תביעה לתשלום פיצויי פיטורים של עובד סודני

2. בישיבת 30/4/13 העידו התובע ומר זיגלמן דב מטעם הנתבעת. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב. 3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות: א. התובע הועסק על ידי הנתבעת מחודש דצמבר 2010 ועד מרץ 2012. ב. התובע קיבל שכר חודשי. ג. עבודתו היתה בשטיפת מכוניות וכן עבודות נוספות. 4. זכאות לפיצויי פיטורים בכתב התביעה טען התובע שעזב את העבודה, התפטר, לאור העובדה שהחל מחודש דצמבר 2011 סופקה לו עבודה בהיקף מופחת ביחס להיקף שאליו היה רגיל קודם לכן. לטענת התובע בכתב התביעה, מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה. 5. בעדותו נשאל התובע מדוע עזב. כך אמר: "ש. למה עזבת? ת. הוא אמר לי לך הביתה. ש. למה? ת. אמר שאין עבודה בשבילי. ש. מתי הוא אמר לך את זה? ת. בחודש השלישי". ובחקירה נגדית אמר: "ש. אתה אומר שאמרו לך ללכת. מי אמר? ת. בעל הבית של מקום העבודה. קוראים לו אנדריי. ש. אתה יודע מי בעל הבית של החברה? ת. כן. דובי. ש. דובי אמר לך ללכת? ת. לא דובי אלא בעל הבית. דובי הוא המנהל. אני ראיתי אותו פעם בשנה ...". 6. מנהל הנתבעת מר דב זיגלמן (דובי) העיד שאנדריי הוא מנהל העבודה באתר שבו עבד התובע, של חברת אלדן בצריפין. העד טען שאנדריי לא רשאי לפטר וכי הוא, מר זיגלמן, היחיד שמפטר לאחר שעורך שימוע "וכל הטררם". 7. גירסת התובע אינה ברורה. מחד טוען בכתב התביעה שהתפטר. מאידך, טוען בעדותו שפוטר. הפעם הראשונה בה הזכיר את השם אנדריי, היתה במהלך העדות, באופן שלא איפשר לנתבעת להערך ולהביאו לעדות. 8. בסיכומים העלה ב"כ התובע טענה חדשה, שאין לה זכר בעדותו של התובע ולפיה עבודתו הופסקה באתר צריפין ולא באתרים אחרים של הנתבעת, דבר שגרם להפחתה בשכרו. כל שהתובע אמר בעדות הוא שלעיתים נשלח על ידי אנדריי, לאתרים אחרים של הנתבעת, לבצע עבודות אחרות. לדבריו: "הוא היה יכול לשלוח אותי פעם אחת בשבוע לכל היום או פעם בשבועיים לכל היום". 9. עיון בתלושי השכר מעלה כי לחודש נובמבר 2011, עמד שכרו הכולל של התובע על כ- 7,000 ₪ ברוטו ואף יותר. בחודש 12/11 שולם לתובע שכר כולל בסך 4,572 ₪, בחודש 1/12 שולם 5,432 ₪ ובחודש 2/12 שולם 3,490 ₪. 10. אכן ניכר כי שכרו של התובע פחת באופן משמעותי בחודשיים האחרונים להעסקתו. הנתבעת לא מסרה הסבר מניח את הדעת לירידה המשמעותית בשכר. לגבי חודש 2/11 אמנם נטען שהתובע עבד רק 17 יום (כמצויין בתלוש השכר) ולא חודש מלא. ואולם, לגבי החודשים דצמבר 2011 וינואר 2012, לא מסרה הסבר להפחתה, למעט אמירה של מנהל הנתבעת כי ככל הנראה התובע עבד פחות ולכן השתכר פחות. 11. הנתבעת לא הציגה את אופן חישוב הפרמיה והפרשי השכר ומה גרם להפחתה הניכרת בשכרו של התובע במהלך מספר חודשים שקדמו להתפטרות. 12. יחד עם זאת, כאמור, התובע בכלל טען שפוטר על ידי אנדריי. כמו כן, התובע לא הוכיח כי פנה לנתבעת או למי מטעמה, קודם להתפטרות, בטענה על הפחתה בשכרו וכי איפשר לנתבעת לתקן את ההפרה. טענת ב"כ התובע כי העבודה בצריפין הופסקה והתובע עבר לאתר אחר בשכר מופחת, נטענה לראשונה בסיכומים ולא הוכחה. לאור האמור, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. 13. אופן חישוב השכר בכתב התביעה טען התובע כי שכרו חושב לפי 80 ₪ לכל רכב שבו טיפל, כפול מספר הרכבים. עוד נטען כי לרכיבי "פרמיה" ו- "פרמיה מאמץ" שבתלוש השכר, אין דבר וחצי דבר עם תשלום אמיתי של זכויות. התובע בעדותו אישר ששכרו היה 80 ₪ לרכב. לדבריו, הוא היה עושה רשימה של הרכבים ובסוף היום נותן לבעל הבית. התובע אישר שבכל חודש קיבל סכום שונה, וכן העיד שאינו יודע לקרוא את תלוש השכר. 14. בכתב ההגנה טענת הנתבעת כי התובע הועסק עפ"י שכר חודשי - שכר מינימום ובנוסף, קיבל תמריצים בעבור טיפול בכלי רכב מעבר למכסה שנקבעה. עוד טענה הנתבעת, כי בכל מקרה, התובע לא קיבל פחות משכר מינימום, אף אם בחודש מסוים עבד פחות. 15. מנהל הנתבעת העיד שהתובע קיבל טופס הודעה לעובד וכי על פי הטופס, העובד מועסק על בסיס שכר מינימום, ומעבר לכך - עפ"י יעדים. לדבריו, אם הוא עשה כמות מסויימת של מכוניות הוא יקבל סכום קבוע. ההודעה לעובד של התובע, ככל שקיימת כזו, לא הוצגה. מנהל הנתבעת לא ידע לומר מדוע. 16. ב"כ התובע העלה תזה, שהוצגה לעד בחקירה נגדית ולאחר מכן פורטה בסיכומים. עפ"י טענתו, התובע קיבל תשלום לפי 80 ₪ למכונית ולכן כל סכום שמופיע בתלוש השכר, הוא למעשה מספר המכוניות שהתובע טיפל בהן, כפול 80. בסיכומים פירט את החישוב הנטען. כך, בחודש אפריל 2011 טען ששולם סך 8,682 ₪ ברוטו פחות "הפרשי שכ"ע 312 ₪", סה"כ 8,370 ₪ וסכום זה מחולק ב- 80 מביא ל- 104.625 מכוניות. לטענתו, בחודש זה התובע עבד על 104 ו- 5/8 מכוניות. כך בחודש נובמבר 2011 שולם 7,527.4 ₪ ברוטו פחות "הפרשי שכר 349 ₪", סה"כ 4,224 ₪ וסכום זה מחולק ב- 80 מביא ל- 89.6875. לטענתו, בחודש זה התובע עבד על 89 מכוניות ועוד 5.5/8 מכוניות. 17. כבר בדיון הובהר לב"כ התובע שגירסה זו אינה הגיונית כאשר חלוקת השכר ששולם למספר 80, אינה מביאה לסכום עגול. עפ"י טענת ב"כ התובע, התובע טיפל בכל חודש בחלקי מכוניות (לדוגמא - בחודש 12/11 טיפל, לטענת ב"כ התובע, ב- 6.3/8 של מכונית). אין בכך שום הגיון. ככל שטענת התובע היתה נכונה, היה צריך להיות רשום בתלוש מספר שמהווה תוצאה מדוייקת של המספר 80 במספר המכוניות. התזה של התובע לא הוכחה. יתכן שקיבל תשלום עבור כל מכונית ששטף, אולם לא כשכר בסיס אלא כ"פרמיה", כפי שמופיע בתלושים. 18. נכון הוא שהנטל להוכיח את הרכב השכר מוטל על כתפי הנתבעת - המעסיקה. נכון הוא שבהעדר מכתב תנאי עבודה, הופך הנטל לנטל מוגבר. ב"כ התובע מצטט בעניין זה מספר פסקי דין והצדק עם כולם. 19. יחד עם זאת, הגרסה של התובע לעניין אופן חישוב השכר, אינה הגיונית ואינה מתקבלת. התובע קיבל מידי חודש סכומים העולים על שכר המינימום ובכלל זאת תוספות עבור "פרמיה" ותוספות נוספות, ודי בכך. התובע לא הוכיח כי שכרו חושב לפי 80 ₪ למכונית ולא הוכיח כי על פי תחשבי זה יש לחשב את זכויותיו. 20. פדיון חופש הנתבעת טוענת שרישום ימי החופשה נעשה בתלוש השכר. על פי רישומיה, התובע קיבל את כל ימי החופש להם היה זכאי ואף ביתר. התובעת צרפה להוכחות טענתה, רישום של ימי חופשה, כדרישת החוק. רישום ימי חופש מופיע גם בתלושי השכר. 21. התובע הכחיש שהיה בחופשה, למעט יומיים שבהם היה חולה. מאידך, התובע אישר שמילא דו"ח נוכחות, בכניסה וביציאה מהעבודה. מעדותו ומעדות מנהל הנתבעת עולה כי היו ימים שבהם התובע נשלח למקומות עבודה אחרים ולא עבד בצריפין - שם נערכו הרישומים. 22. איננו מקבלות את טענת התובע כי הרישום שערכה הנתבעת אינו משקף את המציאות. אמנם נכון שהתובע טען שלא היה בחופש, אך מהרישומים שהוצגו עלה שלא כך הדבר. 23. לאור האמור אנו קובעות שהנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה שהתובע ניצל את ימי החופשה במהלך תקופת העבודה ואינו זכאי לפדיון חופש. 24. דמי הבראה עפ"י תלושי השכר, לא שולמו לתובע דמי הבראה בכל תקופת העבודה. התובע זכאי ברכיב זה לסך 2,372 ₪, כפי שתבע. 25. דמי חגים טענת התובע לתשלום לפי שכר קיבולת, לא הוכחה. מששולם לתובע שכר חודשי, התביעה לדמי חגים נדחית. 26. הוצאות נסיעה בתלושי השכר מופיע רכיב נסיעות בסך 250 ₪ לחודש. טענת התובע לאופן חישוב השכר, נדחתה, כמפורט לעיל. מששולמו נסיעות, התובע אינו זכאי לתשלום נוסף ברכיב זה. 27. פנסיה הנתבעת לא הפרישה עבור התובע כספים לקרן פנסיה. התובע טוען כי על הנתבעת חלה חובת הפרשות לפנסיה מכוח צו ההרחבה בענף המוסכים. הנתבעת לא הכחישה את תחולת צו ההרחבה בענף המוסכים. עיון בכתב ההגנה וכן בסיכומים מעלה שאין כל מענה בעניין זה. 28. בעדות מנהל הנתבעת, אישר כי החברה עוסקת בענף הרכב, בתיקונים מיוחדים, שטיפות כלי רכב. 29. לפיכך, התביעה שעניינה פנסיה, מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בשיעור 6% מהשכר כפי שנדרש בכתב התביעה, סך 5,580 ₪. 30. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובע דמי הבראה בסך 2,372 ₪ ופיצוי עקב אי הפרשה לפנסיה בסך 5,580 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/12 ועד לתשלום בפועל. כל יתר רכיבי התביעה, נדחים. 31. לאור תוצאות פסק הדין אנו קובעות שכל צד ישא בהוצאותיו. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים