רקע 2. הועדה לעררים דנה במקרה דנן בקביעת דרגת אי כושרו של המערער בעקבות פסק דין קודם שניתן ביום 15.5.12 (להלן: "פסק הדין הקודם"), ולפיו: "עניינו של המערער יוחזר כמוסכם לועדת עררים (אי כושר) על מנת שהוועדה תשקול בשנית את עמדתה תוך התייחסות להמלצת פקידת השיקום מיום 12.4.11, לפיה יש לראות את המערער כמי שאיבד את כושרו לעבוד במשך שנתיים ימים וכן תוך התייחסות לצורך המערער לצנטר את עצמו על מנת להוציא שתן פעמים אחדות ביום ומשך הזמן של כל פעולה כזו ". (ב"ל 25102-08-11). 3. הוועדה התכנסה ביום 6.8.12 שמעה את טיעוני המערערת וקבעה כדלקמן: "חברי הוועדה עיינו בתיק, בדו"ח עובדת השיקום מ- 12.4.11, בפס"ד מיום 15.5.12 וכן שוחחו עם התובע. התובע ממשיך בלימודיו באוניברסיטה שנה שנייה לימודי ביולוגיה. בכוונתו לסיים לימודים אלה, להמשיך לתואר שני ולהמשיך ללמוד ולהיות חוקר. התובע מציין שלא עבד מעולם עקב הצורך לצנתר את עצמו כל 4 שעות ולדבריו למשך כשעה. הצנתור מבוצע בבית בלבד ובשכיבה. כשנשאל מדוע אינו מבצע את הצנתור בשירותים ציבוריים של נכים ציין כי אינו מסוגל לצנתר עצמו בעמידה. הוועדה סבורה כי מסוגל לעבוד בעבודות עם מגבלה מסויימת, עבודה מפוצלת, כדי לאפשר לתובע להגיע הביתה בהפסקה ולצנתר את עצמו. במידה שילמד לצנתר את עצמו בשירותים עבודתו צריכה להיות בשירותים (כך במקור). מסוגל לעבודות כגון: מוקדן, פקיד מודיעין, טלפוניסט, סדרן בתחנת מוניות, שיווק ומכירות. הוועדה דוחה את הערר". דיון והכרעה 4. על פי הדין, "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר הינה דרגת נכותו הרפואית של הנכה המבטאת דרגת אי כושר אובייקטיבית לעבוד. מעבר לכך על הועדה לבחון את נתוניו האישיים של הנכה כגון יכולתו לעבוד בעבודה משרדית או בעבודת כפיים לאור כישוריו וההיסטוריה התעסוקתית שלו." (בר"ע (ארצי) 538/07 עדס - המוסד לביטוח לאומי, (26.4.09); עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, (15.4.04)). 5. כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לדיון נוסף בוועדה בעקבות פסק דין של בית הדין לעבודה, "על הועדה לקיים את ההנחיות המפורטות בפסק הדין" (עב"ל (ארצי) 277/09 סירוטה- המוסד לביטוח לאומי (17.2.10)). במקרה זה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לשאלה אם הועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין (דב"ע נא/ 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, (8.1.08); בר"ע (ארצי) 59174-11-10 מברוכה - המוסד לביטוח לאומי, (22.12.10)). 6. כפי שתואר לעיל, הוועדה נדרשה לשקול מחדש את קביעת דרגת אי כושרו של המערער תוך התייחסות ראויה לחוות דעת פקידת השיקום וכן תוך התייחסות לצורך המערער לצנטר את עצמו פעמים אחדות ביום ומשך הזמן של כל פעולה כזו. 7. בעב"ל 327/03 עזאת מוהרה - המל"ל (ניתן ביום 15.4.04) נפסק, כי: "הנחיות חלקיות לקביעת דרגת אי הכושר מצויות בסעיף 209 (ב) לחוק, והן צריכות גם להנחות את הוועדה במקרה שלפנינו. על פי הוראת אותו הסעיף על הוועדה לבחון: ראשית - את השפעתו ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה, ככל שעבד בעבר; שנית - את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אוביקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים, שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת". 8. על פי הנחיות אלה היה על הוועדה לפעול גם בענייננו. כפי שצוין בעב"ל 327/03 היה על הוועדה להתייחס לנתוניו האישיים של המערער, ולנמק את החלטה כנדרש. מפרוטוקול הוועדה נראה כי הוועדה סברה כי המערער אינו יודע לבצע את הצנתור בעמידה וזאת תוך התעלמות מטענת המערער כי יודע הוא לצנתר עצמו בחדר השירותים אך צינתור שכזה נעשה תוך כאבים מוגברים והליך הצנתור יעיל פחות ממצב בו נעשה בשכיבה. 9. העובדה שהוועדה פירטה את סוגי העבודות שבהן יכול מבוטח לעסוק, אינה פוטרת אותה מחובת ההנמקה וההתייחסות למקרה הספציפי שלפניה, מה גם שתמיד ניתן למצוא עבודות שנכה מסוגל לבצע (סעיף 3 בעב"ל 327/03). מקריאת הדוגמאות של העבודות בהן נוקבת הוועדה, לא ברור כיצד הן משתלבות עם הצורך של המערער להיעדרות בת שעה במהלך המשמרת ועם קביעת הוועדה לעבודה בפיצול. הוועדה אמנם ציינה שעיינה בחוות דעת פקידת השיקום אך מעבר לכך לא התייחסה לתוכן חוות הדעת ולהמלצותיה. 10. על פי הדין, כאשר ועדה שגתה, הרי שדרך המלך היא החזרת עניינו של המערער לועדה באותו הרכב על מנת שתתקן את טעותה (עב"ל (ארצי) 231/09 קופפרברג נ' המוסד לביטוח לאומי (21.10.09); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הררי, (28.4.09)). החלפת הרכב הועדה תעשה באותם מקרים נדירים בהם יש חשש ממשי כי הועדה תהיה מקובעת בעמדתה (עב"ל (ארצי) 252/09 אבן חן נ' המוסד לביטוח לאומי (3.9.01)). במקרה זה, בשים לב לכך שהועדה כבר דנה פעמיים בעניינו של המערער, ישנו חשש אמיתי שאם עניינו של המערער ישוב לדיון באותה ועדה בפעם השלישית, היא תהפוך לוועדה מתגוננת. לפיכך מן הראוי, על מנת שיתקיים דיון אמיתי וממצה בעניינו של המערער, כי תתכנס ועדה בהרכב חדש. סוף דבר 11. הערעור מתקבל, כמפורט להלן: עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש אשר תשקול מחדש את ההחלטה בנושא שיעור אי כושרו של המערער להשתכר. הוועדה תפעל על פי ההנחיות בהלכת מוהרה, ותתייחס לדו"ח השיקום מיום 12.4.11 ולטיעוני המערער בדבר מגבלותיו והאפשרות לצנתר עצמו מחוץ לבית. אין צו להוצאות. אי כושר עבודהערעור