תביעת שני אחים לקביעת גובה הגמלה בגין דמי אבטלה עקב סגירת העסק של אימם אצלה עבדו (ולגבי התובעת - גם גובה דמי הלידה שהייתה אמורה לקבל, עקב לידתה). השאלה היחידה שבמחלוקת הינה מהו הסכום הקובע לצורך חישוב זכויותיהם והאם נכונה טענתם כי בפועל בחודשים האחרונים לפני סגירת חנות הפרחים השייכת לאימם, עבדו שעות רבות יותר וכי זו הסיבה לכך ששכרם היה גבוה, או שנכונה טענת הנתבע כי הכנסתם לא גדלה באמת, אלא מדובר היה בפיקציה, וזאת לאור העובדה שהעסק היה בהידרדרות ולא ייתכן שדווקא אז יועלה שכרם. הרקע לתביעה: א. התובעים עבדו החל משנת 1994 בחנות פרחים "אורידיאה" שבבעלות אימם. ב. הפסקת עבודתם של התובעים הייתה ב-3/11, בשל סגירת העסק, ולאחר התדרדרותה הבריאותית של אימם. ג. התובעים הגישו תביעה לתשלום דמי אבטלה, ותביעתם התקבלה, אלא שהסכום ששולם להם כדמי אבטלה היה על בסיס של 4,000 ₪ - הסכום שהשניים השתכרו עד 4 חודשים לפני סגירת העסק, בעוד שלטענתם מגיע להם לקבל דמי אבטלה לפי שכר שקיבלו בארבעת החודשים האחרונים, קרי - 8,000 ₪. 4. דיון א. אין ספק שדמי האבטלה צריכים להיות משולמים לפי השכר הנכון, ועל בית הדין לבדוק - במיוחד כאשר יש עליה בשכר בלתי מוסברת, וכאשר מדובר בעסק משפחתי - כי לא מדובר בפיקציה לצורך קבלת סכומי כסף גבוהים יותר מביטוח לאומי. כך גם קובע סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 אשר קובע: "כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המינהלה (להלן: פקיד תביעות) והוא יחליט אם תינתן הגימלה ובאיזו מידה תינתן". ב. לטענת ב"כ הנתבע - מדובר בפיקציה, וכי השכר הועלה פי שניים - ללא כל הצדקה כלכלית, בזמן שכבר היה ידוע כי העסק הולך לקראת סגירה, מה גם שבד בבד הורד שכרה של האם לצורך קבלת קיצבת זיקנה. עוד נטען כי המשכורות שבתלושים לא תואמות את הסכומים ששולמו בפועל - ולפיכך ברור כי מדובר בפיקציה, ולא במצב אמיתי, ועל כן דין התביעה להידחות. כן הצביעה ב"כ הנתבע על מספר סתירות בין שני התובעים באשר לשעות בהם עבד כל אחד. ג. מנגד טוענים התובעים כי אימם ניהלה את העסק ביד רמה משך שנים ארוכות, והעסק אכן שגשג. באותה תקופה - הם עבדו אצלה באופן חלקי, והיה אדם נוסף שעסק בשליחויות וקיבל משכורת. אלא, שבתקופה האחרונה מצבה הבריאותי של אימם התדרדר (ועל כך אין מחלוקת), ולכן עבדו שעות רבות במקומה, כיוון שהיא לא הייתה מסוגלת יותר לנהלו. ואם קודם לכן, מתוך התחשבות במצבה, המשיכו לשלם לה את משכורתה בעוד הם קיבלו משכורת נמוכה - הרי שבשלב מסויים פסקה אימם לעבוד, וכך גם פוטר העובד הנוסף, ותחת זאת הם שניהם ניסו להציל את העסק, ועבדו שעות רבות יותר, על מנת להצילו. ובסופו של דבר לא הצליחו לעמוד במשימה והעסק ניסגר. לטענתם לא הייתה להם כוונה לסגור את העסק, אלא לנסות להבריאו, אלא שהדבר לא עלה בידם לאחר תקופת הניהול הכושל של אימם - דבר שנבע מהתדרדרותה הבריאותי והנוירולוגית של האם. השכר הגבוה, יחסית, שקיבלו (8,000 ₪ לעומת 4,000 ₪ קודם לכן, שיקף את המעבר למשרה מלאה, כשמצד שני - אימם לא קיבלה משכורת כיוון שהפסיקה למעשה לעבוד. ד. לאחר ששמענו את עדויותיהם של התובעים (והעדים מטעמם) - מקבלים אנו את גרסתם כאמינה. מתצהירי התובעים עולה כי לאחר ההתדרדרות הבריאותית של אימם, ובמיוחד לאחר אישפוזה בראשית שנת 2007, ניסו האחים לנהל את העסק מתוך רצון כן ואמיתי לשמר אותו ולהבריאו וכי הדבר חייב בפועל את הגדלת משרתם (במקןם אימם אשר ניהלה את העסק משך שנים משעות הבוקר עד הערב), וכי זו הסיבה האמיתית להגדלת שכרם. עוד עולה, כי התובעים לא העריכו נכונה את גודל המשבר עד שנכנסו לניהולו במקום האם, וכי המשבר נבע מכך שניהול העסק ע"י אימם בתקופה האחרונה סבל מטעויות רבות שעשתה - אף שכאשר הייתה במיטבה ניהלה עסק פורח ורווחי. ה. כאמור, בנסיבות אלו, שומה על בית הדין לבדוק בדקדקנות את גירסת התובעים, לאור החשש כי התנהלותם הייתה מכוונת מטרה - להוציא כספים רבים יותר מביטוח הלאומי, כאשר כבר היה ברור שהעסק בקריסה. אלא שבנסיבות שתוארו - שוכנענו כי שני התובעים פעלו בתום לב, וכי באמת ובתמים קיוו להבריא את העסק אשר הביא לפרנסתם ולפרנסת אימם משך שנים ארוכות, וכי לא בקלות "הרימו ידיים" נוכח התדרדרות העסק. לכן, משעדותם אמינה עלינו, נראה שגם הסתירות הלא משמעותיות שציינה ב"כ הנתבע - אין בהם כדי לקבוע כי מדובר בתובעים ששמו להם מטרה להונות ולשקר את המוסד לביטוח לאומי. כך גם מקובלות עלינו עדויותיהם של מר אילן רונן דלרוזה אשר העיד כי היה בקשר יומיומי עם אימם של התובעים בתקופה הרלבנטית וכן בעדותו של מר עמרם רפאל אשר עבד בחברה לשיווק אביזרים לפרחים משך שנים ארוכות ונתן תצהיר על אופן התנהלות החנות בתקופה בה עבדה (כולל בתקופה האחרונה עת החלו בעיות בתשלומים ובאופן התנהלותה). לכן גם הגדלת משכורתם בתקופה האחרונה לא הייתה בבחינת פיקציה, אלא שיקפה את השכר שהגיע להם בגין עבודתם. סוף דבר: מכל האמור לעיל - התביעה מתקבלת, הן לעניין גובה דמי האבטלה של התובעים והן לעניין גובה דמי הלידה של התובעת. משהתובעים מיוצגים ע"י הסיוע המשפטי - אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. דמי אבטלה