לטענת העוררים טעתה ועדת הערר טעות אריתמטית שכן הסתמכה על כך שבפרוגרמה החדשה הוקצה שטח של 6 דונם לבריכה יישובית וגם 2 דונם לשילוב ספורט או בריכה ולפיכך השתיתה את החלטתה על כך שהדרישה הפרוגרמטית היא ל - 8 דונם בעוד הפרוגרמה קובעת 6 דונם ומפרטת (שימושים נוספים לשילוב ספורט/בריכה - מגרש ספורט/כדורסל בשטח 2 דונם). תיקון זה אמור להביא לשיטת העוררים למסקנה כי אין צורך בהרחבה נוספת של שטח הבריכה שכן שטחה היום (6 דונם) תואם את הפרוגרמה. לחלופין ביקשו העוררים רשות ערעור לוועדה המחוזית בין היתר משום שקיים עירוב בין יעוד של ספורט ליעוד של בריכה ואילו לצרכי הפקעה יש חובה לשימוש ספציפי בלבד, כי מהפרוגרמה עולה כי אין נחיצות בהרחבת השטח וכי נפל פגם בתשריט המדידה ונתוני התכנית. הועדה המקומית טענה מצידה כי מדובר לא בהבהרה ולא בטעות אלא בשינוי המבוקש בהחלטת הועדה עד כדי הפיכתה. בדברי ההסבר של הפרוגרמה נכתב כי ההקצאה ברמות השבים, לשטחי ספורט לרבות בריכת שחיה, היא קטנה ולכן הומלץ לפתח מגרש לבריכת שחיה (קיים) ועוד מגרש של כ - 3 עד 3.5 דונם למשחקי כדור, כלומר סך הכל כ - 9.5 דונם לבריכת השחייה ומגרש הספורט. זאת ועוד, הקביעה לפיה יש לאשר את התכנית לא התבססה רק על פירוט שטחי הציבור שבפרוגרמה אלא על בחינה תכנונית מהותית. עוד נטען כי הפרוגרמה קובעת כי תשתיות שבילים להולכי רגל, אופניים ודרכים לא יכללו בשטחים ומטעם שנכללים בשטח הבריכה הרי שגם לשיטת העוררים מדובר בשטח הגדול מ - 6 הדונם ברוטו שקיימים היום. לעניין רשות הערעור, מפנה המשיבה להחלטות קודמות בנושאים אלה וטוענת כי מדובר בתכנית נקודתית על שטח מצומצם שיש עמה הטבה לקהילה בישוב. היא אינה מעוררת רגישות או מחלוקת ציבורית ולמעט העוררים איש מהתושבים ברמות השבים לא הגיש לה התנגדות. לעניין הנושא של ספציפיות ההפקעה הרי שמדובר בייעוד ספציפי של ספורט ונופש. העוררים, הם אלה שעמדו על הצורך בשילוב שימושים ועתה הם טוענים שאותו שילוב הוא לא צורך מוגדר דיו. דיון והכרעה עניינה של ההחלטה בתכנית שקידמה ואישרה הועדה המקומית להגדלת שטחי ציבור, להרחבת בריכת רמות השבים. בשעתו, ניסתה הועדה המקומית לקדם את אותו שינוי באמצעות תכנית בינוי, דרך שלא אושרה ע"י ועדת הערר שקבעה במסגרת ערר 443/07 כי לא ניתן לייעד מקרקעין לצרכי ציבור במסגרת תכנית בינוי שאינה חשופה להתנגדויות ולביקורת. לפיכך, קידמה הועדה המקומית התכנית נושא הערר. בהחלטתנו קבענו כי יש מקום לבחון הרחבת מגרש הבריכה בהתאם לצרכים הפרוגרמטיים והתפתחותו של היישוב. יש לציין כי לעניין זה ציינו כי הפרוגרמה שהוכנה אינה עונה באופן מלא על המגמות הנוכחיות וצרכי השעה בציפוף וניצול יעיל של משאב הקרקע ולפיכך קבענו שאין זה מופרך להגדיל את שטח הבריכה בראיה לטווח רחוק יותר של יישוב גדול יותר, גם מעבר לפרוגרמה המקודמת כיום. ודוק: פרוגרמה אינה מדע מדויק, ותפקידה לצפות את צרכי הישוב ועל בסיסה לקדם תכניות אשר עשויות לסטות ממנה לכאן או לכאן ובלבד שהסטייה תהיה מנומקת. איננו סבורים גם היום כי ניתן לקבוע פוזיטיבית, כפי שמבקשים העוררים, כי 8 דונם חלף 6 דונם לבריכה ומגרשי ספורט חורגים ממתחם הסבירות התכנונית. ניסיונותיהם של שני הצדדים להיתלות במשפט זה או אחר בהחלטת ועדת הערר אינם צולחים והרציונל הוא כפי שהוסבר לעיל. לפיכך הבקשה להבהרה נדחית. אשר לבקשת רשות ערעור, אכן הח"מ מחזיקה בדעה שפורטה בתגובת המשיבה לפיה מדובר בסמכות שיש להפעילה בזהירות שכן מדובר בהליך ערעור שני הטעון רשות (ראה למשל: ערר 104/13, רייטן נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה - מצ"ב לנוחות הצדדים גם להחלטה זו). במקרה דנן, מדובר בתכנית נקודתית להרחיב צורך ציבורי קיים ואיני רואה בה חידוש או עניין תכנוני הטעון בחינה של הועדה המחוזית. אשר לנושאים המשפטיים, ברי כי ככל שסבורים העוררים כי נפלה טעות משפטית כזו או אחרת הערכאה המומחית בבחינת טענות אלה הינה בית משפט המוסמך ולא ערכאת תכנון נוספת. אגב אורחא, נעיר כי לטעמנו, יעוד לצרכי ספורט ובריכה הינו יעוד ספציפי, ואכן עומדת טענתם של העוררים בעניין שילוב השימושים בהיבט ההפקעתי תרתי דסיתריי לטענתם בדבר השטח הנחוץ מבחינה פרוגרמטית: שכן, האחרון מבוסס על כך שכל 6 הדונמים ישמשו ברוטו לשילוב האמור, ואילו הראשון יוצא כנגד שילוב זה ממש ודורש הפרדה ביניהם. סיכומם של דברים, הבקשה והבקשה החלופית נדחות. בניהשטח ציבוריחוזה פרוגרמהעררועדת עררועדה מקומית לתכנון ובניה