ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער

העובדות הרלוונטיות: המערער, יליד 1963, נפגע בעבודה בתאריך 7/9/05 לאחר שנפל ונחבל בגבו. המערער הגיש בקשה לדיון מחדש בדרגת נכותו לנוכח החמרה במצבו. וועדה רפואית לעררים מיום 8/12/11 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו. התובע ערער על החלטת הוועדה (תיק ב"ל 54214-12-11 להלן: "ההליך הקודם") וביום 16/5/13 ניתן פסק דין, על יסוד הסכמת המשיב, שלפיו יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתן דעתה לכך שבפענוח בדיקת C.T. שהתקיימה למערער ביום 10/2/11 עולה ממצא של פריצה אחורית מרכזית של הדיסק עם לחץ על חוט השדרה בגובה C4-C5 , עוד נקבע בפסק הדין כי הוועדה תעיין במכתבו של ד"ר לילנג ותחליט איזה משקל, אם בכלל, ניתן ליחס למכתב בנסיבות העניין. עם קבלת פסק הדין החליטה הוועדה לשלוח את ממצאי בדיקות הדימות משנת 2008 ומשנת 2011 למומחה מתחום הרדיולוגיה על מנת שיחווה דעתו בעניינו של המערער. לאחר שבחנה את חוות דעתו של הרדיולוג המומחה קבעה הוועדה כי אין החמרה במצבו של התובע. טענות הצדדים: לטענת ב"כ המערער נפלה טעות משפטית בעבודת הועדה, אשר בהחלטתה לא קיימה את הנחית בית הדין, אשר הורה לה לתת דעתה לממצאים שעולים מפענוח בדיקת C.T. מיום 10/2/11 בה צויין כי לתובע פריצת דיסק מרכזית אחורית בגובה C4-C5 עם לחץ על חוט השדרה. תחת זאת הוועדה פעלה באופן עצמאי ופנתה למומחה בשאלות שכלל לא התבקשה לברר. עוד נטען כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר שרייבמן שגם לפיה לתובע בלט דיסק אחורי מרכזי עם לחץ קל על השדרה. לטענתו החלטת הוועדה מתעלמת מהממצא שמפורט הן בפסק הדין והן בחוות דעתו של ד"ר שרייבמן היינו - קיומו של לחץ על חוט השידרה, ותחת זאת עוסקת בממצא אחר שלפיו - אין לחץ על השורשים. עוד טוען ב"כ התובע, כי הוועדה התעלמה מהנחיית בית הדין, בעת שנמנעה מלהידרש באופן מפורט לחוות דעתו של ד"ר לילינג. ב"כ המערער מפנה לפסיקה לפיה מקום שוועדה רפואית איננה מקיימת את הנחיות בית הדין, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, וכך הוא מבקש שיעשה בנסיבות דנן. ב"כ המשיב טוען כי לא נפל כל פגם משפטי בעבודת הוועדה וכי הערעור הוא רפואי לחלוטין. ב"כ המשיב הפנה לחוות דעתו המפורטת של ד"ר שרייבמן וכן להנמקה של הוועדה הרפואית המתיחסת למלא הממצאים שהיו בפניה, בראש ובראשונה לבדיקה הקלינית של המערער בפניה, שהרי הנכות נקבעת על פי המגבלה בפועל, ולא על פי הממצאים העולים מבדיקות הדימות. תפקיד הוועדה הוא לבדוק את מצבו של המערער לאשורו ולהחליט האם יש לנבדק מגבלה. הכרעה אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה פעלה בעניין על פי שיקול דעתה ושלא על פי הנחיות בית הדין. אינני מוצאת כל פסול בכך שהוועדה, שנדרשה לתת דעתה לפיענוח בדיקת C.T. משנת 2008 מצאה להפנות את תוצאות בדיקות הדימות נשוא העניין לבדיקת רדיולוג, בטרם תתן דעתה למשמעות של הממצאים שפורטו בפיענוח, כפי שתועדו על ידי הטכנאי שביצע את הבדיקה בשנת 2011. הוועדה רשאית לבדוק בעצמה את ממצאי בדיקת הדימות גופם (להבדיל מהפיענוח) בטרם תתן דעתה לעניין בהתאם לפסק הדין. במסגרת הבדיקה, הרדיולוג התבקש להשוות בין בדיקות C.T. שעבר התובע בשנת 2008 ובשנת 2011. גם בעניין זה אינני רואה קושי. מקום שמתבררת טענת החמרה, במסגרתה נבדקות בדיקות דימות, יש יתרון בכך שתוצאות שתי הבדיקות יפוענחו על ידי אדם אחד במועד אחד, ולא על ידי שני מפענחים שונים במועדים שונים, גם בכך לא מצאתי סטיה מהוראות בית הדין שעניינן פיענוח בדיקות הדימות. המומחה הרדיולוג, ד"ר שרייבמן, השווה בין ממצאי בדיקת הדימות שנערכה לתובע ביום 14/8/08 לזו שנערכה לתובע ביום 10/2/11 בקבעו כדלקמן: "C.T.. עמ"ש צוארי 14/8/08 היפוך הלורדוזיס בלטים ... בגובה C3-C4 , C5-C6 בלט דיסק אחורי מרכזי גורם לחץ קל על הדירה (צ"ל שידרה א.ד.) בגובה C4-C5. C.T. 10/12/11 עמ"ש צוארי יישור הלורדוזיס בלטי דיסק בגובה C3-C4 , C5-C6 בלט מרכזי גדול יותר בגובה C4-C5 ללא סימני לחץ על השורשים." ד"ר שרייבמן סיכם את מסקנותיו כדלקמן: "בהשוואה בין בדיקות C.T. לא הודגם לחץ על השורשים. בלט הדיסקים ב-2011 גדלו לעומת 2008 אך עדיין לא גורמים להיצרות ניכרת של התעלה. ב- 2008 היפוך לודוזיס, ב- 2011 - ישור לורדוזיס." לאחר שקיבלה את חוות דעתו של הרדיולוג ד"ר שרייבמן סיכמה הוועדה הרפואית את ממצאיה כדלקמן: "הוועדה עיינה בפס"ד 16/5/12 המפנה את הוועדה לבדיקת C.T. מיום 10/2/11 ולמכתב של ד"ר לילינג. צילומי C.T. מ- 14/8/08 ו 10/12/11 הועברו לד"ר שרייבמן, רדיולוג, אשר מצא בלט דיסק מרכזי בגובה C3-C4 C5-C6 ללא סימני לחץ על השורשים. בהשוואה בין בדיקות C.T. לציין כי בלטי הדיסק ב- 2011 גדלו לעומת אלו ב- 2008 אך עדיין לא גורמים להצרות ניכרת של התעלה. עוד מציין כי ב- 2008 היה היפוך לורדוזיס ב- 2011 רק יישור של הלורדוזיס. הוועדה חזרה לפרוטוקול מ- 22/9/11 בו פורטה הבדיקה הגופנית. טווחי התנועות נמצאו בגבול הנורמה לגיל ולא נמצאו חסרים נוירולוגיים. הוועדה עיינה במכתב של ד"ר לילינג אשר מציין כי מצא הגבלה בצואר, כתף ימין, גב. בלא דיון מדידות כלשהן וללא בדיקה נוירולוגית. הוועדה סבורה כי ההערכה במסמך זה איננה מבוססת ואינה תואמת את ממצאי הבדיקה. עוד מציינת הוועדה כי על פי התקנות הקיימות נכות בגין פגיעה צוארית נקבעת ע"פ טווחי תנועה, נוירולוגיה ובמקרים בהם מדובר בשברים גם בתוצאות בדיקה רדיולוגית. לפיכך סבורה הועדה כי לשינוי בגודל הדיסקים אין משמעות לקביעת החמרה ועוד מציינת שיפור במנח עמ"ש צוארי בין הדיקה ב2008 לזו שב - 2011 (בדיקת C.T. ). לטעמי לא נפל כל פגם משפטי בעבודת הוועדה. בפתח ממצאיה הבהירה הוועדה כי תוצאות בדיקות הדימות נשוא ההליך הקודם נבדקו על ידי רדיולוג מומחה אשר שלל את הממצא בדבר פריצת דיסק בקבעו כי מדובר בבלט דיסק וכן קבע כי קיים לחץ קל על חוט השדרה. (ודוק, ממצא זה בדבר קיומו של לחץ קל על השדרה צויין ביחס לבדיקה משנת 2008 תוך שהובהר כי בבדיקה משנת 2011 עולה כי אין לחץ על השורשים ועדיין אין היצרות ניכרת של התעלה). אינני מוצאת פסול בכך שהוועדה הסתמכה על ממצאיו של הרדיולוג המומחה והסתפקה בהם, על מנת להבהיר מדוע אין היא מיחסת משקל לפיענוח שנעשה בשנת 2011 ממנו עלה ממצא של פריצת דיסק. אשר לחוות דעתו של ד"ר לילינג בהליך הקודם בית הין ציין כי אין מדובר בחוות דעת אלא במסמך בכתב יד, שנשלח לב"כ המבקש במועד לא ידוע, ויש בו מחיקות שונות שלא ברור מי ביצע, על אף האמור, בית הדין קבע כי מאחר שממילא מוחזר עניינו של המערער לדיון בוועדה, הוועדה תעיין במכתבו של ד"ר לילנג ותחליט איזה משקל, אם בכלל, ניתן ליחס לו בנסיבות העניין. כפי שפירטי לעיל, הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר לילינג וציינה בהחלטתה כי הממצא של ד"ר לילינג בדבר הגבלות בצואר, כתף ימין וגב אינן מבוססות על מדידות כלשהן, ואינן מסתמכות על בדיקה נוירולוגית. בנסיבות העניין ולאחר שהועדה מצאה כי בבדיקה נוירולוגית שקיימה לתובע לא נמצאו פגמים נוירולוגית, ובבדיקה קלינית הוברר כי טווחי התנועה הם בטווח הנורמה לגילו של המערער, קבעה כי ההערכה של ד"ר לילינג אינה תואמות את תוצאות בדיקתה. לאחר ששבתי ועיינתי במכתב של ד"ר לילינג לא מצאתי כי בנסיבות העניין נדרשת הוועדה לפירוט נוסף. לנוכח האמור לעיל הערעור נדחה. בהתחשב בסוג ההליך אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מיום קבלתו. רפואהערעורהחמרת מצבעררתאונת עבודהועדה רפואית (ערעור)ועדה רפואית