העלו כל טענה אפשרית מתחום דיני החוזים ודיני כדי לתמוך בתביעתם לביטול המשכנתא או לפקיעתה. בפסיקה עקבית נקבעה החזקה, כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו. חזקה זו מתעצמת, שעה שהמדובר הינו במסמכים מהותיים כגון שטרי שעבוד ומשכנתא. ראו: ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.08), והפסיקה המובאת שם. לפיכך, ולפני דיון בנושאים המשפטיים המגוונים שהועלו בהקשר זה, יש להכריע בשאלה, האם המבקשים הניחו תשתית עובדתית ראויה לטענותיהם? תשובתי לשאלה זו, לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו, שלילית. 24. בראש ובראשונה טוענים המבקשים שאביהם לא ידע קרוא וכתוב, ומכאן מסקנתם שהוא "לא ידע ולא הבין את משמעות חתימתו על שטר המשכנתא", אלא אם הדברים הוסברו לו כראוי (סעיפים 6.1.1 ו-6.1.3 לתצהיר המבקש). המבקשים הצהירו כבר בכתב התובענה (סעיף 3.1.12 וכן בסעיף 6.1.2 לתצהיר המבקש), כי הם "יגישו לבית המשפט הנכבד תצהירים של אנשים נוספים, אשר יעידו לענין זה, באם תהיה מחלוקת כלשהי ביחס לכך שהמנוח לא ידע קרוא וכתוב". עובדה זו אכן הוכחשה בתוקף על ידי אהרון בסעיף 12 לתצהירו, באומרו: "התובעים משקרים במצח נחושה ופוגעים בכבודו של אחי ז"ל כאשר בסעיף 2.6 הם טוענים כי זישה לא ידע קרוא וכתוב, וכי הרישום נעשה תוך ניצול חולשתו של זישה. זישה ידע גם ידע לקרוא ולכתוב. במשך כל התקופה בה ניהלנו מחסן עצים לנגרי ריהוט, היה זישה עובד בחלוקת הסחורה, מה שהצריך הכנת תעודות משלוח וחשבוניות, ומתן קבלות לקונים. גם בעבודות הנגרות שעשה בנגריה הצריכו קריאת תוכניות והבנתן". למרות זאת, נמנעו המבקשים, בניגוד ל"הבטחתם", להמציא תצהירים של אנשים נוספים שיתמכו בטענתם זו. המבקש שנשאל על כך השיב (עמ' 6 לפרוטוקול): "ניתן להשיג את התצהירים במידה ויהיה צורך. כרגע אין לי". הימנעות המבקשים מלהעיד עדים בנקודה הנדונה, בהעדר הסבר סביר ואמין, מערערת את אמינות גירסתם (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורת 2009, עמ' 1890). נמצא, שהמבקשים לא השכילו להוכיח גם נתון עובדתי בסיסי זה. 25. נוסף לכך, אין בכך שזישה לא ידע קרוא וכתוב, אפילו הדבר היה מוכח, כדי לגרום לביטול המשכנתא. כך נפסק ב-ע"א 2119/99 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77, 84: "הדיון הכללי בקשר לחתימה על חוזה על ידי מי שאינו יודע קרוא וכתוב - והוא הדין בעיוור או במי שאינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא בזה - אומר כדלקמן: (א) אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה." בעניננו, אם זישה אכן סבר שהוא איננו מבין על מה הוא נדרש לחתום, מדוע לא התייעץ קודם לכן עם בנו או עם בתו, המבקשים, שהיו באותה עת כבר בגירים ובעלי משפחות (כך יש להסיק מסעיפים 1.1 ו-1.2 לתובענה), ומדוע לא ביקש מהם ללוותו למעמד החתימה כדי לקרוא לו אותם מסמכים ולהסביר לו את תוכנם? ויצוין, כי על פי עדות המבקש, הוא היה "חלק מהעסק המשותף" (עמ' 6 לפרוטוקול), ואביו היה איתו "בקשר קבוע ודיווח לו על כל דבר שהיה" (עמ' 7)! 26. יתר על כן, שטר תיקון דרגת המשכנתא, שבעקבותיו נרשמה המשכנתא הקיימת על הנכס, נחתם בפני עו"ד אליהו מוזס, שטיפל בפועל גם ברישום הזכויות על הנכס בלשכת רישום המקרקעין (סעיף 8 לתצהיר אהרון), משמע: פעל מכוחם של זישה, אהרון וציפורה ולא מטעם הבנק (ראו עדותו של זילבר, עמ' 14). לשטר תיקון המשכנתא צורף טופס "חתימת השטר בפני עורך דין" (העמוד השני בנספח ז' לכתב התשובה של הבנק), כאשר בטופס זה "מעיד" עו"ד מוזס כי זישה, אהרון וציפורה חתמו על השטר, "לאחר שזיהיתי אותם והסברתי להם את מהות העיסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ולאחר ששוכנעתי שההסבר הובן להם כראוי חתמו לפני מרצונם". כיוון שכך, הבנק היה רשאי להניח, שעו"ד מוזס נהג כפי שהצהיר ואישר באותו מסמך, וכי ההסברים הנכונים אכן ניתנו לחותמים על השטר, ראו: פסק דין גילמן הנ"ל; רע"א 11519/04 לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ (7.7.05). אלו היו חפצים המבקשים לסתור חזקה זו, נדרש היה מהם לזמן את עו"ד מוזס לעדות, כפי שמוטל על כל בעל דין המבקש להוכיח טענה החשובה לעמדתו במשפט (ראו: אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 200). גם הימנעות זו, כפי שנאמר לעיל, בהעדר הסבר סביר ואמין, מערערת את אמינות גירסת המבקשים. 27. בענין זה יצוין, כי המבקשים צירפו לתביעתם (נספח ח') את הדף הראשון בלבד משטר המשכנתא, וטענו בהקשר זה (סעיפים 3.1.12 - 3.1.9 לתובענה) כי חתימתו של זישה לא אושרה, מאחר ובדף זה מופיע רק האישור של עורך הדין של הבנק המאשר את חתימת נציגי הבנק. הבנק צירף, כאמור, לכתב תשובתו גם את הדף השני, אישורו של עו"ד מוזס את חתימותיהם של זישה, אהרון וציפורה (נספח ו'), ומוכח היטב שדף זה הוא המשכו של הדף הראשון, כאשר חלק החותמת העגולה הטבוע על הדף השני, משלים את החלק הטבוע על הדף הראשון. עוד ניתן ללמוד על כך מרצף המועדים, כאשר בדף הראשון מאשר עורך הדין של הבנק את חתימות נציגי הבנק ביום 3.2.98, בדף השני מאשר עו"ד מוזס את חתימותיהם של זישה, אהרון וציפורה ביום 4.2.98, ובאותו יום גם אושרה העיסקה לרישום בלשכת רישום המקרקעין נתניה, על פי חותמת הלשכה שהוטבעה עליו. 28. המבקשים גם בנו תשתית דמיונית על כך שבדף שצירפו (נספח ח'), כלומר הדף הראשון של השטר, מופיעה חותמת של לשכת רישום המקרקעין מיום 24.7.02, ותהו כיצד מועד זה תואם את מועד החתימה על השטר, 3-4.2.98 (סעיף 3.1.6 לכתב התובענה). גם לתהייה זו לא היה כל מקום. כפי שהעיר הבנק, חותמת זו מיום 24.7.02 הינה רק לצורך "צילום מתאים למקור", כפי שמצוין במפורש בתוכה, ואמנם בעותק שצירף הבנק (נספח ו') חותמת זו איננה קיימת. 29. הבנק גם עמד בכתב תשובתו ובסיכומיו, בצדק רב, על כך שהמבקשים לא מציינים כלל במה זישה הוטעה? אפילו אם נניח שזישה לא ידע קרוא וכתוב, ואפילו נניח שלא סופקו לו הסברים נאותים - שתי טענות שכבר נדחו - עדיין היה על המבקשים לפרט ולהוכיח במה הוא הוטעה בכלל, ובמה הוטעה על ידי הבנק בפרט, שהרי טענת הטעיה מחייבת להוכיח שהמתקשר בחוזה הוטעה על ידי הצד האחר (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973). לא זו בלבד שקשה עד בלתי אפשרי להסיק ממבול טענות המבקשים במה הוטעה זישה על ידי הבנק, אלא גם זאת שהמבקשים ציינו בכתב התובענה (סעיף 2.1.18) ובתצהירו של המבקש (סעיף 5.13), כי כל התחייבותו של זישה כלפי הבנק "התמצתה בעצם הסכמתו למשכן זכויותיו במקרקעין", כלומר, שעל פי דברי המבקשים עצמם, זישה ידע והבין היטב כי הוא ממשכן את זכויותיו בנכס לטובת הבנק. מהי, אם כן, טרונייתם כלפי הבנק? 30. גם טענת המבקשים, הפזורה לאורך כתב התובענה, לפיה הבנק הפר את חובת האמון המוטלת עליו כלפי זישה, בכך שלא העמידו על חובותיו האחרים של אהרון ובכך שהוא הוסיף והעניק לו הלוואות נוספות למרות קשייו הכלכליים, נטענו ללא כל תשתית ראויה ולא הוצגה כל ראיה לענין זה. זילבר העיד (עמ' 12), כי קודם להתקשרות בין הבנק ובין אהרון ובנו יצחק בקשר להלוואה הנדונה לא היתה כל התקשרות נוספת, וכן שההלוואה הזו היתה היחידה שניתנה להם (עמ' 18). 31. עדותו זו של זילבר, לפיה ההלוואה הנדונה כאן שניתנה לאהרון ובנו, ושבעקבותיה נרשמה המשכנתא הנדונה, היתה היחדה שניתנה להם, גם מפריכה את טענתם הנוספת של המבקשים, לפיה הבנק בחר לזקוף תשלומים ששילמו השניים על חשבון חובות אחרים שלהם לבנק במקום לזוקפם לטובת ההלוואה נשוא המשכנתא. זה היה חובם היחיד לבנק ולא היה כל צורך לזקוף את התשלומים לטובת חוב אחר. 32. גם טענת המבקשים, לפיה התשלומים הרבים שאהרון ובנו שילמו על חשבון פרעון ההלוואה מפקיעים את המשכנתא, מאחר והיא הוגבלה כאמור לסכום של 475,000 ₪, מחוסרת בסיס. על פי סעיף 1(ב) לחוק המשכון, הערובה (כלומר המשכון) יכול שתהיה לחוב כולו או מקצתו. כאשר מגבילים את המשכון למקצת החוב, כפי שנעשה כאן, משמעות הדבר היא, שאם יתעורר הצורך במימוש המשכון הרי שלא ייפרע בדרך זו יותר מהסכום המוגבל שנקבע. בעניננו משמעות הדבר, שאם תמומש המשכנתא על הנכס והוא יימכר לצורך פרעון החוב, לא ניתן יהיה לגבות בדרך זו יותר מהסכום המוגבל שנקבע, כמובן בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית וחיובים נלווים אחרים. כל עוד קיים חוב בגובה הסכום המוגבל שנקבע, לכל הפחות, המשכון תקף. זילבר העיד (עמ' 19), כי החוב כיום (כלומר בעת מתן עדותו) עומד על סכום הגבוה מכך, והמבקשים לא סתרו נתון זה. אוסיף, כי בפני המבקשים פתוחה תמיד הדרך, אם הבנק ירצה להוציא לפועל את המשכנתא, לטעון "טענת פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (בהתאם לסעיף 81 לאותו חוק, משכנתא היא חיוב שדינה כפסק דין). 33. באשר לטענת המבקשים בקשר לכך שהבנק לא שיגר הודעות לזישה על החוב נשוא ההלוואה, בניגוד לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן - חוק הערבות), בהיותו של זישה, לטענתם, "ערב מוגן" במובן אותו חוק, הרי שמבלי להיכנס לדיון עד כמה חלות הוראות חוק זה על חיוב המובטח במשכון (סעיף 12 לחוק המשכון, וראו הדיון בעניין זה בספרו של ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, עמ' 125 ואילך), הוכח מעדותו של זילבר שהבנק שלח ללווים "התראות חריפות" לתשלום החוב, לכל הפחות עד סוף שנת 2004. המבקש לעומת זאת, שלא התגורר בשנים האלה עם הוריו, איננו יכול להעיד אודות ענין זה מידיעה אישית, אלא מתוך דברים שהוריו, שלא העידו כמובן, אמרו לו (עדות המבקש, עמ' 7 לפרוטוקול). מלבד זאת, כפי שהעיר ב"כ הבנק בצדק בסיכומיו, אפילו היה מוכח שלא נשלחו לזישה כל הודעות אודות אי קיום החוב, הרי שעל פי סעיף 26(א) לחוק הערבות, אי היידוע איננו גורם לביטולה של הערבות או לפקיעתה, אלא לכל היותר היא גורמת להפטרת הערב "כדי הנזק שנגרם לו בשל כך". אם כן, עדיין היה על המבקשים להוכיח מהו הנזק שנגרם לזישה או להם מכך שהבנק לא שלח הודעות על אי תשלום ההלוואה. אם היו מתקבלות הודעות כאלה, כיצד זישה או הם יכלו לגרום לתשלומה, כאשר על פי גירסתם אהרון היה ממילא שרוי בחובות כבדים? 34. המסקנה העולה מכל האמור בפרק זה היא, שהמבקשים לא הוכיחו כל טענה שתצדיק את ביטולה של המשכנתא או את פקיעתה, כולה או חלקה. תוצאה 35. בהתאם לכל האמור לעיל אני מחליט כדלקמן: א. התביעה כלפי המשיבים 2 ו-3 (אהרון וצפורה שולדר) מתקבלת. ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו המבקשים (עמיחי שולדר ויפה בכר) הרשומים כבעלים של 1/3 מזכויות החכירה במקרקעין הנמצאים ברח' החושלים 9 הרצליה, הידועים כחלקה 79/8 בגוש 6592, הם בפועל הבעלים של מחצית מזכויות החכירה במקרקעין, ועל המשיבים 2 ו-3 להעביר 1/6 מזכויותיהם הרשומות באותם מקרקעין לטובת המבקשים, כך שזכויות החכירה במקרקעין יתחלקו באופן שווה בין המבקשים מצד אחד ובין המשיבים מצד שני, מחצית מהזכויות לכל צד. המשיבים 2 ו-3 ישלמו למבקשים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. ב. התביעה כלפי המשיב 1 (בנק מזרחי-טפחות בע"מ) נדחית, ונדחים הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו כלפיו (סעיפים א' ו-ג' לראש המרצת הפתיחה). המבקשים ישלמו למשיב 1 שכ"ט עו"ד סך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. משכנתאמקרקעין