ביטול פסק בוררות של בורר שנתמנה ע"י לשכת עורכי הדין

פסק דין א) בפני עתירת המבקשת גב' רות איתני (להלן: "המבקשת") כנגד המשיב עוה"ד אליהו שמואלי (להלן: "המשיב") לביטול פסק בוררות שניתן בעניינה ע"י הבורר שנתמנה ע"י לשכת עורכי-הדין, עוה"ד י. נחשון, ולחילופין, לחייב את הבורר לתקן את פסק-דינו. ב) אלה העובדות הצריכות לענין כעולה מן הבקשה לביטול פסק הבוררות על כל מצורפיה, כולל תצהירה של המבקשת: המבקשת החליקה ביום 10.4.92 על מדרגות ביה"ס התיכון בנצרת עלית ופנתה אל המשיב על-מנת שייצג אותה בתביעת הנזיקין שלה עקב תאונה זו. המשיב גם הגיש בשם המבקשת תביעת נזיקין לביהמ"ש המחוזי בנצרת ת.א. 434/93. לטענת המבקשת טיפל המשיב באופן רשלני בעניינה לפיכך ביקשה ממנו כי יתפטר מייצוגה בביהמ"ש כדי למנות עו"ד אחר לטיפול בתביעתה (מכתב המבקשת אל המשיב מיום 2.7.95 נספח א' לבקשה). ביום 13.7.95 שיגר המשיב אל המבקשת חשבון בסך 67,975 ש"ח (נספח ב' לבקשה), לפיכך פנתה המבקשת ביום 30.7.95 אל לשכת עורכי הדין בחיפה (נספח ג' לבקשה), וביקשה למנות בורר כדי לקבוע את שכר הטרחה הראוי. עוה"ד יוסף נחשון נתמנה כבורר מטעם לשכת עורכי הדין (להלן: "הבורר "). שני הצדדים חתמו על שטר בוררות בו נאמר כי הינם: "... ממנים בזה את עו"ד יוסף נחשון מחיפה להיות בורר דן יחיד בסכסוך שבינינו בנושא שכר טרחת עו"ד שמואלי עבור טיפול בענייניה של גב' רות איתני בעקבות תאונת עבודה מיום 10.4.92. על הבוררות תחול התוספת (סעיף 2) לחוק הבוררות והבורר יהא חייב לנמק את פסקו." (נספח י' לבקשה) ג) בפני הבורר הוגשו תיקיה של המבקשת במשרד המשיב כראייה לפעולותיו, וכן גם החשבון הנ"ל שהמציא המשיב למבקשת בגין שכר טרחתו. מטעם המבקשת הונחה בפני הבורר תביעה נגדית בה טענה שהמשיב טיפל בענייניה טיפול כושל, לא קידם את ענייניה כראוי, דבר שגרם לה לנזקים כלכליים ונפשיים, ולכן ביקשה בתביעתה הנגדית לחייב את המשיב לפצותה בסכום של 100,000 ש"ח בגין עגמת נפש ו - 30,000 ש"ח בגין הוצאות כספיות שונות. בנוסף הונחה בפני הבורר תגובת המבקשת, באמצעות בא-כוחה עו"ד א. ברקאי, במכתבו מיום 15.2.96, בהתייחס לדרישתו הכספית של המשיב. ד) בדיון שהתקיים בפני הבורר ביום 13.3.96 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר יישוב הסכסוך שביניהם על ידי טיעון לפי סעיף 79א' של חוק בתי-המשפט, בהמשך הסכימו הצדדים על הגשת טיעונים בכתב במועדים שנקבעו, ובסיומת נקבע גם כי הבורר לא יהא חייב לנמק את פסק הבורר (במובחן ממה שנקבע תחילה בשטר הבוררין). להסכמה זו ניתן ע"י הבורר תוקף של החלטה. לאחר שהצדדים הגישו טיעוניהם בכתב בפני הבורר ניתן פסק-דינו ביום 21.8.96 בו קבע שעל המבקשת לשלם למשיב, מתוך הסכום שייפסק לטובתה בתביעתה, שכ"ט בשיעור של 7.5% + מ.ע.מ מכל סכום שייפסק, בין בפשרה ובין בפס"ד סופי, לאחר ניכוי תגמולי מל"ל. הבורר הורה שב"כ המבקשת עו"ד א. ברקאי יחתים את מרשתו על מסמך מתאים שיחייב אותו או את חליפו, במידה שתיק התביעה יועבר ממנו לעו"ד אחר, להעביר למשיב שכ"ט עו"ד בשיעור 7.5% + מ.ע.מ. מן הסכום שייפסק. עוד קבע הבורר שאם לא יקויים האמור לעיל או אם לא ישולם סכום זה תוך 45 יום מן המועד שיינתן פס"ד סופי, או תוסדר פשרה בתביעת הנזיקין, כי אז יעמוד חיובה של המבקשת כלפי המשיב ע"ס 20,000 ש"ח + מ.ע.מ. ויהא על המבקשת לשלם סכום זה למשיב בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הבורר ועד התשלום בפועל. למעשה בפסק הבוררות המקורי נפלה טעות סופר מבחינה זו שבסעיף 2 צויין שכ"ט של 8% ובסעיף 3 7.5%, אך הבורר תיקן זאת במכתבו מיום 3.9.96 (נספח ט"ז לבקשה שבפני). ה) בדיון שהתקיים בפני ביום 25.2.97 הסכימו הצדדים שיינתן בתיק זה פסק-דין של פשרה לפי הבנתי ושיקול דעתי, לפי סעיף 79א' של חוק בתי-המשפט שיתייחס הן לתביעת המשיב והן לתביעה-שכנגד של המבקשת, כפי שהוגשו בפני הבורר . להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה. ואולם, ביום 3.3.97 הגיש המשיב בהמ' 21870/96 בקשה לביטול ההסכמה הנ"ל מן הטעם שהסכמת המשיב למתן פס"ד לפי סעיף 79א' ניתנה על סמך ההנחה שהקלסרים אותם הגיש המשיב בשעתו לבורר אכן נמצאים אצל הבורר , וביהמ"ש הורה בהחלטתו מיום 25.2.97 שב"כ המשיב יפנה לבורר על מנת שזה יעביר אליו את הקלסרים לצורך המצאתם לביהמ"ש. משפנה המשיב, לאחר הישיבה, לבורר התחוור לו שעוד קודם לישיבת ביהמ"ש מיום 25.2.97 פנתה המבקשת לבורר וביקשה ממנו את הקלסרים לצורך המשך משפטה, ואלה אכן נמסרו לה ע"י הבורר . בינתיים הועברו קלסרים אלה ע"י ב"כ המבקשת לביהמ"ש, וכאשר בדק המשיב את הקלסרים האלה במזכירות ביהמ"ש מצא כי חסרים בהם מסמכים, ובמיוחד תיק ביהמ"ש המחוזי בנצרת ת.א. 434/93. לפיכך ביקש המשיב לחזור מהסכמתו למתן פסק-דין בתיק לפי סעיף 79א'. ו) ב"כ המבקשת מסר, בתגובה לכך, הודעה בכתב לביהמ"ש וציין כי מרשתו אכן השאירה את שני הקלסרים במשרדו (של ב"כ המבקשת) לאחד המתמחים, ואלה נמצאו לאחר חיפושים ואכן הועברו לביהמ"ש. ביום 16.3.97 הוסיף והעביר ב"כ המבקשת לביהמ"ש את תיק ביהמ"ש המחוזי בנצרת, כפי שמצוי במשרדו, בציינו כי במצב דברים זה גם לא נגרם כל אי-צדק למשיב, לגופו של ענין. בהחלטתי מיום 24.4.97 בהמ' 21870/97 קבעתי שאין מקום לדון במחלוקת זו שבין הצדדים הואיל ומתן פס"ד של פשרה לפי סעיף 79א' של חוק בתי-המשפט מותנה בהסכמת הצדדים, ולא ניתן לאכוף הסכמה כזו, וכן ציינתי שכל עוד לא ניתן פסה"ד של הפשרה רשאי כל אחד מן הצדדים לחזור מהסכמתו, הואיל וההליך הדיוני של פשרה לפי סעיף 79א' של חוק בתי-המשפט, מבוסס על קיום הסכמה של שני הצדדים להליך זה. בהעדר הסכמה נשמט הבסיס לקיומו של הליך זה. לפיכך איפשרתי למשיב לחזור בו מהסכמתו (מבלי להכריע במחלוקת שבין הצדדים באותה המרצה לעיצומה) ולפיכך הגישו הצדדים טיעוניהם בדרך הרגילה ביחס לבקשה לביטול פסק הבורר , המ' 32834/96. ז) נימוקי המבקשת לביטול פסק הבוררות: (1) חריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) של חוק הבוררות. בשטר הבוררות, נספח י' לבקשת הביטול, נקבע שעל הבורר לפסוק: "בסכסוך שבינינו בנושא שכר טרחת עו"ד שמואלי עבור טיפול בענייניה של גב' רות איתני בעקבות תאונת עבודה מיום 10.4.92" (ההדגשה שלי - י.ג.) מכאן, כך טוען ב"כ המבקשת, היה על הבורר לפסוק את שכ"ט המשיב בגין פועלו ועמלו עד ליום בו חדל לייצג את המבקשת, ותו לא. ואולם, הבורר קבע שכ"ט המותנה בתוצאת תביעתה של המבקשת שעה שכבר אינו מייצגה. גם קביעתו החלופית של הבורר בדבר אפשרות המבקשת לשלם למשיב שכ"ט בסך 20,000 ש"ח מהווה הכפפה לתוצאת ההליך המשפטי, לפי טענת ב"כ המבקשת. לכן, כך נטען, הבורר קבע את שכ"ט המשיב לא לפי מה שעשה המשיב בתיקה של המבקשת, וכאמור בגין הטיפול בענייניה, אלא איפשר למשיב לחלוק בתוצאות ההליך המשפטי ובכך חרג מסמכותו כפי שנקבע בשטר הבוררות. ב"כ המבקשת מפנה למספר פסקי בוררות שניתנו בהליכים שונים ע"י בוררים מטעם לשכת עוה"ד בנושא זה. (2) אי הכרעה בענין מענייני הבוררות לפי סעיף 24(5) של חוק הבוררות. לטענת ב"כ המבקשת התעלם הבורר מתביעתה הנגדית של המבקשת (עיינו נספח כ' לבקשה לביטול פסק בורר), ולא ייחד כל התייחסות לתביעתה הנגדית של המבקשת. לכן יש לבטל את פסק הבורר או למנות בורר אחר שידון בתביעתה הנגדית של המבקשת. (3) תכנו של פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות. לדעת ב"כ המבקשת פסיקת הבורר לפיה על המבקשת לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בשיעור של 7.5% מן הסכום שייפסק לטובתה בתביעתה נוגדת את תקנת הציבור שהרי יהא על המבקשת לשלם את מלוא שכה"ט, בגין הטיפול בתביעתה עקב התאונה הנדונה, לבא-כוחה החדש, ועוד תוספת של 7.5% לעורך-דינה היוצא, דהיינו, עו"ד א. שמואלי, וע"י כך תשלם המבקשת שכ"ט הגבוה מן התעריף המכסימלי שנקבע בהחלטת הועד המרכזי של לשכת עוה"ד. מציין ב"כ המבקשת שמדובר בשאלה חשובה ומהותית לכלל הציבור הואיל וכל מי שמיוצג ע"י עורך-דין, ומבקש לעוזבו בשל מחדליו, עלול להיחשף לאותה בעיה. ח) תמצית טיעוני המשיב: (1) שטר הבוררות (נספח י' של בקשת הביטול) הסמיך את הבורר לדון בסכסוך שבין הצדדים בנושא שכר טרחתו של עו"ד א. שמואלי עבור טיפול בענייניה של גב' רות איתני עקב תאונה העבודה מיום 10.4.92. נוסח זה הסמיך את הבורר להכריע במחלוקת שבין הצדדים בנושא שכ"ט המשיב מבלי שהבורר יהא מוגבל בדרך כלשהיא באשר לדרך החישוב של שכה"ט. מוסיף וטוען ב"כ המשיב כי המשיב טמן בעמלו את הזרעים להצלחתה העתידית של המבקשת בתביעת הנזיקין שלה. מכל מקום, הנוסח בשטר הבוררות העניק לבורר סמכות רחבה, ללא הגבלה, לפסוק כראות עיניו במחלוקת שבין הצדדים באשר לשכה"ט המגיע למשיב. (2) לדעת ב"כ המשיב אין רלוונטיות לפסקי הבוררים שצירף ב"כ המבקשת לטיעוניו, הן משום שאין פסקי הבוררים בגדר דין מהותי מחייב, והן באשר אין הבורר קשור בדין המהותי, ואין רלוונטיות לכך שהבורר בענייננו נקט דרך שונה לחישוב שכה"ט לעומת בוררים אחרים. (3) עוד טוען ב"כ המשיב שהמבקשת מנועה מלהעלות טענתה כיום בפני ביהמ"ש הואיל ולא העלתה טענה זו במהלך הבוררות, כך, למשל, בסיכומי המבקשת בפני הבורר (נספח ג' לטיעוני ב"כ המשיב) לא טענה המבקשת מעולם שאין הבורר מוסמך לקבוע את שכ"ט המשיב באופן המותנה בתוצאת התביעה הנזיקית. כל שטען ב"כ המבקשת באותם סיכומים היה שטענת המשיב כי מגיע לו שכ"ט כנגזרת של הפיצויים שייפסקו למבקשת - נוגדת את הפסיקה, אך המבקשת לא טענה בפני הבורר שאין הוא מוסמך לחייב בשכ"ט המשיב באופן המותנה בתוצאת תביעתה הנזיקית. (4) הבורר נתן למבקשת, בסעיף 4 של פסק-דינו, חלופה המחייבת את המבקשת לשלם למשיב סכום כסף באופן מיידי, ללא קשר לתוצאות עתידיות של תביעתה, מכאן שאין לראות בפסק הבורר משום חריגה מסמכות, ויש לדחות את טענתו הסתמית של ב"כ המבקשת שגם בקביעה חלופית זו של הבורר יש משום הכפפת תוצאת ההליך המשפטי לתביעת הנזיקין. (5) אשר לטענה שהבורר לא דן בתביעתה הנגדית של המבקשת מציין ב"כ המשיב שהבורר מציין מפורשות שהצדדים הסמיכוהו לדון בתביעה ובתביעה - שכנגד, ומגדיר את המשיב כתובע ונתבע - שכנגד, ואת המבקשת כנתבעת ותובעת - שכנגד, וכן מציין הבורר בפסק עצמו שהוא עיין בכל המסמכים שהוגשו, וכן בטיעוני הצדדים ובסיכומיהם. הבורר הכריע סופית בשתי התביעות יחדיו, ולא נימק את פסק-דינו כפי שאכן הוסמך לעשות. (6) אשר לטענה לפיה פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור מציין ב"כ המשיב שלתעריף המכסימלי של לשכת עוה"ד לא היה אף פעם תוקף מחייב. תעריף זה נקבע ע"י הועד המרכזי של לשכת עוה"ד, והרי לפי סעיף 82 של חוק לשכת עוה"ד המועצה הארצית היא שהוסמכה לקבוע תעריף זה. אין איפוא תעריף מכסימלי מחייב לענין שכ"ט עו"ד בתביעות נזיקין, שאינן לפי חוק הפלת"ד. עוד נטען ע"י ב"כ המשיב שאם לדעת ב"כ המבקשת קיים תעריף מכסימלי מחייב, כי אז ראוי היה שבא-כוחה הנוכחי של המבקשת יעמיד את שכר טרחתו על שיעור נמוך יותר, בהתחשב בשכה"ט שיהא על המבקשת לשלם לעוה"ד הקודם שטיפל בתיק (דהיינו, המשיב), והכין את התשתית להצלחה. עוד מציין ב"כ המשיב שפסק הבורר בענייננו נוגע ליחסים בין המבקשת למשיב ואין כאן כל נגיעה לציבור במובן הרחב. ט) לצורך מתן פסק-הדין עיינתי גם בתיק הבוררות עצמו, שהיה בפני הבורר עוה"ד י. נחשון, ושאותו המציא עוה"ד י. נחשון לביהמ"ש. עוד אציין, כי תביעת הנזיקין של המבקשת בענין התאונה הנדונה כאן, אשר נמחקה בזמנו בבית המשפט המחוזי בנצרת, הוגשה על ידי בא-כוחה הנוכחי של המבקשת לבית-משפט זה, ומתבררת אף היא בפניי. י) בטרם אדון בטענות שהעלתה המבקשת כנגד פסק הבורר אעיר את ההערות הבאות: שטר הבוררות (נספח י' של בקשת הביטול) החיל על הבוררות את התוספת (סעיף 2) לחוק הבוררות. סעיף י"ד של התוספות קובע כי: "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על-פי החומר שבפניו. הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי-המשפט." (ההדגשה שלי - י.ג.) עוד ראוי לציין את האמור בספרה של פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, מהדורה שלישית, עמ' 428: "מגמת בתי-המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר " נאמר לא אחת. לכן יש להתייחס אל עילות הביטול בצורה דווקנית ביותר, תוך הכרה במגמת בתי-המשפט להימנע מהתערבות בפסקי הבוררים." האמור לעיל, מבוסס, בין היתר, על דברי ביהמ"ש העליון בענין ע.א. 823/87 דניה סיקוס נ. רינגל, מ"ב(4) פד"י, עמ' 605, בעמ' 612, מול אות השוליים ד'. וכן, עיינו גם ב - ע"א 318/85 כוכבי נ. גזית, מ"ב(3) פד"י, עמ' 265, בעמ' 275: "ניתן איפוא לומר, כי לא על נקלה ייטה בית-משפט להתערב בהחלטתו של בורר, ובודאי יעדיף, ככל שניתן, להימנע מביטולה. מגמה זו עולה מסעיפי חוק הבוררות שאוזכרו לעיל, וראוי כי תשמש נדבך מרכזי במכלול שיקוליו של בית-משפט, בעת שהוא דן בבקשה לביטול פסק בורר." י"א) לגופו של ענין אין לקבל את טענת המבקשת לפיה קביעת שכר טרחתו של המשיב בשיעור של 7.5% + מ.ע.מ., מכל סכום שייפסק למבקשת בתביעתה בין בפשרה בין בפס"ד סופי (נספח ט"ז לבקשת הביטול - פסק הבורר ), הינה בגדר חריגה מסמכותו של הבורר , אותו הסמיכו הצדדים בשטר הבוררות (נספח י' לבקשת הביטול) להכריע בנושא שכ"ט המשיב, עבור טיפול בענייניה של גב' רות איתני עקב תאונת העבודה מיום 10.4.92. אכן, נושא הבוררות הוגדר בשטר הבוררות בצורה נרחבת למדי, ומכל מקום, אין בניסוח שבשטר הבוררות כדי להגביל את הבורר באופן חישובו של שכר הטרחה המגיע למשיב בצורה כלשהיא, וכדברי הפרופ' ס. אוטולנגי, בספרה "בוררות - דין ונוהל", מהדורה שלישית, עמ' 439: "ככל שלשון ההסכם רחבה, "רופפת ועמומה", כדברי בית-המשפט, כך ניתן יהיה לפרשה באופן רחב יותר: "במקרים של ספק לגבי אומד דעתם של בעלי הדין לגבי נושא הסכסוך - לתת פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות" ושוב, עיינו , ע"א 823/87, דניה סיקוס נ. רינגל, מ"ב(4) פד"י, עמ' 605 בעמ' 612, אותיות השוליים ד'- ה'. כאמור, בענייננו, עולה מעיון בנוסח שטר הבוררות, שהבורר הוסמך לדון בסכסוך שנושאו שכ"ט המשיב עבור טיפול בענייניה של המבקשת עקב התאונה מיום 10.4.92, מבלי שנקבע בשטר הבוררות לפי איזה קריטריונים על הבורר לקבוע את שיעור שכה"ט, והאם אמורה הקביעה להיות לפי אחוז מסוים מן הסכום שייפסק, או ע"י קביעת סכום קצוב מוגדר, או כל דרך אחרת. משמע, הן שיעור שכה"ט, והן אופן קביעת שיעור שכה"ט, נותרו לשיקולו והכרעתו של הבורר , ומשבחר בדרך של קביעת אחוז מסויים מן הסכום שייפסק למבקשת, בין בפשרה ובין בפס"ד, אין לאמר בשום פנים ואופן שחרג מסמכותו. כידוע, עצם העובדה שייתכן וביהמ"ש היה פוסק אחרת, אילו הובא העניין לדיון בפניו במסגרת של תובענה רגילה, עדיין אין בכך הצדקה כדי לבטל פסק בורר, אם הופטר הבורר מן הדין המהותי (עיינו: ספרה הנ"ל של פרופ' ס. אוטולנגי, בעמ' 437). לפיכך, יש לדחות טענתו זו של ב"כ המבקשת. י"ב) טענתו השניה של ב"כ המבקשת היתה שהבורר לא הכריע בענין מענייני הבוררות בכך שהבורר התעלם מתביעתה הנגדית של המבקשת. אין לקבל טענה זו של ב"כ המבקשת. פרופ' ס. אוטולנגי כותבת בספרה הנ"ל, בעמ' 449: "אם התייחס הבורר בפסקו אל "התובע - הנתבע בתביעה שכנגד", ואל "הנתבע - התובע בתביעה הנגדית" - אין אחיזה לטענה, שהבורר לא הכריע בתביעה הנגדית, אך ורק משום שלא דן בה בפסקו בנפרד..." במקרה שבפנינו צויין במפורש בכותרת פסק הבורר , ליד שמו של המשיב: "התובע - הנתבע שכנגד", וליד שמה של המבקשת: "הנתבעת - התובעת שכנגד". בגוף הפסק כותב הבורר כי הצדדים הסמיכוהו לדון בתביעה ובתביעה שכנגד לפי סעיף 79א' של חוק בתי-המשפט ללא מתן נימוקים. פשיטא, שהעובדה שמדובר בתביעה ובתביעה שכנגד היתה לנגד עיניו של הבורר , שגם היה פטור מלנמק את פסק-דינו, ואין בהימנעותו מלהתייחס ספציפית לתביעה- שכנגד משום עילה לביטולו של הפסק. י"ג) טענתו השלישית והאחרונה של ב"כ המבקשת היתה שפסיקת הבורר מנוגדת לתקנת הציבור הואיל ויהא על המבקשת לשלם 7.5% שכ"ט עו"ד למשיב, בנוסף לשכ"ט מלא לבא-כוחה הנוכחי, ובכך תחרוג ותשלם שכ"ט הגבוה מן הקבוע בתעריף המכסימלי של לשכת עוה"ד. אינני סבור שיש בטענה זו משום עילה לביטולו של פסק הבורר . עילה זו נתפרשה בפסיקה על דרך הצמצום המירבי. כך, למשל, צויין בספרה הנ"ל של פרופ' ס. אוטולנגי, בעמ' 462, שכדי שתהיה תחולה לעילת ביטול זו צריך שהפסק יהא מנומק, ובעניינו הופטר הבורר ממתן נימוקים. יתר על כן, ביהמ"ש פירש את הביטוי "תקנת הציבור" במובן הרחב ביותר, "הציבור ככללותו" - פרופ' ס. אוטולנגי, בספרה הנ"ל, עמ' 463, והרי בענייננו ברי שאין לנו אלא ריבם של המבקשת מחד גיסא, והמשיב מאידך גיסא, ורחוק הוא מלהיות ענין שעשוי בדרך כלשהיא להיכנס למונח "תקנת הציבור". לא זו אף זו: הבורר הופטר מחובת מתן נימוקים, אך לכאורה, ניתן להבין את הפסק כך שהוא עשוי להשתלב עם אפשרות שבא-כוחה הנוכחי של המבקשת ייטול ממרשתו שכ"ט בשיעור נמוך יותר, כך ששכה"ט הכולל שהמבקשת תישא בו (לבא-כוחה הקודם ולבא-כוחה הנוכחי גם יחד) יהא בסופו של דבר בתוך תחום שכה"ט המכסימלי. מכאן שאין לקבל את הטענה לפיה נוגד פסק הבורר את תקנת הציבור. י"ד) בטרם סיום אוסיף ואציין, שבענייננו לא זו בלבד שמדובר בפסק בורר שניתן לבטלו רק על יסוד אותן עילות ביטול מוגדרות שבסעיף 24 לחוק הבוררות, אלא שהצדדים הסכימו בפני הבורר בישיבת 13.3.96 ליישב את הסכסוך ביניהם בבוררות זו על ידי טיעון לפי סעיף 79א' של חוק בתי-המשפט, והבורר נתן תוקף של החלטת בורר להסכמת הצדדים. משמע, הצדדים הסמיכו את הבורר ליתן פסק של פשרה. פשיטא, שבמקרה מעין זה תהא מידת ההתערבות של בית-המשפט מצומצמת ביותר, כפי שעולה מפסק-הדין בענין רע"א 2587/98 מיידנברג נ. מלכי ששון, תקדין עליון, כרך 99(3), תשנ"ט/תש"ס, עמ' 129. ט"ו) על יסוד כל המוסבר לעיל לא נותר לי אלא לדחות את בקשתה של המבקשת לביטול פסק הבורר , וכך אני מחליט. ממילא, ובהתאם לסעיף 28 של חוק הבוררות, תשכ"ח1968-, אני מאשר את פסק הבוררות (המתוקן) של הבורר עוה"ד י. נחשון מיום 21.8.96, נספח ט"ז של הבקשה לביטול פסק בורר. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסכום של 3,000 ש"ח בתוספת מ.ע.מ. כחוק שישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. התשלום יתבצע לידי המשיב מיד עם מתן פסק-דין של פשרה או פסק-דין סופי בתביעת הנזיקין של המבקשת עקב תאונת העבודה מיום 10.4.92, ועו"ד א. ברקאי יוודא שהוצאות אלה תשולמנה לידי המשיב מתוך כספי הפיצויים הראשונים שיגבה בעניינה של המבקשת. אם יעביר עו"ד א. ברקאי את הטיפול בעניינה של המבקשת עקב התאונה הנדונה לעורך-דין אחר, יהא עליו לוודא שהוראה זו, שבפסק-דין זה, תהא חלק בלתי נפרד ומחייב מהעברת הטיפול לעורך-הדין האחר, וכן יהא על עו"ד א. ברקאי במקרה כזה להודיע למשיב עו"ד א. שמואלי על העברת הטיפול בעניינה של המבקשת לעו"ד אחר ולמסור למשיב את הפרטים הדרושים בענין זה. ט"ז) הבורר עוה"ד י. נחשון ידאג לפנות למזכירות ביהמ"ש ולקבל בחזרה לרשותו את תיק הבוררות בעניינה של המבקשת, ויאשר בחתימתו למזכירות בית המשפט שתיק הבוררות אכן הוחזר לרשותו. ביטול פסק בוררותבוררותלשכת עורכי הדיןבורריישוב סכסוכיםעורך דין