פליטת עשן שחור מרכב - כתב אישום - תקנה 155 לתקנות התעבורה

הכרעת הדין בתיק זה, החלטתי לזכות את הנאשם, וזאת מחמת הספק. האישום 1. כנגד הנאשם דלעיל, הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה על תקנה 155 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, (להלן: "תקנות התעבורה"), בכך שנהג ברכב המצויין שם, "כשהוא מפריש עשן במידה העשויה לפגוע בבטיחות". 2. כתב האישום אינו מפרט איך ובאיזה צורה פגע העשן או עשוי היה לפגוע בבטיחות ובאיזה בטיחות מדובר. 3. תקנה 155 לתקנות התעבורה, קובעת, כי: "לא ינהג אדם רכב ולא יעמידו בדרך אם הרכב מפריש גזים, עשן, שמן או חומר דלק במידה העולה על ההפרשה הרגילה בכלי רכב מסוג זה או במידה העשויה לגרום הטרדה לעוברי דרך או לפגוע בבטיחות". כאמור, כתב האישום מתייחס לחלופה השלישית של התקנה. פרשת התביעה 4. מטעם התביעה העידו שניים. עד התביעה הראשון, היה השוטר אלי אסיס (להלן: ה"שוטר"), אשר ערך את הדו"ח (מסוג הודעת תשלום קנס), ת/1. העד השני היה מר ישראל אופנהיים, מפקח מטעם המשרד לאיכות הסביבה (להלן: ה"מפקח"), אשר התלווה לשוטר. 5. בעדותו, שגם נכללה בנסיבות של ת/1, מציין השוטר כי ביום 29.10.02, בשעה 09:58 או בסמוך לכך, נסע ביחד עם המפקח אחרי הרכב נשוא כתב האישום מספר דקות, כשהוא פולט עשן שחור וסמיך בדרגה 4 לפי טבלת מיקרורינגלמן. השוטר לא זכר כמה זמן נסעו אחרי הרכב ולא פירט מאומה מעבר לתיאור הנ"ל. הוא רק הפנה לבדיקה שביצע המפקח שהתלווה אליו. 6. ואכן, עיון בעדותו של המפקח מעלה, כי הנ"ל פעל בהתאם לתקנות למניעת מפגעים (זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשס"א - 2001 (להלן: "תקנות תשס"א"), תוך שהוא עוקב אחרי הרכב הנבדק, משווה את גוון העשן הנפלט ללוח רינגלמן שברשותו ומפעיל שעון עצר קומולטיווי כל אימת שהפליטה עולה על דרגה 2 בלוח האמור. על פי עדותו של המפקח, במשך 3 דקות מצטברות לפחות, בפרק זמן שאינו עולה על שעה, פלט הרכב עשן אשר עולה על הדרגה הנ"ל, כפי שמצויין על ידו בדו"ח הביקורת, שהוגש וסומן ת/2. פרשת ההגנה 7. לעומת העדויות הנ"ל, טען הנאשם לכל אורך הדרך, כי רכבו היה תקין וכי מיד לאחר שנערך הדו"ח האמור פנה למכון, שם עבר הרכב בדיקה ממוחשבת, אשר הראתה, כי פליטת העשן היתה בהתאם לתקן, שכן יחידות ההרטרידג' שנמדדו היו 22 יחידות. הנאשם הביא לעדות מטעמו גם את קצין הבטיחות של החברה בה עבד, שהיא הבעלים של הרכב, וגם את הבוחן במוסך הרישוי שבו התבצעה הבדיקה. מעדויות אלה עולה, כי הרכב לא עבר כל תיקון בין זמן עריכת הדו"ח לבין זמן הבדיקה וכי הבדיקה התבצעה שעתיים אחרי הדו"ח והתוצאות היו תקינות. שני העדים תקפו את שיטת הבדיקה לפי לוח רינגלמן בהיותה שיטה שהומצאה במאה ה-19, אשר נועדה לבדיקת עשן שנפלט מארובות של מפעלים ושאינה מתאימה לכלי רכב שכן, לפי דבריו של הבוחן, "הרכבים של היום לא היו קיימים אז והם כל כך מתוחכמים". עוד טענו עדי ההגנה, כי לא ניתן לבצע את הבדיקה ברח' העצמאות, שכן הרכב לא יכול לנסוע במהירות סבירה עקב הפקקים וכי מן הדין לבצע את הבדיקה בכביש ישר ונסיעה רצופה אחרי הרכב. הבוחן מטעים, כי כל התחלת נסיעה של מנוע דיזל תפזר פטריה של עשן, ולכן ראוי לבצע את הבדיקה בנסיעה רצופה. לטענתו, "זה כתוב בהוראות איך לבדוק שלמדנו בקורס הבוחנים". 8. לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם, התרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את כל הנסיבות בתיק, מצאתי כי לא ניתן לקבוע חד משמעית שעובדות כתב האישום, כפי שזה נערך, הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר. ולהלן אסביר מדוע. 9. "בדיקת רינגלמן" אותה ביצע המפקח, מבוססת כאמור על תקנות תשס"א, אשר באו תחת תקנות בריאות העם (פליטת זיהום מרכב), התש"ם - 1980, והיא מתבצעת ע"י מעקב של המפקח אחרי רכב והשוואה בין העשן שהוא רואה לנגד עיניו לבין לוח המורכב ממספר גוונים של עשן. גוון שעולה על דרגה 2 בלוח האמור, במשך 3 דקות מצטברות בפרק זמן שאינו עולה על שעה, נחשב לזיהום אוויר בלתי סביר מהרכב, בניגוד לתקנות הנ"ל. שיטת הבדיקה עצמה, מפורטת גם היא בתקנות תשס"א ולפיה, המעקב אחר הרכב צריך להיות ממרחק שאינו עולה על 100 מ', תוך השוואה בין העשן הנפלט מהרכב לבין לוח רינגלמן והפעלת שעון עצר קומולטיבי כל אימת שהפליטה עולה על דרגה 2 בלוח רינגלמן. 10. מכל הנ"ל עולה, כי נהיגת רכב אשר פולט עשן בניגוד למבחן רינגלמן, היא עבירה על תקנות תשס"א וכפועל יוצא מכך, על החוק למניעת מפגעים, התשכ"א - 1961 (להלן: "החוק"), אשר כולל בחובו סעיפים עונשיים מפורשים, כגון סע' 11 שבו. ביהמ"ש לתעבורה מוסמך, בהתאם לסע' 25 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), לדון בעבירות על פי החוק אם הן נוגעות לכלי רכב. על כן, ראוי היה ואף טבעי, להעמיד את הנאשם לדין על פי אותו חוק. 11. דא עקא, התביעה בחרה להעמיד את הנאשם לדין לפי תקנה 155 לתקנות התעבורה. מבחן רינגלמן אינו חלק מתקנה זו, ולא ברור מה יחסי הגומלין בין תקנה זו לבין תקנות תשס"א. מכל מקום, אין לקבוע בהכרח ובאופן וודאי, כי זיהום אוויר בלתי סביר כהגדרתו בתקנות תשס"א, הינו הפרשת עשן במידה העשויה לפגוע בבטיחות, במיוחד כאשר מנגד עומדת לה חוות דעת סותרת הקובעת במפורש, כי העשן שנפלט מהרכב אינו מנוגד לתקן. במאמר מוסגר יצויין, כי השתכנעתי שברכב לא בוצע כל תיקון מאז שנערך הדו"ח ועד הבדיקה. 12. כפי שציינתי כבר קודם, השוטר לא ציין בעדותו באיזה אופן גרמה פליטת העשן לפגיעה בבטיחות. כך למשל לא נטען, כי העשן הפריע לרכב אחר שנסע בקירבתו של הרכב הנבדק או כי הוא הפריע לעוברי דרך אחרים. כל אשר טען השוטר הוא, כי הדו"ח נרשם לפי הנחיית המפקח. זאת אומרת, אפילו שיקול דעת ברישום הדו"ח לא היה לו. אולם, גם עדותו של המפקח ממנה עולה כי על פי מבחן רינגלמן, ייתכן והרכב גרם זיהום אויר בלתי סביר, אין בה בעדות זו דבר וחצי דבר לעניין פגיעה כלשהי בבטיחות. 13. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה טעם להכריע בשאלה, איזה מבין שתי הבדיקות (של זיהום האויר מרכב) היא הנכונה. עם זאת, ראוי לציין, כי כל עוד שתקנות תשס"א בתוקף וכל עוד הן מעגנות את מבחן רינגלמן כאחת הבדיקות של זיהום אויר בלתי סביר, ברור כי בדיקה זו בדין יסודה וניתן לנהוג על פיה בכל הקשור ליישום התקנות הנ"ל. 14. מכל האמור לעיל, אני קובע בזאת, כי עובדות כתב האישום לא הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר, ועל כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק. משפט פלילימשפט תעבורהתקנות התעבורהזיהום אוויר