תביעה שטרית במסגרת מכר עסק של גן ילדים בין הצדדים נכרת ביום 4.6.09 הסכם להעברת הבעלות בעסק הפעלת הגן על תכולתו החל מיום 7.6.09 בתמורה לסך של 60,000 ₪ כולל מע"מ (להלן: "הסכם המכר"). אופן תשלום התמורה היה אמור להתבצע בשני חלקים כדלקמן: חלקו האחד בסך של 47,350 ₪ על דרך פרעון שיקים שנמסרו ע"י הורי הגן והתשלום השני, במסירת שיק ע"ס של 12,650 ₪- הוא השיק נשוא התביעה. 2. לטענת התובעת נערך הסכם המכר על רקע מחלתה ולכן הסכימה למחיר הנמוך של העסקה. לאחר שקיבלה לידיה 20 השיקים של הורי הגן כנקוב בהסכם המכר,שנפרעו לידיה ביקשה להפרע מהשיק הנוסף נשוא התביעה אלא שאז התברר לה כי השיק בוטל ע"י הנתבע. למרות הבטחות של האחרון לא בוצע התשלום והיא נאלצה להתמודד עם הפרות נוספות של ההסכם ע"י הנתבע ואשתו. 3. הנתבע בהתנגדותו טען כי לאחר כחודש מחתימת הסכם המכר התברר לו,כי סכומי הכספים על פי ההמחאות שההורים העבירו בגין שכ"ל עלה על הנטען ע"י התובעת וכי התשלום הראשון מפדיונן הגיע לסך של 50,200 ₪ ולא כנקבע בהסכם וכי לאור היתרה העודפת, שגבתה התובעת היה עליו לשלם את התשלום האחרון בסך של 9800 ₪ בלבד ולא את הסך הנקוב בשיק. בנוסף טען ,כי התובעת לא העבירה לידיו חשבונית מס כדין ולכן לא יכול היה לקזז סך של 8275 ₪ בגין מע"מ. לא זו אף זו, לטענתו הותירה התובעת מאחוריה "אדמה חרוכה" והנתבע נאלץ יחד עם אשתו לשקם את הגן. סה"כ הנזק המצטבר הסתכם בסך של 80,605 ₪, שמקורם לא פורט, ושאותם מבקש לקזז מחובו לתובעת. טענות הצדדים 4. לטענת ב"כ התובעת, קיימה התובעת את כל התחייבויותיה על פי הסכם המכר, ולמרות זאת לא פרע הנתבע את מלוא חובו כלפיה. ממילא בנסיבות אלו לא היה על התובעת להנפיק חשבונית בגין מלוא סכום העסקה, שלא שולם לידיה ואילו בגין התשלום שקיבלה המציאה את החשבונית עם הנפקתה. ב"כ הנתבע ביקש לדחות את התביעה משום שלטענתו קיזוז הסכומים אותם חבה לו הנתבעת בגין הפרשי חיוב ואי המצאת חשבונית מאיין כל חוב שהיה לו כלפיה. טענת הקיזוז הועמדה על הפרשי תמורה ביתר והעדר מסירת חשבונית מס כדין, שלא יכול היה לעשות בה שימוש מול רשויות מע"מ, ולכן זכאי הוא לקזז את הנזק שנגרם לו בשל כך מכל חוב כלפי התובעת. דיון 5. הנתבע מעלה טענת הגנה כנגד השיק של קיזוז ומבסס אותה על שני אדנים. הראשון, הפרשי תמורה ביתר שקיבלה התובעת שנתגלו לו בדיעבד; והשני, הנזק בגובה חיוב המע"מ בגין העדר המצאת חשבונית. 6. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע זכאי להעלות טענת הקיזוז ולכן למעלה מן הצורך יצוין כי התמורות בפסיקה השטרית באשר לאפשרותו של הנתבע להעלות טענת קיזוז כנגד חיוב שטרי הביאו לתוצאה, כי הוא רשאי להעלות כנגד התביעה טענת קיזוז בסכום קצוב שיש לו כלפי התובע מעסקה אחרת ובוודאי רשאי להעלות טענה כנ"ל שמקורה בעסקה ,שבמסגרתה נמשך השיק אפילו טענתו היא בסכום בלתי קצוב. (ראה ש.לרנר, דיני שטרות (התשס"ז- 2007) עמ 309 ) עם זאת ברור כי הנטל עליו להוכיח את טענת ההגנה ,ברם אני סבורה כי כשל בהוכחת טענותיו, עד כי קרסה הגנתו במלואה. הפרשי תמורה ביתר 7. הנתבע הצהיר, כי התברר לו חודש לאחר רכישת הגן, בחודש יולי, כי התובעת הונתה אותו, וכי התשלום מפדיון המחאות ההורים עמד ע"ס של 50,200 ₪ ולא ע"ס של 47,350 ₪ כפי שצוין בהסכם המכר. על כן, לטענתו, אין התובעת זכאית להפרש של 2,850 ₪ אותו הוא רשאי לקזז מסכום החוב עפ"י השיק. בעדותו הסביר, כי הגיע למסקנה, כי הפדיון "האמיתי" שהיה צריך להתקבל מתשלומי ההורים היה גבוה יותר, וזאת לאור התשלומים שבוצעו בחודש לאחר מכן. כדבריו (בעמ' 6 לפרו'): "ההורים אותם הורים, הילדים אותם ילדים. אם מקבלים שקל ביוני, צריך להיות גם שקל ביולי." מלבד הצהרה זו, לא טרח הנתבע להניח בסיס ראייתי נוסף. לא הוצגו תשלומי השיקים של ההורים לאף אחד מהחדשים הנ"ל, לא הוברר מספר ההורים וזהותם, ובעיקר לא הוצגה התאמה או אי התאמה בין החודשים השונים, ואזכור שמות שלושה הורים לא יכול למלא את החסר. יתרה מזו ,גם התובעת לא נחקרה כלל בעניין. לא זו אף זו, בהסכם המכר צוין במפורש גובה הסכום לתשלום מתוך תשלומי ההורים. על כן, ע"מ לסתור את ההוראה החוזית, היה על הנתבע להוכיח לפחות כי טעה או כי חלה טעות משותפת אצל הצדדים בעת כריתת ההסכם, וזאת לא עשה. לטעמי ,לא די בתחשיב העצמי שביצע מבלי להוכיחו כדבעי ומכאן, המסקנה היא, כי דין טענתו לקיזוז בגין הפרשי תמורה ביתר להידחות. אי המצאת חשבונית מס 8. לטענת הנתבע, לא הנפיקה התובעת חשבונית מס כדין בסמוך לכריתת ההסכם או קבלת הכספים, וממילא לא טרחה, למסרה לו ע"מ שיוכל לעשות בה שימוש מול רשויות המס. בגין כך נגרם לו נזק בשיעור המע"מ אותו יכול היה לבקש לקזז כמס תשומות. התובעת העידה, כי הנפיקה את החשבונית בסמוך למועד קבלה בפועל של הכספים ביסוד השיקים שמשכו הורי הגן, נטלה את החשבונית והגיעה לגן ע"מ למסרה לנתבע ולמרות שנעדר אותה שעה מהגן, יכול היה לנטלה לצרכיו. הנתבע הצהיר, כי לא קיבל את החשבונית לידיו ולמרות דרישות טלפוניות ופגישה בביתה של התובעת ביולי 09', לא זכה לקבל את החשבונית הנ"ל. לדבריו, לא יכול היה להגיש את החשבונית שהוגשה רק לאחר הגשת ההתנגדות לרשויות המס בשל חלוף למעלה מחצי שנה מביצוע העסקה. דא עקא, שעובדה אחרונה זו ולמרות האמור בתצהירו, כי יגיש מסמכי רוה"ח המעידים על הנזק שנגרם לו, לא הוכחה .הנתבע נמנע מהגשת המסמכים, ובחר לדבריו לצרפם לתביעה אחרת שהגיש כנגד התובעת. יובהר, כי אין הדבר בגדר ידיעה שיפוטית ועל הנתבע היה להוכיח את הנזק בפועל כמו גם העדר האפשרות לפנות לרשות המס מאוחר יותר. בנסיבות אלו, יש לקבוע, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת הקיזוז, הרי לא הוכח הנזק בפועל. לסיכום 9. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה, ודוחה התנגדות הנתבע. הליכי הוצל"פ ימשכו כסדרם. אני משיתה על הנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪ + מע"מ. קטיניםתביעה שטריתגן ילדים / פעוטון / משפחתון