האם זכאי התובע, מהנדס עירייה להחזרים בגין ניכויים משכרו ? העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: 1. התובע הנו מהנדס והועסק בעיריית לוד משנת 1987 ועד ליום 10.3.05 (למעט שנים 1999 - 2002). 2. התובע נבחר למהנדס העיר לאחר שזכה במכרז. 3. ביום 4.8.02 נחתם בין הצדדים "חוזה מיוחד להעסקת עובד" (נספח 1 לכתב התביעה). 4. הוסכם על הצדדים כי ההסכמים הקיבוציים שחלים ויחולו על עובדי הנתבעת לא יחולו על הצדדים. 5. בסוף שנות התשעים התדרדר מצבה הכלכלי של העיריה. 6. בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 14.7.04 שעניינו הבראת העיריה, הופיע שמו של התובע (נספח ד' להסכם הקיבוצי) תחת הכותרת "הפסקות עבודה לעובדים בחוזים אישיים". התובע לא פוטר. 7. החל ממשכורת 9/04 ועד למשכורת 3/05 קוזזו סכומים ממשכורתו של התובע. הקיזוז נרשם תחת הסעיפים "מענק עידוד צמיחה" ו"שכר בכירים". 8. כמו כן, מחודש 1/05 ועד לחודש 3/05 קוצץ שכרו הבסיסי של התובע מ-26,883 ₪ ל-10,753 ₪. 9. ביום 3.3.05 הודיע התובע באמצעות בא כוחו על התפטרותו (נספח 4 לכתב התביעה): "לכבוד מר בני רגב - ראש העיריה. מרשנו, מר אריה גלברג מהנדס העיריה, מילא את ידנו לפנות אליך כדלקמן: מרשנו מועסק כמהנדס עירית לוד במשך שנים רבות החל משנת 1987, למעט הפוגה של שנים בין השנים 1999 לשנת 2002, אם כעובד רגיל ואם בדרך של התקשרות בחוזה בכירים. בשנת 2002 חזר מרשנו לתפקיד מהנדס העיר וזאת לאחר שזכה במכרז פומבי שפורסם. העסקתו של מרשנו אושרה הן על ידי מועצת העיר והן על ידי משרד הפנים. ביום 4.8.2002 נחתם עם מרשנו חוזה מיוחד להעסקת עובד (להלן: "החוזה"). ...... 18. תדהמתו של מרשנו גברה לכשהתברר לו כי החל ממשכורת חודש ספטמבר 2004, קוצצה ממשכורתו בשיור של 25% וזאת ללא שמרשנו נתן לכך את הסכמתו וללא שהודע לו הדבר. ...... 36. על העיריה לשלם למרשנו את הפרשי השכר בגין החודשים בהם שולמו לו סכומים הפחותים מן השכר שנקבע בחוזה בין מרשנו לעיריה על נספחיו. כן על העיריה לשלם בגין סכומים אלו פיצויי הלנת שכר כחוק עבור הסכומים שלא שולמו במועדם. 37. כן על העיריה להעביר לאלתר את הכספים לקרן ההשתלמות ולביטוח המנהלים של מרשנו לכיסוי כל חובותיה, על העיריה להמציא למרשנו אישור על הסדרת חובה של העיריה לגופים אלו, עד למועד סיום עבודתו של מרשנו בעיריה. 38. על העיריה לשלם למרשנו שכר בגין 3 חודשי הסתגלות, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי מחלה, קצובת ביגוד, קצובת נסיעות, דמי כלכלה, הוצאות רכב והוצאות טלפון, הכל בהתאם לחוזה שנחתם בין מרשנו לעיריה. 39. מכיוון שהעיריה לא מילאה את התחייבותה ולא רכשה עבור מרשנו פוליסה לכיסוי אובדן כשר עבודה רכש מרשנו פוליסה זו בכספו ושילם עליה את הפרמיות הקבועות. על העיריה לשלם למרשנו לאלתר את דמי הפרמיה בשיעור 2.5% משכרו של מרשנו עבור 32 חודשי עבודתו של מרשנו בעיריה. 40. בכדי שלא לפגוע בתושבי העיר לוד ועקב מחויבותו של מרשנו למקום בו עבד במשך שנים כה רבות מבקש הוא להעביר את התפקיד בצורה מסודרת ולקיים חפיפה לכל גורם בו תבחר העיריה. 41. אין במכתב זה כדי למצות טענות ו/או דרישות ו/או תביעות מרשנו ואין בו כדי למעט ו/או להוות ויתור מצדם על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה ו/או זכות." 10. ביום 9.3.05 פנה התובע אל מנכ"ל העירייה (נספח 5 לכתב התביעה): "הנדון: פרישתי מעבודתי. בהמשך למכתב הסימוכין הנני להודות לכל המנהלים והעובדים שעזרו לי במהלך תפקידי. העברתי בצורה מסודרת את כל המידע הרלוונטי למר עודד ארנון. מכשיר המירס נשאר אצל המזכירה, הגב' לאה נעים. תום אחריותי כמהנדס העיר סוכם עם מנהל משאבי אנוש מר בוטרשוילי בסוף היום. אודה לך על סכום מהיר של יתרות המגיעות לי, לרבות הפרשים בין תלושים לתשלום בפועל, לרבות חופשות, הודעה מוקדמת, והורדות שהורדו בלא הסכמתי - וכל הנגזר מההסכם." טענת התובע: 11. התובע לא הסכים להפחתה ועל כן הנו זכאי להחזרים בסך 76,271 ₪ בגין (3/05 - 9/04) בתוספת הלנת שכר. 12. על פי הסכם ההעסקה, זכאי התובע ל-3 חודש הודעה מוקדמת בסך 80,649 ₪ בתוספת הלנת שכר. 13. התובע פוטר מעבודתו. טענות הנתבעת - 14. דין תביעת התובע להחזרים בגין ניכויי שכר לחודש 9/04 - 11/04 להידחות מחמת התיישנות. 15. התובע בחר לשקוט על שמריו במשך למעלה מ-7 שנים, אשר על כן דין תביעתו של התובע להידחות מחמת שיהוי. 16. ממועד ההפחתה ועד סיום עבודתו לא פנה התובע בעניין לאיש לנתבעת. התובע הסכים להפחתה. 17. לבכירים ששכרם הופחת ב-25% ניתנו שתי אפשרויות: להסכים להפחתה או לסיים את עבודתם. עדויות: 18. שמעתי את עדות התובע ומטעם הנתבעת העידו גזבר העיריה, מר ציון הדר ומנהל אגף משאבי אנוש, מר אבי בוטראשווילי . הכרעה: 17. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. התיישנות: 19. התביעה הוגשה בחודש 10/11. אשר על כן, כל רכיבי התביעה הנוגעים לתקופה שלפני 10/04 התיישנו. התובע לא הרים את הנטל כי משכורת חודש 9/04 שולמה באיחור כל שטען התובע כי משכורת חודש 9/04 שולמה "בשלהי חודש 10/04". התובע לא פירט באיזה מועד על-מנת שניתן יהיה למנות את מרוץ ההתיישנות והנתבעת באמצעות עדהּ טענה כי משכורת חודש 9/04 שולמה במועד: "ת. לא שלמנו מינואר עד אוגוסט משכורות למעט מקדמות ששלמנו מדי חודש חודשיים כדי שיהיה לאנשים ממה לנשום. בספטמבר שילמנו את המשכורות." (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 28-27 לעדות בוטשווילי) התובע לא סתר טענה זו. 20. הסבריו של התובע מדוע השתהה בתביעתו תמוהים: "ש. איך זה שהעיריה מקבלת ממך תביעה כמעט 7 שנים לאחר הסיפור הזה. ת. לא חשבתי שאני אגיע לתבוע את העיריה. חשבתי שיבוא יום ויהיה עם מי לדבר. בעיקר שהיה לי דיבור. חיכיתי שיהיו אנשים אחרים. עד שיגיע מועד התיישנות. ש. חיכית במכוון. ת. היה לי דיבור עם עובדים בכירים בעיריה שאמרו שהם תומכים בתביעה שלי. כמו מנהל כח אדם בעיריה. הוא טען שמגיע לי הכסף. שנים אחרי זה דברתי איתו. אם אקבל את מה שמגיע לי. יכול להיות שראש העיר התחלף. היה 21 מישהו שלא התחלף. ש. חיכית שהגזבר יזוז ממקומו. ת. כן. לא התכוונתי לתבוע את העיריה עד הרגע האחרון. אני מאמין מכל לב." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 24-14 לעדות התובע) (ההדגשה לא במקור - א.ג.כ.) 21. מחקירתו הנגדית של התובע התחוור כי מכתב מיום 5.6.08 שוגר על-ידי התובע באמצעות הפקס רק ביום 3.11.09: "ש. הפקס בתחתית העמוד אצל הגזבר. אריה גלבר...... ת. זה פקס בבית. ש. אתה שלח 3/11/09 מה שכתוב פה. ת. כן. שלחתי את זה לעיריה. ש. למה בתצהיר אתה מספר שהמכתב נשלח יוני 2008 ת. רשום נשלח ברשום. ש. יש לך אסמכתא או אישור מסירה. ת. מאמין שהמכתב נשלח ברשום. מאידך שהגיע אליי הפקס הזה הוצאתי את זה תזכורת לעיריה." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 28-26 וכן עמ' 9 שורות 6-1 לעדות התובע) אשר על כן הנני קובעת כי תביעתו של התובע לתקופה שקדמה לחודש 10/04 התיישנה. האם הסכים התובע להפחתת שכרו? 22. סבורני שכן ואסביר. מהעדויות התברר כי התובע לא פנה לאיש בעירייה בנוגע לקיצוץ בשכרו ובכל מקרה, בוודאי שזה לא הוכח על ידו. עדותו של התובע כי פנה לראש העיר בעניין הפחתת שכרו, הנה גרסה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית ואין לה כל זכר בכתב התביעה או בתצהירו. זאת ועוד, לטענת התובע ראש העיר אמר לו שהוא יבדוק את הנושא אולם למרות שלגרסתו של התובע ראש העיר לא חזר אליו, המשיך הוא בעבודתו: "ת. היה לי איתו דיבור. הוא אמר לי שהוא יבדוק ולא ענה." (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 6 לעדות התובע) 23. התובע העיד כי ידע על ההוראה שנתקבלה בעניינו של התובע מאת החשב המלווה מטעם משרד הפנים ובה הורה החשב לגזבר להשוות את שכרו של התובע לקודמו בתפקיד: ש. מפנה לנספח יא' לתצהיר של ציון הדר גזבר העיריה. זה מכתב שאתה מכותב אליו. קבלת את המכתב במועד שהוא נכתב. ת. כן. דברתי עליו קודם. ש. כתבת מכתב תגובה. ת. למה שלא אסכים. הסכמתי למה שכתוב פה. אני אף פעם לא הסכמתי. אם הייתי מסכים הייתי כותב שאני מסכים. ש. אתה אומר ראיתי קבלתי. ת. המכתב מאוד מעליב. זה מחזק. פטרו אותי בעטו בי למה שאני אכתוב. זה מחזק את התחושה. ש. פנית למישהו. ת. חיפשתי עבודה באותה עת. (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 23-13 לעדות התובע). 24. התובע, בכל התקופה מאז שידע על ההפחתה ועל ביצועה בפועל, לא פנה לנתבעת, לא מחה על כך ולא הביע התנגדותו. רק לראשונה במכתב התפטרותו ביום 3.3.09, למעלה מחצי שנה לאחר הפחתת שכרו, זכר התובע להעלות טענות אלו. 26. הסכם ההבראה נחתם ביום 14.7.04. הוכח שהתובע היה מודע להסכם: "אני נדהמתי לגלות ששמי שורבב להסכם הקיבוצי כמי שמיועד לפיטורים בפרט לאור העובדה שאני ועבודתי היינו מוערכים מאד בעירייה. הייתה זו הפעם הראשונה בה נודע לי על כוונת/החלטת העירייה לפטרי." (סע' 6 לתצהיר התובע). אשר על כן ברור שהתובע ידע על הפחתת שכר הבכירים בנתבעת וההפחתה אומנם בוצעה בפועל במשכורת חודש 9/04. 27. זאת ועוד, הפעם הראשונה, בה פנה התובע לנתבעת לאחר סיום עבודתו, הייתה בחודש 11/09, למעלה מ-4 שנים לאחר שסיים לעבוד בעירייה. 28. על פי ההלכה הפסוקה, אם נחתם עם עובד הסכם שבו מתחייבת מעבידה לשלם לו שכר מסויים או תנאי שכר אחרים ובמהלך תקופת עבודתו מקבל העובד שכר נמוך יותר או תנאי שכר שונים מהמוסכם והצדדים שותקים, ייראה הדבר כאילו נתנו הצדדים הסכמתם לכך מלכתחילה. לכן, אין לעובד או למעביד עילת תביעה כנגד מעבידתו או כנגד עובדו מאחר שבשתיקתם הסכימו לשינוי בחוזה העבודה. עוד קובעת הפסיקה כי חוסר הסכמה צריך להיאמר במפורש (תב"ע נד/86-3 (ארצי) יוחנן גולן - אי.אל.די בע"מ פד"ע כ"ו עמ' 270). 29. לא זו אף זו, התובע העיד: "ת. מהרגע שהודיעו לי שאני מפוטר אני צריך לשמור לי את האופציה לעבוד במקום אחר. ש. ספרת לי שאתה התחלת לחפש עבודה שהודיעו לך שאתה מפוטר. ת. כן. ש. מפחיתים לך בשכר. אתה העדפת להשאר במקום עבודה עד שתמצא משהו. מאשר לשבת בבית בלי עבודה. ת. נכון." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 27-21 לעדות התובע) קרי, התובע שקל את שיקוליו באותה עת, הסכים הלכה למעשה להפחתה והמשיך לעבוד. אשר כל כן, הוא איננו זכאי להחזרי כספים בגין הפחתות בשכרו. 30. זאת ועוד, התובע התקבל לעבודתו בעיריית ראש העין כמהנדס בחודש 2/05 (נספחים יב(1) ו-יב(2) לתצהיר הגזבר) קרי, הקשר בין עזיבתו את הנתבעת לתחילת עבודתו בראש העין ברור. התובע לא עזב בשל ההפחתה בשכרו אלא בשל קבלתו לעבודה בעיריית ראש העין ועזב את הנתבעת יום לאחר שהתקבל לעבוד בראש העין, מבלי ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת כנדרש בהסכם העסקתו של התובע. 31. אשר על כן התובע התפטר ואיננו זכאי ל-3 חודשי הודעה מוקדמת. 32. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪. 33. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. עירייההנדסה / מהנדסניכויים ממשכורת