תביעת רשלנות מקצועית כנגד עורך דין - דירה בירושה פטור ממס שבח

תביעת רשלנות מקצועית כנגד עורך דין - דירה בירושה פטור ממס שבח 1. רקע הנתבע ייצג את התובע בעסקת מקרקעין בה נמכרה דירה שקיבל האחרון בירושה. לטענת התובע, התייעץ עם הנתבע קודם למכירת הדירה, ורק לאחר שהובטח לו כי מכירתה פטורה ממס שבח, לפי סעיף 49 ב' (5) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"כ-1963 (להלן "החוק")- התקשר עם הקונה. בדיעבד, לא קיבל התובע את הפטור שהתבקש משום שלאמו, מורישת הדירה, הייתה יותר מדירה אחת בעת פטירתה. בתביעה עותר התובע לפיצוי בסכום מס השבח ששילם, בהפסד הנובע מעליית ערך הדירה, לולא נמכרה, בהוצאותיו ובעוגמת הנפש שנגרמה לו. 2. טענות הצדדים בחייהם, ערכו הוריו של התובע צוואה משותפת בה ציוו את דירת הירושה (להלן "הדירה"), למי מבין שתי בנותיו של התובע שתינשא ראשונה, בכפוף לתשלום איזון שתשלם לאחותה שאיננה מקבלת אותה. ההורים ציוו כי דירה זו לא תימכר אלא תעבור מדור לדור בירושה. לאחר פטירת האב, נרשמה בספרי המקרקעין הערה המתייחסת לדירה זו : "כפוף לתנאי הצוואה". שנים לאחר פטירתו של האב, כתבה האם צוואה אחרת והורישה את הדירה לבנו של התובע, שהסתלק מהירושה לטובת אביו (להלן "הצוואה"). בצוואת האם גם נקבע מה ייעשה ברכושה הנוסף, לרבות הענקת דירות נוספות שהיו בבעלותה, לבנותיה. 3. בשנת 2003 ערך התובע הסכם מכר לגבי הדירה, שלא באמצעות הנתבע, ואף נתבקש פטור מתשלום מס שבח לגביה, לפי סעיף פטור אחר (49 ב(1)). העסקה נתקלה בקשיים, לפי שהדירה לא הייתה רשומה על שם התובע ובשל מגבלת ההעברה הרשומה בלשכת הרישום. לטענת התובע, בסמוך לכך, פנה אל הנתבע, אשר ייצג אותו בעניינים אחרים, ואף היה מיודד עימו, אולם הנתבע השיבו כי אין ביכולתו לגרום לשינוי הצוואה ורישום הדירה על שם התובע. 4. בעקבות כך, פנה התובע לעורכת דין אחרת, אשר עתרה לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שתוכר צוואת האם ותבוטל צוואת ההורים המשותפת. במקביל, בוטלה העסקה עם רוכש הדירה. ביום 21/10/04 ניתנה פסיקתא מתוקנת המאשרת את בעלותו של התובע בדירה. ככל שהבינותי, בין לבין, מכר התובע דירה אחרת שהייתה בבעלותו, וניצל את הפטור האישי שהיה זכאי לו. 5. ביום 6/10/05, כשנה לאחר מכן, ביקש התובע למכור את הדירה ואף נערך זיכרון דברים בקשר לכך. בזיכרון הדברים נכתב במפורש כי המכירה מותנית בפטור מתשלום המס. לטענת התובע, חמישה ימים לאחר עריכת זיכרון הדברים, פנה לנתבע וקיבל יעוצו כי העסקה פטורה ממס לפי סעיף 49 ב' (5)- פטור לדירה המתקבלת מירושה. לגרסת התובע, הסתמך על יעוצו של הנתבע ואישר לרוכש כי העסקה תקוים. 6. לטענת התובע, נפגש עם הנתבע מספר פעמים, הציג לפניו את כל המסמכים הדרושים לשם יעוץ מס, לרבות אישור ביטול העסקה הקודמת, צוואות ההורים וזיכרון הדברים. לשיטתו, רשם הנתבע בכתב ידו על גבי טופס ביטול העסקה (להלן "הטופס"), את המילים "49 ב (5)" ואת התאריך "11/10/05", הוכחה כי אכן השניים נפגשו בסמוך לעריכת זיכרון הדברים, והנתבע נתן את האישור לפטור לפי הסעיף דלעיל. 7. התובע טוען כי אמר לנתבע כי לאמו היו שלוש דירות מהן ירש אחת, והבהיר באופן מפורש כי אינו מעונין בעסקה אם לא יזכה לפטור ממיסוי העסקה. לגרסתו, חזר הנתבע מספר פעמים על הבטחתו כי אל לו לתובע לדאוג, שכן העסקה פטורה ממס, כדירה שהתקבלה בירושה. בעקבות כך, נערך ונחתם הסכם המכר, אשר בס' 15 בו נכתב כי "על פי בדיקה שנערכה ע"י המוכר, עסקה זו לא חייבת במס שבח ולא במס מכירה." 8. התובע טוען כי הנתבע התרשל בתפקידו המקצועי בעת שייעץ לו כי ניתן לקבל פטור ממס שבח על מכירת הדירה. לגרסתו, מכיוון שפנה לנתבע שנים קודם לכן, באותו עניין, ידע האחרון כי למורישה שלוש דירות ולכן לא הייתה זכאית לפטור, בעת חייה, ואין יורשה זכאי לו, לאחר מותה. עוד טוען התובע כי חובה הייתה על הנתבע לצרף את צואת המנוחה לבקשה לפטור, גם אם לא נמסרה לו ע"י התובע וכי אי צירופה לבקשה- מהוה התרשלות. לשיטתו, לו היה מבקש מהתובע את הצוואה בזמן עריכת החוזה, היה נוכח לדעת כי לא ניתן לקבל פטור בגין מכירת הדירה. 9. באשר לסכום הפיצוי טוען התובע כי בנוסף לחבות המס, בסכום של 133,199 ₪, עליו לפצותו בהפרש שווי הדירה בין מועד כמכירתה עד ליום עריכת חוות דעת שמאית מטעמו, שקבעה כי מהיום בו נמכרה הדירה, בסכום של 575,000 ₪, ועד ליום חוות הדעת, עלה ערכה ב-650,000 ש"ח. דהיינו, שלולא נמכרה, היה התובע מרוויח 650,000 ₪ נוספים. כן נתבע סכום של 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. 10. טענות הנתבע לטענת הנתבע, ייצג את התובע בעסקה קודמת, שהסתימה, אך לא טיפל בכל עסקה הקשורה לדירה נושא התביעה. הנתבע אינו מודה כי התובע הגיע אליו בשנת 2004, עת נתקלה העסקה הקודמת בקשיים, ומכחיש כי סרב לטפל בביטול הצוואה המשותפת. לגרסתו, התברר לו מתוך המסמכים שקיבל לאחר הגשת התביעה, כי בשנת 2003 נחתמה עסקה בין התובע לה"ה בן דוד, אשר בה הוצהר כי אין מניעה לבצוע העסקה ואולם משהתברר כי קימת מניעה כזו, מכוח ההערה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין, טיפל משרדו של עו"ד רייף, אשר ערך את העסקה, גם בהמרצת הפתיחה שהוגשה לצורך ביטול צוואת האב, כמו גם בבקשה לביטול העסקה, מתוך הכרה כי הינם אחראים לכך. 11. לטענתו, למד בדיעבד גם כי בעת שנערכה העסקה הקודמת, לא התבקש בה פטור לפי ס' 49 ב (5) אלא מכוח ס' 49ב (1), דהינו מכוח זכאותו של התובע ולא של מורישתו. משכך, טוען הנתבע כי התובע ידע היטב כי אין הוא זכאי לפטור זה (49ב(5), ומשום כך אף נטש את משרד עו"ד רייף ובא לחברו, הנתבע, ממנו העלים את העובדות, לא סיפר לו על קיומן של שלוש דירות למורישה ואף הצהיר ההיפך, מבלי שהציג לפניו את הצוואה המסגירה את העובדה המכשילה. 12. לשיטתו, אין התובע יורש כלל, שכן אימו הורישה את הדירה לבנו שי, אשר הסתלק מהירושה לטובת אביו. עוד טען כי התובע הודיעו על מכירת הדירה בעסקה נושא תובענה זו, כחודש לאחר שנעשה זיכרון דברים ולאחר שקיבל ייעוץ וידע כי אין המכירה פטורה ממס. לטענתו, ערך את החוזה על פי זיכרון הדברים וזימן את הצדדים לצורך החתימה עליו- ביום החתימה. קודם לכך, ואף באותו מעמד, לא ראה ולא הוצגה לפניו צוואת האם, ממנה ניתן היה ללמוד על דירות נוספות שהיו בבעלותה. 13. לגרסתו, שעה לפני החתימה על ההסכם, מילא עם התובע את הצהרתו לפטור מהמס, בה הצהיר האחרון כי דירה זו הייתה דירתה היחידה של האם. לשיטתו, ניסה התובע לרמות אותו ואת שלטונות המס כאחד, בהצהרה שקרית זו, על פיה מולאה בקשת הפטור. הנתבע מודה כי באותה עת אכן הודיע לתובע כי על סמך הצהרתו כי אמו היתה בעלת דירה אחת ששימשה למגוריה, הוא זכאי לפטור על פי ס' 49 (ב)5 לחוק, אלא שלשיטתו, הטופס, שהוצג ע"י התובע, ואשר עליו נרשמו סעיפי הפטור, שהתובע מייחס לנתבע את כתיבתו- במועד מוקדם יותר, לא נכתבו על ידו- שכן לא נפגש עם התובע בקשר לעסקה זו, קודם ליום עריכת ההסכם והחתימה עליו. 14. לטענת הנתבע, לא חייב היה לצרף את צוואת האם לבקשת הפטור, ולפיכך לא התרשל באי- צירופה. עוד טען כי לאחר שהתקבלה הודעת רשות המיסוי, פעל ללא תמורה להקטנת החבות ובזכותו הוקטן המס באופן משמעותי. בנוסף, טען כי התובע חייב היה למכור את הדירה, גם אם תחויב העסקה במס, הואיל ורכש קרקע והחל בבניית שני בתים עליה, ונדרש לתמורת הדירה לצורך מימון הבנייה. לגרסתו , עסק התובע בקניה ובמכירה של מקרקעין, לעיתים ללא ייצוג כלל, והיה מודע לחבות המס ואף פעל באופן מכוון על מנת להונות את רשויות המס. יתר על כן, גם לאחר מכן, המשיכו השניים ביחסי הידידות ביניהם ובין משפחותיהם, והוא אף נתן שירותיו המקצועיים לתובע מבלי שהועלתה כנגדו כל טענה. 15. תשובת התובע התובע טוען כי אינו קבלן, כי לא נדרש לכספי המכירה וכי בהסכמת הקונה, הותנתה העסקה במתן הפטור. לשיטתו, הוכיח באמצעות עדים כי חובה לצרף לבקשת הפטור את הצוואה על פיה מוגשת הבקשה ולפיכך גם אם נלך לגרסתו של הנתבע כי לא הוצגה לפניו צוואת האם, וכי לא כתב בכתב ידו את סעיפי הפטור על גבי הטופס- לו היה ממלא את הוראות החוק, היה נדרש לצרף את הצוואה ביום עריכת ההסכם והיה למד ממנה על קיומן של הדירות הנוספות. 16. באשר לטענה כי הצהיר הצהרת שקר בתצהירו בבקשת הפטור טוען התובע כי עוה"ד צריך לבדוק את הצהרת מרשו ואין הוא יכול להסתמך עליה בעיניים עצומות. התובע אינו מודה כי ידע שהעסקה מחויבת במס, למרות שכאשר ניסה למכור את העסקה בפעם הקודמת לא ביקש את הפטור לפי סעיף זה, אלא הסתמך על ס' 49 ב (1) (דירה מזכה). לגרסתו, העריך כי אינו זכאי לפטור ולכן פנה לקבלת ייעוץ ועליו הסתמך. 17. דיון התביעה מבוססת על חובתו המקצועית של עורך הדין כלפי מרשו. החובה, הנובעת מס' 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח- 1968 קובעת כי מי "שבמשלח ידו לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח- יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות- הרי זו התרשלות." 18. כבר פורש כי ,"עורך דין, המקבל על עצמו טיפול בעניניו של לקוח- אם ביעוץ אם בהופעה בערכאות, אם בעריכת חוזים, רישום תאגידים וכיוצא באלה רואים אותו כמי שמציג לפני הלקוח מצג מכללא, לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת לפניו, וכי הוא מתעתד להפעיל מידה של אחריות סבירה , שבה היה נוהג עורך דין רגיל בנסיבות דומות" (ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק שרמן, פד' מד(4), 446) ובהמשך: "מעורך דין, העושה מלאכתו למען לקוחו, נדרשת רמה מסוימת בכל הקשור לידיעת החוק. אין לצפות שעורך דין ידע את תוכנם של כל חוקי המדינה, אבל יש חוקים שימושיים שהוא חיב לדעתם, ביחוד אותם חוקים הנוגעים לעניין שהוא מסכים לטפל בו עבור לקוח" (שם, עמ' 463). 19. סעיף 49 ב (5) לחוק מקנה פטור ממס, למי שקיבל דירה בירושה, ובלבד שיתמלאו התנאים המצטברים הבאים: "א. המוכר הוא בן זוגו של המוריש, או צאצא של המוריש, או בן זוגו של צאצא של המוריש; ב. לפני פטירתו היה המוריש בעלה של דירת מגורים אחת בלבד; ג. אילו היה המוריש עדיין בחיים ומוכר את דירת המגורים, היה פטור ממס בשל המכירה." 20. הנתבע טען, בין היתר, כי התובע לא היה יורש כלל, שכן האם ז"ל ציוותה את הדירה לבנו שי, וכי הסתלקותו של הבן מהירושה, לא העמידה אותו בחזקת זכאי לפטור. עניין זה, הגם שהוא שולי ועלה בין השורות, יש לדחותו, שכן המרצת הפתיחה אשר הוגשה ע"י התובע ובנותיו, להצהיר על בטלותה של צוואת האב ז"ל, נקטה במפורש בזכאותו של התובע לאחר הסתלקות בנו מחלקו, כך גם בפסיקתא שניתנה ביום 20/10/04 בתמ"ש 23901/03 (נספח ז' לתצהיר התובע) לפיה יש "לרשום בעלות המבקש 1 בדירה מכוח צואת המנוחה רחל פיטלזון ז"ל" וכך אף נרשם בלשכת רישום המקרקעין. עוד טען התובע, ובכך אף ייחס חוסר ידע מקצועי והתרשלות לנתבע, כי למרות שהאחרון ידע כי הדירה הנמכרת לא הייתה דירתה היחידה של המורישה, סבר כי ניתן לקבל את הפטור, הואיל והאם עצמה הייתה זכאית לפטור- בחייה. גם טענה זו נדחית על ידי. לשוננו המפורשת של ס"ק ב' לעיל, שוללת את הפטור כל אימת שלמוריש הייתה יותר מדירה אחת. לפיכך, לא ניתן היה ליפול לכלל טעות בעניין זה. 21. שתי טענותיו העיקריות של התובע הינן, אם כן, כי התובע ידע, או היה עליו לדעת על צוואת האם ועל בעלותה במספר דירות. ידע- מתוך שהצוואה הוצגה לפניו, שנים לפני כן, בסמוך לעסקה הקודמת, ועתה, בפגישה מקדימה לחתימה, לאחר עריכת זיכרון הדברים, (ביום 6/10/05 נערך זכרון הדברים וביום 11/10/05 נערכה הפגישה הנטענת- שהנתבע מכחיש את קיומה),עת רשם הנתבע בכתב ידו, על גבי הטופס- את סעיף הפטור. היה עליו לדעת- שבעת שמילא הנתבע את בקשת הפטור, היה עליו לצרף אליה את הצוואה, ממנה עלה בבירור קיומן של שלוש דירות האם ז"ל. 22. כאמור, לגישתו של התובע, הוכח מהראיות כי הנתבע עיין בצוואת האם קודם לעריכת ההסכם, ולפיכך ידע כי לא ניתן לבקש פטור ממס בגין מכירת הדירה, אך גם אלמלא כן, התרשל הנתבע באי צירוף הצוואה ובדיקתה, ביום עריכת הסכם. על פי גישה זו, הואיל ובזיכרון הדברים נכתב במפורש כי קיום העסקה מותנה בפטור, ואף הוכח מעדותו של עו"ד תומר שנהר, בעלה של הקונה, כי הסכים לתנאי זה, ביצועה של העסקה נבע מהסתמכותו של התובע על ייעוצו המקצועי של הנתבע כי ניתן לקבל פטור ממס. 23. עמדתו של הנתבע כי לא ידע בפועל על קיומן של הדירות הנוספות וכי לא היה עליו לבקש או לבדוק את הצוואה בעת מילוי בקשת הפטור, שעה שהסתמך על הצהרתו (השקרית) של לקוחו, וכי איננו נדרש להגישה לרשויות המס בשלב בו מתבקשת בקשת הפטור, אלא לאחר מכן. המחלוקת בתביעה הינה עובדתית ומשפטית כאחד. 24. באשר לידיעת הנתבע על קיום הדירות הנוספות מתוך הייעוץ שנתן לתובע שנים קודם לכן, ככל שהיה כזה: אינני מקבלת את גישת התובע כי הואיל ופנה אל הנתבע ליעוץ בקשר לביטול צוואת האב ז"ל, צריך היה הנתבע לזכור את הפרטים, ויש לראותו כמי שיודע אותם. אין זה סביר בעיני כי כאשר פונה לקוח לעורך הדין, אשר מסרב לטפל בעניינו, צריך האחרון לזכור פרטים מאותו עניין, במיוחד כאשר לא עלה מהראיות כי הנתבע קיבל לידיו לעיונו את שתי הצוואות. מסקנתי היא כי בין אם פנה התובע לנתבע בשנת 2003/4 ובין אם לאו, וגם אם הוצגה צוואת האם לפניו באותה פניה- לא ניתן לייחס לו התרשלות אם לא זכר את פרטיה. 25. מגיעים אנו לשאלה האם הוצגה הצוואה לפניו בשנת 2005- אחרי עריכת זיכרון הדברים ולפני עריכת הסכם המכר. כאן, מטילים שני הצדדים איש ברעהו רפש, מייחסים זה לזה אי אמירת אמת, הצהרות שקריות, כוונות מרמה ועוד. מפתיע עד כמה חברים קרובים, ששימרו ידידותם אף לאחר האירוע, מצאו לנכון להשחיר זה את פניו של רעהו. 26. הנתבע טען (ס' 46,47 לסיכומים) כי זיכרון הדברים הועבר אליו רק ביום 3.11.05, כחודש לאחר חתימתו, וכי לא ידע דבר אודות הדירה, הירושה, ההליכים המשפטיים או הדירות הנוספות של האם. כן הכחיש קיומן של פגישות למעט ביום החתימה. 27. מטעם התובע העידה אשתו, עו"ד תומר שנהר- בעלה של קונת הדירה, עורכת הדין אסייג- ממשרדו של עו"ד רייף אשר טיפלה בהמרצת הפתיחה לביטול צוואת האב, והתובע עצמו. כן העידה הגב' לנגר, ממשרדי מס שבח. 28. התובע העיד שנפגש עם הנתבע מספר פעמים קודם לחתימה על ההסכם. אשתו, הגב' פיטלזון, סיפרה כי הייתה פעמים מועטות במשרדו של הנתבע, ואישרה כי אחת מהן הייתה בקשר לביטול צואת האב, בשנת 3 /2004. חרף העובדה כי לא ידעה פרטים אודות רכוש בעלה וצוואות הוריו, ניתן לומר כי תמכה בגרסת בעלה כי אותה פגישה, שקיומה הוכחש ע"י הנתבע- התקיימה. 29. עו"ד תומר שנהר העיד כי היה נוכח במשרדו של הנתבע בעת שחתמה אשתו על ההסכם, ופעם נוספת- בפגישה מקדימה. לגרסתו, בפגישה הראשונה הוזכר נושא המיסוי, דהיינו שהפטור הוא תנאי לקיומה של העסקה. 30. לגרסתו של הנתבע, אין הוא מכיר את עו"ד שנהר ולא פגש בו מעולם, שכן זיכרון הדברים והתיקונים להסכם נערכו באמצעות פקסימיליה, ואף מטקס החתימה על ההסכם- נעדר. באשר לתמיהת בית המשפט מדוע ימסור עו"ד שנהר גרסה שקרית בעניין זה השיב כי גער בו על התיקונים ועל הגרסאות הרבות שנאלץ לערוך בהסכם, אשר נערך בתחילה בשמו של עו"ד שנהר ושונה לשם אשתו. 31. חרף העובדה שהפגישות לא נרשמו ביומן הפגישות של הנתבע- אין לי אלא לקבל את גרסת התובע, הנתמכת בעד בלתי אמצעי, כי נתקיימה לפחות פגישה נוספת אחת, לפני החתימה. 32. ואולם, קיומה של פגישה אחת או שתיים נוספות, אינה פותרת את המחלוקת העובדתית- האם הוצגה צוואת האם לפני הנתבע- קודם לחתימה. בעניין זה מפנה התובע לחוות דעת גרפולוגית, לפיה קיימת סבירות גבוהה כי הנתבע הוא שכתב, בכתב ידו, את המילים "פטור לפי 49 ב (5)" בצירוף התאריך "11.10.05"- המועד בו טוען התובע כי התקיימה פגישה זו. כיתוב זה, שהנתבע טוען כי הוא זיוף, תומך לכאורה בטענת התובע כי ביקש וקיבל את יעוצו של הנתבע בקשר לפטור, אך אינו מאמת את טענתו כי הציג לפניו את הצוואה. 33. ממה נפשך, אם לא סיפר התובע לנתבע כי לאימו היו שלוש דירות, או אם סיפר לו, כפי שאף הצהיר בבקשת הפטור, כי היתה לה דירה אחת בלבד, יכול היה הנתבע להסיק ,לייעץ ואף לרשום בכתב ידו את הכיתוב. במקרה כזה, חיוב הנתבע בהתרשלות יקום רק אם ייקבע כי היה עליו לשאול את התובע במפורש כמה דירות היו לאימו ולבדוק את הצוואה מכוחה מתבקשת בקשת הפטור- קודם לחתימה על ההסכם. 34. ואכן, זוהי טענתו המשפטית של התובע, האמורה בס' 32 לתצהירו כי "אף אם נלך לשיטתו של הנתבע לפיה לא הראיתי לו את הצוואה טרם מכירת הדירה נשוא תובענה זו, (דבר המוכחש מכל וכל), הרי שהיה על הנתבע מכוח חובתו המקצועית לבקש לראות את הצוואה ולודא מהן העובדות לאשורן וכיצד יש בידן להשפיע על חיובי במס. כל זאת ביחוד לאור העובדה כי בנסח רשם המקרקעין אשר צירף הנתבע לטופס דיווח המס לרשויות המס בגין עסקת מכירת הדירה רשום מפורשות כי הדירה הועברה על שמי בהתאם לצוואה." 35. הנני סבורה כי ניתן שלא להכריע במחלוקת עובדתית זו, האם הוצגה הצוואה לפני הנתבע אם לאו, והאם ידע ידיעה של ממש כי למורישה היו שלוש דירות, שכן מסקנתי הינה כי התרשלותו של הנתבע הינה באי בדיקת הצוואה, בין אם הגיעה לידיו ובין אם לאו. 36. במה דברים אמורים: בזכרון הדברים נכתב: "בכפוף לכך שבעל הנכס יאשר את המכירה עד ליום 15/11/05, מובהר בזאת כי האישור האמור תלוי בחבות המס על המכירה." בטיוטה של הסכם המכר לא הוזכר התנאי, ואילו בהסכם הסופי נכתב כך: "על פי בדיקה שנערכה ע"י המוכר, מכירה זו לא חייבת במס שבח ולא במס מכירה. עם זאת , לשם הבטחת התשלום, היה ויוטל מס שבח ו/או מס מכירה, בניגוד לבדיקה, יפקיד מוכר בידי עו"ד , סך של 50,000 ₪ להבטחת תשלומים אלה.." הנתבע אף הודה כי אין זה סעיף סטנדרטי המופיע בחוזי המכירה שלו באופן שגרתי. 37. משמע, נושא הפטור מהמס והיעוץ שקיבל התובע, מצאו ביטויים במפורש בהסכם המכר. אם סבר הנתבע כי אין הוא אחראי ליעוץ זה, אלא מי שהתובע התייעץ עימו, היה עליו לכתוב זאת במפורש. משלא נכתב הדבר, רואים אותו כאחראי ליעוץ השגוי. 38. ואם ימצא הנתבע לומר כי לא יכול היה לתן יעוץ אחר, לנוכח הצהרותיו השקריות של התובע, וכדבריו : "לרגע לא העליתי על דעתי באותו שלב שהיו לאימו יותר מדירה אחת" (עמ' 142 לפרו'), על כך אומר, כי בעניין זה מקבלת אני את טענת התובע כי הואיל והיה עליו לצרף את צוואת האם לבקשת הפטור, הייתה הצוואה אמורה להיות לנגד עיניו עוד קודם שנתבקש להמציאה ע"י רשויות המס. 39. בעניין זה הנני נזקקת למכתבה של הגב' תקוה לנגר ממשרדי מס שבח, מיום 19/3/2006: "הנדון: דרישת מסמכים לצורך חישוב מס שבח הצהרה בגין מכירה בנכס הר"מ הוגשה למשרדינו ומבדיקה ראשונית עולה כי חסרים המסמכים הבאים: *צו קיום צוואה+ צווואה/צו ירושה" 40. הגב' לנגר בעדותה (עמ' 158 לפרו') אישרה: "גם היום אם עורך דין מבקש פטור מהמש"ח ולא מצרף את הטופס, אני מבקשת קודם כל את הטופס" ובהמשך : "את סעיף ב (5) לעולם לא ניתן ללא צו קיום צוואה או צו ירושה, כי רק שם אנחנו בודקים בעצם כמה נכסים היו למורישה, אם באמת זו דירה יחידה או יותר" וכן: "ברגע שעורך דין מבקש סעיף פטור לפי ירושה, אנחנו מבקשים את הצואה או צו הצוואה. זה תנאי לקבלת הפטור" (עמ' 159). 41. ביום 6.4.06 העביר הנתבע את צו קיום הצואה+ צואה+ הסכם בין היורשים מבלי שעיין בצואה ומבלי שעמד על אי התקיימות תנאי הפטור. הנני סבורה, כי מסיבות אלה, יש לקבל את טענת התובע להתרשלות הנתבע. 42. הנתבע טען כי עקב מצבו הכלכלי והתחייבותו לפרויקט הבניה בקדימה, היה התובע חייב למכור את הדירה, עם הפטור או בלעדיו. בשל טענה זו, הרבו הצדדים לעסוק במימון הפרויקט, משאביו של התובע, הדירות שמכר וכו'. לנוכח הצהרתו המפורשת של עו"ד שנהר ואף מתוך לשונו של הסעיף בזיכרון הדברים, כי ההסכם ניתן לביטול אם תחוב העסקה במס, הנני מקבלת את טענת התובע כי לולא הפטור, לא היה מוכר את הדירה. 43. זאת ועוד, הנתבע טען כי עו"ד רייף טיפל בענייני ביטול צוואת האב, משום שחש אחראי לכך שהכין את חוזה המכר שבוטל, מבלי שהיה ער לבעייתיות הקיימת בהעברת הדירה בלשכת רישום המקרקעין, שבגינה לא ניתן היה לבצע את העברת הזכויות. מכוח אותו הגיון ניתן לטעון כנגד הנתבע, כי טיפל בהשגה ובהקטנת מס השבח, משום שחש אחראי להטלתו. נזקו של התובע בגין מס השבח עמד על 133,199 ₪. 44. אינני מקבלת את טענת התובע כי יש לשפותו גם על הפסד רווחו, שאלמלא מכר את הדירה, היה ערכה עולה. מטרתה של תביעת הנזיקין, להעמיד את התובע על נזקיו. הסכום דלעיל הינו, כאמור, הנזק הישיר שנגרם לתובע. 45. אינני יכולה להתעלם מהתרומה המכרעת של התובע, אשר בהסכם קודם, בו נתבקש סעיף פטור אחר, הצהיר במפורש על כי לאימו היו מספר דירות. בעניין זה מתקבלת עדותו של הנתבע, הנתמכת בעדות עו"ד שנהר כי במפגש האחרון, בו נחתם החוזה, ישבו הצדדים לפגישה ממושכת. הנתבע העיד, ולא נסתר, כי מילא את סעיפי בקשת הפטור ביחד עם התובע. מקום שמולאו פרטים שהנתבע לא יכול היה לדעת אותם, כגון, אימתי שימשה הדירה למגורי האם, וכו', לא ניתן לומר כי זהו מילוי פרטים בעלמא, ע"י המחשב, כפי שטען התובע. 46. קבעתי אמנם כי עו"ד סביר היה בודק את הצוואה בשלב מוקדם יותר מזה שנבדקה ע"י הנתבע (שלמעשה לא בדקה כלל עד לקבלת הודעת החיוב במס), אולם חוסר הזהירות שלו נבע גם, ואולי אף בעיקר, מהסתמכותו (השגויה) על הצהרת חברו. 47. אינני יודעת מה היו מניעיו של התובע בהצהרתו, האם ידע כי אין הוא זכאי לפטור, כפי שטען הנתבע, או מטעמים אחרים. כך או אחרת- שם מכשול לפני הנתבע. משכך, מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי שיחוב בו הנתבע- על 50% מסכום הנזק. הנני מחיבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 66,599 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 21/7/08. 48. אינני מקבלת את טענת התובע כי על הנתבע להשיב לו את שכר טרחתו בגין ההסכם, שהרי הנתבע אכן ערך את ההסכם וטיפל בהעברת הזכויות עד לסיום העסקה ואולם הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין תביעה זו באופן שמחצית האגרה תשולם מעל ידו, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 11,000 ₪. עורך דיןירושהמיסיםרשלנות מקצועיתרשלנותמקרקעיןמס שבחפטור ממס