העברת עובד סוציאלי מתפקידו

פסק דין השופטת נילי ארד 1. לפנינו ערעור ברשות (בר"ע 743/05) על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת הדס יהלום ונציגי ציבור גב' לובלסקי ומר בקשי; בש"א 6753/05 בתיק עב 6741/05), לפיה הורה בית הדין על ביטול החלטתה של המערערת (להלן: הקופה) להעביר את המשיב מתפקידו כמנהל צוות העובדים הסוציאליים בבית החולים "יוספטל" באילת ולהחזירו לאותו תפקיד. 2. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי דינו של ערעור זה להתקבל. על טעמינו לכך נעמוד להלן, ונפתח בתיאור הרקע העובדתי, כעולה מהחלטתו של בית הדין האזורי, מושא ערעור זה, ומכלל החומר שהובא לפנינו. החלטת ההעברה 3. המשיב, עובד סוציאלי במקצועו, מועסק בקופה מאז 1993. בשנת 1995 מונה המשיב למנהל השירות הסוציאלי של הקופה. בתפקידו זה היה המשיב מופקד על ניהול השירות הסוציאלי בבית חולים "יוספטל" (להלן: בית החולים), במרפאות מקצועיות של הקופה באילת וסביבותיה, וביישובי הערבה. תחת ניהולו עבדו ארבעה עובדים סוציאליים המועסקים על ידי הקופה. 4. במכתב מיום 17.3.2005 הודיע מר גור גולני, מנהל שירותי פרט בקופה (להלן: מר גולני) למשיב על הזמנתו לשימוע, נוכח כוונתה של הקופה לסיים את עבודתו, מן הטעם ש"קיים פער של כ-50% בין דיווחי הנוכחות שלך לבין נוכחותך בפועל בבית החולים". המשיב היה מיוצג על ידי עורך דין והתייצב עימו לשתי ישיבות שימוע, לאחר שקיבלו לבקשתם פירוט של דיווחי נוכחות בבית החולים, שלטענת הקופה אינם דיווחי אמת. במהלך ישיבת השימוע חקר בא-כוחו של המשיב את סגן קצין הביטחון הארצי של הקופה ואת ד"ר אפשטיין, מנהל בית החולים. 5. במכתב מיום 18.5.2005 הודיע מר גולני למשיב את החלטת הקופה בעניינו, בהתבסס על העדויות והטענות שנשמעו בשימוע, ועיקרן באלה: "קיימים פערים אמיתיים וגדולים מאוד בין דיווחי שעות הנוכחות שלך לבין עבודתך בפועל בבית החולים. פערים אלה הינם אינדיקטיביים לדרכי עבודתך, כאשר גם לפי עדותך שלך אתה 'ברדקיסט' "; התקבלו הערות וניתנו נזיפות למשיב, הגם שלא היו קשורות לדיווח השעות שהגיש; "טענות בא כוחך לביצוע עבודות גם אם מחוץ לשטח ביה"ח לגבי השעות שמר דנא [סגן קצין הביטחון - נ.א.] נחקר עליהן הופרכו במהלך החקירה"; כתוצאה ממסקנות אלה, "לאור חומרת הנתונים שבוצעו על ידי בעל תפקיד ניהולי" ההחלטה שקיבלה הקופה הייתה זו: "לא תפוטר מעבודתך בכללית. דרכי עבודתך אינן מתאימות ואינן ראויות למנהל. מנהל חייב לעבוד באופן מסודר ומאורגן ולארגן את עבודת הצוות הכפוף אליו, שכן במסגרת עבודתו הוא אחראי על עובדים אחרים (מבחינה אדמיניסטרטיבית בנוסף למקצועית). עובד שאינו מסוגל לנהל מבחינה אדמיניסטרטיבית (ולהערכתי מי שאינו שומר על סדר וארגון ועובד לפי עדותו ב"ברדק" אינו יכול לנהל ואינו יכול לשמש כמנהל). כדבריו של ד"ר אפשטיין "לא יתכן שמנהל ידרוש מהכפופים לו לנהל יומני עבודה כמו שצריך, כשהוא עצמו לא פועל כך. המערכת שקופה". לאור האמור לעיל החלטתי כי תחדל לשמש כ"מנהל יחידה" ותעבור לעבוד כעובד סוציאלי מן השורה וזאת מיום א' 22.5.2005. בקשר להרכב שכרך בעקבות החלטתי זאת - יצא מסמך נוסף אשר יפרט בענין זה. היה ולא תתקן דרכיך בעתיד, ותמשיך לדווח שעות עבודה שונות מן השעות שאתה מבצע בפועל, אזי כללית תפעל בכדי לסיים עבודתך....." (להלן: החלטת ההעברה). החלטת בית הדין האזורי 6. כנגד החלטת ההעברה עתר המשיב לבית הדין האזורי, בבקשה לקבלת סעד זמני המורה על ביטולה והשבתו לתפקיד מנהל השירות הסוציאלי. בהחלטתו המפורטת עמד בית הדין על טענות הצדדים ועל עדויותיהם של המשיב ושל מר גולני, ופירט את קביעותיו ומסקנותיו הלכאוריות, כשהן "מסוייגות לשלב בו מצוי ההליך". עיקרם של דברים הוא באלה: הוכח, כי העובדים הסוציאליים "מדווחים על שעות עבודתם בדיווח ידני", משלא נחתם הסכם בעניין זה, בעוד אשר עובדי הקופה האחרים מחתימים כרטיס נוכחות. " בשלב זה של ההליך הוכח לכאורה כי דיווחיו של המבקש אודות עבודתו, לא תאמו במדוייק את השעות בהן עבד בפועל... לגבי תאריכים אחרים אישר כי דיווח על יותר שעות עבודה מאשר עבד בפועל אך הסביר שביום שלאחר מכן או ביום שלפני, עבד שעות רבות בביתו ולא דיווח על כך כלל. המבקש הודה באי דיוקים במפורש, הן בישיבת השימוע והן בדיון בפנינו. מאידך, לא הוכח בשלב זה פער של 50% בין דיווחי הנוכחות לבין הנוכחות בפועל". עוד הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי הוכח שלא ניתנה למשיב "הנחיה בכתב לפיה עליו לדווח על שעות עבודתו במדוייק"; וכי העובדה שבמסגרת תפקידו אין המשיב עובד רק בבית החולים אלא במקומות נוספים לא נלקחה בחשבון במסגרת שיקוליו של מר גולני. על בסיס ממצאים אלה, בדק בית הדין האם מוצדקת העמדתו של המשיב בפני הליך שימוע הקודם לפיטורים. זאת, לאור ההוראות שבחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן: חוקת העבודה או החוקה), בסעיף 10 לפרק ארבעה עשר ובסעיף 1 לפרק חמישה עשר הימנה. עניינן של הוראות אלה ב"אמצעי המשמעת מחמת אי נוכחות בעבודה", המחייבים נקיטה מדורגת של אמצעי משמעת, שהראשון בהם "אזהרה בכתב לעובד..." ורק משלא הועילו אותם אמצעים ישמשו איחורים תכופים והיעדרויות מהעבודה "עילה לפיטורי עובד". נוכח אלה, קבע בית הדין כי "הוראות החוקה ברורות וחד משמעיות. דיווח לא נכון על שעות העבודה מהווה הפרת משמעת". בהתייחס להליך השימוע שקוים למשיב ובכל הנוגע ל"דיווחים בלתי מדויקים" במסגרתו, קבע בית הדין: "התרשמותנו היא, בשלב זה, כי ניתנה לתובע אפשרות מלאה להשמיע את טענותיו", לא כן בעניין הטענות בדבר "הברדק". בית הדין מצא כי נפל פגם בהליך השימוע בכך שלא ניתנה למשיב הזדמנות להשמיע טענותיו ביחס לסנקציה אחרת מלבד פיטורים, כגון זו שננקטה כלפיו בסופו של דבר, והיא העברתו מתפקיד ניהולי לתפקיד של עובד מן השורה, באותה מחלקה ובאותו מקום עבודה. בית הדין לא מצא פסול בזהותו של מר גולני כמבצע השימוע "או באופן פעולתו בכל הנוגע לזימון לשימוע". בית הדין קבע, כי ההחלטה שהתקבלה בתום השימוע "לוקה באי סבירות ובאי מידתיות הן לאור חומרת המעשים המיוחסים למבקש והן שעה שלא נלקחו שיקולים רלבנטיים וחשובים" אלה: בעוד אשר העילה לזימון לשימוע היתה אי דיווחי אמת, "ההחלטה התקבלה על בסיס "בלגאן בחדר", כאשר אין חולק שבעניין זה לא הייתה כל אזהרה בכתב; לא הובאו בחשבון, או לא הושם הדגש על נתוניו האישיים של המשיב: עבודתו במספר מקומות מלבד בית החולים, כאשר חלק מן העבודות ביצע בבית מחמת העדר מחשב אישי בעבודה; מנהלו הישיר של המשיב, ד"ר אפשטיין, חלק לו שבחים כ"עובד מצוין"; לא נלקחה בחשבון ההשלכה שיש להחלטה במקום העבודה "בו הוא מועסק במשך שנים רבות, ללא טענה בדבר תפקודו" מטעם הכפופים לו. השיקולים שעמדו בבסיס מסקנתו הסופית של בית הדין היו אלה: הוכחו לכאורה הטענות כלפי המשיב בדבר אי דיווחי אמת; ניתנה הדעת להצהרת "גור אריה" שהצהירה הקופה; מנגד נשקלו הפגמים שנפלו בהליך "ובמיוחד העובדה ש"העונש" שהושת על המבקש חורג מזה שנקבע בחוקת העבודה, משהוכח בשלב זה כי המבקש לא הוזהר בכתב ולא קיבל התראה בעניין זה"; לא הובאה כל ראיה בדבר אי יציבות במקום העבודה אם יוחזר המשיב לתפקידו; כן נלחקה בחשבון הפגיעה הקשה בכבודו האישי והמקצועי של המשיב כתוצאה מהחלטת ההעברה והעדר תרופת פיצויים בגין כך. לאור כל אלה הורה בית הדין "על ביטול החלטתו של מר גולני בעניינו של המבקש, ועל השבתו של המבקש לתפקיד מנהל בפועל" עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. הערעור: דיון והכרעה 7. כנגד החלטתו של בית הדין הוסב ערעור הקופה לפנינו. עיקר טענותיה של הקופה בכך, שההחלטה בדבר העברתו של המשיב מתפקיד ניהולי מבוססת, סבירה וראויה. זאת, נוכח קביעותיו העובדתיות של בית הדין, לפיהן הוכח שהמשיב לא דיווח דיווחי אמת אודות נוכחותו בעבודה, וכי הודה בכך מפורשות הן בישיבת השימוע והן בפני בית הדין. הוסיפה הקופה וטענה: אי דיווח אמת הינו עילת פיטורים של "מעילה באמון או מעילה בתפקיד", כמשמעותה בסעיף 1 לפרק ששה עשר לחוקה, שהוא זה הרלבנטי לעניין, ולא פרק חמישה עשר עליו סמך בית הדין; הליך השימוע נעשה כדין; אי דיווח אמת פוגם בכשירותו של המשיב לשמש כמנהל; ההחלטה בדבר העברה מתפקיד סבירה ומידתית, ופחותה בהרבה בחומרתה מפיטורים; למשיב לא נגרם נזק כלכלי, שכן לא חלה פגיעה בשכרו עקב ההעברה; בהחלטתו התערב בית הדין ביכולתה הניהולית של הקופה ובמסר לעובדיה. המשיב מצידו תמך בהחלטת בית הדין ובהנמקתה, והוסיף ושטח טענותיו בפירוט רב, תוך התייחסות לראיות המבססות את גרסתו, לפיה לא נפל פגם בדיווחים אודות נוכחותו בעבודה. 8. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולחומר שהובא לפנינו הגענו לידי מסקנה כי ערעור זה בדין יסודו. לטעמנו, לא נפלו בהחלטת ההעברה פגמים ממין אלה המצדיקים התערבותו של בית הדין האזורי לביטולה. החלטת ההעברה מידתית ואין היא חורגת באופן ממתחם הסבירות. במצב דברים זה, לא ישים בית הדין שיקול דעתו תחת שיקול דעת הקופה המעסיקה. במיוחד כן, כשהמדובר בהליך לסעד זמני, בו לא הובאו בפני בית הדין כלל הראיות, העדויות והטענות הצריכות לעניין. בשלב של בקשה לסעד זמני, די היה בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה הוכח כי דיווחיו של המשיב בנוגע לנוכחותו בעבודה לקו באי דיוקים. עילה זו היא שהייתה, מלכתחילה, הטעם להחלטת ההעברה, היא שעמדה במרכזו של הליך השימוע, עליה ניתנה למשיב הזדמנות להגיב, והיא שעמדה בבסיס החלטת ההעברה. מידתיותה של ההחלטה באה לידי ביטוי בכך, שבסופו של יום ולאחר הליך השימוע לא הביאה הקופה את הליך הפיטורים לכלל מיצוי והסתפקה בסנקציה פחותה בחומרתה, של העברה מתפקיד ניהולי לתפקיד שטח. אכן, אין להקל ראש בפגיעה שנפגע המשיב כתוצאה מהעברתו מתפקיד המנהל, בהיבט האישי והמקצועי כאחד. מנגד, לא נמצא פגם מהותי בהחלטתה של הקופה שלא להמשיך ולהעסיק את המשיב בתפקיד ניהולי, משנמצא כי הפר את אמון הקופה בדיווח לקוי על שעות עבודתו. טען המשיב, כי תפקידו מחייב היעדרות מבית החולים והימצאות בשטח ובמרפאות עליהן הוא מופקד. ועוד טען, כי נאלץ לעבוד בביתו ואף למעלה משעות העבודה הרגילות. בטענות ממין אלה אין כדי להצדיק דיווח בלתי מדויק על שעות עבודה, לא על ידי עובד באשר הוא, על אחת כמה וכמה שעה שמדברים אנו במנהל שהוא ראשון בין הכפופים לו. זאת ועוד. החתימה הידנית שעמדה למשיב כעובד סוציאלי, מחייבת, לטעמנו, הקפדת יתר על דיווח מדויק. למותר לציין, כי עומדת למשיב האפשרות להוכיח שלא ביצע כלל את המעשים שהקופה ייחסה לו, או כי פעל שלא בכוונת מכוון ולא נתן דעתו לאי הדיוקים שנפלו בדיווחיו, וייתכן שעשה כן בתום לב ובסערת ביצוע המטלות להן נדרש. כל אלה ימצאו ביטויים בבירור התביעה העיקרית. 9. מכל הטעמים האלה, נחה דעתנו כי הפגיעה שנפגע המשיב אינה בלתי הדירה. שכרו לא נפגע ועומדת לו "הצהרת גור אריה" של הקופה (לעניין "הצהרת גור אריה" ומשמעותה ראו: דב"ע מה/71-3 מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אברהם טמיר - בנימין גור אריה, פד"ע טז 264). ככל שיימצא בסופו של ההליך העיקרי כי נשמט הבסיס מטענות הקופה כלפי המשיב, או כי נפל פגם בהחלטת ההעברה המצדיק התערבות בה, לא מן הנמנע כי בית הדין יורה על החזרת המשיב לתפקיד ממנו הועבר, או יעניק למשיב כל סעד אחר, התואם את נסיבות המקרה. 10. סוף דבר: ערעורה של הקופה מתקבל, והחלטת בית הדין האזורי מתבטלת. החלטת ההעברה של הקופה בעינה עומדת, לאמור, עד להכרעתו הסופית של בית הדין האזורי בתביעה העיקרית יחדל המשיב מלמלא תפקיד של "מנהל יחידה", ויעבור לעבוד כעובד סוציאלי. הוצאות הקופה בערעור זה יילקחו בחשבון ההוצאות בהליך העיקרי. שכר הטרחה שנפסק בבית הדין האזורי לזכות המשיב מבוטל בזאת, וככל ששולם יהיה על המשיב להחזיר סכום זה לקופה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולם ועד ליום השבת סכום זה. העברת תפקיד בעבודהעובדים סוציאליים