פסק-דין מדובר בתביעת תחלוף על סך כ- 11,700 ₪ שיסודה בתאונת דרכים מיום 12.3.03. התאונה אירעה בחיפה בצמת הרחובות יצחק אלחנן ושד' וודג'ווד, ובמהלכה התנגש רכב הנתבעים 1-2, שנסע ישר בשד' וודג'ווד, ברכב התובעת, אשר פנה שמאלה מרח' יצחק אלחנן לשד' וודג'ווד. רכב התובעת יצא מצמת T כשבכיוון נסיעתו ניצב תמרור "עצור". רכב הנתבעים 1-2 הגיע מזרוע שמאל של ה-T. נגד נהגת רכב התובעת הוגש כתב אישום שעיקרו אי ציות לתמרור "עצור" הניצב בכיוון נסיעתה. הנהגת טענה להגנתה כי עצרה בטרם פנתה שמאלה וכי בשל חניית כלי רכב במקום חניה שהוסדר במקום על ידי הנתבעת 3, היה שדה ראייתה חסום. רכב התובעת התקדם לאטו לתוך הצמת ואז הגיח רכב הנתבעים 1-2 ופגע בו. התאונה הייתה בלתי נמנעת. טענת הנהגת אשר נתמכה בחוות דעת מומחה, בוחן תנועה, התקבלה והנהגת זוכתה. התובעת שילמה לנתבעים 1-2 תשלומים בסך של כ-10,000 ₪ בגין הנזק אשר נגרם לרכב הנתבעים 1-2 בתאונה נשוא התביעה. התובעת טוענת כי על הנתבעת 3 לשפות אותה בגין התשלומים ששילמה הואיל והאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת 3 אשר יצרה את המפגע בהסדירה מקומות חניה אשר מנעו מנהגת רכב התובעת את האפשרות להבחין ברכב הנתבעים 1-2 אשר הגיע משמאלה, ובכך הפכה את התאונה לבלתי נמנעת. הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות ממספר טעמים: א. התובעת שילמה פיצויים לנתבעים 1-2 על דרך הפשרה, ואין לה להלין אלא על עצמה בשל כך. לו הייתה התובעת ממתינה לתוצאות ההליך שהתנהל נגד נהגת רכב התובעת יכולה הייתה להימנע מתשלום הכספים נשוא התביעה. ב. האחריות לתאונה מוטלת על נהגת רכב התובעת ועל נהג רכב הנתבעים 1-2 ולא על הנתבעת 3. לא היה כל פגם בהתנהלות הנתבעת 3 באשר להסדרת מקומות החניה סמוך לצמת. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לדחות את התביעה. הצדדים הסכימו שיינתן פסק דין על דרך הפשרה על יסוד כל הממצאים שהוצגו בפני בית המשפט. הנתבעת 3 הציגה תמונה של מראה אשר הוצבה מעבר לכביש בכיוון נסיעת רכב התובעת ואשר נועדה לסייע לשדה הראיה של הנהגים הבאים בכיוון הנסיעה של רכב התובעת. המומחה מטעם התובעת אישר בעדותו בהליך התעבורה כי במועד ביקורו במקום בחודש 12/03 הייתה מראה מותקנת במקום. נהג רכב הנתבעים העיד בהליך התעבורה, במענה לשאלה מה פירוש שנהגת רכב התובעת לא צייתה לתמרור "עצור", כי בכיוון נסיעתה של הנהגת "יש מראה גדולה שהנהגים שמגיעים מרחוב אלחנן יכולים לראות בה את התנועה ברחוב וודג'ווד". אמנם, הנהגת העידה בפני וטענה כי אין מראה במקום אך אני מטיל ספק במהימנות עדות זו. אם אמנם הייתה מראה מותקנת במקום הרי שלא הייתה כל בעיה של שדה ראיה, ונהגת רכב התובעת אחראית לתאונה מחמת שנכנסה לצמת מבלי ליתן זכות קדימה כדין לרכב הנתבעים 1-2. ברם, גם לו נכונה עדות הנהגת ובמקום לא הייתה מותקנת מראה בעת קרות התאונה הייתי דוחה את התביעה. אני סבור כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על נהגת רכב התובעת והיא אינה יכולה להתנער מאחריות זו בשל בעיית שדה הראיה במקום. בעיית שדה הראיה במקום הייתה ידועה לנהגת בטרם נכנסה לצמת, ובטרם קרות התאונה. גם אם נכונה הטענה כי העיריה יכולה הייתה לפתור את בעיית שדה הראיה, בדרך של מניעת אפשרות החניה או בדרך של התקנת מראה, הרי שעל הנוהג ברכב לעשות את כל הנדרש לשם מניעת תאונה, בהתחשב בתנאי הדרך הנתונים. בהיכנסה לצמת למרות היעדר שדה ראיה פתוח נטלה הנהגת סיכון, ועליה לשאת בתוצאות הסיכון שנטלה. לשון אחרת, משראתה הנהגת כי שדה הראיה חסום היה עליה לנקוט בכל אמצעי אפשרי כדי למנוע את התאונה, לרבות שימוש במכוון, ושינוי מסלול הנסיעה המתוכנן. כאמור, מלוא האחריות לתאונה מוטלת על נהגת רכב התובעת ועל כן אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. תאונת דרכים