1. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) לפיה נקבעו למערער 5% נכות החל מיום 14/11/09. 2. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין בתיק בל 17752-12-11 מיום 20/3/12, בו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתתייחס לחוות דעתו של ד"ר ולן מיום 17/07/11 התייחסות עניינית ומנומקת, ותאפשר למערער ולב"כ לטעון טענותיהם בקשר לחוות הדעת ולעניינים העולים ממנה. כמו כן, נדרשה הוועדה להתייחס לאמור בהחלטת הוועדה מדרג ראשון בנוגע לסוגיית ניכוי אחוזי הנכות בגין מצב קודם. 3. לטענת המערער הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה לא נימקה ולא פירטה ברמה הנדרשת את סיבת הניכוי כפי שהיה עליה לעשות. הוועדה לא התייחסה התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר גד ולן, לפיה כל נכותו של המערער הינה תוצאה ישירה של התאונה. הוועדה שגתה כאשר שייכה את מלוא הנכות שנקבעה בסעיפים 37(7)א ו-37(8)א, למצבו של המערער קודם לתאונה. הוועדה טעתה בכך שלא נתנה דעתה לכך שלאחר החבלה בעמ"ש מותני בשנת 1987, לא תועדה הגבלה בתנועות הגב התחתון. הוועדה שגתה כאשר התעלמה מכך, שגם לאחר החבלה בגב בשנת 1987, עבד המערער שנים ארוכות בשרברבות ובעבודה פיזית קשה. הוועדה לא נתנה דעתה לכך שלמעלה מ-17 שנה לא התלונן המערער על כאבי גב ולא קיבל טיפולים רפואיים בגין כאבים אלו. הוועדה נמנעה מלציין תאריכים בהם היו תלונות על כאבי גב. הוועדה סבורה כי ביכולתה לקבוע באופן חד משמעי, בהסתמך על בדיקות הדמייה בלבד, כי ערב התאונה סבל המערער מהגבלה בתנועות הגב התחתון, ועל בסיס סברה זו השאירה את החלטתה על כנה ודחתה את חוות דעתו של ד"ר ולן, תוך התעלמות מהאמור בפסק הדין. 4. לטענת המשיב, הוועדה התכנסה על פי פסק דין מיום 20/3/12, ומילאה אחר הוראותיו, הוועדה נימקה נמק היטב החלטה בדבר ניכוי מצב קודם, כאשר הצביעה על ממצאים מוכחים בבדיקות הדמיה אוביקטיביות המעידות על מצב קודם. עוד טען המשיב, כי הוועדה התייחסה כראוי לחוות הדעת של ד"ר ולן מיום 17/7/11, ונימקה מדוע אינה מקבלת אותה בחלקה. דיון והכרעה 5. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן הוא האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהורעה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המל"ל, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המל"ל, פד"ע כד 160). 6. הוועדה הרפואית התכנסה מכוח פסק הדין וזאת ביום 19/6/12, שמעה את המערער ובא כוחו, כתבה בפרק הסיכום והמסקנות את הדברים הבאים: "הוועדה התכנסה ע"פ פסק דין מיום 20/3/12 שמעה את בא כוחו של התובע. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר ולן מ-17/7/11. הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה לעררים מיום 13/9/11 בו פורטו ממצאי צילומי CT מ-23/4/10 (כחצי שנה לאחר התאונה) ובהם שינויים ניווניים מתקדמים וכן שבר ישן בחוליה L3 עם שינויים ניווניים מפותחים ב L1-L2 ממצאי בדיקת הוועדה העלו הגבלה קלה בתנועות ע.ש. מותני. עוד תוארו ממצאים בצילומי רנטגן מ 15/10/09 (יום לאחר התאונה) בהן שינויים ניווניים ושברים ישנים בע.ש. מותני. הוועדה סבורה כי ממצאים רדיולוגים אלו היו מצדיקים קביעת נכות גם קודם לתאונה הנדונה. הוועדה מדגישה כי בתיקו נרשמו מספר רישומים בהם מתלונן על כאבי גב כאשר הרישום בו תוארה הגבלה בתנועות מופיע כ-10 שנים לאחר קרות השברים. הוועדה סבורה כי גם ללא רישום זה הייתה נמצאת הגבלה בטווח תנועות ע.ש. מותני קודם לתאונה אך במצב זה הייתה מניעה משפטית מלהפחית בגין מצב קודם. הוועדה משאירה על כנה את החלטתה מיום 13/9/11. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר ולן מ-17/7/11 - ומקבלת אותה לגבי דרגת הנכות אך לא לגבי הקשר בין ההגבלה בתנועות לבין התאונה הנדונה. טיעוניו של ד"ר ולן לגבי הקשר בין התאונה הנדונה לטווחי התנועה אינם מקובלים על ידי הוועדה. לאחר התאונה ב-1987 קיים תיעוד (אחד בודד) על הגבלה בטווח התנועות אך לדעת הוועדה הממצאים הרדיולוגים תואמים הגבלה בתנועות. בסעיף 2 בו טוען שלא אובחנו שברים נוספים בעקבות התאונה הנדונה, אין בכך ליצור או לשלול קשר בין הגבלה בטווח תנועות ומצב קודם או לתאונה הנדונה." 7. לאחר שקראתי את טענות הצדדים ואת פרוטוקול הוועדה נשוא הערעור, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין מיום 20/3/12 כאשר התייחסה לסוגיית ניכוי אחוזי הנכות בגין מצב קודם. הוועדה נשוא הערעור ציינה כי בצילומי CT מיום 23/4/10, כחצי שנה לאחר התאונה, נמצאו שינויים ניווניים מתקדמים וכן שבר ישן בחוליה L3, עם שינויים ניווניים מפותחים בחוליות L1-L2. עוד ציינה הוועדה כי ממצאי בדיקתה העלו הגבלה קלה בתנועות ועוד תוארו בצילומי הרנטגן מיום 15/10/09, יום לאחר התאונה, שינויים ניווניים ושברים ישנים בעמוד שדרה מותני. הוועדה קבעה כי ממצאים רדיולוגים אלו מצדיקים קביעת נכות גם קודם לתאונה. ההלכה הפסוקה קובעת כי - "קביעה האם מסמכים רפואיים מעידים על נכות קודמת היא קביעה רפואית, המצויה בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובה בית הדין לא יתערב" (סגן הנשיאה הש' פליטמן בבר"ע 23917-05-10 צילה מנדל - המל"ל, ניתן ביום 12/8/10). קביעה זו יפה גם לענייננו. הוועדה הרפואית קבעה כי הממצאים הרדיולוגים מצדיקים ניכוי מצב קודם. הקביעה מבוססת על מסמכים רפואיים ועל כן לא מצאנו כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. 8. באשר לחוות הדעת של ד"ר ולן, הוועדה נימקה כדבעי מדוע אינה מקבלת אותה בחלקה תוך שציינה כי היא מקבלת את קביעת ד"ר ולן לגבי דרגת הנכות, אך לא לגבי הקשר בין ההגבלה בתנועות לבין התאונה הנדונה. הוועדה נימקה החלטתה ולפיה טיעוניו של ד"ר ולן לגבי הקשר בין התאונה הנדונה לטווחי התנועה אינם מקובלים על ידי הוועדה, שכן לאחר התאונה ב-1987 קיים תיעוד (אחד בודד) על הגבלה בטווח התנועות, אך לדעת הוועדה הממצאים הרדיולוגים תואמים הגבלה בתנועות. די בכך, על פי הפסיקה כדי להוות התייחסות עניינית ומנומקת. כאשר מונחת חוות דעת בפני ועדה רפואית, על הוועדה להתייחס התייחסות "עניינית ומנומקת" כמתבקש בנסיבות המקרה, וניתן להתייחס אליה גם במילים קצרות. הסדר הטוב מחייב שהוועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות הדעת, ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת (דב"ע ל/01-15 אשר בטרמן - המל"ל, פד"ע ב 147; דב"ע נא/169-122 חיים רייזלר - המל"ל פד"ע כג 169; דב"ע לד/0-258 יגאל הניג - המל"ל, פד"ע ו 225). 9. סופו של דבר, דין הערעור להידחות. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה נימקה נמק היטב את החלטתה בדבר ניכוי מצב קודם והתייחסה התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר ולן. הוועדה עמדה בחובת ההנמקה לגבי חוות הדעת כפי שפירטתי לעיל. מדובר בהחלטה רפואית מנומקת, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולכן אין מקום להתערבות בית הדין. 10. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. נכותרפואהערעורעררתאונת עבודהועדה רפואית (ערעור)ועדה רפואית