אירוע פיטורים שחווה גרם לפגיעה במצבו הנפשי

אירוע פיטורים שחווה גרם לפגיעה במצבו הנפשי הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו של המערער, קבעו כי מצבו הנפשי מתאים ל- 30% נכות, ואולם ניכו ממצב זה 10% בגין מצב קודם. ערעורו של המערער נוגע לסוגיית ניכוי מצב קודם. לטענת המערער וב"כ, שגתה הועדה משקבעה כי יש לנכות משיעור הנכות שנקבע לו 10% בגין "מצב קודם". בהקשר זה המערער מבקש להסתמך על חווות דעתו של ד"ר הלל מה נעים אשר קבע כי בנסיבות העניין אין מקום לניכוי מצב קודם, באשר אין במסמכים הרפואיים מהתקופה שקדמה לפיטורים, כל נתון המצביע על הפרעה נפשית כלשהי, שהיתה מזכה את המערער באחוזי נכות בהתאם להלכת מרגוליס (דב"ע נג/ 01-46 יצחק מרגוליס נ' המל"ל, פד"ע כ"ו 364). עוד טען המערער, כי האפיזודות שתוארו ע"י הועדה ביחס ל"מצב קודם" נסובו כולן סביב נושא הפיטורים ותחושת המערער כי עומדים לפטרו, ולפיכך הן חלק אינטגרלי מאירוע הפיטורין וכל הפרדה לעניין זה הינה מלאכותית. ב"כ המשיב טען כי לנוכח המסמכים עליהם הצביעה הועדה, המעידים על הידרדרות הדרגתית במצבו הנפשי של המערער, ניתן לראות הוכחות רפואיות לכך שסבל מבעיות נפשיות טרם הארוע שהוכר, ולפיכך, הועדה ניכתה מצב קודם בצורה ראויה בהתאם להלכת מרגוליס. הכרעה הועדה הרפואית מדרג ראשון ביססה את החלטתה בדבר מצבו הנפשי של המערער לרבות בסוגיית ניכוי מצב קודם על אבחון נוירופסיכולוגי שנערך למערער על ידי ד"ר רון גאגין (דו"ח אבחון מיום 16/5/11) אשר סיכם את ממצאיו כדלקמן: "בן 42, פוטר לטענתו מעבודתו בהפתעה ולקה בשל כך בהתקף חרדה. מדווח כי סובל מהתקפי חרדה שאלו עד היום ולא מצליח לשכזר את רמת תפקודו במישור המקצועי או בכל מישור חיים אחר. ממצאי האבחון מעידים על תפקוד שנמוך לכאורה מתפקודו הפרה מורבידי המשוער על פי הרקע שנמסר. עם זאת ממצאי מבחני המהימנות וכן דפוס הממצאים בשאר המבחנים מעידים כי המדובר בהגזמה של תלונותיו ושל הסימפטומים מהם סובל ולא ביטוי מהימן של יכולותיו. להערכתי ההגזמה נובעת מדפוסי אישיותו הפרה מורבידית בה ניכרים קווים נרקסיסטיים ופראנואידים שמקשים עליו את ההסתגלות למצבו החדש ואת ההתאמה למסגרות חיים אחרות מאלו שהורגל בהן. מהראיון ומן הממצאים ניכר כי הוא זקוק לתשומת לב מירבית אהדה והערכה על כל צעד ושעל ומשתמש בסובבים אותו ככדי להאדיר את תחושת היכולת שלו. כשנגרם שבר במנגנון זה, הוא הופתע ונגרמה קריסה של מנגנוני ההגנה שהגיעה עד לכדי הפרעת חרדה כרונית. ממצאי האבחון מתאימים לאבחנה של הפרעת הסתגלות המלווה באפקט חרדתי על רקע אישיות פרה מורבידית נרקסיסטית ופרנואידית." על רקע האמור הועדה של הדרגה הראשונה מצאה להפחית משיעור נכותו של המערער בגין מצב קודם לאחר שקבעה כי למערער "הפרעה אישיותית עם אפיונים נרקסיסטיים פרנואידים שמקשים עליו את ההתמודדות עם הנפילה במעמדו". המערער הגיש ערר על החלטות הועדה הרפואית וביקש להסתמך על חוות דעתו של ד"ר הלל מה נעים אשר קבע כי בנסיבות העניין אין מקום לנכות מצב קודם מטעמים הנעוצים באישיותו של המערער. בחוות דעתו של ד"ר מה נעים מיום 29/11/11 נכתב כדלקמן: "ברקע קיימים לדעתי קווי אישיות נרקסיסטיים והסטריונים אך אלו אינם מתגבשים לקראת הפרעת אישיות של ממש ובוודאי שלא לקיומה של נכות נפשית קודמת: לאורך השנים ניהל חיים מתפקדים ברמה ראויה - הקים משפחה יציבה, הציב את משפחתו במעמד סוציו אקונומי גבוה, היה בעל מעגל חברתי רחב, עסק בפעילות ציבורית ותפקד ללא פגם בעבודתו. כך שקווי האישיות הקודמים שימשו פה בבחינת "גולגולת דקה" - כשנפגע והושפל בשל פיטוריו, ופיתח בגין השפלה זו את ההפרעה הנפשית הנוכחית." הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את חוות דעתו של ד"ר מה נעים שלפיה אין מקום להפחית משיעור הנכות בגין הפרעת אישיות, ועל אף האמור, דחתה את הערר, לאחר שמצאה כי למעלה משנה לפני קרות האירוע התאונתי שהוכר (אירוע הפיטורים), המערער התלונן בפני רופאת המשפחה על לחץ נפשי על רקע חששו מפני פיטורים ואף קיבל טיפול תרופתי. יובהר, כי מעיון במסמכים הרפואיים אליהם הפנתה ועדת הערר עולה, כי ביום 14/8/08 למעלה משנה לפני פיטוריו, התובע פנה לרופאת משפחה והתלונן על כך שמזה 8 חודשים הוא מצוי בלחץ נפשי על רקע תחושתו כי הוא מועמד לפיטורים. רופאת המשפחה ציינה כי הוא נוטל אלפראליד והפנתה אותו ליעוץ פסיכיאטרי. מהמסמכים שבידינו עולה כי באותה עת המערער לא פנה לקבלת טיפול פסיכיאטרי, והוא עשה כן אך בחלוף למעלה משנה, לאחר שפוטר מעבודתו. עם זאת, ניתן ללמוד מרישומי רופאת המשפחה כי בשנת 2008 למעלה משנה לפני הפיטורים המערער כבר סבל מקושי בתחום הנפשי וקיבל טיפול תרופתי. על רקע האמור, בהחלטתה בדבר ניכוי מצב קודם כתבה הוועדה הרפואית לעררים כדלקמן: "במכתבה של ד"ר כרמית רחימה מעוז רופאה פנימאית - 14/8/08 (לפני תאריך האירוע 1/11/09) בו צויין שמזה 8 חודשים בלחץ נפשי עקב העובדה שעומדים לפטרו ממקום העבודה, נוטל אלפרידיל סובל מהפרעות שינה ודיכאון לא ספציפי. גם במכתב של ד"ר מנה צויין - בסוף 2007 (שמועות) שרוצים לרענן" התאים להרגשתו שמשהו לא טוב קורה. באותו דו"ח צויין במהלך 3 שנים אחרונות חלה הדרדרות הדרגתית בה איבד את הבטחון העצמי שלו. .. הוועדה מתרשמת שחל שינוי במצבו של התובע עוד הרבה לפני שקיבל הודעת פיטורין. אין לשלול שפיטורין היו "נבואה שמגשימה את עצמה" זאת אומרת בגלל שינוי במצבו הנפשי שהתאפיין בחשדנות סימנים של דיכאון תפקודו הלך והדרדר ובסוף הביא לפיטורין. הועדה קובעת שיש מקום להוריד מצב קודם שמדובר לעיל (10%) הועדה מקבלת טעון עו"ד שאין מקום להוריד עוד 10% בגלל אישיות פרו מורבידית". על פי ההלכה הפסוקה ניכוי מצב קודם הינו פעולה חשבונאית לפיה מעריכה הוועדה את נכותו הרפואית הכוללת של הנפגע וממנה מפחיתה את אחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה שהוכרה כתאונת עבודה. אין חולק כי הפגיעה שהוכרה הינה הודעת הפיטורים, שהיא אירוע נקודתי שניתן לבודד מבחינת מקום וזמן נתונים. לכאורה אכן יש לנכות מהנכות הנפשית שלאחר הודעת הפיטורים את הנכות הנפשית אשר קדמה להודעה. הוועדה לעררים קיבלה את הטיעון שאין לנכות בגלל אישיות פרו מורבידית אך ניכתה מנכותו הכוללת של המערער נכות בין שינוי במצבו הנפשי שנגרם כתוצאה מחרדה מפני פיטורים. הגם שמדובר לכאורה באורים שקדמו לפגיעה שהוכרה, אני סבורה כי ההפרדה ביניהם לצורך ניכוי מצב קודם הינה מלאכותית. לא נעלמה מעיני ההלכה המושרשת שלפיה מתח נפשי מתמשך אינו מבסס הכרה במצב נפשי כפגיעה בעבודה, ויש לבודד את האירוע החריג ולבחון את השפעתו. המיקרוטראומה הפסיכיאטרית אמנם לא הוכרה בפסיקה (ראו דב"ע נו/0-260 משה מלכה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב 625, 628 (1997), בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נג(2) 529 (1999)), יחד עם זאת משהוועדה יחסה את מצבו הנפשי שקדם לפגיעה לחששות מפני הפגיעה (הפיטורים) אין לטעמי להכיר בכך כמצב קודם. לפיכך, עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים. תשומת ליבה של הוועדה לכך שאין לנכות מצב קודם הקשור ללחץ נפשי הנובע מחשש של המערער כי עומדים לפטר אותו. הועדה תבחן מחדש את עמדתה ביחס לשאלת ניכוי המצב הקודם בהתאם להנחייתי דלעיל. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. פיטורים