מעמד בישראל מכוח "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי" (נוהל המשיב שמספרו 5.2.0019, ולהלן: נוהל אלימות). עיקר העובדות הצריכות לעניין 1. העותרת, ילידת 1973, היא אזרחית רוסיה. העותר, יליד 1995, הוא בנה מנישואין קודמים. החל משנת 2004 ניהלה העותרת חיים משותפים עם אזרח ישראלי, (להלן: הבעל). מקום מגוריהם אותה עת היה רוסיה. בשנת 2006 נישאו השניים, והמשיכו להתגורר ברוסיה. בראשית שנת 2008 שב הבעל לישראל והזמין את העותרים להצטרף אליו. השניים הגיעו לישראל באוקטובר 2008, שהו כאן כחודש ימים, ושבו לרוסיה. על פי הנטען בעתירה, היה זה על מנת לאסוף את חפציהם לקראת מעבר לישראל. הם נכנסו לישראל בשנית במרץ 2009, באשרת תייר, ומאז הם מתגוררים כאן. 2. בחודש אפריל 2009, סמוך לאחר הגיעם ארצה, פנה הבעל למשרדי המשיב בעיר מגוריו (אשדוד), והגיש בקשה להסדרת מעמדם של העותרים, מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (נוהל המשיב שמספרו 5.2.0008, ולהלן: נוהל מעמד). כעבור כחודשיים, ביוני 2009, נערך לעותרת ולבעל שימוע לשם בחינת כנות הקשר. במועד זה ניתן לעותרת רישיון ישיבה מסוג ב/1 למשך חצי שנה, ולעותר ניתן רישיון ישיבה לתלמיד (א/2), גם זאת למשך חצי שנה, הכל על פי הכללים הקבועים בנוהל מעמד. 3. שימוע נוסף נערך לעותרת ולבעל עם סיום תקופת השהייה הראשונית. מאחר שהשניים הותירו רושם חיובי בכל הנוגע לכנות הקשר, הוחלט ליתן לעותרים רישיון ישיבה מסוג א/5, החל ממועד השימוע, קרי 28.12.09. 4. בחלוף כשבעה חודשים, ביום 25.7.10, הודיע הבעל במכתב למשיב על ניתוק הקשר הזוגי בינו לבין העותרת. הוא אף הוסיף וטען כי לעותרת בן זוג חדש. בעקבות הודעה זו, זומנו העותרת והבעל לשימוע, שנערך ביום 10.8.10. השניים טענו בפני המראיין כי הם מתגוררים יחדיו, וכי הרקע למכתב מיום 25.7.10 הוא ריב שנתגלע ביניהם עקב חוב שנוצר בבנק. הריב הביא את העותרת לעזוב את דירת המגורים המשותפת ביחד עם בנה, אולם היא שבה אליה מאוחר יותר. ביני לביני, מאחר שהבעל לא ידע היכן היא נמצאת, כתב את המכתב האמור. המשיב קיבל את ההסבר והורה לבני הזוג להתייצב במשרדי המשיב חודשיים לפני תום תקופת האשרה, לשימוע נוסף. 5. ביום 23.12.10 התייצבו העותרת והבעל במשרדי המשיב והגישו בקשה להארכת רישיון הישיבה שבידי העותרים. הבקשה נענתה ורישיון הישיבה הוארך בשנה נוספת. 6. לא חלפו יותר מארבעה חודשים, והבעל שב ופנה למשיב במכתב מיום 29.3.11, והודיע כי אין הוא והעותרת חיים יחדיו. עוד מסר כי העותרת התלוננה נגדו במשטרה בגין מעשי אלימות, אולם טען כי לתלונה אין שחר. ביום 10.4.11 נערך לעותרת שימוע. בראיון טענה, כי מאז החלו להתגורר יחד בארץ שינה הבעל את התנהלותו והחל להכות אותה ואת בנה. מקרה האלימות האחרון הביא את העותר, שהיה אז כבן 16, להזמין את המשטרה. עוד טענה, כי היא נמצאת בטיפול המרכז למניעת אלימות במשפחה, וכי נמנעה מלהתלונן נגד בעלה משום שעם עזיבתה את רוסיה בוטל רישיון המושב שלה ולכן לא תוכל לקבל תרופות למחלת הסוכרת ממנה היא סובלת. העותרת טענה בפני המראיין כי אין לה לשם מה לחזור לרוסיה, כי היא זקוקה לטיפול באינסולין באופן קבוע וכאמור ברוסיה לא תוכל לקבל טיפול זה. ביום 11.4.11 הוחלט על הפסקת ההליך המדורג ולדרוש את יציאתם של העותרים מן הארץ, שכן משך שהייתה של העותרת בהליך המדורג היה שנה וחמישה חודשים, וגם במהלך תקופה זו התעוררו ספקות של ממש ביחס לכנות הקשר. המשיב אפשר לעותרים להישאר בארץ שלושה חודשים נוספים, על מנת שהעותר יוכל לסיים את שנת הלימודים. יצוין, כי לבני הזוג אין ילדים משותפים. 7. במהלך חודש מאי 2011 הגיע הבעל למשרדי המשיב וביקש לחזור בו מן המכתב ממרץ 2011. נערך לו שימוע והוא טען במהלכו כי לא נהג אלימות בעותרת. המשיב לא התרשם מכנות טענה זו ומכנות הקשר בינו לבין העותרת. בהקשר זה יצוין, כי ביום 22.5.11 הורשע הבעל בהסדר טיעון בגין עבירת אלימות. 8. ביום 26.5.11 פנה ב"כ העותרים למשיב בבקשה להעביר את עניינם לוועדה הבינמשרדית. הבקשה נדחתה מן הטעם שהעותרת אינה עומדת בדרישות נוהל האלימות, משום שלא השלימה מחצית מן ההליך המדורג. עוד נאמר במכתב הדחייה כי השתקעות בישראל כשלעצמה אינה מהווה טעם למתן מעמד. גם הטענה בנוגע למחלת הסוכרת נדחתה, שכן אין מחלה זו מצריכה טיפול חירום מציל חיים. ההשגה שהגישו העותרים, לאחר פנייה נוספת שלהם למשיב, נדחתה אף היא, ומכאן העתירה. החלטת ועדת ההשגה 9. יו"ר ועדת ההשגה קובעת בהחלטתה כי עד לרישום הארעי במרשם האוכלוסין, היינו עד לקבלת אשרת ישיבה מסוג א/5, אין הזר נמצא בהליך מדורג. מכאן, שהעותרת שהתה בהליך המדורג כשנה וארבעה חודשים בלבד. עוד קובעת היא, כי הקשר בין העותרת לבין הבעל נותק בעבר גם בלא קשר לאלימות. כך היה עוד ברוסיה, כשבראשית 2008 עזב הבעל את רוסיה והגיע ארצה, בעוד שהעותרים הגיעו למשך חודש אחד בלבד בשלהי אותה שנה. בנסיבות אלה אין לומר כי נוצרה אצל העותרת ציפייה לגיטימית להשלמת ההליך המדורג, כפי שאין לומר כי פקיעת הקשר היא תוצאה של מעשה האלימות. עוד הוסיפה, כי הראיות המנהליות הנוגעות לטיב האלימות בה מדובר מובילות למסקנה כי אין המדובר באלימות חמורה, וכי העונש שהוטל על הבעל לא כלל עונש מאסר. יו"ר ועדת ההשגה קובעת עוד, כי לא נוצרה זיקה של ממש בין העותרים לבין ישראל. העותרת לא התערתה בארץ מן הבחינה החברתית ואין לה ולבעלה ילדים משותפים. 10. אשר לבקשה החילופית, שעניינם של העותרים יועבר לוועדה הבינמשרדית מכוח סמכותה השיורית, לא נמצאו ליו"ר הוועדה טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים זאת. הטענה לפיה לא תוכל העותרת לזכות בטיפול רפואי בארצה לא גובתה במסמך כלשהו. היא הייתה ונותרה אזרחית רוסיה, וגם אם איבדה את רישיון המושב שלה לא הוכח כי לא תוכל לקבלו בחזרה עם שובה, כפי שלא הוכח שאזרח רוסיה אינו זכאי לקבלת טיפול רפואי במולדתו. גם הטענה כי אין לה איש במולדתה לא גובתה בראיה כלשהי, ומכל מקום, גם בישראל אין לה קרוב ומודע, כפי שגם אין לה רכוש. תמצית טיעוני הצדדים 11. לטענת ב"כ העותרים יש לקבוע כי תקופת ההליך המדורג בעניינם של העותרים מתחילה החל ממועד כניסתם ארצה במרץ 2009, ואם כך הוא, הייתה העותרת בהליך זה למעלה משנתיים. עוד נטען על ידו כי העותרת סבלה מאלימות קשה, וכי על כן חלה עליה התכלית שנקבעה בעע"מ 8611/08 זוולדי נ' שר הפנים (מיום 27.2.11), המבקשת לעודד נפגעות אלימות כמוה להתלונן. בנוסף טוען הוא כי מרכז חייהם של העותרים בישראל, כי הטיפולים הרפואיים שנזקקת להם העותרת אינם ניתנים ברוסיה, וכי לא הותירו מאחוריהם דבר בארץ מוצאם. 12. ב"כ המשיב סבור כי יש לדחות את העתירה מן הטעמים שפורטו בהחלטת ועדת ההשגה. בנוסף מדגיש הוא כי גם על פי נוהל האלימות אין מוענק, בהכרח, מעמד, אלא תקופת התארגנות שבסופה חוזר בן הזוג הזר לארץ מוצאו. ועוד טוען הוא, כי אין להביא בחשבון לעניין בחינת זיקתה או התערותה של העותרת בישראל את התקופה שהיא שוהה בישראל לאחר שנתקבלה ההחלטה המורה על הפסקת ההליך המדורג. דיון והכרעה לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה. 13. בעל נתינות זרה, הנשוי לאזרח ישראלי, יכול להתאזרח בישראל מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. תכליתה של הוראה זו לאפשר לאזרח ישראלי לקיים חיי משפחה בישראל, ולמנוע ממנו את הצורך להכריע בין שתי ברירות קשות: חיים בישראל ללא בחיר/ת ליבו, או העדפת בן הזוג על פני חיים בישראל. ההליך המדורג תכליתו לבחון את קיומו של קשר נישואין תקף, את קיומו של מרכז חיים בישראל ואת היעדרה של מניעה ביטחונית או פלילית, והכל לאורך זמן, שכן הענקת האזרחות אינה עניין אוטומטי הנעשה ללא בחינה (בג"צ 4711/02 דניאלה הלל נ' שר הפנים, מיום 2.8.09). ממילא, פקיעתו של קשר הנישואין שומטת את הבסיס מן הבקשה של בן הזוג הזר לקבלת מעמד, ואין מקום להמשך ההליך המדורג. 14. עם זאת, עשויות להיווצר נסיבות המצדיקות שקילת המשך שהייתו של בן הזוג הזר בארץ במעמד זה או אחר, על אף שקשר הנישואין פקע, בין בשל מות בן הזוג הישראלי, בין בשל גירושין. אחד מסוגי המצבים המצדיקים בחינת המשך שהייתו של בן הזוג הזר בארץ הוא אותו מקרה בו פקע קשר הנישואין בשל אלימות מצידו של בן הזוג הישראלי. למקרים אלה הכין המשיב נוהל מיוחד, המאפשר את העברת עניינו של בן הזוג הזר לוועדה הבינמשרדית, בתנאים הקבועים בו. יש להעיר, כי המדובר בנוהל מקל יותר מן הנוהל הכללי העוסק בהסדרת מעמדו של בן זוג זר שקשר הנישואין שלו לאזרח ישראלי פקע. על פי נוהל האלימות, הרי שמקום בו פקע קשר הנישואין בשל אלימות בן הזוג הישראלי ואין לבני הזוג ילדים משותפים, על מנת שעניינו של בן הזוג הזר יועבר לוועדה הבינמשרדית עליו לעמוד במספר תנאים, ובכללם שקשר הנישואין היה כן והנישואין נרשמו במרשם האוכלוסין; שבן הזוג שוהה בישראל באשרת שהייה מסוג א/5 מכוח ההליך המדורג; שעברה יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג ושבן הזוג הזר טען כי סבל מאלימות מצד בן הזוג הישראלי עוד בטרם פקיעת הקשר, והטענה הוכחה באחת מן הדרכים הקבועות בנוהל. 15. בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 8611/08 הנ"ל, נעשו מספר תיקונים בנוהל. בנוסף הובהר בו, כי לעניין חישוב מחצית תקופת ההליך המדורג ייחשב מועד שדרוג מעמדו של בן הזוג הזר לרישיון שהייה מסוג א/5 כתחילת התקופה הנמנית. אלא שטענת ב"כ העותר היא, שבעניינם של העותרים יש למנות את התקופה החל ממועד כניסתם ארצה, במרץ 2009. לא מצאתי יסוד לטענה זו. נוהל מעמד העוסק בהליך המדורג קובע מפורשות כי תחילתו בקבלת רישיון ישיבה מסוג א/5 (ראו סעיף ה' לנוהל, המגדיר את תקופת השהייה ברישיון מסוג ב/1 כ"תקופת בדיקת הבקשה", והמבהיר, בהמשך, כי "ההחלטה לאישור הבקשה וכניסת בני הזוג להליך מדורג תתקבל לאחר בדיקה מקיפה...", וכי "אין לאשר את תחילת ההליך המדורג (מעבר לא/5) ללא תעודת יושר" - סעיפים ה.12 וה.14 לנוהל). נוהל אלימות משקף, אפוא, את נוהל מעמד. ואכן, בית המשפט העליון קבע כי "נקודת המוצא היא אפוא כי עם תחילתו של ההליך המדורג מקבל הזר אשרת שהייה מסוג א/5, וממועד זה תימנה תקופת ההליך המדורג" (עע"מ 3146/11 פלונית נ' משרד הפנים, מיום 16.7.12). לא למדתי במה שונה עניינם של העותרים מעניינו של כל בן זוג זר אחר. גם אם התיקון לנוהל האלימות נעשה לאחר פקיעת קשר הנישואין של העותרת, הרי שהקביעה המופיעה בו ולפיה תחילת ההליך המדורג הוא בקבלת רישיון ישיבה מסוג א/5, משקפת את המצב שהיה נוהג קודם לכן, וכאמור כך רואה זאת נוהל מעמד. הגיונה של קביעה זו עימה: ככל שבמהלך תקופת הבדיקה הראשונית יתברר כי אין המדובר בקשר נישואין כן, או כי קיימת מניעה ביטחונית או פלילית וכו', לא תאושר כלל כניסת בני הזוג להליך המדורג. המסקנה, אם כך, שקשר הנישואין של העותרת פקע בעבור שנה וארבעה חודשים ממועד תחילת ההליך המדורג. די בכך כדי להביא לדחיית העתירה. 16. בנוסף אני סבורה, כי על פניו אין בידי העותרת להצביע על זיקה ממשית שלה לישראל. תקופת שהייתה של העותרת (ושל בנה) בארץ החלה במרץ 2009. גם אם אביא בחשבון את מכלול התקופה בה היא שוהה בישראל (ולא רק את התקופה עד להחלטה בדבר הפסקת ההליך), המדובר בתקופה בת כארבע שנים. אין לקבל, כי בפרק זמן זה ניתקה העותרת - שהגיעה לישראל כאדם בוגר שחי כל חייו ברוסיה - כל זיקה לארץ מוצאה. העותרת לא הציגה כל נתון שיש בו כדי לשכנע בטענה קיצונית זו. כל שהובא בפני המשיב, שהיא עובדת לפרנסתה בעבודות ניקיון בישראל. רוצה לומר, אין בידי העותרת לשכנע בקריירה מקצועית שפיתחה כאן, במעגל חברתי אליו היא קשורה, וכיוצא באלה נתונים שיש בהם כדי ללמד על זיקה למקום. מנגד, נטען על ידה כי לא הותירה מאחוריה דבר בארץ מוצאה, לא רכוש, לא מכרים ומודעים לא קרובי משפחה. טענה זו נטענה כטענה בעלמא, בלא כל הסבר כיצד זה נתקה את כל קשריה הקודמים, מדוע עשתה כן, ומה עשתה ברכושה. בהקשר זה יש לשוב ולפנות לאמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 8611/08 הנ"ל. באותה פרשה עמד בית המשפט על שיקול הציפייה הלגיטימית של בן הזוג הזר להסדרת מעמדו מכוח ההליך המדורג, שככל שהיא מוגבלת מעצם טיבה, הרי שיש ליתן לה משקל רב יותר מקום שפקיעת הקשר אינה תלויה בו. ביטוי לשיקול זה ניתן ב"דרישת הוותק", היינו משך הזמן שחלף מאז החל ההליך המדורג ועד לפקיעת הקשר. ועוד הוסיף בית המשפט העליון, כי שיקול הזיקה לישראל ולארץ המוצא, הכרוך בשיקול הציפייה הלגיטימית להסדרת המעמד, עומד גם בפני עצמו, והוא מהווה שיקול מרכזי היכול לתמוך במתן מעמד או בשלילתו, על פי הנסיבות. בית המשפט העליון דחה את הטענה לפיה אין מקום לשיקול הזיקה במסגרת בחינת מעמדה של מי שנפלה קורבן לאלימות. שיקול זה, כך נקבע, מאפשר לבחון את "מידת זרותו" (כלשון בית המשפט העליון) של מבקש המעמד לישראל ולחברה הישראלית. ככל שיתברר כי בן הזוג הזר נותר "בזרותו", הרי שאף אם סיבת פקיעת הקשר נעוצה באלימות בן הזוג הישראלי, נכון יהיה להביא שיקול זה בחשבון בבחינת הבקשה למעמד. 17. בעקבות הערות בית המשפט העליון תוקן, כאמור נוהל האלימות. על פי הנוהל המתוקן, תועבר הבקשה לדיון בוועדה הבינמשרדית בהתקיים התנאים שפורטו לעיל (בסעיף 14). היה והתקיימו תנאים אלה, ועובר להעברת הבקשה לדיון בוועדה, ייערך לבן הזוג הזר ריאיון בלשכת רשות האוכלוסין לשם בחינת זיקתו לישראל ביחס לזיקתו לחו"ל. הנוהל מורה לבחון את משך התקופה בה שוהה הזר בישראל (ובכלל זה יינתן משקל גם לחוקיות השהייה), עבודה בישראל, קיומם של קרובי משפחה של הזר בארץ ומידת התערותו בחברה הישראלית. ועוד מורה הסעיף החדש כי במסגרת בדיקת זיקתו של הזר לארץ מוצאו ייבדק קיומם של קרובי משפחה בחו"ל, קיומם של נכסים בחו"ל, זיקת ביקורים לחו"ל במשך תקופת השהייה בישראל, זכויות סוציאליות בחו"ל, וכד'. העתק מסיכום הראיון יונח בפני הוועדה. 18. כאמור, העותרת לא עברה את תנאי הסף להעברת בקשתה לדיון בפני הוועדה, שכן במועד פקיעת הנישואין לא חלפה מחצית תקופת ההליך המדורג, כפי שראינו. אולם גם בהתייחס לזיקתה ניתן להתרשם כי על פי הקריטריונים המנחים הקבועים בנוהל, לא הוצג בפני המשיב כל נתון המלמד על זיקה ממשית לישראל, ודאי לא כזו העולה על זיקתה של העותרת למדינת מוצאה. 19. על כל אלה יש להוסיף, כי ההודעה הראשונה על פקיעת קשר הנישואין ניתנה כשבעה חודשים לאחר ששודרג מעמדה של העותרת לא/5, ושני בני הזוג הסבירו כי פרץ ביניהם ריב בגין חוב בבנק. יתכן, כי העילה האמיתית לעזיבתה של העותרת את הבית באותו אירוע נעוצה באלימות מצד בן זוגה הישראלי, אולם גם בהיותם ברוסיה נפרדו בני הזוג לתקופה בת עשרה חודשים, עת עזב הבעל את רוסיה והגיע ארצה, בינואר 2008, בעוד שהעותרים הגיעו לישראל רק באוקטובר אותה שנה. לא נטען כי פרידה זו עילתה באלימות. ההיפך - טענת העותרת היא כי רק עם הגיעם לישראל שינה בעלה את התנהלותו כלפיה. בנסיבות אלה ספק אם ניתן לקבוע כי עילת פקיעת הקשר היא דווקא האלימות מצד הבעל, או שמא חוסר יציבות ביחסים ביניהם לכל אורך תקופת חייהם המשותפים. כך או כך, מאחר שהעותרת לא עמדה בתנאי הסף הדורש כי עברה מחצית תקופת ההליך המדורג, ומידת זיקתה לישראל, כפי שראינו לעיל, קלושה למדי, אין צורך להכריע בעניין זה. 20. נותרה לבירור הטענה כי גם אם אין העותרת עומדת בתנאי נוהל אלימות, היה על הגורם המוסמך לעשות שימוש בסמכותו ולהעביר את עניינה של העותרת לדיון בוועדה הבינמשרדית, וזאת משיקולים הומניטאריים מיוחדים, על פי "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים" (נוהל שמספרו 5.2.0022). טענה זו נשענת על העובדה המצערת כי העותרת סובלת ממחלת הסוכרת, וכי בנוסף, נאלצה לעבור ניתוח גינקולוגי מורכב בדצמבר 2012. על פי הנטען, לא תוכל העותרת לקבל טיפול במחלת הסוכרת בארצה, אין לה מקור פרנסה בארצה אשר יאפשר לה מימון ההוצאות הרפואיות ומצבה הבריאותי אינו מאפשר טיסה. טענות אלה נטענו בלא כל ביסוס. לא הובאה ולו ראשיתה של ראיה לכך שאין ברוסיה טיפול זמין למחלת הסוכרת או טיפולים רפואיים אחרים להם נזקקת העותרת. כך גם לא הובאה ראיה כלשהי לכך שאין העותרת יכולה לטוס במצבה. גם באשר למקור פרנסה לא הסביר ב"כ העותרים מדוע לא תוכל העותרת לעבוד בארצה, כפי שסביר להניח שעשתה בטרם הגיעה לישראל. נוכח כל אלה, דין העתירה להידחות. על העותרים לעזוב את ישראל כפי שהורתה יו"ר ועדת ההשגה, היינו עד ליום 15.7.13. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות. אלימותהסדרת מעמדמשרד הפניםהליך מדורג (משרד הפנים)בני זוג