בית המשפט פסק בעבר כי הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית, מחייבת הגשת התצהירים לתיק בית המשפט, אך כל עוד והמצהיר לא החל בעדותו ובאמצעותו מוגש התצהיר, אין התצהיר מהווה חלק מחומר הראיות. על כן, ביחס לתצהיר שכזה, זכאי צד שלא להעיד את המצהיר ואזי תצהירו לא ייחשב כחלק מחומר הראיות ואין זכות קנויה לצד שכנגד, לראות בתצהיר כחלק מחומר הראיות. להלן החלטה של בית משפט בנושא: החלטה 1. התובע הגיש תביעה כספית על סך 43,567 ש"ח כנגד הנתבעת. לטענתו, בעת שנהג במכוניתו, אשר היתה מבוטחת אצל הנתבעת, ביום 1.3.99, בכביש עובדה לכיוון אילת, הבחין אמנם באבנים שהיו על הכביש, אולם חרף זאת, פגעה מכוניתו באחת מהאבנים. כתוצאה מכך, דמם המנוע לאחר מספר דקות. לטענת התובע, במוסך אליו נגררה המכונית, הוברר כי צינור המכונית ניזוק, מים דלפו ומבלי שיכול היה להבחין בכך ובעקבות כך, נגרמו נזקים למנוע. עוד יש להוסיף, כי כבר בתביעתו טען התובע, כי שמאי מטעם הנתבעת, בחן את המכונית וכי הוא זכאי לקבל את חוות דעתו. 2. הנתבעת הכחישה הקשר הסיבתי וטענה, כי בכל מקרה מדובר על "נזק רחוק" כלשונה, וכי למעשה התובע התעלם מהמכה והמשיך בנסיעתו כשאם היה עוצר מיידית את המכונית, לא היה נגרם הנזק למנוע המכונית. לכתב ההגנה צורפה אכן חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת אשר ממנה ניתן להסיק, הן בדבר הקשר הסיבתי והן בדבר עלויות התיקון. יחד עם זאת, מציין השמאי, כי אכן אם התובע היה עוצר מכוניתו מיידית, היה נמנע הנזק למנוע, להבדיל מנזקים אחרים שנגרמו כתוצאה מהמכה של המכונית באבן, נזקים שהתובע פוצה בגינם. 3. בהחלטה מיום 21.2.00, נקבע כי הצדדים יקדימו הגשת עדויותיהם בתצהיר, תוך שיצרפו את כל המסמכים שבדעתם להסתמך עליהם. כן צויין "חוו"ד מומחים, יוגשו עם התצהירים". בהמשך נקבע "על אי הגשת תצהיר במועד יחול האמור בתקנה 168 (ב) לתקסד"א". 4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ואילו הנתבעת הגישה את חוות דעת השמאי. 5. בישיבת קדם המשפט מיום 23.5.00, הצהיר ב"כ הנתבעת, "אין לנו עדים נוספים מעבר לשמאי". ב"כ התובע מציין, "אם חברי לא מסכים לענין גובה הנזק ואף לפי חוות דעת השמאי מטעמו, אני מבקש שיודיע לי על מנת שיוכל לזמן עד נוסף מטעמי". מאידך, ב"כ הנתבעת, בתגובה, ביקש לזמן את יצרן הרכב, וזאת לבחינת טענת התובע, כי לא היתה התראה בעת דליפת המים. בית המשפט קבע, כי בהעדר בקשות בהתאם לתקנה 168, העדים יהיו, מטעם התובע - התובע ומטעם הנתבעת - השמאי. 6. ואכן, לקראת ישיבת ההוכחות, ביקש ב"כ הנתבעת לזמן את השמאי ומבוקשו ניתן לו. 7. לאחר חקירתו הנגדית של התובע הצהיר בא כוחו "אלו עדיי". אזי מפי ב"כ הנתבעת: "אנו מושכים את חוות הדעת של השמאי מטעמנו ולא מביאים עדים". ב"כ התובע התנגד לכך וטען כי השמאי מחזיק אף במסמכים מקוריים של חשבונות המוסך, מסמכים שעניינם הוזכר טרם לכן. 8. אמנם, קבעתי כי יוגשו סיכומים לגוף ההכרעה בתיק, אולם הצדדים, שניהם, התייחסו בטיעוניהם לנושא "משיכת" חוות דעת השמאי, תוך שב"כ הנתבעת מבקש להתייחס לגופם של דברים, אם אכן יאשר בית המשפט משיכת חוות הדעת. מאידך, ב"כ התובע עותר לדחיית בקשת הנתבעת למשיכת חוות הדעת ולקבוע מועד לחקירת השמאי. 9. הדין עם התובע מהנימוקים כדלקמן: א. אכן, הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית, מחייבת הגשת התצהירים לתיק בית המשפט, אך כל עוד והמצהיר לא החל בעדותו ובאמצעותו מוגש התצהיר, אין התצהיר מהווה חלק מחומר הראיות. על כן, ביחס לתצהיר שכזה, זכאי צד שלא להעיד את המצהיר ואזי תצהירו לא ייחשב כחלק מחומר הראיות ואין זכות קנויה לצד שכנגד, לראות בתצהיר כחלק מחומר הראיות. כך אכן נקבע בר"ע 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח (1) 639 וכן בספרו של קדמי על הראיות, חלק שני, בעמ' 663. ב. שונה הדבר, בכל הקשור לחוות דעת. לא בכדי מציין בית המשפט ברע"א 6283/93 בעמ' 644, כי האמור הינו ביחס לתצהיר ולא בקשר לחוות דעת, הגם שהדוגמא המובאת, חוות דעת מומחה רפואי מטעם בית המשפט בהליכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- לענין סעיף 6ב'. חוות דעת מומחה, אמורה להיות מוגשת בהתאם לתקנות סדרי הדין (עדות מומחים), תשט"ו1954- ובהתאם לאמור בספרו של קדמי הנ"ל בעמ' 678, עצם הגשת חוות הדעת הופכת אותה לחלק מחומר הראיות, כפוף לזכות הצד שכנגד לחקירת עורכה. ג. כל שהורה בית המשפט הקדמת מועד הגשת חוות הדעת אך לא הפיכת חוות הדעת כתצהיר. ד. בנסיבות שכאלו, לא ניתן "למשוך" חומר שנכלל כחלק מחומר הראיות ובכך אני חלוק על ההחלטה שניתנה מפי כב' השופטת משל (שהם) בת.א. 33412/92 בבית המשפט השלום בת"א (ט.פ.). ה. גם בניהול ההליכים המשפטיים על כל צד לנהוג בתום לב כלפי משנהו. צודק ב"כ התובע בטענותיו, שלאור דברי ב"כ הנתבעת, הסתפק באשר החליט בית המשפט בענין העדים. יתר על כן, ביחסים שבין מבוטחת לבין מבטחתו, מהראוי שחברת הביטוח לאחר שהכינה חוות דעת מטעמה ומצאה לנכון לגלותה ואף לצרפה כחומר ראיות מטעמה, לא תתנגד לחוות דעת שכזו, גם אם יש בה להועיל, לכאורה, לצד שכנגד. 10. לאור כל האמור, חוות הדעת שהוגשה מהווה חלק מחומר הראיות. עדותדיוןמסמכיםשאלות משפטיותתצהיר עדות