פסק דין ביום 25.6.02, ארעה תאונת דרכים בצומת שדרות בן גוריון בקריית אונו. רכב התובעת מסוג ניסן, נפגע בתאונה שארעה עם רכב הנתבע מסוג GMC. לטענת נהג התובעת, הוא נסע בדרך בה שני נתיבי נסיעה, כאשר לפניו בנתיב הימני נסע רכב הנתבעת. רכב הנתבע התנהל באיטיות ונהג התובעת שהתקרב לצומת, ביקש לעקוף אותו בנתיב השמאלי, אלא שאז כשהיו שני הרכבים זה בצד זה, החליט הנתבע לבצע פניית פרסה, סטה שמאלה לנתיב השמאלי ופגע ברכב התובעת. הנתבע טען מנגד, כי התאונה התרחשה בדרך שונה מזו המתוארת על ידי נהג התובעת. הנתבע טען, כי הוא נהג בהתאם לתקנות התעבורה, ולצורך כך עבר לנתיב השמאלי תוך כדי איתות ולאחר שבדק כי הנתיב פנוי מכל רכב ורק לאחר שהשלים את המעבר לנתיב השמאלי, הוא האט לקראת עצירה בצומת ולפתע קיבל חבטה חזקה בחלקו האחורי על ידי רכב התובעת. הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט. שמעתי את עדות נהג התובעת ועדות זו נמצאה אמינה בעיני, היא התיישבה היטב עם תמונות הנזק ועם נסיבות התאונה וגם מפי הנתבע עצמו נמצאה תמיכה בגרסת נהג התובעת. בכתב ההגנה לא ציין הנתבע כי בכוונתו היה לבצע פניית פרסה וכל שטען היה, כי עבר לנתיב השמאלי ואז לפתע קיבל מכה חזקה בחלקו האחורי, (סעיף 6.1 לכתב ההגנה). רק במהלך עדותו בפניי, הודה הנתבע כי בכוונתו היתה לבצע פניית פרסה כדי להכנס לשכונה חדשה שנבנתה במקום מהצד הנגדי של הכביש. עדותו של נהג הנתבע נמצאה בעיני כעדות שלא ניתן להשתית עליה את גרסת ההגנה. עדות זו לא התיישבה עם נסיבות התאונה, עם דרך התרחשותה ועם תמונות הנזק. הנתבע עצמו עדותו לא התיישבה כאמור עם האמור בכתב ההגנה וגם לא ידע ליתן למשל הסבר, לנאמר בנ/1 שנכתב על ידו . בנ/1 משום מה צויין כי רכבו של הנתבע פנה שמאלה מכביש ראשי, וברור מעדותו כי במקום לא היה כביש ראשי וכביש צדדי וכי לא בוצעה על ידו פניה שמאלה אלא פניית פרסה, והחשוב מכך, נ/1 הינה הודעה לחברת הביטוח על מקרה ביטוח, בעוד שלנתבע עצמו כלל לא היה ביטוח תקף באותה עת, מאחר ופוליסת הביטוח שלו בוטלה מפאת העובדה, שפרמיות הביטוח לא שולמו על ידו לחברת הביטוח והפוליסה בוטלה. הנתבע לא ידע ליתן הסבר כיצד עבר לנתיב השמאלי, לאחר שהביט במראה, ולא הבחין ברכב התובע שנסע מאחוריו. גם אם הנתבע הבחין ברכב התובע שהיה במרחק רב מאחריו לפי הערכתו, הסתבר כי הערכה זו היתה מוטעית והראיה היא שרכבו נפגע מאותו רכב שהיה מאחוריו, לדבריו, דבר המצביע על כך כי בכל מקרה רכב התובע לא היה במרחק רב מאחוריו. עוד יש לציין, כי ביחד עם הנתבע נסע נוסע נוסף שהיה יכול לתמוך בעדותו, אך משום מה בחר הנתבע שלא להביאו לעדות, וכידוע הימנעות מהבאת עד, מהווה אינדיקציה נוספת לכך כי גרסתו של הנתבע לא יכלה להתמך על ידי אותו עד. סוף דבר - הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת נהג התובעת על פני גרסת נהג הנתבע, ואני קובע כי הנתבע אחראי לתאונה. תביעת התובעת כללה מספר רכיבי נזק, אשר הראשון בהם, הינו נזק על פי חוות דעת שמאי ששולם בפועל על ידי התובעת בסך 13,161 ₪, שכר טרחת שמאי בסך של 1,100 ₪ וירידת ערך בסך של 980 ₪. הצדדים כאמור הסמיכו אותי לפסוק בהתאם לסעיף 79א', ומכח הסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים, אני מוצא כי יש להתערב גם בעניין סכום הנזק הנתבע. ירידת הערך שנקבעה, נקבעה בטרם בוצע התיקון בפועל ולפיכך יש להתייחס אליה בזהירות הראויה, ולצורך תובענה זו, אני מעמיד אותה על סך של 500 ₪. כך גם מצאתי לנכון להתערב בשכר טרחת השמאי, בה מחוייב הנתבע. אני סבור בהתבסס על עשרות ומאות תיקים שנשמעו בפניי, כי שכר הטרחה במקרה זה הינו גבוה ובלתי פרופורציונאלי למקובל ונהוג כשכר הטרחה המשולם לשמאים מטעם חברות הביטוח, ולפיכך אני מעמיד את סכום שכר טרחת השמאי על סך של 700 ₪. לאור כל האמור לעיל, סכום הנזק לצורך פסיקתי זו עומד על סך כולל של 14,361 ₪. הגם שהגעתי למסקנה כי הנתבע אחראי לתאונה, אני סבור כי גם לנהג התובעת אשם תורם. נהג התובעת עקף את רכב הנתבע שהתנהל לאיטו בתוך הצומת, ונהג זהיר ומיומן לא היה מבצע עקיפה בתוך הצומת, ולחילופין היה ער לאפשרות כי נהג המתנהל באיטיות, מחפש את דרכו והוא עשוי לסטות מנתיב נסיעתו. מהטעמים האמורים, הגעתי למסקנה כי לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 30%, ולפיכך אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובעת, סך של 10,052 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 26.8.02, בתוספת הוצאות משפט יחסיות בסך 720 ₪ (הוצאות עד התובעת בשתי הישיבות בתוספת אגרת בית משפט), בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 10% + מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, וממועד זה ואילך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. תאונת דרכים