פסק דין 1. מהות התביעה: עניין לנו בתביעה לפינוי ולסילוק ידם של הנתבעים מהנכס המצוי בקומה הראשונה של מבנה מגורים ברח' קהילת ורשה 71 בת"א הידוע כחלקה 350/1 בגוש 6636 (להלן: "הנכס") ולהשבתו לתובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ מטעמם. 2. עיקרי המסכת העובדתית: א. התובע הוא נציגם החוקי של המדינה, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל. ב. הקרן הקיימת לישראל הינה הבעלים הרשומים של הנכס (נסח רשום מקרקעין צורף נספח א לת1/). ג. התובע החכיר את הנכס לבנק הפועלים בהתאם לשטר השכירות מיום 3.6.84 (העתק שטר השכירות צורף נספח ב' לת1/). ביום 14.2.90 נחתם הסכם בין בנק הפועלים לבין הנתבעים לפיו מכר בנק הפועלים את זכויותיו בנכס לנתבעים. (העתק מחוזה המכר צורף (נספח ד' לת1/). ד. הנתבעים מחזיקים בנכס. 3. המחלוקת המשפטית: טיעוני התובע: א. התובע נתן הסכמתו העקרונית להעברת זכויות החכירה מבנק הפועלים בע"מ לנתבעים, בין היתר, בתנאי שהנתבעים יחתמו על שטר העברת זכות השכירות תוך כדי ציון סכום דמי החכירה בשטרות וחתימת הנתבעים ליד כנדרש. הנתבעים מיאנו לחתום על שטרי החוב. (העתק הסכמת התובע להעברת הזכויות צורפו נספח ה' לת1/). באי קיימם את התנאי של חתימה על שטרי שכירות, לא עמדו הנתבעים בדרישות המנהל ולמעשה המנהל לא נתן את הסכמתו להעברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים. ב. הנתבעים אף לא משלמים דמי חכירה ו/או דמי שימוש ראויים למינהל כפי שהם מחויבים, חובם של הנתבעים לתובע נכון ליום הגשת התביעה עומד על סך של 143,634.- ש"ח. ג. הנתבעים הפרו ומפרים את תנאי שטר השכירות המקורי בכך שהם השתמשו ומשתמשים בנכס למטרה שאינה על פי תנאי חוזה השכירות באשר השתמשו בנכס למכירת דברי אופנה ופרחים. ד. כנגד הנתבעים ניתן פס"ד וננקטו הליכי הוצל"פ על מנת לגבות כספים המגיעים לתובע. ה. הנתבעים חייבים לסלק ידם מהנכס הן בשל העובדה שהתובע היתנה העברת הזכויות אליהם בתנאי שבין היתר יחתמו על שטר שכירות והנתבעים לא עשו כן ו/או לחלופין בשל העובדה שאינם משלמים דמי חכירה בגין ההחזקה והשימוש שהם עושים בנכס ולחלופין עקב השימוש הנוגד את מטרת השימוש שבתנאים לשטר השכירות שנחתם עם בנק הפועלים אשר מכוחו טוענים הנתבעים לזכויות בנכס. טיעוני הנתבעים: א. הנתבעים רכשו ביום 14.2.90 מבנק הפועלים זכויות חכירה בנכס הנדון. בנק הפועלים אשר היה החוכר הרשום ניהל במקום בית עסק. ב. בלשכת רישום המקרקעין רשום הנכס כדירת מגורים בשטח של 114 מ"ר. ג. הנתבעים סברו לתומם כי רכשו בית עסק ולא היתה כל מניעות מצדם לשלם דמי חכירה אולם הרשויות סרבו ליתן רשיון עסק למקום בטענה כי תוכנית המיתאר הינה למגורים בלבד. כנגד הנתבעים התנהל משפט פלילי בעניין זה ובסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנתבעים זכאים והאשמה שהוטלה כנגדם בגין שמוש במקום כבית עסק לא היתה כדין. ד. בנוסף ולחלופין טוענים הנתבעים כי חישוב דמי החכירה אינו נכון וימציאו לבית המשפט חישוב אקטוארי בגין דמי חכירה השנתיים ו/או המהוונים במקום הן לבית עסק והן בהקשר לדירה. ה. לפיכך, הנתבעים כופרים בכתב התביעה ויש לדחות את התביעה לפינויים. 4. המסכת הראייתית: בתיק נשמעו ראיות. א. מטעם התובע: עת1/, הגב' פרידה רוטברג הגישה את תצהירה ת1/. עת2/, מר אבי אלמוסלינו הגיש את תצהירו ת2/. ב. מטעם הנתבעים: עה1/ הנתבע מר משה מזרחי נחקר על תצהירו נ1/. בתום הבאת הראיות הגישו הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב. ג. בית המשפט, ב"כ התובעת ונתבע 1 בעצמו ערכו ביקור במקום ביום 09.07.01. 5. דיון והכרעה: בהחלטתי מיום 11.4.00 קבעתי כי הפתרון הראוי בתיק זה הוא איננו פתרון משפטי כי אם פתרון על דרך הפשרה. מאחר ולא הושג כל הסדר בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט הוריתי לצדדים להגיש את סיכומיהם. לאחר שקראתי את כתבי הטענות, בדקתי את החומר המשפטי המצוי בתיק, בחנתי את העדויות השונות וכן נתתי דעתי לסיכומי הצדדים ואף ביקרתי במקום, הגעתי למסקנה כי דין התביעה לפינוי וסילוק יד להתקבל. להלן הנימוקים שהביאוני למסקנה זו: 6. הסגת גבול: א. מקור העילה: תביעה זו לסילוק ידם של הנתבעים מהנכס הינה על פי עילה של הסגת גבול במקרקעין סעיף 29 לפקודת הנזיקין קובע כהאי לישנא: "הסגת גבול במקרקעין הינה כניסה למקרקעין שלא כדין" ב. נטל הראיה: סעיף 30 לפקודת הנזיקין קובע על כתפי מי מונח נטל הראיה: "התובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין, על הנתבע הראייה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". לאמור, על התובע להוכיח שהוא הבעלים החוקי ואז עובר הנטל לנתבעים להוכיח כי אינם מסיגי גבול. במקרה דנן , הוכיח התובע את בעלותו בנכס באמצעות נסח רישום המקרקעין המהווה ראיה חותכת לתוכנו[ראה סעיף 125[א] לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969-]. ולפיכך עובר הטל לכתפיהם של הנתבעים להוכיח כי מחזיקים הם בנכס כדין. 7. זכויות הנתבעים בנכס: א. הנתבעים טוענים כי החזקתם בנכס כדין היא, וזאת מכוח רכישת הזכויות בנכס מבנק הפועלים, בהתאם לחוזה אשר נחתם בין הנתבעים לבין בנק הפועלים ביום 14.02.90 [העתק החוזה צורף נספח ד' לת1/]. עפ"י חוזה זה מתחייבים הנתבעים לקנות את כל זכויותיו של בנק הפועלים בנכס כמפורט בחוזה ובתמורה לכך ישלמו הנתבעים סך של 204,802.- ש"ח. על כך העיד הנתבע מס' 1, מר משה מזרחי בחקירתו הנגדית: "אני רכשתי את זכויות החכירה בעסק. ניגשתי לעיריה יחד עם עוה"ד וביררנו למה מיועד הנכס. קיבלנו תשובה שהנכס למטרת מגורים. עשיתי חוזה עם בנק הפועלים שהחזיק בנכס. באותו חודש כתבו לי מכתב שפלשתי לנכס בלי רשותם ואז פניתי למנהל ואמרתי להם שקניתי את הנכס ויש לי הסכם... שילמתי עבור המקום 105,000 דולר". [עמ' 9 - 15 לפרוטוקול]. על פי כתב התביעה, התובע נתן הסכמתו העקרונית להעברת זכויות החכירה מבנק הפועלים לנתבעים, אלא שלטענת התובע, הסכמה זו היתה מותנית בכך שהנתבעים יחתמו על שטרי העברת זכויות השכירות תוך כדי ציון סכום דמי החכירה בשטרות וחתימת הנתבעים ליד, ומכיוון שהשטרות לא נחתמו כנדרש על ידי התובע, לא ניתנה הסכמתו להעברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים. ב. בחוזה החכירה אשר נחתם בין התובע לבין בנק הפועלים נקבע כדלקמן: "12[א] החוכר אינו רשאי להעביר זכויותיו לפי החוזה כולן או מקצתן, להשכיר את הדירה או חלק ממנה או למסור את החזקה או השימוש בדירה או בחלק ממנה לאחר, אולם החוכר יהיה רשאי להעביר זכויותיו בתנאי מוקדם שיקבל לכך הסכמה מראש בכתב מאת המשכיר. [ב] המחכיר יתן הסכמתו להעברת זכויותיו אם נתמלאו כל התנאים הבאים: 1] שולמו במלואם דמי החכירה עד לתאריך מתן ההסכמה... 2] החוכר ומקבל ההעברה יחתמו על כל המסמכים ימצאו כל המסמכים כפי שידרשו על ידי המחכיר בקשה להעברה. 3] החוכר ומקבל העברה ימלאו כל תנאי שנקבע בעניין מתן ההסכמה על ידי מועצת מקרקעי ישראל, לרבות תשלום בעד ההסכמה". כאמור, נתן התובע את הסכמתו העקרונית להעברת זכות השכירות ובהודעת המינהל בקשר להעברת הזכות מיום 06.09.90, קבע המינהל את התנאים לקבלת הסכמתו להעברה וכך נכתב: "הננו להודיעכם כי נהיה מוכנים להסכים לבקשתכם לבצע העברת זכות שכירות בנכס הנ"ל... בתנאי שתמצאו את המסמכים והאישורים הבאים: קבלה/ חשבונית מס חתומה על ידי הבנק. חוב דמי חכירה. שטרי העברת זכות + ציון דמי חכירה לא כולל מע"מ וחתימת הקונים ליד ... הודעה זו אינה מקנה כל זכות ואינה מהווה הסכמה להעברה אלא באה לקבוע את התנאים המוקדמים לקבלת הסכמה להעברת הזכות". [העתק ההודעה צורפה נספח ה' לת1/]. בנוגע לתנאים אלה, העיד הנתבע מס' 1 כך: "ת. בשנת 90 הבנק הודיע על העברת הזכויות. קיבלתי את המכתב הזה נספח ה' לת1/, שלחתי לכם מכתב השגה בנוגע למכתב זה. אני יכול להציג לך 10 מכתבים בנוגע לזה ... ש. אתה לא הגשת למינהל כל שטרות חתומים על ידך לצורך העברת הזכויות על שמך? ת. פניתי לבנק ואמרתי להם שהם לא רוצים להעביר לי את הבעלות... הסכמתי לשלם דמי חכירה אבל הם רוצים ממני שנתי. מהיום שרכשתי ועד היום אין לי שום הסכם חתום עם המינהל לגבי זכויות החזקה שלי בנכס כי אתם לא רוצים. לא שילמתי כל תשלום מהיום שרכשתי ועד היום". [הדגשות שלי א.ג.]. [עמ' 10-14 לפרוטוקול]. סיכומם של דברים עד כאן מעלה כי על אף שידעו הנתבעים כי עליהם לקיים את התנאים המצויינים בהודעתו של התובע וכי עליהם לשלם דמי חכירה עבור הנכס, לא עשו הנתבעים דבר בכדי לקיים את התנאים הנ"ל ובכך למעשה נמנעה העברת זכות השכירות לידיהם , בהעדר ההסכמה הנדרשת לכך מאת התובע. מדבריו המפורשים של הנתבע מס' 1 כי אין לו שום הסכם חתום עם המינהל , לגבי זכויות החזקה שלו בנכס וכי לא שילם כל תשלום לתובע מהיום שתפס חזקה בנכס ועד ליום הגשת התביעה, אין להסיק דבר מלבד העובדה כי לנתבעים אין כל זכות בנכס. משלא עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם להוכחת זכותם בקניינית בנכס, הרי שמעמדם בנכס הינו כשל ברי רשות, ומשהוכח שלא שולמו דמי חכירה בעד הנכס, הרי שעסקינן ברשות חינם. 8. רשות חינם: ברשות כגון דא, הלכה היא כי: "רשיון הניתן חינם ללא כל תמורה, איננו הסכם במובן החוקי של המילה, רשיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרשיון" [ע"א 96/50, יעקב צינקי ואח' נ' ויקטור ע. כיאט, פ"ד ה[1], 479]. אם כן, מאחר ועסקינן ברשות חינם הרי שניתן לבטל רשות זו בכל עת: "כבר ראינו כי דעת רוב השופטים היא שרשיון חינם שאינו לזמן קצוב מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של בעל המקרקעין כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרשיון, והגשת תביעה לסילוק יד בוודאי מגלה רצון כזה". [ראה ע"א 50/77 אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו, פ"ד ל"א[3], 451]. 9. הוצאות: פסק דין זה אינו עוסק כלל ביחסים שבין התובע לבין בנק הפועלים אשר אינו צד בתביעה זו. מכל מקום לעניין ההוצאות לקחתי בחשבון הנסיבות המיוחדות בתיק זה. 10. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעים לפנות ולסלק ידם מהנכס הידוע כחלקה 350/1 בגוש 6636 ברחוב קהילת ורשה 71 בת"א, ולהשיבו לתובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ מטעמם. ב. אני מחייב את הנתבעים במאוחד ובנפרד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך כולל של 2,000.- ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. מקרקעיןהסגת גבולנזיקין