עצירת רכב מעבר לקו העצירה בצומת

בהגיעו לצומת מרומזר, לקראת סוף הצומת, החליט לפנות שמאלה, כשמאחוריו משאית הצופרת לו כי ימשיך נסיעתו לתוך הצומת. מאחר שביקש שלא לחלוף בחסות מופע אור אדום ברמזור, עצר את רכבו מעבר לקו העצירה בצומת, כך שהרכב בלט לנתיב נסיעת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע), שנסע בנתיב מימין נהג התובעת. בעת נסיעת הנתבע מימין, נפגע רכב התובעת. הנהג הכחיש כי נסע בצומת במופע אור אדום ברמזור. הנהג אישר כי הוגש נגדו כתב אישום בגין התאונה דנן והוא הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה רשלנית וגרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה. הנהג טוען כי הורשע בגין כך שעבר את קו העצירה אך לא נסע בצומת לאור מופע אדום ברמזור. הנהג אישר כי רכב הנתבע נפגע בצידו השמאלי מאחורי הכנף ולא בחלקו הקידמי. 2. הנתבע הצהיר כי האט לפני כניסתו לצומת, נסע לאור מופע ירוק ברמזור, והבחין ברכב הנהג כשהוא עומד ולאחר מכן החל ביציאה לצומת לשם פנייה שמאלה, כשבכיוון נסיעתו מופע אדום ברמזור. הנתבע ניסה להסיט את רכבו ימינה, אך בכל זאת ארעה התאונה. התאונה התרחשה באמצע הצומת לערך, כאשר רכב הנתבע נפגע בשתי דלתותיו. הנתבע הצהיר כי לא הבחין במשאית מאחורי רכב הנהג, אם כי הנהג טען כי "גלש ונכנס לתוך הצומת לאור משאית שהיתה מאחוריו." 3. ב"כ התובעת טענה כי אמנם הנהג הורשע בבית המשפט לתעבורה על פי הודאתו באי ציות לאור אדום ברמזור, אך בעת התאונה רכב הנתבע עמד מעבר לקו העצירה. גם הנתבע העיד כי הבחין ברכב התובעת עומד ולפיכך תמוהה גירסת הנתבע כי לאחר שהנהג עצר את רכבו, הוא התחיל בנסיעה במופע אור אדום ברמזור. גם הנתבע אישש את גירסת הנהג בדבר משאית שנסעה מאחורי הנהג, אשר עצר את רכבו בהדרגה על מנת להימנע מתאונה עם המשאית. לפיכך עתרה לקבלת התביעה, ולחילופין, להטלת רשלנות תורמת על הנתבע. 4. ב"כ הנתבעים טען כי אין מדובר במקרה בו הנהג הספיק לחצות את רוב הצומת או הנתבע חצה את הצומת במהירות גבוהה ואף מוקד הפגיעה איננו בחזית רכב הנתבע. במקרה דנן, הנהג הורשע על פי הודאתו בחציית צומת באור אדום ואין מקום לקבל את טענת ב"כ התובעת כי ההרשעה עניינה בעמידת רכב התובעת בתוך הצומת. לו הנתבע היה מסיט את רכבו שמאלה ופוגע ברכב התובעת מצופה היה כי רכב הנתבע היה נפגע בצידו הקידמי שמאלי, אך רכב הנתבע נפגע בין שתי דלתותיו השמאליות באופן המתיישב עם גירסת הנתבע, כי הנהג עמד עם רכבו באלכסון ותוך סטיית רכב הנתבע ימינה, נפגעה הדופן השמאלית של רכבו. לפיכך אין להטיל רשלנות תורמת מצד הנתבע. 5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: אין חולק כי הוגש כתב אישום כנגד הנהג במסגרת תיק ת"ד 3791-01-12. על פי כתב האישום שהוגש לתיק בית המשפט (ת/4), הואשם הנהג בכך ש"גרם לתאונת דרכים בכך שנהג רכבו ברשלנות לתוך הצומת, וחצה את קו העצירה כאשר ברמזור אשר בכיוון נסיעתו דולק אור אדום, חסם דרכו של הרכב המעורב אשר הגיע ממולו ונכנס לצומת בחסות האור הירוק שדלק בכיוון נסיעתו וגרם להתנגשות בין כלי הרכב של הנאשם והמעורב". כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 14.2.12, הודה הנהג בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום, לאחר שכתב האישום הוקרא בפניו והצדדים הגיעו להסדר טיעון לעניין גזר דין. לפי סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי." לפי סעיף 42 ג' "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42 א', לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין." 6. במקרה דנן, לא היתה מחלוקת בין הצדדים, ומכל מקום לא נטען, כי אין מדובר בפסק דין חלוט. ממצאי הכרעת הדין שבו קבילים בהליך דנן כראיה לכאורה לאמור בהם לאור העובדה שהתובעת היתה בעלת הרכב במועד התאונה נשוא תיק זה. התובעת מבקשת שלא להסיק מהכרעת הדין כי הנהג לא ציית לאור אדום ברמזור במובן של חציית הצומת במופע אדום ברמזור ומבקשת לייחד את הכרעת הדין אך לחציית קו העצירה כאשר ברמזור מופע אדום בכיוון נסיעת הנהג. יובהר, כי לא הוגשה כל בקשה להבאת ראיה לסתור את ממצאי פסק הדין בהליך הפלילי וממילא הודיעה ב"כ התובעת בפתח הדיון שנערך בפני כי, לאור הרשעת הנהג מטעמה בהליך הפלילי, תידון בהליך דנן סוגיית הרשלנות התורמת בלבד. לאור עובדות כתב האישום בהליך הפלילי כפי שצוטטו לעיל, הרי הכרעת הדין המרשיעה מגלמת את הקביעה כי הנהג גרם לתאונה, נהג את רכבו ברשלנות לתוך הצומת, חצה את קו העצירה כאשר ברמזור שבכיוון נסיעתו מופע אור אדום, חסם את דרכו של רכב הנתבע שהגיע מולו בחסות אור ירוק ברמזור וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב. לא נטען ואף לא עולה מפרוטוקול הדיון שנערך בהליך הפלילי כי כתב האישום תוקן באופן כלשהו. מכאן, קביעת בית המשפט בהכרעת הדין המרשיעה בהליך הפלילי מהווה למעשה ראיה לכאורה בהליך דנן, כאשר אין באפשרות התובעת להביא ראיה לסתור את האמור בה, בהעדר בקשה והיתר לעניין זה. מכאן, הקביעות האמורות בהכרעת הדין הן העובדות אליהן אתייחס בפסק דיני להלן, כאשר במסגרתו נותר לדון רק בשאלה האם יש לייחס לנתבע (התובע בתביעה שכנגד) רשלנות תורמת להתרחשות התאונה. 7. אין חולק כי הנתבע חצה את הצומת בנסיעה ישר לאור מופע ירוק בנתיב נסיעתו. לא נטען כי הנתבע נסע במהירות אשר לא תאמה לתנאי הדרך. הנהג נסע בנסיעה רציפה, וכלשונו, לקראת סוף הצומת "החליט" לפנות שמאלה. בהודעתו במשטרה (ת/2) ציין כי מלכתחילה ביקש להמשיך בנסיעה ישר, אך מספר מטרים לפני כן החליט לפנות שמאלה, החל לגלוש לנתיב השמאלי ואז הבחין במופע אור צהוב ברמזור בכיוון הפניה שמאלה, הוא ניסה לעצור "אבל זה היה כבר בתוך הצומת". משמע, הנהג כלל לא האט טרם כניסתו לצומת. בהודעתו במשטרה וגם בעדותו בפני אישר הנהג כי רכבו בלט לתוך נתיב הנסיעה של הנתבע. הנתבע הצהיר כי אכן הבחין ברכב התובעת בנתיב ממול לפנייה שמאלה כשהוא בולט מעבר לקו העצירה. מעדות הנתבע אני מסיקה כי הסיק כי הנהג יציית לרמזור המורה אור אדום בכיוון נסיעתו ובכך יאפשר את זכות הקדימה שניתנה לנתבע לאור מופע ירוק בכיוון נסיעתו. אומנם זכות הקדימה איננה מוחלטת וגם הזכאי על פיה חייב להיות ערני לנעשה בדרך לפניו ולהשתמש בה כשברור כי ביכולתו להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה או סיכון בדרך. בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן ולאור האמור בהכרעת הדין המאמצת את עובדות כתב האישום כפי שצוטטו לעיל, רשאי היה הנתבע להניח כי הנהג יפעל לציות למופע האור האדום בנתיב נסיעתו ולמתן זכות קדימה לנהג. מסקנתי זו נובעת גם ממיקום מוקדי הנזק ברכבי הצדדים, כאשר הפגיעה בשתי הדלתות השמאליות ברכב הנתבע מעידות, לטעמי, על כך כי חלף את פני הצומת במרביתה תוך שהנהג נכנס לנתיב נסיעתו בזווית אלכסונית. בנסיבות האמורות, אינני מוצאת מקום לייחס רשלנות תורמת לנתבע (התובע בתביעה שכנגד). 8. אשר על כן, התביעה העיקרית נדחית. 9. באשר לתביעה שכנגד, הצדדים הגיעו, כאמור, להסכמה לענין גובה הנזק. אשר על כן, במסגרת התביעה שכנגד, אני מחייבת את הנתבעת שכנגד, אלדן תחבורה בע"מ, לשלם לתובע שכנגד (הוא הנתבע בתביעה העיקרית), הסכומים כדלקמן: עלות תיקון הנזק לפי חוות דעת השמאי - סך 7,309 ₪. בגין שכר טרחת שמאי - סך 899 ₪. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.2.11 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תישא הנתבעת שכנגד באגרת המשפט ששולמה במסגרת התביעה שכנגד, בהוצאות הנתבע 1 בסך 500 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. רכבמשפט תעבורהקו עצירהצומת