הנתבעים רכשו יחידת נופש בקלאב בבריטניה. בסוף 2004 פנה אליהם נציג של כרומוזום וטען כי יש להם חוב בגין יחידת הנופש וכי כדי למנוע הגשת תביעה כנגדם בגין אי תשלום דמי האחזקה בסך של 40,000$, יש באפשרותם לשלם סך של 48,368 ₪ בלבד ולהעביר את זכותם ביחידת הנופש לכרומוזום. הנתבעים הסכימו לכך ובמסגרת זו, מסרו לכרומוזום את השיקים נושא הדיון. למחרת ולאחר שהתייעצו גם עם המועצה הישראלית לצרכנות, הם הבינו שרומו, התקשרו לכרומוזום לביטול ההסכם ואף שלחו הודעה בכתב מיום 2/12/04 על ביטולו. במקביל שלחו לבנק הוראה לביטול השיקים (נספחים ג'-ד' לתצהיר). ביום 5/12/04 אף נחתם הסכם פורמלי לביטול העסקה ובו התחייבה החברה בכתב להשיב להם את השיקים. צוין בהסכם הביטול כי השיקים יוחזרו בדואר רשום לאחר חזרתם מהבנק (הסכם הביטול. נספח ה' לתצהיר). השיקים לא הוחזרו לנתבעים והם פנו באמצעות המועצה הישראלית לצרכנות בדרישה לקבלם חזרה. במכתב בא כוחה מיום 27/1/2005 טענה כרומוזום, כי השיקים נשלחו בדואר. משבוששו השיקים מלהגיע, הנתבעים (באמצעות המועצה) פנו לכרומוזום פעמים נוספות בדרישה לקבלתם, אך ללא כל הועיל (ראו התכתובת בנספח ז'). עם הזמן ראו בכך הנתבעים "סוף פסוק". בדיעבד הסתבר לנתבעים, כי לא רק שהשיקים לא נשלחו להם חזרה בדואר, הם הוסבו ע"י כרומוזום ונמסרו לתובע. לטענתם, לראשונה נודע להם על כך עם מכתב הדרישה מיולי 2011. התובע טוען, כי עם חזרת השיק, פנה טלפונית לנתבע. הנתבע מכחיש זאת בכל תוקף. יתר על כן, מר פרל, מנהלה של כרומוזום, הורשע (בין היתר) בגין פעילות החברה כמתואר בעניינם של הנתבעים בעבירות של גניבה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כתב האישום הוגש בשנת 2009. הכרעת הדין ניתנה ביום 7/4/2010 וגזר הדין ביום 23/5/2010 (ראו הכרעת הדין וגזר הדין, נספחים ז-ח לתצהיר הנתבעים). מהחלטת בית המשפט מיום 17/1/10 בבקשה לעיון חוזר במעצרו של מר פרל עד תום ההליכים עולה, כי התובע הציע עצמו כחלופת מעצר בית עבור מר פרל. בית המשפט לא אישר חלופה מוצעת זו משסבר, כי "אינה ראויה, וזאת בלשון המעטה. בקשתו להשתחרר למעצר בית בפיקוחו של מר גיא חסון, אשר, ככל העולה מהודעתו במשטרה (30.8.06), הוא האיש אצלו נהג לנכות שיקים בעבר, תמוהה..." (נספח יח', שם). השאלה העומדת לדיון השאלה העומדת לדיון היא אם התובע אוחז כשורה. אין חולק כי אם הוא אוחז כשורה, יש לחייב את הנתבעים בתשלום השטרות. לטענת הנתבעים, התובע אינו אוחז כשורה, משלא הוכחה תמורה ומשלא נהג בתום לב. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות ואת טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהגישו הצדדים לתיק, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעים לסתור את חזקת האחיזה כשורה שעומדת לזכות התובע (ס' 28-29 לפקודת השטרות), כמבואר להלן. לעניין התמורה - התובע הנפיק לכרומוזום קבלה 0731 מיום 5/12/04 בגין ארבעה שיקים שקיבל ממנה לניכיון, בסך כולל של 112,449 ש"ח, ובהם גם שני השיקים נושא התביעה (פרטי כל אחד מהשיקים הנ"ל נרשמו בקבלה, נספח ד' לתצהיר התובע, במפורש ובנפרד באופן שמאפשר זיהוי ברור של השיקים נושא הדיון); וכן, חשבונית מס' 0731 מיום 5/12/04 על תשלום עמלה בסך של 337 ₪ בגין ניכיון ארבעת השיקים הנ"ל, תוך שצוין בחשבונית, נספח ה' שם, כי התובע שילם בעבור השיקים סך של 112,112 ש"ח בשיק שמספרו 88760 (זהו סכום ארבעת השיקים הנ"ל בסך כולל של 112,449, בניכוי העמלה בסך 337 ש"ח). בנוסף, הוצג דף חשבון הבנק של התובע, ממנו עולה כי נמשך ושולם מחשבונו בשיק מספר 88760, סך של 112,112 ₪ ביום 5/12/2004 (נספח ו'); ומסמך הבנק מיום 6/12/2004, המודיע על החזרת שני השיקים נושא התביעה שהופקדו בחשבונו, וחיוב בעמלה בשל החזרתם (נספח ז'). די בכך כדי להוכיח להנחת דעתי ובמידה הדרושה במשפט האזרחי כי התובע שילם תמורה בעד השיקים, חזקת התמורה לא נסתרה ואני דוחה את טענות הנתבעים בעניין זה. לעניין תום הלב - מעיון בשיקים עולה, כי הם נמסרו לתובע כשהם תקינים למראה ושלמים. הוטבעה בהם חותמת כרומוזום, סחירותם לא הוגבלה, והם נמסרו לתובע טרם שעבר מועד הפירעון וחתימת ההיסב תקינה. מועד הפירעון חולף רק למחרת זמן הפירעון הנקוב בשיק, דהיינו: ביום 6/12/2004. עסקת הנכיון בוצעה ביום 5/12/2004, בטרם חלף מועד הפירעון, והשיקים הופקדו על ידי התובע לפירעון ביום 5/12/2004. עסקת נכיון ביום הפירעון שנקוב בשיק מקובלת, יש בה הגיון עסקי ואין בה כשלעצמה, דבר שמעורר חשד. כידוע, בהפקדת שיק זיכוי חשבון המפקיד מותנה בפירעון השיק ע"י הבנק הנמשך, בירור שעשוי לקחת מספר ימים. אני דוחה את הטענה שחתימת ההיסב אינה תקינה. ההיסב נעשה בחותמת של כרומוזום, בשמה התקין והמלא (כרומוזום גנטיק תעשיות שיווק וניהול בע"מ) ובחתימה. תוספת המספרים בשורה נפרדת מתחת לשמה המלא והנכון של חברת כרומוזום ושלא כחלק ממנו (מספרים שפשרם לא התברר), אינה מעלה חשד. בסיכומים נטען גם שמעבר לתוספת המספרים הנ"ל יש פגם בחתימת ההיסב בשל החתימה. צודק התובע בטענתו, כי מדובר בהרחבת חזית באשר טענה זו לא נטענה קודם (ראו ס' 12 לתצהיר הנתבע, שם נטען רק עניין תוספת המספרים). מעבר לדרוש, לגופו של עניין, על פני הדברים החתימה היא חתימה של גב' לימור עינת, שהייתה אשתו של מר פרל בתקופה הרלבנטית ולפי האמור בגזר הדין, נרשמה באופן פיקטיבי כבעלת מניות ומנהלת בכרומוזום בעוד שהבעלים והמנהל בפועל היה מר פרל (עמ' 1 לגזר הדין, נספח ח'. ראו גם עדותו של התובע בעמ' 8 ש' 10). לפיכך, לא נראה שגם מבחינה פורמאלית, נפל פגם בחתימה. מכל מקום, לא הוכח פגם כזה ולא הוכח שצריך היה הדבר להעלות חשד אצל התובע עד שנפגם תום ליבו ולא עומדת לו חזקת תום הלב. קיצורו של דבר, לא מצאתי שיש בחתימת ההיסב דבר שצריך היה להדליק אצל התובע "נורה אדומה". אני דוחה את הטענה שהיה על התובע לערוך בדיקות או פעולות נוספות טרם שקיבל את השיקים לנכיון נוכח סכומם. סכום השיק בסך של 40,368 ₪ אינו חריג ככזה ובנוף העסקאות של התובע עם כרומוזום, בפרט, כעולה מהשיקים הנוספים שנזכרים בנספח ד' לתצהיר התובע ומדפי החשבון שצירף (ראו גם עדותו של התובע בעמ' 8 ש' 16 ואילך, עמ' 9 ש' 9). לא הוכחה כל רשלנות מצד התובע, בוודאי שלא הוכחה התנהלות שמבססת רשלנות תורמת, שממילא היא טענה קשה בתחום של דיני שטרות. הטענה שנרקחה קנוניה בין התובע לבין מר פרל, איננה אלא השערה שלא הוכחה ובוודאי שלא הונחה לה התשתית הראייתית הכבדה הנדרשת על מנת להוכיח טענות מסוג זה שיש בהם אבק פלילים, במשפט האזרחי. יש לזכור, כי ההליך הפלילי כנגד מר פרל התחיל בשנת 2009. גם אם אביא בחשבן שמר פרל נחקר באוגוסט 2008 (כעולה מההחלטה בבקשה לעיון חוזר במעצרו), מדובר בשנים רבות לאחר האירועים נושא התביעה. לא הוכח שהיה על התובע לדעת כבר במועד שקיבל את השיקים מכרומוזום, ביום 5/12/2004, כי השיקים נמסרו למר פרל או לכרומוזום, במסגרת עסקה שבוטלה או בנסיבות של מרמה וכיוצ"ב. גם הצעתו של הנתבע לשמש כחלופת מעצר למר פרל בשנת 2010 אינה מעידה על קנוניה כנטען. יש בה לתמוך בכך שהייתה מערכת יחסים קבועה של ניכיון שיקים שיצרה גם יחסים אישיים, כפי שהעיד התובע, אך לא כדי לבסס קנוניה או ידיעה של התובע על המעשים הפליליים שנחשפו שנים לאחר מכן בהליך הפלילי, כבר במועד עסקת הניכיון (ראו עדות התובע בעמ' עמ' 7 ש' 21, עמ' 14 ש' 17 ואילך. ראו גם הסכם הניכיון מיום 20/6/04 שבין התובע לבין כרומוזום, המעיד על יחסים שוטפים של נכיון שטרות, נספח ח' לתצהיר התובע). השיהוי בהגשת השטר לביצוע, אין בו כדי להביא לדחיית הבקשה לביצוע השטר כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות ומשלא הוכח כי נגרם לנתבעים נזק ראייתי בשל חלוף הזמן. יחד עם זאת, יש בחלוף הזמן עד להגשת השטרות לביצוע, כדי להביא לקבלת הטענה החלופית של הנתבעים ביחס לחיובי הריבית. גם לגרסת התובע, שהוכחשה ע"י הנתבע, הסתפק התובע בשיחה טלפונית אחת שעשה לנתבע לאחר שהשיק חזר בשנת 2004 או 2005, בטרם פניית בא כוחו בדרישה בכתב מיום 19/7/11. אין הצדקה שהנתבעים ישאו בכובד נטל הריביות בשל התנהלות התובע שבחר להמתין שנים ולהגיש את השטרות לביצוע רגע לפני שהתיישנו. אני מורה כי סכום החוב בתיק ההוצל"פ יועמד, אפוא, על סכום השיקים בצירוף הפרשי הצמדה בלבד. סוף דבר ההתנגדות מתקבלת, אפוא, באופן חלקי, כאמור בסעיף 16 לעיל ותיק ההוצל"פ ישופעל בכפוף לאמור בסעיף 16 לעיל. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות האגרה. בנסיבות העניין כמתואר לעיל, אינני מחייבת את הנתבעים בשכ"ט עו"ד וכל צד ישא בשכר טרחת עורך דינו. נופשביטול עסקה (יחידות נופש)