הנה כי כן, לכאורה, העוולות השונות ובמיוחד העוולות הספציפיות מול עוולות המסגרת, יכול ויחיו זו לצידה של זו. יחד עם זאת, דווקא מאותו פס"ד אליו מפנה ב"כ התובעת, ע"א 558/84 כרמלי נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד מ"א (3) 757, עולה כי לפחות לפי דעת הרוב שם יש מקום לסייג את ההלכה הכללית כפי שצויינה לעיל. כוונתי לאותן טענות הגנה הקיימות בעוולה הספציפית זו או אחרת מול עוולת מסגרת וכשאותה עוולה במקרה שם, עניינה הפרת חובה חקוקה. השופט בך אליו מצטרף כבוד השופט דב לוין מאבחן את אשר נקבע ע"י השופט ברק בע"א 243/83 הנ"ל, בקובעו כי "על בית המשפט להשקיף על התמונה בשלמותה, לדלות את מטרות החוק ואת מדיניותו מסעיפיו הרלבנטיים וליישמן, במידת האפשר על המקרה הקונקרטי המובא לפניו..." (בעמ' 788). בהשקפה זו, אכן ככל שלא קיימת סתירה "לא בנוסח החוק ולא בכללי ההגיון" (שם) אכן גם אם לא התמלאו תנאי עוולת הנגישה, ניתן לבחון את נושא הרשלנות "לעומת זאת, אין לדעתי לייחס למחוקק את הכוונה לאפשר את חיובם של נתבעים בנסיבות הנתונים לפנינו בעוולה של הפרת חובה חקוקה, כאשר החיוב בכליאת שווא נמנע בתוקף ההגנה לפי סעיף 27 (3). תוצאה כזו היתה מסכלת את תוקפה ואת משמעותה של ההגנה הכלולה בסעיף 27 (3) האמור" (בעמ' 789). ודוק, גם דעת המיעוט מתייחסת, לכאורה, לעוולות המסגרת של הפרת חובה חקוקה, תוך קבלת ההגנה של העוולה הספציפית מול הרשלנות. 9. אם נעבור עתה להגנה שבסע' 33 לפקודה, והכוונה לס"ק 1, נמצא למדים כי קיימת הגנה כדלקמן: "המוביל טובין, או כל המקבל עליו הובלתם או שמירתם של טובין כשירות ציבורי, איננו מסיג גבול על ידי שהוא מטפל בטובין בדרך הרגילה של אותו שירות ורק לפי הוראתו ומטעמו של אדם שמסר לו את הטובין לשם כך מתוך הנחה בתום לב שמוסר הטובין זכאי לטפל בהם". לא בכדי מציין חשין בספרו "מטלטלין בדין הנזיקין" בעמ' 147, כי לכאורה ההגנות שבסעיף 33 עניינם "אותם אנשים שעסוקיהם "אדישים" לזכויות בנכסים. טעמו של הפטור אינו מבורר, כאשר קשה לראות כיצד עשויים היו אנשים אלה להתחייב בעוולות ההסגה לולא ההצדק. הסגה היא התערבות שלא כדין בחזקת אחר, ובמהלך הדברים הרגיל מקבלים האנשים הנ"ל את הנכסים בשופי מהמחזיק בהם, ואינם מתערבים בחזקה..." בהמשך מצויין, כי במשפט האנגלי אף בעוולת הגזל ובהתערבות בחזקת גזלן "אינה מוכרת כטרספס כלפי הבעלים האמיתי..." וכשלמעשה המסקנה של השופט חשין כי "שגגה שיצאה מלפני המחוקק" (שם בעמ' 148). גם אם נבחן את הדברים בהיבט של המשפט האנגלי ניווכח כי המחוקק האנגלי ב- The Torts (Intereference with goods) Act 1977 קבע את אשר קבע בנושא הכוונה הנצרכת או העדרה, בשלילת נכס מהזולת, אולם בפסיקה שקדמה לכך Letang Vs. cooper [1965] 1 QB 232 ניתן להווכח, שאכן נצרכת כוונה מצד הנתבע לשלילת זכותו של תובע וראה גם Principles of Tort law by Vivienne Harpwood בעמ' 293-296. 10. לא התעלמתי אמנם מאשר מציין השופט חשין בספרו ביחס לחריג הראשון, כאילו מדובר "למוביל ולשומר העושים כשירות ציבורי" (שם עמ' 147) אולם לכאורה, בפקודה מדובר על מוביל טובין לחוד ועל מקבל הובלה או שמירה של טובין כשירות ציבורי לחוד, לא בכדי, באים הפסיקים להבדיל. יתר על כן, אם לא נאמר כן, לכאורה, הרישא של החריג מתייתרת. נראה כי, אין מקום להיזקק להגדרת "שירות ציבורי" מפסיקה בעניינים אחרים כפי שלכאורה אין מקום שההגנה לא תחול גם על אותו מוביל פרטי המקיים אחר התנאים שבחריג. 11. עינינו הרואות, כי המחוקק בחר לקבוע הגנה למוביל אשר פועל בתום לב ובהתאם להוראות האדם המוסר לו את הטובין ואף אם האדם מוסר הטובין, לכאורה, לא היה זכאי להחזיק בהם כדין. הנה כי כן, לכאורה המקרה דנן דומה לקביעת הרוב בעניין כליאת השווא דלעיל, ומשקבע המחוקק הגנה אף בפני עוולה ספציפית של הסגת גבול וכשכאמור, באותה עוולה על הנתבע להוכיח שלא התרשל ניתן לקבוע, כי אין מקום לעוולת הרשלנות משקיימת ההגנה האמורה. יתר על כן, הדברים קל וחומר. אם במקום שעל הנתבע להוכיח, כי לא התרשל וכי מעשיו היו כדין קבע המחוקק הגנה שכזו על אחת כמה וכמה במקום שאנו נדרשים לעוולת המסגרת של רשלנות לכשעצמה. 12. לכל האמור יש להוסיף, שלכאורה, הנתבעת כגוף משפטי לא ביצעה את העוולה אלא עובד מטעמה, אשר חוסה לכולי - עלמא בהגנה של ס' 33 (2) לפקודה, וכשלא נטען בכתב התביעה אחריות שלוחית או אחריות אחרת של הנתבעת. 13. ומהכלל אל הפרט. במקרה דנן, אין להתעלם מכך שלמעשה מי מטעם הנתבעת לא קיבל חזקה בנכס תוך מניעת החזקה מהתובעת. המוביל נסע יחד עם אפשטיין בביצוע ההובלה, ולמעשה החזקה, בין אם היתה כדין ובין אם לאו נותרה בידי אפשטיין. לא מדובר על ביצוע הובלה מנותקת ממזמין ההובלה וכשהחזקה עוברת לידי המוביל. אם נבחן את המקרה דנן, גם בבחינת עוולת הסגת גבול, מסקנתנו איפה שלכאורה מתקיימים התנאים של הגנת מוביל. 14. לאור הניתוח האמור, יקל עלינו לבחון גם את עוולת הרשלנות. ראשית, לכאורה משקמה ההגנה אין מקום לעוולת המסגרת. שנית, לכאורה, לאור דבריו של השופט חשין, אם ניישמם במבחן חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, לכאורה, לא רק שקשה לראות באותם מובילים "האדישים" לזכויות בנכסים כמתחייבים בעוולת ההסגה, אלא קשה לראותם שכאלו על אחת כמה וכמה בעוולת הרשלנות. מדובר בנכס נד, ללא סימני זהוי, העובר מיד ליד וללא רישום. מעשים שבכל יום שמובילים בין בשירות ציבורי ובין שלא בשירות ציבורי, מתבקשים להעביר נכס נד ממקום למקום. ככל שלא קיים רישום, האם נדרוש ממוביל שיבקש הוכחות אלו או אחרות לבעלות מזמין ההובלה באותו נכס?!. האם נדרוש ממוביל תכולת דירה, כי יזקק להוכחת בעלות של מזמין ההובלה ביחס לכל פריט ופריט?! בענייננו, מדובר כאמור במכולה אשר כאמור עוברת מיד ליד. בצדק טוענת הנתבעת, כי מקום המצא המכולה במקום פתוח וכשההובלה מתבצעת באור יום ומבלי שהתעורר חשד כלשהו. לעניין זה יש לציין, ולמעלה מהנצרך, כי קיימת תהייה דווקא על הנתבעת עצמה. אם אכן מדובר בציוד שערכו למעלה מחצי מליון שקל הכיצד מונח ציוד שכזה במקום פתוח, אשר כל החפץ יבוא ויטול ובמיוחד שמדובר על תקופה ממושכת שהמכולות נמצאו באתר. יתר על כן, אין זה ברור מדוע ציוד יקר ערך כנטען אינו מבוטח. אם נוסיף לכל האמור שלכאורה אפשטיין והמוביל כלל לא ידעו אודות תכולת המכולה, וכשביחס לאפשטיין לכאורה, מדובר היה על "זבל" כפי שהוצגו הדברים ע"י גולן, הרי לא אפשטיין ועל אחת כמה וכמה לא הנתבע ו/או מי מטעמה, התכוונו לשלול את החזקה של התובעת באותה תכולה בלתי נודעת להם. ודוק, התובעת לא עתרה לחיוב הנתבעת בגין שווי המכולה הנגזלת כביכול, לרבות הואיל והמכולה לכאורה קיימת. יתר על כן, לכאורה, מעת שאפשטיין גילה את מהות התכולה והוא זה שגרם בהשלכתה לנזקים לה, נותק הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבעת לבין הנזק הנטען. 15. לבסוף, עלי לחזור ולציין, כי כל הקביעות דלעיל הינן לצורך הכרעה במסגרת היחסים שבין התובעת לנתבעת ולזאת בלבד. 16. לאור כל האמור, התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית, ואני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 3 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מהיום ועד התשלום בפועל. באולינג