פסק דין השופט י. גריל והשופט א. רזי: א. זהו ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת גב' פ. ארגמן) מיום 6.5.01, בתיק ת"פ 4412/98, לפי הורשע המערער בעבירה של ביצוע עבודת בניה ללא היתר, לפי סעיפים 145, 204(א), 208(א),לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-, ונדון לתשלום קנס של 30,000 ש"ח (שישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים), תשלום אגרה בסך 8,745 ש"ח והריסת המבנה בתוך 18 חודשים ממועד פסק הדין. ב. כתב האישום המקורי הוגש ב- 19.11.98 כנגד פלוני בשם אגברייה פרחאן מן הכפר מוסמוס. הסניגור הפנה את תשומת לב ב"כ המאשימה - המשיבה לגבי זהותו הנכונה של הנאשם, הוא המערער שבפנינו, ובהתאם לכך הוגש כתב האישום המתוקן ביום 15.1.01, ממנו עולה כי מפקח מטעם המאשימה גילה ביום 27.5.98 שעל המקרקעין נשוא כתב האישום הוקם מבנה בן שתי קומות בשטח 300 מ"ר, מיועד למגורים, שהיה בשלב סיום בניית שלד, כשהמקרקעין בהם מדובר מוכרזים כמקרקעין חקלאיים, והבניה בה עסקינן נעשית ע"י המערער ללא היתר. ג. בישיבת בית משפט קמא הודה הסניגור בשם המערער (שלא נכח בדיון) בכל העובדות שבכתב האישום המתוקן. הסניגור ביקש מבית המשפט קמא לדחות את הדיון כדי לאפשר למערער לרכז את מסמכי מל"ל באשר להיותו מובטל, אך ב"כ המשיבה התנגד ובית משפט קמא דחה את בקשת הסניגור. כב' השופטת קמא ציינה שהמערער ידע שתהא הודאה בכתב האישום, ולכן היה על המערער להתארגן בהתאם. ב"כ המשיבה הביא לידיעת בית המשפט שאין למערער הרשעות קודמות והוסיף כך: (עמ' 5 סיפא לפרוט' בית משפט קמא): "המדובר הוא בבניה בהיקף של 300 מ"ר. הבנין מאוכלס. אני מציין שהוסכם עם הסניגור שהקנס יהיה לא פחות מ- 12,000 ש"ח, אולם אני משאיר לשיקול בית המשפט את גובה הקנס. יש סיכוי לקבלת היתר" (ההדגשה שלנו). ד. הסניגור הצביע בטיעונו על מצוקת הדיור, והיות המערער אדם נורמטיבי, וכן הצביע על כך שהמערער מובטל שהקים את המבנה בעזרת הלוואות ובעזרת משפחתו. בסיום דבריו אמר הסניגור בבית משפט קמא כך (עמ' 6 לפרוט'): "אבקש להתחשב בכל הנסיבות ולגזור על הנאשם קנס בגובה 12,000 ש"ח ולחלק הקנס לתשלומים". ה. בית משפט קמא, בגזר דין מנומק, עמד על חומרת העבירה, על ההתעלמות מהוראות הרשויות, נטילת החוק לידיים, והקמת מבנה בהיקף עצום תוך ניצול העובדה שאין במקום תכנית מתאר מסודרת. כב' השופטת קמא הטילה על המערער קנס של 30,000 ש"ח (בעשרה תשלומים), תשלום אגרה בסך 8,745 ש"ח וכן נתנה צו הריסה, לביצוע בתוך 18 חודשים ממועד פסק הדין. ו. על כך מונח בפנינו ערעור של המערער. סניגורו של המערער מציין שכתב האישום המקורי הוגש כנגד פלוני בשם אגבריה פרחאן. הסניגור הוא שהפנה את תשומת לב ב"כ המשיבה שאותו פרחאן איננו הנאשם הנכון, ובין ב"כ הצדדים הושג הסדר (סעיף 3 לעובדות הערעור) שהסניגור יודיע לב"כ המשיבה את שמו ופרטיו של המערער, וכי המערער יודה בכתב האישום המתוקן, ובתמורה לכך יעתור ב"כ המשיבה לקנס כספי בסך 12,000 ש"ח, תשלום אגרה בסך 8,745 ש"ח וצו הריסה לביצוע תוך 18 חודשים. מוסיף הסניגור, שביום 6.5.01, בטרם החל הדיון בבית משפט קמא, הבהיר ב"כ המשיבה כי יעתור לתשלום קנס של 15,000 ש"ח (ולא 12,000 ש"ח). בסופו של דבר, הוסכם שב"כ המשיבה יעתור לתשלום קנס שלא יפחת מ- 13,000 ש"ח, אך לא יותר מ- 15,000 ש"ח, ולפחות כך הובנו הדברים על ידי הסניגור (סעיף 6(א) בעובדות הערעור). בדיון שהתקיים בבית משפט קמא הודה הסניגור בשמו של המערער (שנעדר מן הדיון) בעובדות, וב"כ הצדדים טענו טיעוניהם לעונש וביקשו, כך נטען, שבית המשפט יכבד את ההסדר, ואולם בית המשפט הטיל קנס של 30,000 ש"ח, במקום קנס שינוע בין 12,000 ש"ח ל- 15,000 ש"ח. ז. בנימוקי ערעורו טוען הסניגור שנגרם עיוות דין למרשו כשנגזר ענשו בהעדרו, מה עוד שמדובר בעסקת טיעון, וכן שגה בית משפט קמא כשהתעלם מעובדות חשובות ולא נתן להן משקל ראוי, כגון, נסיבותיו האישיות של המערער ויכולתו הכספית, מצוקת הדיור, הודאתו בהזדמנות הראשונה, היותו מובטל וללא עבר פלילי. ח. שמענו ביום 20.9.01 את טיעוניהם של ב"כ שני הצדדים. לא מצאנו ממש בטענותיו של ב"כ המערער, ככל שמדובר בערעור על הכרעת הדין, שהרי המערער הורשע לפי הודאתו באמצעות סניגורו ולא נפל כל פגם בהודאה זו. למעשה, ראינו לנכון להתערב אך ורק בשיעורו של הקנס שהוטל על המערער, ונבהיר: אלמלא הטענות שהועלו ע"י הסניגור באשר לנסיבות ההסדר שנעשה בינו לבית ב"כ המשיבה (ולכך נתייחס בהמשך) לא היינו רואים כל סיבה להתערב בשיעורו של הקנס שהטילה כב' השופטת קמא בגזר הדין. גם אם המערער הורשע לפי הודאתו שנעשתה בהזדמנות הראשונה, וגם אם אין למערער הרשעות קודמות, ונסיבותיו האישיות והכלכליות קשות, עדיין חייב בית המשפט ליתן בגזר דינו ביטוי הולם לכך שעסקינן בהקמת מבנה בשטח של כ300- מ"ר, בן שתי קומות, המיועד למגורים, ללא היתר בניה, על מקרקעין המיועדים לקרקע חקלאית. בעיקרו של דבר, לא היינו רואים כל הצדקה להתערב בנימוקים ובקביעות שבבסיס גזר דינה של כב' השופטת קמא, וממילא שגם לא היה מקום להתערב בשיעורו של הקנס. אך נסיבות המקרה שבפנינו מיוחדות הן: מציין הסניגור בסעיף 3 בפרק העובדות של הערעור, כי הושג הסדר לפיו יודיע הסניגור לב"כ המשיבה את שמו ופרטיו של המערער אשר יודה בכתב האישום המתוקן וב"תמורה" (כך נטען בערעור), יעתור ב"כ המשיבה לקנס של 12,000 ש"ח, תשלום אגרה של 8,745 ש"ח וצו הריסה לביצוע תוך 18 חודשים. על בסיס הסדר זה הוגש כתב האישום המתוקן כנגד המערער (לאחר שהסניגור מסר את הפרטים לב"כ המשיבה), והסניגור הודה בשם מרשו. בהמשך, וכפי שכבר תיארנו, הושגה הבנה לפיה יעתור ב"כ המשיבה לקנס שלא יפחת מ- 13,000 ש"ח, אך לא יותר מ- 15,000 ש"ח "או לפחות כך הובנו הדברים" (סעיף 6(א) בעובדות הערעור). ט. בטיעון שבפנינו, מיום 20.9.01, טען ב"כ המשיבה כי הוסכם על קנס שלא יפחת מ12,000- ש"ח ומתן צו הריסה לביצוע בתוך שנה ומחצה. לטענת ב"כ המשיבה אין זה נכון שהוסכם כי הרף הגבוה יהיה 15,000 ש"ח בלבד. לדברי ב"כ המשיבה הסניגור, בטיעונו לעונש בבית משפט קמא, ביקש את הרף התחתון, שב"כ המשיבה מוכן היה לקבל אותו. י. בשוקלנו את טיעוניהם של באי כח שני הצדדים, התרשמותנו היא שהסניגור סבר כי הוא מודה בשם מרשו בעובדות כתב האישום המתוקן, וזאת על יסוד הבנה שנוצרה בינו לבין ב"כ המשיבה, כשאחד מתנאי ההסדר שבין הצדדים היה שהקנס ינוע בין 12,000 ש"ח ל15,000- ש"ח. אכן, ראוי ונכון היה שהסניגור יעמוד על כך שתנאי הסדר הטיעון יובאו בצורה ברורה ומפורשת לידיעת בית משפט קמא ויופיעו בצורה ברורה בפרוט', דבר זה למרבה הצער לא נעשה. איננו שוללים אפשרות שלא היתה הבנה מלאה בין באי כח הצדדים שהרי הסניגור עצמו מציין בערעורו (סעיף 6 א') : "לפחות כך הובנו הדברים". תמיכה בכך שהיתה זו לפחות הבנתו הסובייקטיבית הכנה של הסניגור ניתן למצוא בטיעונו של ב"כ התביעה - המשיבה בבית משפט קמא, עמ' 5 סיפא לפרוט': "אני מציין שהוסכם עם הסניגור שהקנס יהיה לא פחות מ12,000- ש"ח, אולם אני משאיר לשיקול בית המשפט את גובה הקנס". ובהמשך לכך, בעמ' 6 לפרוט', את דברי הסניגור : "אבקש להתחשב בכל הנסיבות ולגזור על הנאשם קנס בגובה 12,000 ש"ח ולחלק הקנס לתשלומים". דהיינו: אילו לא היתה הסכמה בין הצדדים לענין שיעורו של הקנס (או לפחות לגבי טווח מינימלי ומירבי של שיעור הקנס), מדוע יבקש הסניגור הטלת קנס של 12,000 ש"ח? הרי אם הטיעון הוא טיעון פתוח שבו כל צד יכול לנסות לשכנע את בית המשפט כטוב בעיניו, יכול היה הסניגור לנסות ולשכנע שבית המשפט יסתפק בקנס נמוך בהרבה. אם ביקש הסניגור שבית המשפט יטיל קנס של 12,000 ש"ח (משמע, הסף התחתון של הקנס כנטען בנימוקי הערעור), הרי נותנת הדעת שהצדדים אכן הסכימו על סף תחתון ורף עליון של הקנס הואיל ואין זה מתקבל על הדעת שהסניגור "יכבול ידיו" לגבי שיעורו של הקנס ויטען לסף תחתון של 12,000 ש"ח מבלי שיוסכם בין הצדדים במקביל על רף עליון. התרשמותנו היא שהסניגור אכן הבין סובייקטיבית את ההסדר שבין באי כח הצדדים כמתואר בהודעת הערעור ובמסגרת זו הודה הסניגור בשם מרשו בכתב האישום המתוקן. יא. התערבותנו בגזר דינו של בית משפט קמא נובעת מתוך כך שהתרשמותנו היא, כמוסבר לעיל, שהודאת הסניגור בשם מרשו נבעה מתוך כך שהסניגור הבין, לפחות סובייקטיבית, אך בהחלט בצורה כנה, שנעשה הסדר בינו לבין ב"כ המשיבה, ובמסגרת תנאי הסדר זה יודה הסניגור בשם מרשו בעובדות כתב האישום המתוקן והקנס, כחלק ממרכיבי העונש, ינוע בין 12,000 ל- 15,000 ש"ח. בית המשפט כאמור איננו כבול להסדרים שבין ב"כ הצדדים, אך הדעת נותנת שאילו היו תנאי ההסדר מובאים כהוויתם לידיעת בית משפט קמא היתה כב' השופטת קמא נותנת לכך את המשקל המתאים במסגרת נימוקיה ושיקוליה (שכאמור, היו סבירים וענייניים בהחלט), ומכיוון שההסדר שיקף הן את עמדת התביעה והן את עמדת ההגנה, ולא ניתן לומר שההסדר הינו כה בלתי סביר עד כי יש בו כדי להצדיק התערבות בית המשפט, הרי הדעת נותנת שבית משפט קמא לא היה חורג בשיעורו של הקנס מן הרף העליון שבהסדר שנעשה בין הצדדים. יב. שקלנו בינינו לבין עצמנו האם מוצדק בנסיבות אלה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, והגענו למסקנה שראוי ונכון להביא התדיינות זו לסיומה, וליתן את הביטוי המתאים להסדר שהיה בין ב"כ הצדדים ע"י העמדת שיעורו של הקנס על 15,000 (חמישה עשר אלף) ש"ח, וכך אנו מחליטים. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מקבלים את הערעור חלקית במובן זה שאנו מעמידים את שיעורו של הקנס על 15,000 ש"ח (במקום 30,000 ש"ח שקבע בית משפט קמא) או 120 ימי מאסר במקומו. הקנס ישולם ב- 10 (עשרה) תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 1,500 ש"ח כל אחד החל מתאריך 1.12.01, ובכל 1 לחודש עד לפרעון המלא והסופי. אם הקנס לא ישולם כולו או במועדו תעמוד כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצרוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק. כל יתר חלקי גזר הדין של בית משפט קמא עומדים בעינם ללא כל שינוי. א. רזי, שופט י. גריל, שופט [אב"ד] השופטת ש. שטמר: עמד לפני פסק דינם של עמיתי, כב' השופט גריל, אב"ד, וכב' השופט רזי. מסכימה אני לתוצאה אליה הגיעו עמיתי, אם כי בדרך שונה. אין ביטוי בפרוטוקול של בימ"ש קמא, לכך שהיה הסכם בין התובע לבין הסניגור, לפיו הקנס המבוקש יהיה בין 12,000 ₪ ל15,000- ₪. הצדדים גם לא הודיעו על הסדר טיעון. כל מה שנרשם בפרוטוקול כדברי התובע בטענו לעונש בבימ"ש קמא הוא, כי "הוסכם עם הסניגור שהקנס יהיה לא פחות מ12,000- ₪ אולם אני משאיר לשיקול ביהמ"ש את גובה הקנס..". בטענו לעונש לפני בימ"ש קמא, לא תיקן הסניגור את דברי התובע ולא העמיד את ביהמ"ש על כך שהיה הסכם, כביכול, שהרף הגבוה של הקנס, שהתביעה תבקש יהיה 15,000 ₪. בנסיבות אלה, ובהעדר תצהיר מטעם המערער או למצער בקשה לתקן את הפרוטוקול, אינני סבורה שיש להעדיף את גירסתו של המערער בדבר הסכמה על הרף הגבוה, על גירסת המשיבה בטענה לפנינו. יש לצאת מהנחה, לעמדתי, כי מה שהוסכם בין הצדדים הוא כפי שנרשם בפרוטוקול, ןכאמור אין הפרוטוקול משקף עסקה או הסכמה בין הסניגוריה לבין התביעה, לפיה הרף הגבוה יהיה 15,000 ₪. נטיתי לעמדה, שיש להחזיר את התיק לבימ"ש קמא לדיון מחדש לפני שופט אחר, והצדדים לא יהיו כבולים לא להודאה ולא להסכמה בדבר העונש, שכן על הסכמים והסדרי טיעון להיות ברורים, בבחינת האומר דברים ב"רחל בתך הקטנה". אולם מסכימה אני עם עמיתי, כי בשל האינטרס לשים קץ להתדיינות ולעינוי הדין של המערער, ניתן במקרה זה שלא לפעול בדרך זאת, שנראתה לי תחילה. גם הקנס שהציעו עמיתי, 15,000 ₪, על אף שהוא בתחום של פסיקה מקלה ביחס לחומרת העבירה, סבורה אני שבנסיבות אינו בלתי סביר, וזאת בהתחשב בכך שהתובע בבימ"ש קמא, גילה יותר מטפחיים, כאשר אמר שהוא משאיר לשיקול דעת ביהמ"ש את גובה הקנס. אמרה זאת בצמוד לאמרה שהוסכם כי הרף התחתון יהיה 12,000 ₪, היתה יותר ממרמזת על עמדת התביעה, שאין היא מבקשת קנס גבוה בהרבה מהרף התחתון של 12,000 ₪. טיעון זה, כך ניתן להניח, עורר ציפיות אצל הסניגור לעמדה מקלה של התביעה. בנסיבות מיוחדות אלה, העונש של 15,000 ₪ אינו בלתי הולם. לפיכף, כאמור, אני מסכימה לתוצאה אליה הגיעו עמיתי. ש. שטמר, שופטת הוחלט לקבל את הערעור, חלקית, לבטל את הקנס (30,000 ש"ח) שהוטל בבית משפט קמא, ולהטיל על המערער במקום זאת קנס בשיעור של 15,000 ש"ח או 120 ימי מאסר במקומו. הקנס ישולם ב 10- (עשרה) תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 1,500 ש"ח כל אחד, החל מתאריך 1.12.01, ובכל 1 לחודש עד לפרעון המלא והסופי. אם הקנס לא ישולם כולו או במועדו, תעמוד כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצרוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק. כל יתר חלקי גזר הדין של בית משפט קמא עומדים בעינם ללא כל שינוי. משפט פליליבניההרשעהבניה ללא היתרערעור