בקשת המבקשת למחוק התובענה ללא צו להוצאות תוך מתן הוראה על השבת האגרה הסיבה לבקשה הינה מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים 1-3 ובמיוחד המשיב 1 באופן שיקשה על גביית החוב הנטען אפילו תזכה התובעת במשפט. לפיכך, התבקש ביהמ"ש למחוק התובענה בהתאם לתקנה 154(א) לתקנות סדר הדין האזרחי,תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") 2. המבקשת הוסיפה, כי פנתה לב"כ המשיבים כאשר ב"כ המשיבים 1-3 השאיר נושא ההוצאות לשיקול דעת ביהמ"ש בעוד שב"כ המשיב 4 עמד על הוצאותיו. אשר להוצאות ציינה המבקשת כי סיכויי התביעה להתקבל טובים והמחיקה התבקשה רק על רקע חדלות הפירעון של המשיבים. כך גם הבקשה מוגשת בשלבים מקדמיים של התובענה וטרם הכנת תצהירי עדות ראשית, נתקיימו שני דיונים מקדמיים בלבד והשקעת הנתבעים בתיק מינימאלית. עוד ציינו כי המשיבים 1-3 בקשיים כלכליים קשים כפי שהעידו בכתב הגנתם לפיכך יש להתחשב בתובעת דווקא בעת מחיקת התביעה ולא לחייבה בהוצאות. עוד הפנתה לכך שהנתבע 1 פשוט ברח מאימת נושיו ונעלם. אשר למשיב 4 אין לחייב בהוצאות עת לא עמדה המבקשת על הוצאותיה בעבר כשהמשיב 4 הגיש באיחור רב את כתב הגנתו. כך גם ביחס למשיבים 1-3 לא עמדה המבקשת על הוצאותיה בשל אי עמידתם בהליך גילוי המסמכים. תגובות המשיבים 3. המשיבים 1-3, ביחס אליהם טענה המבקשת כי השאירו נושא הוצאות ההליך לשיקול דעת ביהמ"ש, עמדו בתגובתם על הוצאותיהם בסכום שלא יפחת מ- 200,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטעמם, מדובר בתביעת סרק שאינה נתמכת עובדתית ומשפטית ודינה דחייה בתום הדיון. עוד הזכירו, כי סכום התובענה עמד על 5.3 מיליון ₪ ולפיו יש לאמוד את סכום ההוצאות. לאלה יש להוסיף דבר פרסום התובענה בכלי התקשורת שהביאה להתמוטטותם העסקית של המשיבים 1-3, לקריסת עסקיהם ושמם הטוב בענף היהלומים המבוסס על שם טוב תוך אילוץ הנתבע 1 לרדת למחתרת. עוד הוסיפו, כי הסכימו להותיר לשיקול דעת ביהמ"ש את נושא ההוצאות רק אם תידחה התובענה להבדיל ממחיקתה. המשיבים 1-3 אף פרטו את פעולות ההגנה שבצעו לרבות איסוף נתונים, הגשת כתב הגנה, בחינת כתב הגנת המשיב 4, הליכים מקדמיים, דיונים והכנה אליהם, הכנת עדים ונתונים לתצהירי עדות ראשית ועוד. הנתבעים 1-3 הדגישו כי התובעת כבר אינה פעילה וכי יקשה עליהם לגבות את ההוצאות ממנה. אשר להכנת תצהיר גילוי מסמכים טענו כי הועבר כזה מיד לאחר שהייצוג עבר לידי ב"כ הנוכחי. 4. המשיב 4 עמד אף הוא על הוצאותיו והפנה לתקנה 154(ב) לתקנות סד"א המאפשר הפסקת התובענה מחד אך מחייב בפסיקת הוצאות מאידך. המשיב 4 הדגיש כי התובענה כנגדו הוגשה מלכתחילה ללא כל עילה שבדין, וכי למעשה שורבב לתובענה על כורחו. כן הדגיש את הנזקים האישיים והתדמיתיים הקשים שנגרמו לו בעקבות התובענה כמו גם עוגמת הנפש העצומה שנגרמה במיוחד לאחר שפורסמו כתבות עיתונאיות בעניינו, והעובדה נישא במהלך אותה תקופה ונעמד בבושת פנים מול משפחתו. עוד הפנה לכך שטענת התובעת למחיקת התובענה, היינו מצבם הכלכלי של הנתבעים, אינה טענה ראויה בעניינו שלו שכן הטענה הופנתה למשיבים 1-3 ולא כלפיו. מעבר לאלה הצביע על סכום התובענה שהוגשה, על הבקשה למחוק התובענה להבדיל מדחייתה וקרא להמשך הליך כנגדו עד להשלמת בירור טענות המבקשת ודחייתן של אלה. עוד שלל את היות ההליך בראשיתו וציין אף הוא את הפעולות שנאלץ לבצע בתיק עד כה כאשר מרבית מלאכת הכנת הראיות כבר הושלמה. תשובות לתגובות 5. אשר לתגובת המשיבים 1-3 טענה המבקשת, כי אלה הודו בבעיותיהם הכלכליות. מכל מקום לא תמכו טענותיהם בתצהיר בניגוד לדין כמו המבקשת והמשיב 4. עוד הוסיפה, כי הדרישה להוצאות בסכום של 200,000 ₪ הינה מגוחכת וקנטרנית לאור השלב בו נמצא ההליך ובמיוחד לאחר שלא הציגו כל הסכם שכ"ט או הוצאות שהוצאו בפועל. 6. אשר למשיב 4 טענה המבקשת כי הוא אינו מפרט אילו נזקים נגרמו לו ואינו מצרף לכך ראיות. כך גם הוא אינו מצרף הסכם שכ"ט. כמו כן חזרה על טענותיה לגבי ויתור על שכ"ט בהליכים המקדמיים כלפי המשיב 4 בשל אי הגשת הגנתו במועד. דיון 7. תקנה 154 לתקנות סד"א קובעת כדלקמן: "הפסקת תובענה 154.(א) רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת. (ב) בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט." ביהמ"ש רשאי אם כן להורות על הפסקת התובענה ובנסיבות על מחיקתה, אך ככל שכך נהג, הוא יחייב גם בהוצאות. 8. משטרם התברר ההליך לגופו ולא נשמע שלב ההוכחות כי אז לא מצאתי שלא לקבל בקשת המבקשת, ולפיכך התובענה תימחק. שאלה נפרדת היא האם יש מקום להורות על תשלום הוצאות למשיבים. כעולה מהתקנות החובה לפסוק הוצאות היא חובה מרכזית. שלילת ההוצאות כבקשת המבקשת הינה החריג. בנסיבות לא סברתי כי יש למחוק התובענה ללא צו להוצאות גורף שכן להבדיל ממצב ובו הנתבעת הינו אסיר שלגביו הסיכוי לגבות פסה"ד הינו נמוך ביותר, לא כך הם פני הדברים בתובענה דנא. לפיכך, השאלה הינה מה שיעור ההוצאות הראוי והאם בנסיבות יש כטענת המבקשת סיבה ראויה ל"התקזז" למול הוצאות עליהם לא עמדה כלפי כלל המשיבים. לטעמי, הסיבה בשלה החליטה המבקשת להפסיק תביעתה בכל הקשור עם המשיבים 1-3 הינה סיבה ראויה לאור מצבם הכלכלי הרעוע עליו הם עצמם מעידים אך גם היה ידוע מזה זמן. בכל הקשור עם קיומה של עילת תביעה בעניינם לא יכולתי לקבוע כי כזו אינה קיימת בנסיבות. לפיכך, מאחר וקיימת סיבה ראויה להפסקת התובענה כלפי המשיבים 1-3, וכאשר קמה עילת תביעה בעת הגשת התובענה, לא מצאתי להעמיד את שיעור ההוצאות על הסכומים המבוקשים ע"י משיבים אלה והוצאותיהם הכוללות גם שכ"ט עו"ד יעמדו על 10,000 ₪. 9. שונה מצבו של המשיב 4 שנדמה כי יותר השתרבב לתובענה משהייתה ממש עילת תובענה ברורה ומובחנת כנגדו. לפיכך סברתי כי בעניינו שיעור ההוצאות לרבות שכ"ט עו"ד יעמוד על 50,000 ₪. 10. סכומי ההוצאות לקחו בחשבון גם את ה"ויתור" הנטען ביחס להוצאות המגיעות למבקשת כלפי המשיבים. עוד יובהר כי ככל שתוגש תובענה חדשה כלפי המשיבים תישא התובעת כתנאי להגשתה בהוצאות המשיבים בסכום נוסף של 100,000 ₪ כלפי כל אחת מקבוצות הנתבעים (הנתבעים 1-3 וכן הנתבע 4). 11. אגרת ביהמ"ש תושב לתובעת לפי התקנות. גזברות ביהמ"ש לא תשיב את האגרה בטרם יחלפו 30 ימים מיום מתן פסה"ד על מנת לאפשר למשיבים להיפרע הוצאותיהם שנקבעו לעיל מסכום האגרה המגיע בהשבה לתובעת. המשיבים רשאים אם כן לגבות הוצאות המשפט מאגרת המשפט המגיעה לעותרת בהשבה. אגרת בית משפטמחיקת תביעה / הליךצו להוצאותצוויםאגרה