1. התובעת סובלת מליקוי בברך רגלה השמאלית, ולטענתה אלה נובעים מעבודתה בתחום הניקיון, על דרך המיקרוטראומה. הנתבע דחה את התביעה, וזאת מהנימוק שלא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה, וכן מהנימוק שהליקוי ממנו סובלת התובעת נובע ממצב תחלואי טבעי שאינו קשור לתנאי עבודתה. מכאן התביעה שבפנינו. 2. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, ובדיון שהתקיים ביום 22.05.13 במעמד הצדדים וויתרה ב"כ הנתבע על חקירתה, תוך שביקשה להסתמך על הודעת התובעת לחוקר המל"ל ולסכם את טענותיה. לשלמות התמונה יצוין, כי עובר למועד הדיון, ביום 30.04.13, הוגשה מטעם ב"כ התובעת בקשה לדחיית מועד הדיון אליה צורף תצהיר עדות ראשית נוסף של עד מטעם התובעת, ובהחלטה שניתנה ביום 01.05.13 דחה בית הדין את הבקשה לדחיית הדיון והוספת התצהיר הנוסף, תוך שנמתחה ביקורת על התנהלות ב"כ התובעת שהגיש את בקשתו במועד שבו הוגשה בנימוקים חסרים וזאת גם מבלי לקבל עמדת הנתבע. ב"כ הנתבע כאמור הודיעה במעמד הדיון כי מוותרת היא על חקירת התובעת והעד הנוסף מטעמה. לטענתה, התובעת לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה. בהתאם לגרסת התובעת העולה מהודעתה לחוקר המל"ל אין המדובר בתנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן בברכיים. לגישתה, אין לקבל את טענת התובעת העולה מתצהירה ולפיה זחלה על ברכיה במהלך כל או רוב יום העבודה. כל אדם סביר יודע מהן עבודות ניקיון וגם התובעת מתארת זאת בהודעתה. מדובר בענייננו בעבודה עם מגב וסמרטוט, שטיפת רצפה, טאטוא, ניקיון של אבק וכיו"ב, אמנם עבודה פיזית, ייתכן שאף קשה אך מגוונת ביותר. ב"כ התובעת לעומת זאת, ביקש לסכם את טענותיו בכתב. במסגרת סיכומי טענותיו, ביקש ב"כ התובעת למנות מומחה רפואי לעניין שאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת בברכיה לבין תנאי עבודתה. לגישתו, התובעת הביאה ראשית ראיה לקיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה. הוסיף ב"כ התובעת וטען, כי מאחר והתובעת לא נחקרה על תצהירה הרי שיש לקבל את העובדה כי עבדה שעות רבות מידי יום בעבודות ניקיון שחלק משמעותי מהן בוצע בכריעה על הברכיים תוך התקדמות קדימה אחורה לצדדים, שכן היה עליה לנקות אזורים רבים. כמו כן נטען, כי אין לקבל את הודעת התובעת לחוקר המל"ל באשר זו לא אומתה על ידי התובעת ואולם במידה וההודעה תתקבל, הרי בהעדר החקירה הנגדית נמנעה האפשרות לתובעת להסביר את קשייה בערבית, וכי במונח התכופפה התכוונה לכריעה על ברכיה. ב"כ התובע תמך את טיעוניו בהלכות שניתנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה וכן הפנה לטופס תביעת התובעת בגדרו נרשם על ידי התובעת כי עבדה תוך כדי כריעה על הברכיים. 3. גדר המחלוקת בין הצדדים, נסב אם כן, סביב השאלה, האם באופי עבודתה של התובעת כפי שהוצג בפני בית הדין, יש כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך הקביעה כי הונחה התשתית העובדתית להכיר בליקוי ממנו סובלת בברך כנובע מתנאי עבודתה על דרך המיקרוטראומה. המצב המשפטי - 4. על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 - פגיעה בעבודה היא תאונה או מחלת מקצוע, "מיקרוטראומה הינה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום. כמיקרוטראומה תוכר פעולה חוזרת ונשנית אשר מבוצעת במשך זמן ממושך שוב ושוב ברציפות בדומה לטפטוף טיפות מים על סלע" (עבל 454/06 רחל ברוך נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.2.2007, טרם פורסם). "יסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". (דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' 538). "לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נגד אשר יניב, ניתן ביום 02.11.99, לא פורסם). כן נקבע כי במקום בו פעולה הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שבוצעו על פי סדר משתנה, אין להכיר בפגיעה עפ"י עיקרון המיקרוטראומה (עב"ל 1012/00 אלי שבח נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). "יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבית התנועות המרכיבות אותה. עבודתו של המשיב הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של הרכבה והחלפה של מזגנים ומדחסים. אולם כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: עמידה, הליכה, התכופפות, הרמת מזגנים, חיבור וכ', כאשר כלל תנועות אלו בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה... אין לומר כי עבודתו באלקטרה חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו..." (עב"ל 215/03 המוסד לביטוח לאומי נגד משה קריידלר, ניתן ביום 23.12.04, לא פורסם). "דרישות התדירות הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם, הסיבה לקיומן היא קושר ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב, לבין הגורמים בעבודה". (עב"ל 000175/03 רחל סויסה נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21/12/2004 טרם פורסם, וראה גם עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/3/06, לא פורסם). בעניין רמת ההוכחה הנדרשת במקרים בהם הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המיקרוטראומה, נפסק כזאת - "לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית " (דב"ע נה/0-116 המוסד לביטוח לאומי נגד שטיין, פד"ע לז 577, עבל 744/08 המוסד לביטוח לאומי נגד משה עזרן, ניתן ביום 27.01.11). 5. מן הכלל אל הפרט - נוכח ההלכה הפסוקה שהוצגה לעיל, שומא היה על התובעת להציג תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות בעלות אופי דומה וזהה. אומנם לעיתים ניתן לבודד פעולה מסוימת מתוך מכלול פעולות שמבצע אדם ולהתייחס רק אליה כמציבה תשתית עובדתית לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, אלא שגם צורת עיסוק זו מצריכה הוכחת קשר סיבתי בין העיסוק בעבודה לבין קרות המחלה. כבר כעת נאמר, שבנסיבות המקרה שלפנינו לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי ביצעה תנועות חוזרות ונשנות בברכיה בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן משמעותי במהלכו של יום עבודה. אף אם נקבל את גרסת התובעת כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירי עדותה הראשית (השונה מגרסתה שבהודעתה לחוקר המל"ל - על כך בהמשך) מתחייבת המסקנה כי המדובר בפעולות שונות ומגוונות, ולא ברצף של פעולות חוזרות ונשנות הדומות במהותן. אופי העבודה כמכלול מחייב ביצוע מטלות מגוונות, אשר בוצעו בתנועות מגוונות, בכללן, התכופפות, הליכה, עמידה. העבודה בוצעה בפרקי זמן משתנים, ולא תוך כדי כריעה על הברכיים בחלק הארי של זמן העבודה כפי שנטען. כך, בהודעתה בפני חוקר המל"ל מיום 12.12.11 תיארה התובעת את אופי עבודתה: "עבדתי בחברת ניקיון ש.ניר בסופר סל דיל שם עשיתי ניקיון בסופר מרקט עבדתי יום יום משעה שבע עד ארבע חמש שש לפי עבודה זה ניקיון לשטוף רצפה ידני שירותים מחלקות בסופר מרקט ניקיון ליד הקופאיות ובחוץ כול הזמן מטאטא ומגב לשטוף רצפה להוציא מסטיקים מרצפה עבודה בעמידה כול הזמן ומתכופפת הרבה בעבודה ולסחוט סמרטוטים", ובהמשך: "ש. אילו פעולות עשית בעבודה בניקיון? ת. אותו דבר כול יום זה עומדת הרבה עושה ניקיון עם סמרטוט ומגב שוטפת כול הזמן תנועות בעמידה ומתכופפת לנגב הגוף ככה מכופף הולכת הרבה שאתה שוטף מנגבים קדימה ואחורה הולכים קדימה ואחורה תנועות הרבה בידיים וברגליים בידיים עם מגב מטאטא ורגליים שאתה הולך ושוטף או מטאטא וזה יום יום כול הזמן כול שעות העבודה". זה המקום לציין, שאיננו מקבלים את טענת ב"כ התובעת לעניין "אי קבילות" הודעתה של התובעת בפני חוקר המל"ל מאחר וגרסתה לא אומתה על ידה. הודעת התובעת בפני חוקר המל"ל הינה חלק מכלל הראיות עליה הסכימו הצדדים בין היתר כי בית הדין ייתן את הכרעתו בתביעה. טענתו המאוחרת של ב"כ התובעת במסגרת סיכומיו על כך שכביכול "בהעדר החקירה הנגדית נמנעה האפשרות לתובעת להסביר את קשייה בעברית, וכי במונח התכופפה התכוונה לכריעה על ברכיה" אינה יכולה לעמוד לתובעת כטענת הגנה. מעיון במכלול דבריה של התובעת כפי ששוקפו לעיל, שאגב תורגמו על ידי בתה של התובעת (זינב - אשר גם היא חתומה על ההודעה), לא עולה הרושם כי כוונת התובעת במונח התכופפה - דווקא כריעה על ברכיה. ממכלול הדברים עולה כי עיקר עבודתה של התובעת בוצעה תוך כדי עמידה תוך ביצוע עבודות שטיפה וניגוב עם מגב או מטאטא תוך הליכה "קדימה ואחורה". ועל כן, הטענה בדבר אופי עבודת התובעת תוך כדי כריעה על הברכיים וכביכול "תוך התקדמות קדימה אחורה ולצדדים" איננה מבוססת כראוי. טענה זו נטענה לראשונה במסגרת סיכומי הטענות ואינה עולה מחומר הראיות שהוצג, וגם אין כל טענה בתצהיר לפיה האמור בהודעה אינו משקף את עבודתה לאשורה. אומנם בטופס דמי הפגיעה נכתב על ידי התובעת כי הינה "כורעת ברכיים לצורך ניקוי הרצפה", אולם לא תוך חיכוך הברכיים "תוך התקדמות קדימה אחורה ולצדדים". גרסתה של התובעת במסגרת תביעתה לתשלום דמי פגיעה הושלמה על ידיה במסגרת הודעתה לחוקר המל"ל שלא מדובר בעבודה חוזרת ונשנית הכרוכה בחיכוך הברך למשך פרקי זמן ממושכים. בנסיבות מעין אלה, הלכה פסוקה היא כי ככלל, בית הדין יעניק משקל רב יותר לגרסה כפי שנמסרה בהודעה המקורית לחוקר המוסד לביטוח לאומי, על פני גרסה מאוחרת. שכן, ניסיון החיים מלמד שגרסה ראשונית היא המשקפת את האירועים כהווייתם כפועל יוצא ובענייננו, הודעת התובעת בפני חוקר המל"ל לא תאמה באופן מלא את הגרסה שהציגה בתצהירה בכל הנוגע לאופי עבודתה. במצב דברים זה, בהערכת המהימנות של הראיות יש ליתן משקל מכריע להודעתה בפני חוקר המל"ל (וראה את שנפסק בדב"ע נב/0-13 לאה מירון נגד המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 82; עבל 466/06 סעיד בסול נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06.06.07; עבל 748/06 בני מסטר נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.0608). משכך, המסקנה היא שבהינתן המצב העובדתי כפי שתואר על ידי התובעת עצמה ביחס לאופייה של עבודתה - לא התקיימו התנאים הדרושים לקביעה לפיה התקיימה בעניינה התשתית העובדתית לעניין תורת המיקרוטראומה, ועל כן אף אין מקום למינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו אשר להיבטים הרפואיים הרלבנטיים. 6. אשר על כן לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו. משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. ברכייםמיקרוטראומה