החלטה 1. לפנינו בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בערעור שהוגש מטעמה על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת לאה גליקסמן מיום 19.12.2004 (עאח 51/05). בהחלטת הרשמת, נדחתה בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה בהליך של דיון מהיר (דמ 3863/01; 6420/01). זאת, משהרשמת לא מצאה כי המשיבה הצביעה על טעם מיוחד שיצדיק הארכת המועד ונוכח סיכויי הערעור הנמוכים לטעמה של הרשמת. 2. הטעמים העומדים ביסוד הבקשה הם אלה: [א] מצבה הכספי של המשיבה והקושי להיפרע הימנה. טענה זו נסמכת, בין היתר, על קיומו של "תיק איחוד" על שם המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל. [ב] אי תשלום הוצאות בהן חויבה המשיבה במסגרת הליכים קודמים. בכלל זה עמדו המבקשים על הוצאות מתורגמן בסך 200 ₪ שהוסכם על תשלומן במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 3.6.2002; על הוצאות בסך 5,000 ₪ בהן חויבה המשיבה בפסק דינו של בית הדין האזורי מושא הבקשה להארכת מועד; ועל הוצאות בסך 1,500 ₪ בהן חויבה המשיבה בהחלטת הרשמת גליקסמן. [ג] ניהול הליכי סרק על ידי המשיבה, ובין היתר, חתימה על הסכם פשרה וחזרה ממנו למחרת היום ומחיקת התביעה שכנגד בשלב בגשת הסיכומים. [ד] מסירת כתובת כוזבת לבית הדין במסגרת הדיון בפני הרשמת והימנעות שיטתית ממסירת כתבי בי-דין למבקשים. המשיבה ביקשה מבית הדין כי ידחה את הבקשה להפקדת ערובה, תוך שהיא עומדת על מצבה הכספי הקשה ועל העובדה כי אינה מתחמקת מן התשלומים שהושתו עליה, אלא שהם משולמים באמצעות תיק האיחוד בהוצאה לפועל. 3. לאחר שנתנו דעתנו לעמדות הצדדים בבקשה אנו סבורים כי האיזון הנכון בין זכויותיהם הדיוניות במקרה דנן, יש בו כדי להצדיק את חיוב המשיבה בהפקדת ערובה בסך 1,500 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בערעור על החלטת הרשמת. נבאר דברנו: 4. מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה שראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628; עע 1424/02 פתחי אבו נסאר - Spain peter in gallicantu ניתן ביום 6.7.2003; עע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625). מנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס ככל שתדחה התביעה כנגדו. בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה או בתקנות על פיו, נקבע בפסיקת בית הדין כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה בחיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותדחה תביעתו (ראו: דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391). במאמר מוסגר יצויין, כי בפסק הדין האמור בעניין קיניאנג'וי ובשורת פסקי דין שיצאה בעקבותיו, הותוו אמות המידה בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא עובד זר להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. מאוחר יותר, בעניין פתחי אבו נסאר, הותוו אמות המידה לחיוב תובע שהוא תושב שטחים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בכל הנוגע לחיוב בעל דין שהוא תושב ישראל בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כפי ענייננו, קבעה הפסיקה זה מכבר כי כאשר לבעל הדין התובע "היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות (ראו: דב"ע נו/142 - 3 חסון נ' קאסם סאמרי ואח', לא פורסם; דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391; דב"ע נה/94 - 3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221; בש"א 1442/02 אירון ייצור בטחוני (1989) בע"מ ואח' נ' משה גלס, לא פורסם). 5. בענייננו, פנו המבקשים לבית הדין האזורי בתביעה כנגד המשיבה, בהליך של דיון מהיר, לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת העסקתם על ידה. המשיבה, היא הנתבעת בפני בית הדין האזורי, פרשה טיעוני הגנתה וחויבה בסופו של דבר בתשלום סכומים שונים למבקשים. מדובר אם כן בבעל דין שהיה לו יומו בערכאה הראשונה ושבקשת רשות הערעור אותה הוא מבקש להגיש על פסק הדין מכוונת בכל עיקרה כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין קמא. בנסיבות אלה, ומשהמשיבה לא עמדה בחיובי הוצאות קודמים שהוטלו עליה, אנו סבורים כי קיימת הצדקה לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בערעור על החלטת הרשמת. עם זאת, בהתחשב במצבה הכלכלי של המשיבה ועל מנת שלא לחסום את גישתה לבית הדין, החלטנו להעמיד את סכום הערובה על סך של 1,500 ₪. 6. סוף דבר - המשיבה תפקיד בקופת בית דין זה, בתוך 14 יום, סכום של 1,500 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בערעור על החלטת הרשמת. ערובה להבטחת הוצאותערובהערעור