במסגרת ההחלטה, בערר הותר מסתור כביסה בהקלה מקו בנין במקרקעין הידועים כחלקה 1074 בגוש 3703 ברח' יעקב 23 ברחובות. יש לציין כי ערר 133/12 לא היה הפעם הראשונה בו נדרשה ועדת הערר לסוגיית הבנין הנבנה במקרקעין, וזו עמדה על המדוכה גם בעררים 85+90/09. במסגרת ערר 133 האמור קבענו כי לאור העובדה כי מסתור הכביסה במקומו המבוקש מופיע בתוכנית הבינוי של התוכנית החלה במקרקעין (רח/550/ג/23), איננו רואים פגם בהפעלת תקנה 4.03 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), התש"ד 1970, אשר עניינה בבליטות המותרות מבנין, וביניהם מסתור כביסה. לאור החלטת ועדת הערר, החליטה הועדה המקומית לאשר את הבקשה בתנאים. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו, בו תוקפים העוררים את החלטת הועדה המקומית ו/את ועדת הערר שבבסיסה. יש לציין כי העוררים הגישו במקביל עתירה מינהלית על החלטת ועד הערר לבית המשפט לעניינים מינהליים, ולפיכך התקבלה החלטת ביניים בועדת הערר, לפיה ועדת הערר ממתינה להנחיות בית המשפט אם ליתן החלטתה בערר, אם לאו. ביום 5/12/12 הומצאה למזכירות ועד הערר החלטת בית המשפט לפיה, על ועדת הערר ליתן החלטתה בערר זה. נוכח האמור אנו נדרשים להחלטה זו. העוררים טוענים בתמצית כי הועדה המחוזית, באשרה את תוכנית רח/550/ג/23 החליטה כי כל סטייה מקו הבנין של 3.60 מ' לכל גובה המבנה, מהווה סטייה ניכרת. כמו כן למרות שלדעת הועדה המקומית מדובר בהקלה, לא בוצעו פרסומים ולא נמסרו הודעות לעוררים, שהם בחזקת מי שיכול להיפגע, לא זו אף זו במקרה דנן, התחייבה העיריה לזמן את העוררים לדיון אם תוגש בקשה לבניה החורגת מהקו של 3.60 מ'. למרות זאת לא נמסרה לעוררים כל הודעה, ובכך הופרו זכויותיהם של העוררים. המשיבים טענו לגופם של דברים (מעבר לדחייה על הסף מפאת הליך תלוי ועומד, שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב), כי לעוררים אין כל זיקה למסתורי כביסה, ולא נגרם כל נזק מהתקנתם. המסתורים ממוקמים צפונית לבית המבקשים (לא מקבילים לבית זה) ובמרחק של 9 מ' ממנו ואין כל רלבנטיות למסתורי הכביסה ובית העוררים. מסתורי הכביסה אינם גובלים, אינם משיקים ואינם סמוכים לביתם של העוררים. זאת ועוד, גם אילו היו מסתורי הכביסה מולם, לא היה נגרם כל נזק או הפרעה וזאת לאור מידותיהם וצורתם של מסתורי הכביסה, והעובדה כי בין הבניינים עובר שביל. עוד נטען כי מדובר בבניין בשלבים סופיים לקראת אכלוס צפוי בינואר 2013, אכלוס שעוכב מעל כשנתיים עקב התנגדויות סרק. הועדה המקומית טענה כי הוראות התוכנית בנוגע לסטייה ניכרת נוגעות לחריגות ובקשות להקלה והיא אינה סותרת מתן היתר לבליטה ע"פ הוראת תקנה 4.03. דיון והכרעה חלק ד' לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ד-1970, עניינו בבנייה במרווחים ומעבר לקו הרחוב. חלק זה קובע כדלקמן:- "יראו כל תוכנית כאילו היא מתירה את הקמתם של בניינים, על חלקיהם, כמפורט בחלק זה והוא כשאין הוראה מפורשת בתוכנית האוסרת בניה זו. נקבעו בתוכנית הוראות מפורשות לעניין ולעניינים הקבועים בחלק זה, ינהגו בנושאים אשר פורשו בתוכנית לפי הוראות התוכנית, ובכל יתר הנושאים שחלק זה דן בהם, ינהגו לפי חלק זה..." תקנה 4.03 מתירה בליטתו של מסתור כביסה מקו בנין צידי כדי 0.75 מ'. בליטות אלה, אינן מהוות סטייה מתוכנית ויש לקראן כחלק מהוראות התוכנית, אלא אם עמדה אותה תוכנית על הוראות אחרות בנוגע לאותן בליטות. כך, למשל, מקום בו קובעת תוכנית כי מסתורי הכביסה לא יחרגו מקו הבניין, קיימת הוראה ספציפית בתוכנית המונעת תחולתה של "ברירת המחדל" שבתקנות. כך גם מקום בו תוכנית קובעת הוראות ספציפיות עבור כל האלמנטים האחרים המופיעים בחלק ד' הנ"ל. העובדה כי לא מדובר בסטייה מתוכנית, אלא במצב תכנוני הנקרא אל הוראותיה, מוציא את אותו שימוש בתקנה 4.03 מכלל סטייה המחייבת פרסום כהקלה. עמדה על כך ועדת הערר דרום למשל: בערר (דרום) 6076/12 גדעון בן עמר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון, שם נקבע כדלקמן: "לפיכך, ככל שחדר הטרנספורמציה הינו תת קרקעי ניתן להקימו במרווחים ללא צורך בפרסום הקלה, וזאת לאור הוראות תקנה 4.02 לאותה תוספת: "(א) יראו כל תכנית כאילו היא מתירה את הקמתם של בנינים, על חלקיהם, כמפורט בחלק זה והוא כשאין הוראה מפורשת בתכנית האוסרת בניה זו." כך גם קבעה ועדת הערר בירושלים, במסגרת ערר (י-ם) 549/11 יעל חיון ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים - "מלשון התקנה ברור כי התקנה אכן מאפשרת בניה במרווחים. יתרה מזו, לגבי הפרטים הכלולים בתקנה זו, קובעת התקנה כי ייראו אותם כחלק מהתכנית. לפיכך, אישור בניה במרווחים לגבי פרטים הנכללים בתקנה 4.03 לא רק שאינו מהווה סטייה ניכרת אלא רואים אותו כתואם תכנית ולא נדרש בגינו הליך של הקלה. עם זאת נאמר בתקנה 4.02(ב) כי כאשר ניתנות הוראות אחרות בתכנית ינהגו לפי הוראות התכנית". בעניינו, לא זו בלבד שלא קיימת בתוכנית הוראה ספציפית כמתחייב על מנת לשלול תחולתן של התקנות, אלא שנספח הבינוי, קובע מפורשות את מסתורי הכביסה בבליטה, כפי שהתבקשה בבקשה נשוא הערר, מחוץ לקו הבניין. אשר לנושא השמיעה: מקום בו לא התבקשה הקלה מהוראות התוכנית, ואכן הקלה כזו לא התבקשה בענייננו, אין חובת פרסום ע"פ סעיף 149 לחוק. התחייבות הועדה המקומית, עפ"י מכתב מ-1/1/12 נעשתה לפנים משורת הדין. על מנת להביא דברים בשם אומרם, להלן נוסח המכתב שנכתב ע"י אדר' שיראל לובלסקי, מנהל אגף תכנון ורישוי: "בהתאם למדידה שהוגשה לי, מצאתי כי בית המגורים מצוי במרתף של 3.60 מ' מגבול מגרש. בקשתכם נרשמה לפנינו ובאם תוגש בקשה כאמור נזמן אתכם לדיון". בעצם הקביעה האמורה, אין כדי להעניק למתנגדים, הם העוררים כאן, זכויות שאינן קבועות בחוק. הטעם הלגיטימי להזמנה כזו, עשוי להיות שמיעתם בנוגע לטענות לגיטימיות כאלה ואחרות, ככל שהיו מועלות, אולם אין בכך כדי להפוך את דין הבקשה לבקשה הכוללת הקלה. כך או אחרת, אין חולק כי העוררים נשמעו לאחרונה לפני ועדת הערר, כי ועדת הערר היא מוסד תכנון "לא פחות מהועדה המקומית", כך שלטעמנו, הפגם ככל שנפל בהתנהלות הועדה המקומית נרפא עם שמיעת העוררים וטענותיהם לפני ועדת הערר. לגופם של דברים לא העלו העוררים כל טענה בעלת משקל. העוררים הינם בעלי הזכויות במקרקעין סמוכים (מגרש 1047) אשר בינו לבין המקרקעין נשוא הערר, מפרידה חלקה 1046, שהינה חלקת שביל מאורכת וצרה ברוחב של כ-3.25 מ' ובסה"כ בין המבנים כ-9 מ'. כמו כן הבית הבנוי בחלקת העוררים, אינו מקביל לבנין נשוא הערר, אלא נמצא בקדמת החלקה בעוד הבנין הבנוי במקרקעין נמצא בעורפם. מכל הטעמים הנ"ל לא מצאנו בטענות העוררים ממש, הן בפן הפרוצדורלי והן בפן הענייני ולפיכך הערר נדחה. ניתן ביום 12/12/12. הסתייגות נציגת מתכננת המחוז: אני סבורה כי במקרה דנן, ברי כי התוכנית החלה במקרקעין (תוכנית רח/550/ג/23) אשר מטרתה, בין היתר שינוי קו בנין צידי מערבי מ-4 מ' ל-3.60 מ' קובעת הוראה מוחלטת בנוגע למיקומו של קו הבנין, כאשר הובהר כי כל שינוי בנושאים של קוי בנין, מספר קומות ומספר יחידות דיור יהווה סטייה ניכרת, וזאת כקבוע בטבלת זכויות והוראות הבניה במצב המוצע. דברים אלה מדברים בעד עצמם, מה עוד שמדובר בתוכנית שהוכנה לצורך קביעת הוראות בניה קונקרטיות למבנה ספציפי, וזאת לאור "ההיסטוריה התכנונית" שהביאה להוראה זו, והוראה זו יש לראות כהוראה מפורשת בתוכנית לצורך סעיף 4.02 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970. זאת ועוד בהחלטת הועדה המחוזית, בישיבתה מיום 17.10.2010, הוסבר כי האפשרות הנקודתית של 3.60 מ' הינה לצורך מסתורי כביסה, כך שהפתרון נמצא בקו הבנין שנקבע ואין כל הצדקה לחרוג ממנו היום, ועל רקע זה הוספה הוראה של סטייה ניכרת בנושאים של קווי בנין מספר קומות ומספר יחידות דיור. לאור כל האמור, אני סבורה כי החריגה המבוקשת ביחס לקו הבנין של 3.60 מ' סותרת את הוראות התוכנית ומהווה סטייה ניכרת. ולפיכך יש לקבל את הערר. אשר על כן ולאור כל האמור, הערר נדחה ברוב דעות כנגד דעתה החולקת של נציגת מתכנן המחוז. בניהמקרקעיןהקלה (תכנון ובניה)