בקשה לקירוי חניה בקומת עמודים בבניין מגורים משותף הועדה המקומית החליטה כדלקמן: "לאחר שחברי הועדה שמעו את המבקש ואת המתנגד הוחלט פה אחד לסרב לבקשה להקמת הסככה במתכונתה המוצעת, הואיל והיא מהווה פגיעה תכנונית בעיצוב הבניין. בנוסף עיגונה לבניין הינו בתחום הרכוש המשותף ולמבקש אין את הזכויות הקנייניות להגשת הבקשה. יחד עם זאת מציינת הוועדה כי המבקש יוכל להגיש בקשה חדשה להיתר להקמת סככה שתועבר לבחינת אדריכלית העיר. אולם קודם לכן עליו לפרק את הסככה המוצעת. ראוי לציין כי בהנחיה מטעם היועץ המשפטי לממשלה מיום 24.1.01 נקבע, בין היתר, כי ועדת תכנון רשאית להביא בגדר שיקוליה את העובדה שמדובר בתכנית המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בניה ובמסגרת זו רשאית הועדה לשקול גם שיקולים של אי עידוד עבריינות. משנקבע כי השיקול שמדובר בבקשה להכשיר בניה בלתי חוקית, והשיקול של אי עידוד עבריינות, הם בגדר שיקוליה של ועדת התכנון, ממילא חייבת הועדה לתת דעתה לבקשה זו, ולתת את המשקל הראוי במסגרת מכלול שיקוליה לקבלת החלטתה." העורר סבר כי הוא מתקין קירוי חניה פנימי ולפיכך אין צורך בהגשת בקשה להיתר. מדובר בחניה מוצמדת לדירה אשר קורתה בקירוי בהיקף של 2.2 מטר על 3.3 מטר. הטעם האמיתי להתנגדות כי קירוי החניה מפריע למתנגד שכן לדבריו מקל את הטיפוס על גנבים, וכן מקום הקמת הסככה מהווה הלכה למעשה מקום העלאת ציוד לגג. הקירוי המבוקש (הקיים) עבר בשבת ביקורתה של אדריכלית העיר אשר קבעה כי אין בעיה עיצובית לגביו. הקירוי בוצע בתוך קווי הבניין הקיימים והמאושרים ללא כל חריגה, ויש להחיל את תקנה 4.02 לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים) התשנ"ב - 1992. הנימוק של העדר תימוכין קנייניים אינו מבוסס שכן המתנגד אינו מייצג את נציגות הבית המשותף, ומכל מקום על מוסדות התכנון לדון בעניינים התכנוניים. העובדה כי העורר הקדים בניה לרישוי נבעה מטעות. הנושא של עבריינות בניה אמור לבוא במניין השיקולים במסגרת תכניות ולא במסגרת היתרים התואמים את המצב התכנוני התקף, ולראיה הועדה קבעה כי אם יוסר הסוכך אין מניעה להגיש בקשה חדשה. כמו כן על פי מבחן המגרש הריק הבקשה ראויה לאישור. לאחר הדיון שנערך בועדת הערר הופנו הצדדים לבחון את עמדותיהם ולהידבר ביניהם. במסגרת זו ביקשנו להתייחס למקור החוקי לקירוי המבוקש והורנו לועדה המקומית לבחון אם יש עיצוב מסוים המקובל עליה. ביום 7/10/13 התקבלה הודעת העורר לפיה המקור החוקי הראשון המוצע הינו תקנה 4 ט' לתקנות חישוב שטחים שכן מדובר בשטח המקורה בקומת הכניסה ולא סגור ביותר משני קירות, שכן בין החניה לבין קיר הבית קיים רווח. לפיכך מדובר לטענת העורר בשטח שירות. עוד נטען כי מדובר בשטח המצוי בקומה המפולשת וגם מטעם זה מדובר בשטח שירות, והן מטעם שחניה כשימוש נלווה מהווה מטרת שירות על פי תקנה לאותן תקנות. לחלופין נטען כי ניתן לאשר גם שטח עיקרי נוסף באמצעות חילוץ שטח שנספר בעבר כשטח עיקרי והיום "זכאי" להיחשב כשטח שירות, נוכח הגדלת הממדי"ם על פי חוק. לחלופי חילופין הוצע לבקש הקלה כמותית הואיל ומדובר בתכנית ישנה. הועדה המקומית טענה כי העורר לא פנה אליה לשם הידברות, וכי אין מקור חוקי לקירוי המבוקש מלבד בדרך של הגשת בקשה להקלה מתכנית אשר לא הוגשה על ידי העורר לועדה המקומית. עוד נטען כי לא נמצא עיצוב חלופי ולפיכך ביקשה לדחות את הערר. לגופם של דברים טענה הועדה המקומית , לאחר שפירטה השתלשלות עובדתית כי קיימת מניעה עיצובית תכנונית לאישור החניה במתכונתה הקיימת על פי תקנה 16 א.2 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970. עוד נטען כי מדובר בשינוי חזות הבית המשותף והאחידות הויזואלית. כן טענה הועדה המקומית כי הבקשה לא נחתמה על ידי דיירי הבית המשותף ואף הוגשה התנגדות לכאורה מטעם ועד הבית. עוד נטען כי מדובר בלגליזציה וככזו יש להביא במניין השיקולים מניעת עידוד עבריינות בניה. ועדת הערר דנה בערר ושמעה בהרחבה את הצדדים. לגופו של עניין אנו סבורים כי הקירוי המבוקש עשוי להיכנס בגדר סוכך גגון בולט מעל כניסה למבנה או חלק ממבנה אשר יכול לבלוט אף מקו בניין קדמי 3 מטר, זאת בהתאם לתקנה 4.03 לתקנות ההיתרים, ולחלופין עשויה להיות מאושרת מכוח תקנה 13 לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים) התשנ"ב - 1992, המאפשרת תוספת שטחי שירות בתכניות ישנות בהן השטחים הקבועים נחשבים כשטחים עיקריים. אבן הנגף המשמעותית במקרה דנן היא העיצוב. הועדה המקומית לא ראתה לנכון לאשר העיצוב במתכונתו המקורית אשר כוללת רעפים ואינה משתלבת בבינוי הקיים בבית חדש יחסית, אשר אינו כולל חומרים כגון דא. אשר לנושא עבריינות הבניה לא אחת, קבענו כי הנחיות היועמ"ש עניינן בתכניות הבאות להכשיר מצב קיים ולא בהיתרים אשר אינם כוללים סטיות מהמצב התכנוני התקף. לעניין זה ר' למשל ר' ערר 362/08 דינגו בע"מ נ' הוועדה המקומית יבנה : "קל וחומר, כאשר הנימוק הינו עונשי ולא תכנוני. הנחיות היועמ"ש אליהם מתייחסים שני הצדדים בהיבט זה הינן הנחיות שעניינן בקשות לדחיית דיון בהליכים פליליים בשל הגשת בקשה להיתר או לתוכנית. במסגרת זו מבחין היועמ"ש במודגש בין שני מקרים: האחד - עניינו בקשות להיתר בנייה, אלה עומדות בבסיס הנחיית היועמ"ש הקודמת מיום 1/12/68 ושם נקבע כי אין תוצאה טובה וסבירה של המשפט הפלילי על אי מילוי אחר הוראות החוק מזו שהמעוות תוקן בפועל ממש; והשני - בקשה לאישור תוכנית, במקרה זה מפרטת ההנחיה כי ככלל אין יסוד חוקי להימנע מלדון בבקשה לאישור או לשינוי תוכנית אך בשל העובדה שתלויים ועומדים נגד המבקש הליכים פליליים בגין הבנייה או השימוש נושא בקשתו. אולם, אין זה מופרך כי במסגרת מכלול השיקולים שרשאית וועדת תכנון לשקול לעניין הטיפול והאישור של תוכנית המוגשת לה את העובדה כי מדובר בהכשרה בדיעבד של עבירת בנייה, "כמובן מתוך סבירות ומידתיות. הנה כי כן, על פי הנחיות היועמ"ש נושא של מניעת עידוד עבריינות רלוונטי מקום בו מתבקש שינוי לתוכנית החלה במקרקעין. אין המדובר במקרה בו מתבקש היתר תואם תב"ע. " סיכומם של דברים, בשים לב למצב החוקי המאפשר הבליטה כמו גם לעובדה כי אינה חורגת מקוי הבניין, ולעובדה כי קיימות בליטות נוספות בקומות אחרות בבניין זה לכיוון המבוקש, ניתן לאשר האמור בכפוף לתיאום החומרים עם הוועדה המקומית ובכפוף לכל דין. לפיכך הערר מתקבל בחלקו. קירויחניהבניין