בית הדין לעבודה פסק כי מחלוקת רפואית בין המומחה מטעם בית הדין לבין המומחה מטעם מבוטח בביטוח לאומי אין בה כדי להצביע על פגם כלשהו שנפל בחוות דעתו המומחה מטעם בית הדין לעבודה. ##להלן פסק הדין בנושא מחלוקת עם מומחה רפואי מטעם בית דין לעבודה:## השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עדנה קוטן כדן יחיד; בל 4895/04) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקוי בשמיעתו כמחלת מקצוע המהווה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ולחילופין כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. ההליך בבית הדין האזורי: 2. בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי מטעמו את פרופ' אופיר, אשר התבקש לקבוע האם ישנו קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקוי בשמיעתו. זאת, על בסיס העובדות המוסכמות אשר נוסחו על ידי ב"כ הצדדים כדלקמן: "א. התובע הוא יליד שנת 1960. ב. התובע עבד כפועל ייצור בחברת כבלים, בין השנים 1979 - 2004. ג. התובע עבד 5 ימים בשבוע, כ - 8 שעות ביום , באולם סגור. ד. התובע נחשף לרעש בעוצמה של 81 דציבל עד 91 דציבל. ה. התובע השתמש באוזניות. ו. לאורך מספר שנים, בתקופת עבודתו, היה התובע ער לפגימה בשמיעתו ואולם הוא פנה לטיפול רפואי רק בחודש 4/04". 3. פרופ' אופיר חיווה דעתו, כדלקמן: "א. 1. עפ"י שתי בדיקות השמיעה בתיק, מתאריכים 9.2.05, 5.7.04 (יתר בדיקות השמיעה הן בדיקות סקר), לתובע ליקוי שמיעה חושי-עצבי, דו צדדי, קל, בתדרים הגבוהים. 2. הטנטון הוא תלונה סובייקטיבית. אם אין הוכחה של נזק מרעש, אין לקבל תלונת הטנטון. ב. עפ"י תבנית שתי בדיקות השמיעה וגם עפ"י בדיקת הפלט האוטו- אקוסטי, אין זה סביר כי ליקוי השמיעה של התובע וכן גם הטנטון , נגרמו או הוחמרו כתוצאה מחשיפה לרעש במהלך שנות עבודתו. ג. אין מדובר במחלת מקצוע כיוון שליקוי השמיעה אינו תוצאת חשיפה לרעש. ד. ליקוי השמיעה של התובע אינו תוצאת פגיעות זעירות, חוזרות, בלתי הפיכות ומצטברות במהלך שנות עבודתו. ה. המצב הקיים הוא תוצאת תהליך תחלואי שאינו קשור לרעש". 4. ב"כ המערער ביקש להציג בפני פרופ' אופיר שאלות הבהרה, אשר מתוכן הותרו להצגה בפני פרופ' אופיר ארבע שאלות. להלן תפורטנה השאלות אשר הופנו לפרופ' אופיר ותשובותיו: א. האם נכון שלפי התיק הרפואי אשר הועבר אליך אין כל עדות למחלה כלשהי או עדות שהתובע נוטל תרופות? ככל שכך, מתבקש המומחה להבהיר קביעתו בסעיף ז' לחוות הדעת לפיה "המצב הקיים הוא תוצאת תהליך תחלואתי שאינו קשור לרעש" ועל מה מבוססת קביעה זאת. תשובת פרופ' אופיר: "נכון כי אין בתיק הרפואי מידע על מחלות של התובע, אולם היעדר מחלות עדיין אינו הוכחה שליקוי השמיעה של התובע נגרם מרעש. ישנם מצבים רבים בהם קיים ליקוי שמיעה אשר סיבתו אינה ברורה גם אצל אנשים שלא נחשפו לרעש. קיימות ברפואה מחלות רבות אשר סיבתן לא ידועה. כיוון שכך , לא ניתן לאבחן ליקוי שמיעה כנגרם מרעש רק על דרך השלילה. נחוצה הוכחה טובה יותר, כמו למשל עקום שמיעה מתאים ואופייני". ב. המומחה מתבקש לנמק ולהסביר (תוך הפנייה לספרות רפואית) מדוע העקומה אינה אופיינית לחבלת רעש. תשובת פרופ' אופיר: "בעקום שמיעה אופייני לחבלת רעש קיימת ירידת שמיעה בתדרים 6000 - 3000 הרץ ועליה בתדרים הגבוהים יותר. גם דר' סמט אלבין , אשר כתב חוות דעת מטעם התובע (ומתייחס משום מה בחוות דעתו רק לבדיקת שמיעה מ - 9.2.05) מציין , כי לאחר הירידה בתדר 3000 - 4000 הרץ קיימת ירידה נוספת ולא עלייה, בתדרים 8000 - 6000 הרץ. תבנית עקום שמיעה עם תמונת נזק מרעש מוכרת לכל מי שמצוי בנושא ואין צורך להביא ספרות אשר תוכיח עובדה ברורה לחלוטין. ג. האם נכון הוא שהתובע עבר 3 בדיקות שמיעה בשלושה מכונים שונים וכולן מראות אותה עקומת שמיעה? תשובת פרופ' אופיר: "עפ"י שתי בדיקות השמיעה בתיק מתאריכים 9.2.05, 5.7.04 (יתר בדיקות השמיעה הן בדיקות סקר), לתובע ליקוי שמיעה חושי-עצבי, דו צדדי, קל, בתדרים הגבוהים, ללא התבנית האופיינית כאמור של ירידה בתדרים מסוימים ועלייה בתדרים הגבוהים יותר, כפי שהסברתי לעיל. ד. האם נכון הוא שבדיקת מאפייני הטנטון זהה בכל הבדיקות? תשובת פרופ' אופיר: "הטנטון הוא תלונה סובייקטיבית, אם אין הוכחה של נזק מרעש, אין לקבל תלונת הטנטון. בדיקת מאפייני הטנטון אינה יכולה לאמת או להפריך קיומו של טנטון. גם בתקנות המל"ל נדרש עקום שמיעה אפייני לפגיעת רעש בכדי לקבוע נכות בגין טנטון". 4. לאחר קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, ביקש ב"כ המערער כי בית הדין יורה על מינוי מומחה נוסף. בית הדין דחה בקשה זו בהחלטה מיום 5.12.2006, מן הנימוקים הבאים: חוות הדעת ניתנה בהתאם לעובדות שהוצגו בפני פרופ' אופיר על ידי בית הדין וניתן בה מענה ענייני לשאלות שהופנו אליו, כולל שאלות ההבהרה. על כן, אין כל טעם ענייני למינוי מומחה נוסף בתיק זה. באשר לטענתו של המערער לפיה פרופ' אופיר לא התייחס לחוות דעתו של המומחה מטעמו- ד"ר סמט, קבע בית הדין האזורי, כי אמנם באחת משאלות ההבהרה שביקש המערער להציג לפרופ' אופיר נתבקש להתייחס לחוות דעתו של ד"ר סמט, אולם בית הדין לא התיר הצגת שאלה זו, ועל כן, לא נדרש פרופ' אופיר להשיב עליה. זאת ועוד. מעבר לנדרש, התייחס פרופ' אופיר בקצרה לחוות דעתו של ד"ר סמט וציין, כי אף הוא קבע כי עקומת השמיעה של המערער מראה ירידה נוספת בתדרים הגבוהים, ולא עליה. באשר לטענה לפיה לא הפנה פרופ' אופיר לספרות רפואית קבע בית הדין האזורי, כי נימוקו של פרופ' אופיר לפיו "תבנית עקום שמיעה עם תמונת נזק מרעש מוכרת לכל מי שמצוי בנושא ואין צורך להביא ספרות אשר תוכיח עובדה ברורה לחלוטין", הינו נימוק מספק בנסיבות העניין. לסיום התייחס בית הדין האזורי לטענת המערער לפיה חוות דעתו של פרופ' אופיר אינה הגיונית, שכן הוא אינו מציין מהו המקור לליקוי בשמיעתו של המערער לבד מתנאי עבודתו, וקבע, כי על פי הפסיקה, המומחה אינו נדרש לציין מהו המקור לליקוי השמיעה, ודי בכך שיראה מדוע הליקוי אינו קשור, לדעתו, לחשיפה לרעש. 5. ב"כ המערער צירף לבקשתו האמורה דפים מצולמים מן הספרות הרפואית. אולם, משום שמדובר בטקסט קטוע וחסר, ובשים לב לעובדה שמדובר בחומר שצורף לראשונה רק בשלב הבקשה, איפשר בית הדין האזורי למערער להפנות אל פרופ' אופיר שאלת הבהרה המתייחסת לאותו קטע, בצירוף המקור הספרותי המלא, אולם המערער בחר שלא לעשות כן. 6. בית הדין האזורי קבע, כי לא נמצא כל טעם שלא להסתמך על חוות דעתו של פרופ' אופיר, בה נקבע באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקוי בשמיעתו. חוות הדעת ותשובותיו של פרופ' אופיר לשאלות ההבהרה היו ברורות, מפורטות מנומקות והגיוניות. מעבר לדרוש, הסביר בית הדין האזורי מדוע אותם דפים מן הספרות הרפואית אותם צירף המערער אינם רלבנטיים כלל לתביעתו. לאור האמור- דחה בית הדין האזורי את התביעה. תמצית טענות המערער: 7. המערער חזר, בעיקרו של דבר, על טענותיו שהועלו בפני בית הדין האזורי והדגיש, כי חוות דעתו של ד"ר סמט שהוגשה מטעם המערער הינה הגיונית ואמינה יותר מחוות דעתו של פרופ' אופיר, שכן המערער הינו איש צעיר, בן 46, בריא, אשר עבד 25 שנים בתנאי עבודה אשר כללו חשיפה לרעש מזיק של 91 דציבל. לפיכך, קביעתו של פרופ' אופיר לפיה הליקוי בשמיעתו של המערער נגרם עקב מצב תחלואי אינה סבירה, ועל בית הדין האזורי היה להעדיף את חוות דעתו של ד"ר סמט. זאת ועוד. פרופ' אופיר טעה טעות רפואית כאשר קבע כי גם במקרה של עבודה ברעש מזיק משך יותר מ-10-15 שנים נדרש גרף יורד ואחר כך עולה, בניגוד לדעתו של ד"ר סמט אשר סבר כי במקרה כזה, יכולה להיות ירידה בגרף גם בתדרים הגבוהים יותר. הערעור כוון גם כנגד החלטתו של בית הדין האזורי מיום 5.12.2006 שלא למנות מומחה רפואי נוסף בתיק זה. 8. בישיבת קדם הערעור הראשונה שהתקיימה בתיק זה הוסכם, כי ב"כ המערער יודיע עמדתו לגבי המשך הליכי הערעור. ב"כ המערער הודיענו, כי הוא עומד על ערעורו. לפיכך נקבע התיק לישיבת קדם ערעור נוספת, בה ביקשו הצדדים, כי ב"כ המוסד יכתיב סיכומיו לפרוטוקול, ואילו ב"כ המערער יגיש סיכומיו בכתב, וכי לאחר מכן יינתן פסק דין על ידי המותב על סמך הסיכומים וכל החומר שבתיק. ב"כ המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי. בסיכומיו חזר המערער, בעיקרו של דבר, על טיעוניו בערעור. 9. דיון והכרעה: א. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, וכי דינו של פסק הדין של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. ב. נוסיף, כי חוות דעתו של פרופ' אופיר מנומקת, מפורטת, סבירה על פניה ויש בה מענה המניח את הדעת לגבי כל השאלות שהוצגו בפניו. אשר על כן, בדין סמך בית הדין האזורי ידו על חוות דעתו, ולא קיבל את בקשת המערער למינוי מומחה נוסף. מחלוקת רפואית בין המומחה מטעם בית הדין לבין המומחה מטעם המערער אין בה כדי להצביע על פגם כלשהו שנפל בחוות דעתו המומחה מטעם בית הדין, שכן כפי שנפסק פעמים רבות בעבר "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עבל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 6.6.2005). נציין, כי גם ד"ר ישראל ברמה, מומחה למחלות א.א.ג., אשר חיווה דעתו עבור המוסד קבע, כי הבדיקות אינן מתאימות לנזק הנגרם כתוצאה מחשיפה לרעש. ג. זאת ועוד. צדק בית הדין האזורי כאשר קבע, כי מומחה יועץ רפואי אשר מתמנה מטעם בית הדין אינו חייב להצביע על מקור אחר למחלה, ודי בכך שהוא שולל את הקשר שבין התאונה בעבודה לבין המחלה. ד. לאור האמור, לא ראה בית הדין האזורי כל סיבה אשר בגינה אין להסתמך על חוות דעתו של פרופ' אופיר ועל תשובותיו לשאלות ההבהרה, ואף אנו לא מצאנו כל טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו בפסק דינו. 15. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. מומחהרפואהמומחה רפואיבית הדין לעבודה